בקע לגולגלת (ליקוטים) קמד

והלא באמתחות מורישם מצאו אותם וא"כ חזינן שהמוריש בעצמו נזהר בשטרות הפסילים ולא נזהר בטובים. ועוד שאחר המחילה כל הפלפול הזה אין בו לא טעם ולא ריח ולא שום תועלת לענין המבוקש ובחנם הטריח את עצמו ואת קולמוסו לכתוב דברים שאינם צריכים אתמהה. ובההיא דלעיל דסי' קמ"ו אעתיק דברי הפרישה שהבאתי וז"ל. ומש"ר ול"נ דא"כ מאי צריך שטרא פי' דמלשון הגמ' ומפירושיה משמע דמשום שהיה יכול לקיים השטר האמינוהו בטענתו לומר ששטר מעליא הו"ל ואבדו הלא אף אם לא היה יכול לקיים השטר אין מוציאין הקרקע מידו מכח החזקה ואמרינן דודאי שטר מעליא הוה ליה גם י"ל דה"ק דא"כ דהמעשה בגמרא היה דבעל השטר כבר החזיק ג"ש כראוי למה היה מכניס עצמו בספקא לבא מכח שטרו כיון שידע באמת שהוא מזוייף ולא ירא לנפשו שמא יוודע הזיוף ומוטב היה לו לבא מכח חזקה ולומר שטר היה לי ונאבד מידי ול"ד למ"ש לעיל ר"ס ק"מ וכו' עכ"ל. והפירוש השני הוא שנתכוונתי לו אני עני וכמש"ל. והפירוש הראשון שפירש הגאון ז"ל תם אני ולא אדע אם הדברים הללו יש להם איזה כוונה שלא הגעתי להבינה דאיך יתכן בעולם לומר שאף אם לא היה יכול לקיים השטר אין מוציאין הקרקע מידו מכח החזקה ואמרינן דודאי שטרא מעליא הוה ליה? והלא כל חזקה צריכה טענה לומר קניתיה ממך וזה שטר קנייני או שאחר עבור ג"ש לא נזהרתי בשטרי ונאבד ממני האמנם אם זה בא בשטרו מזויף ואינו יכול לקיימו דלית ליה שום מגו איך אפשר לומר שיזכה בדינו וישאר עומד בשדהו דאמרינן דודאי היה לו שטר מעליא? ואני אומר שבלי ספק שדברי הגאון הללו יש להם איזה הבנה שלא הגיע לה שכלי וכעת דברי הגאון הללו בפירושו הראשון בקישיית הטור צריכים לי תלמוד. והרב"ח ז"ל כתב בענין זה וז"ל. והרי"ב כתב בשם הגאונים וכו' ולא נהירא דא"כ מה צריך שטרא. ולפע"ד נראה ליישב דדעת הגאונים היא דאע"ג דבטוען מעיקרא שטר הי"ל ואבד נאמן כשהחזיק ג"ש ולא צריך לשום שטר מ"מ אם טען מעיקרא מנך זבינתיה והא שטרא וכשא"ל שטרא זייפא הוא הודה שהוא מזוייף ושטר כשר הו"ל ואבד כדאמר בגמ' בהך עובדא התם ודאי מכח שטרא לחודיה לא היינו מחזיקים בידו כיון דשטרא מזוייף הוא וחספא בעלמא הוי אלא א"כ דהחזיק בו ג"ש כראוי דהשתא מחזיקים בידו הקרקע ונאמן במגו דאי הוה בעי לא ה"ל להראות שום שטר והיה נאמן בטענת שטר הי"ל ואבד כיון דאכלה של חזקה עכשיו נמי דמודה דשטר זה מזוייף הוא ושטר כשר הי"ל ואבד נמי נאמן ולא דמי להא דתנן בפ' ג"פ הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי ר' והכי קי"ל דצריך לברר דשטר כשר הוא ואם אינו מברר מוציאין אותה מידו וכדלעיל בסי' ק"מ סעיף ג' דשאני התם דלא קא טעין שטר כשר הי"ל ואבד אלא בא לידון בשטר זה בלחוד ובחזקה הילכך אם אינו מברר דשטר זה כשר הוא מוציאין מידו אבל הך עובדא דבגמ' בטעין שטר כשר הי"ל ואבד קמיירי אם החזיק בה ג"ש נאמן אע"פ שמודה ששטר זה מזוייף הוא. ולפע"ד נראה דדברי הגאונים עיקר שהרי בכל התלמוד לא אמרינן מגו אלא היכא ששתי הטענות יכולים להיות אמת ובשתיהן יכול לזכות אלא שהאחת יותר, טובה מן האחרת וכן פירש רשב"ם הכא וכ"כ הרא"ש בעובדא דלאו קא מודית לי דהאי ארעא דידי היא וא"כ הכא אי לאו דאכלה שני חזקה כראוי היאך אפשר שיהיה זוכה בטענה זו דשטר זה מזוייף הוא ושטר כשר הי"ל ואבד דכיון דמודה דשטר זה פסול הוא ולא החזיק בה ג"ש אין לו שום זכות בקרקע על ידי טענה זו ולא שייך להאמינו במגו אלא ודאי הוא כדברי הגאונים וכדפרישית והכי נקטינן ודלא כמו שכתב מהרו"ך ע"ש. עכ"ל הרב"ח ז"ל. ואיני יורע מה הבין הרב"ח ז"ל בקושיית הטור שכתב ולא נהירא דא"כ מה צריך שטרא. שבא ליישבה ובמה יישב אותה ובמאי דפתח לא סיים דמתחלה כתב ולפע"ד נראה וישב דדעת הגאונים היא דאע"ג דבטוען מעיקרא שטר הי"ל ואבד נאמן כשהחזיק ג"ש ולא צריך לשום שטר. סיום הדברים הללו היו צריכים להיות "הכא צריך לשטר" כדי ליישב קושיית הטור שכתב "דא"כ מה צריך שטרא" (יהיה הפירוש כמו שיהיה) והוא סיים שמ"מ אם טען מעיקרא מנך זבינתה וכו' התם ודאי מכח שטרא לחודיה לא היינו מחזיקים בידו וכו' אלא א כ דהחזיק בו ג"ש כראוי וכו' כאלו דקושיית הטור היתה על החזקה למה צריכה ובא ליישבה דצריכים אנו לחרקה. באופן שהדברים הללו הם מגומגמים לפע"ד. ומ"ש בסוף דבריו. ולפע"ד נראה דדברי הגאונים עיקר שהרי בכל התלמוד לא אמרינן מגו אלא היכא ששתי