בקע לגולגלת (ליקוטים) קמה

הטענות יכולים להיות אמת ובשתיהן יכול לזכות אלא שהאחת יותר טובה מן האחרת. דברי הרב הללו צריכים לי תלמוד שהרי גם כאן שתי הטענות יכולים להיות אמת אלא שהאחת יותר טובה מן האחרת ובכל אחת מהן יכול לזכות הטענה האחת שהוא טוען עכשיו אחר שהודה ששטר זה מזוייף הוא שטר אחר הי"ל ואבד ולפי דבריו בטענה זו לבדה יש בה די והותר לזכות בקרקע שאם היינו מאמינים אותו שהי"ל שטר אחר כשר ונאבד בודאי שהיה זוכה בדינו אלא שאנו חוששים שמא משקר היא ולא היה לו שום שטר כשר ולפיכך צריכים אנו למגו ואנו אומרים שאם הוא משקר הי"ל לשקר בטענה אחרת טובה ממנה שיאמר ששטר זה הוא שטרא מעליא ולא יודה שהוא מזוייף ויכיל לקיים אותו ע"י עדים שקרים שזייפוהו לו או אם הוא שטר אמנה יכול לקיימו על ידי עדים כשרים שחתמוהו לו או עדים אחרים שיכירו חתימתם וכמ"ש כל זה בפוסקים ולפיכך מאמינים אותו בטענה זו שאומר שטר הי"ל ואבד אף אם לא החזיק ג"ש. ומה שהביא מדברי הרא"ש בעובדא דלאו קא מודית לי וכו' התם ודאי בטענה אחת אינו יכול לזכות אף אם נאמין אותו בה דז"ל הרא"ש שם ההוא דאחר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא שהיא שלי ועדים לא היו לו שהיתה שלו מדקאמר ליה לאו קא מודית לי דהאי ארעא דידי היא אלמא צריך היה להודאתו א"ל מפלניא זבנתה דאמר לי דזבנה מנך ואי הוה טעין זבנתה או קמאי דידי זבנה מנך ההוא דזבינתה מניה מהימן שהפה שאסר וכו' אמר רבא דינא קאמר ליה שהרי אינו יודע שהיתה של אותו שמכרה לו אם לאו והו"ל כהכיר בה שאינה שלו של מוכר ויחזירנה לו למערער ויגבה מעותיו מן המוכרה לו כדאיתא בפ"ק דב"מ ואע"ג דליכא עדים למערער שהיתה שלו לא מהימנינן ליה במגו דאי בעי אמר מנך זבנת ואכלת שני חזקה דלא שייך מגו אלא בשתי טענות שבכל אחת מהן יכול לזכות אלא שהאחרת יותר טובה מן האחרת אבל הכא אפי' אי מהימנת ליה במאי דקאמר מפלניא זבנית דאמר לי דזבנה מנך אין לו בקרקע כלום שהרי הודה שהיתה של המערער וגם הודה שאין יודע שלקחה ממנו אותו שמכרה לו דהא לא טעין דזבנה מנך קמאי דידי הילכך יחזיר קרקע למערער דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי כך פירש רשב"ם עכ"ל הרא"ש ז"ל וכתוב בהגה וז"ל ואפי' החזיק בה ג"ש כיון דלא טעין ברי לי וגם אין עדים שהחזיק בה המוכר יום א' מוקמינן ביד המערער ואם לא החזיק בה שלש שנים וכו' עכ"ל. וא"כ מה דמות יערוך הרב"ח ז"ל הך דשטרא זייפא עם ההיא דהרא"ש בעובדא דלא קמודית לי וכו' דהתם הדברים כפשטן דלא שייך מגו אלא בשתי טענות שבכל אחת מהן יכול לזכות אלא שהאחרת יותר טובה מן האחרת והתם באותה טענה שטען מפלניא זבנתה דאמר לי דזבנה מנך המחזיק בעצמו הוא יודע ועד שאותה טענה לא שוויא ולא מדי ואינו יכול לזכות בה בקרקע כיון שהוא בעצמו מעיד על עצמו שאינו יודע אם המוכרה לו קנאה מבעליה או לא ולא שמע דבר זה אלא מפי המוכרה לו וא"כ איך נאמר האמין אותו בטענה זו במגו שהיה יכול לטעון מנך זבנתה ואכלתיה שני חזקה? שהרי אף אם נאמין אותו שאומר אמת שהמוכרה לו אמר לו שקנה אותה מזה המערער לא יוכל לזכות בה וכאלו לא טען כלום דמי אבל הכא בטענה זו שטוען ששטר כשר הי"ל ואבד אם הדבר אמת הרי זוכה בקרקע אלא מפני שאין אנו מאמינים אותו בטענה זו צריכים למגו שאם הוא משקר הי"ל לטעון טענה אחרת טובה ממנה שיאמר שטר זה שטרא מעליא הוא ואין מי שיכול להכחיש אותו וכמש"ל. גם מה שהביא מרשב"ם ז"ל בעובדא דהכא דשטרא זייפא איני יודע מה הביא דז"ל הש"ס שם. ההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מנך זבנתה והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הו"ל וארבח ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר ליה שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא עכ"ל הש"ס ופירש רשב"ם אמאי קא סמכת אהאי שטרא דהא שני חזקה ליכא והא שטרא חספא בעלמא הוא וכיון דאודי אודי ולא דמי לשאר מה לו לשקר שבגמרא ששני טענות יכולים להיות אמת אותה שהוא טוען ואותה שהיה יכול לטעון ולא טען דאמרינן מגו אבל הכא דמי למה לו לשקר במקום עדים שהרי כל כחו וחזקתו בקרקע זו ע"י האי שטר הוא והיאך נאמר מה לו לשקר בשטר זה אי בעי אמר שטרא מעליא הוא והלא מודה שהשטר פסול והודאת בע"ד כמאה עדים ואלו באו שני עדים שאמרו שהוא פסול