בקע לגולגלת (ליקוטים) קמג

בעדים קרובים או פסולים וכיוצא וכשהכרתי בו שהוא פסול השתדלתי עם שמעון עד שעשה לי שטר אחר כשר וכשהחזקתי בשדה זו ג"ש שוב לא נזהרתי בו ונאבד ממני ושטר זה שאני מראה לכם איני חושש לו ואיני סומך עליו כלל ועיקר וכלל ועיקר סמיכתי הוא על השטר הכשר שנאבד ממני. נמצא שזה האיש דבר כל דבריו וגלה מצפוני לבו לפני ב"ד והכל בב"א שעקר סמיכתו לא היתה על שטר זה הפסול שהראה לב"ד ללא צורך וכל היתר כנטול דמי וכמו שהראה להם נייר חלק דמי שאין בו שום תועלת האם מפני זה יהיה ס"ד למימר שיצא חייב בדינו ויאבד חזקתו עד שהוצרך להביא ראיות שחזקתו קיימת? ומה מגו צריך כאן דבשלמא בההיא דס"ס קמ"ו דמתחלה המחזיק אתא ואייתי בידיה שטר שהודה לבסוף שהוא מזוייף ובא בזרוע בכח השטר ההוא וכשטען עליו המערער שהוא מזוייף הודה לו אבל שטר כשר הי"ל ואבד התם אי לאו מגו שאלו רצה היה עומד בשטרו שהרי מקויים הוא איך נאמין אותו שהיה לו שטר אחר כשר ואבד? אבל במציאות זה שמתחלה ועד סוף אמר האמת כנתינתו ולא העלים דבר שהשטר ההוא שהראה לפני ב"ד היה מכיר בו שהוא פסול ולא סמך עליו כלל ועיקר סמיכתו לא היתה אלא על השטר הכשר שאבד מה מגו צריך? והמגו הוא שאם היה רוצה לא היה ממציא זה לפני ב"ד כאלו הראות שטר זה שאינו אלא חתיכת נייר בעלמא עושה רושם. ועוד אטו בשופטני עסיקינן ומה ראה על ככה האיש המחזיק ומה הגיע אליו שיראה שטר פסול לב"ד ויכניס עצמו בספק כיון שי"ל עדי חזקה וטענה שהי"ל שטר ונאבד ויכול לזכות בדינו בשופי באין מכלים למה יכניס עצמו בספק ויראה שטר פסול לב"ד ויודה לפניהם שהוא מכיר בו שהוא פסול הלא תראה שמכח קושייא זו נשתנה הדין בין הפוסקים בהדיא דסי' קמ"ו הביא המערער וכו' וז"ל רבינו הטור שם בא המחזיק מכח שטרו שיש לו שטר שקנאה המערער והמערער טען שהוא מזוייף והודה לו המחזיק אלא שאמר שטר כשר היה לי ואבד ואמרתי וכו' אם הוא בענין שיכול לקיימו וכו' אז נשבע שהוא כדבריו ומעמידים הקרקע בידו ופירשו ר"ח ורב אלפס וכו' וה"ר יהודה ברצלוני כתב בשם הגאונים דמשום שטרא לחוד לא היה מחזיקים בידו אלא מיירי שהחזיק בו ג' שנים כראוי ולא נהירא דא"כ מה צריך שטרא עכ"ל. ואמת אגיד שבשטפא קמייתא לא הייתי מבין מה ר"ל רבינו הטור ומה היא כוונת קושייתו דא"כ מה צריך שטרא ואחר ההתבוננות מעט פירשתי דבריו על נכון ומצאתי שכך פירש הגאון מהרו"ך בפרישתו בפירוש שני (קש"ג) וכוונת רבינו הטור בקושייתו היא שאם כדברי הגאונים שהמחזיק החזיק בשדה זו ג"ש הוא דנאמן ומעמידים השדה בידו א"כ אדם זה שיש לו חזקה בדינה ויכול לזכות בדינו בשופי בחזקה וטענה ששטר הי"ל ואבד למה לו ולצרה שיבא לפני בי"ד בשטר מזוייף ויכניס עצמו בספק שאפשר שתצא לו תקלה ממנו ומכח קושיא זו פסק הטור דהכא איירי שאין לו שום חזקה של ג"ש וכל כחו לא בא אלא בשטר זה וכשטען עליו המערער שהוא מזוייף הודה לו אבל טען שהיה לו שטר אחר כשר ונאבד לו שהוא נאמן בטענתו ומעמידין השדה בידו וכן פסק מר"ן והאחרונים הכי דמכח קושיא זו נשתנה הדין בין הפוסקים ואנן ניקו ונעשה ממנו דין חדש? וקודם לזה כתב שם וז"ל ולכאורה דכמו זה נחשב לומר בכגון נד"ד אם יש לפקפק מדינא בשטרות אשר המציא והנם בטלים וכו' שהיה בידו שטרות אחרים ונאבדו ממנו אחר עבור שני חזקה וכו' וכמש"ל דהא חזינן דהני שטרי ריעי נזהר בהם לשומרם וכו' ואיך ולמה השטר העיקרי אשר בו סמך חזקתו לא נזהר בו אתמהה ואולם הא לאו מלתא היא דאנן ביורשים קיימינן וכו' דלא ידעי במלי דאבוהון ויש לנו לומר שהאמת כן הוא דבהני שטרי ריעי לא נזהר בהם לשמרם ובדרך מקרה נמצאו אצל היורשים וחזקת אביהם היה על סמך השטר האחר שנאבד ממנו אחר עבור שני חזקה ונלע"ד דאף אם היה המוריש חי וכו'. עכ"ל. לא ידענא פלפול זה מה טיבו ומימי לא ראיתי תמהה כזאת איך הרע נמצא והטוב נעדר? והלא מקרי הזמן הם כך ולמה הצדיקים מתים קודם זמנם והרשעים מאריכים ברעתם? וכתב לישב התמהה ברמה והנשגבה ההיא דהכא ביורשים קיימינן התם הוא שיכול להיות בדבר הזה ששטרי ריעי ימצאו והטובים יאבדו אבל במוריש בעצמו לא יתכן זה ואח"כ כתב ונלע"ד אף אם היה המוריש חי וכו' והרי זה סותר את עצמו דאף במחזיק בעצמו אפשר ואפשר להיות וא"כ התמהה מעיקרא ליתא. ועוד מה הועיל בישובו דהכא ביורשים קיימינן וכי היורשים מצאו אלו השטרות הללו ברחובות קריה?