בקע לגולגלת (ליקוטים) קמב

ואני הבאתי ראיה פשוטה שאין עליה תשובה שאין חילוק בין הלשונות ובכל אופן שתהיה המחאה צריך למחות בכל ג"ש והדבר מוכרע מעצמו שהרי רב זביד כל עיקרו הוא ללמד דעת את העם כיצד יעשו המחאה ולא יאבדו זכותם שעל מה ששאל הש"ס היכי דמי מחאה השיב רב זביד ואמר פלנא גזלנא הוא לא הויא מחאה פלנא גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלונתא ולמחר תבענא ליה בדינא הויא מחאה הרי שרב זביד בא ללמד לנו לשון המחאה כיצד תהיה כדי שתועיל ואמר שזה הלשון יועיל וזה הלשון אינו מועיל ואי איתא לדברי הרב ויאמר יצחק ז"ל שיש לשון שמועיל לכל ימי חיי האדם ולא יצטרך למחות בכל פעם למה רב זביד שבא ללמד לנו לשון המחאה שתועיל למה אמר לנו לשון מחאה שאינו מועיל כי אם לשלש שנים וצריך האדם לטרוח בכל פעם לחזור ולמחות הי"ל לרב זביד ללמד לנו הלשון שמועיל פעם אחת בכל חיי האדם והוא בגוונה דאמרה הרב ויאמר יצחק ז"ל אלא ודאי שאין חילוק בין הלשונות ובכל גוונא שתעשה המחאה ובכל לשון שתהיה אינה מועלת אלא לשלש שנים ותל"מ

כתוב בספר אשר לשלמה הנד"מ להרב כמהר"ש אן' דאנאן הי"ו דף ס"ג ע"ב וז"ל. ונלע"ד דאף אם היה המוריש חי ובא לב"ד ובידו הני שטרי ריעי וטען ואמר שהיה בידו שטר מכר אחר כראוי אלא דלאחר עבור שני חזקה לא נזהר בו לשמרו ונאבד ממנו ואלו נמצאו לו בדרך מקרה די"ל שהוא נאמן וחזקתו חזקה דאף. דקי"ל הבא לדון בשטר וכו' ואינו נאמן וכו' ונתבטלה החזקה וכו' ה"ד היכא דראינו ריעותא בפנינו דבתחי' אמר דאית ליה שטר וכשאמרו לו להביאו חזר ואמר שנאבד חזינן ריעותא בדבריו שאם האמת אתו שהיה לו שטר באותו פרק שאמר שי"ל שטר היה זהיר ביה או היה מביאו מתחלה אבל היכא דלא חזינן ריעותא ואפשר לומר כי האמת כן הוא וכו' וחזקתו קיימת ודומה לזה מצי' להאורו"ת ז"ל שכ' ליישב מאי דק"ל לה' ב"ח ז"ל דמה יעשה זה שאבד שטרו רמז דבריו הש"ך ז"ל יעו"ש וכ' האורו"ת ז"ל דלק"מ דפשיטא אם מתחי' בא לב"ד ואמר שאבד שטרו דמהימן וזה עיקר טעמא של החזקא דאחר ג"ש לא מזדהר אינש וכו' משא"כ זה שבא ואמר ששטרו בידו ואח"כ כשאמרו לו הב"ד להביא השטר אמר שנאבד בזה ריעותא לפנינו ולא שייך עוד ג"ש נזהר דהא הודה שהיה נזהר עד בואו לב"ד וכיון שבא לב"ד הי"ל להזהר יותר דהא רואה שי"ל מעוררין וכו' עכל"ה יעו"ש ונראה דה"ה בהא דהביא שטר ריע בידו וטען שהיה בידו שטר כשר וכו' דליכא שום ריעותא לפנינו כי לפי דבריו דרך מקרה נמצא זה השטר ואפשר לו' שהאמת כן הוא וזה פשוט דלא דמי למ"ש הפוס' שאם נמצא בטל שהיו העדים קרובים או פסולים ומכ"ש אם היה מזוייף דנתבטלה החזקה דהתם ודאי סמך חזקתו על האי שטרא הוי ושטרא אין כאן חזקה אין כאן משא"כ כשבא ואמר דחזקתו היתה על סמך השטר כשר שהי"ל ונאבד ואלו בדרך מקרה נמצאו וכו' וכמ"ש עוד טעמא אחרינא איכא להאמינו במה שאמר שהי"ל שטר כשר וכו' מכח מגו שאם היה רוצה היה בא בחזקתו חזקת ג"ש שי"ל ולא היה ממציא שום שטר ריע לפני ב"ד ודומה למ"ש מר"ן ז"ל בס"ס קמ"ו הביא המערער עדים וכו' וזה טוען לקחתיה ממך וכו' והרי שטרי מקויים טען המערער שהוא מזוייף והודה לו וכו' אבל שטר כשר הי"ל ונאבד וכו' הואיל ואלו רצה היה עומד בשטרו שהרי מקויים הוא ה"ז נאמן וכו' וכו' ה' הסמ"ע שם דמיירי שלא החזיק ג"ש ושכ"כ הטור בשם רשב"ם והרא"ש ז"ל לאפוקי רי"ב ז"ל שם שפי' דמיירי בהחזיק וכן מסיק הש"ך ז"ל דלא כהב"ח ז"ל שפסק כדעת רי"ב ז"ל יעו"ש הרי התם מטעם מגו שהיה עומד בשטרו וכו' הוא נאמן לומר ששטר אחר הי"ל ואבד אף שלא הי"ל חזקה שנים אף אנן נמי נימא היכא דאית ליה חזקה דנאמן לומר שטר אחר כשר וכו' במגו דאם היה רוצה לא היה ממציא זה בפני ב"ד והיה זוכה בחזקתו דוקא. עכ"ל. ואחר המחילה כל הדברים הללו מלי דכדי נינהו ובחנם הטריח עצמו לכתוב דברים פשוטים שאפילו האפרוחים שעדין לא נפתחו עיניהם יודעים אותם ולא יטעו לומר בהפך שאבד חזקתו מחמת שטר פסול שהמציא לפני ב"ד והגע עצמך שהמעשה היה שראובן החזיק בשדה אחד ג"ש כדין וי"ל עדי חזקה בא שמעון וערער עליו שהשדה הוא של אבותיו ויש לו עדים על זה טען ראובן לפני ב"ד אמת הוא שהשדה היא של שמעון שירש אותה מאבותיו אבל קניתיה ממנו ועוד זה מדבר הוציא מאפונדתו שטר קנין איך קנה אותה משמעון והראה אותו לב"ד ואמר להם דעו לכם רבותי ששטר קנין זה שאני מראה לכם מכיר אני בו שהוא פסול שחתום