בקע לגולגלת (ליקוטים) קמא

קצרות שבלשון המחאה שכתב מר"ן וכו' וכו'. וסברת כמהר"ש הי"ו היא שאין חילוק בין הלשונות ובכל לשון שיאמר אין מוטלת מחאתו אלא לג"ש דוקא וצריך למחות בסוף כל ג"ש. וכתב וז"ל והראיה לזה דהאי דינא הוא מימרא דר"ל משמיה דבר קפרא כמ"ש בפ' חזקת ד' ט"ל ולשון המחאה שכתב מר"ן ס"ד היא מימרא דרב זביד דל"ח ורב זביד לא הוה בימי בר קפרא וא"כ מי שם פה לאדם לומר דהא דאמר בר קפרא צריך למחות בסוף כל ג"ש קאי אלישנא דרב וביד ואפ' דאכתי עדיין לא נולד רב זביד אלא ודאי דכל קפרא קאמר האי דינא על כל לשון המועיל במחאה ואם בדברי מר"נ יכול ה' ויאמר יצחק לומר דקאי אמ"ש בס"ד במימרא דבר קפרא דהוא מרה דשמעתא לא מצי למימר הכי ואם יש צד לידחק ולומר הכי אף בבר קפרא קשיא לן טובא שהרי התם אמור בש"ם גידל בל מניומי הויא ליה מחויאתה למחויי אשכחנהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי דהוו יתבי ומחא קמייהו לשנה הדר למחויי אמרו ליה לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה שוב א"ץ למחות ע"כ ופי' רשב"ם והתוס' בד"ה כיון שמיחה וכו' שוב א"צ למחות עד ג"ש ואין לפרש דא"ץ למחות עד עולם דא"כ פליגי אדר"ל והו"ל למימר ר"ל אמר ע"כ. הביטה וראה כמה דחקו עצמם רשב"ם והתוס' כי היכי דלא נימא דפליגי רבנן דאמרו לגידל בר מניומי שוב א"ץ למחות אדר"ל משום בר קפרא מדקאמר אמר ר"ל ולא אמר ר"ל אמר ופי' בדוחק דשוב א"ץ למחות דאמור רבנן היינו עד ג"ש ולדברי הרב ויאמר יצחק דס"ל דע"ך לא אמר ב"ק דצריך למחות בסוף כל ג"ש אלא בדלא פי' כ"כ אבל בדפירש כל ימי הארץ וכו' במחאה אחת סגי אמאי לא פי' רשב"ם והתוס' מאי דאמרו ליה הני רבנן לגידל בר מניומי כיון שמיחה שנה א' שוב א"צ למחות היינו דא"צ למחות עד עולם כפשטא דמלתא ונימא דגידל בר מניומי פי' במחאתו לעולם ובזה לא פליגא אדר"ל ואתו דברי רבנן כפשטן דהא ודאי גידל בר מניומי לא הוה ידע מימרא דר"ל וגם מדרך המערערים לומר בהמחאתם עד עולם אלא ודאי דבכל גווני המחאה קאמר ר"ל דצריך למחות בסוף כל שלש שנים ולא שני ליה בין מחאה למחאה.עכ"ל כמהר"ש נר"ו. ואשר אנכי אחזה לי דאחר המחילה ראיה זו מהש"ס לא חזינא דמ"ש ולשון המחאה שכתב מר"ן היא מימרא דר"ז וא"כ מי שם פה לאדם לומר דהא דאמר ב"ק צריך למחות וכו' קאי אלישנא דר"ז ואפשר דאכתי עדיין לא נולד ר"ז וכו' לא כך היא המדה ולאו אקרקפתא דגברי סמכינן אלא אנו סומכין על הש"ס כלאמר על מסדרי הש"ס והם הביאו בש"ס כל הלכה בשם אומרה וכאן בענין המחאה קבעו בדף ל"ח ענין המחאה כיצד תהיה וקאמר הש"ס היכי דמי מחאה אמר רב זביד פלניא גזלנא הוא וכו' פלניא גזלנא הוא דנקיט לה לארעא בגזלונתא ולמחר תבענא ליה בדינא הויא מחאה הרי שהביא לנו הש"ס לשון המחאה כיצד תהיה בשם רב וביד דהוא מארה דשמעתא וקבע הלכה כמותו. ובדף ט"ל הביא הש"ס מימרא דר"ל משום ב"ק דצריך למחות בסוף כל ג"ש. ונוכל לומר דהאי דינא דצריך למחות בכל ג"ש קאי דוקא אם עשה המחאה כלישנא דאמרה ר"ז פלניא גזלנא הוא ולמחר תבענא ליה בדינא התם דוקא צריך למחות כל ג"ש הא אם אמר בלשון המחאה כלישנא דכתב הרב ויאמר יצחק דהוא שבכל עת וזמן שארצה אני תובע' אותו בדין התם הועיל לו המחאה לכל ימי חייו וא"ץ למחות כל ג"ש. ואין אנו צריכים לומר דבר קפרא הוא הוא דקאי על רב זביד שעשה תמיהתו כמהר"ש הי"ו בחרדה גדולה מי שם פה לאדם וכו' דאכתי עדין לא נולד וכו' אלא מה שאנו אומרים הוא דהש"ס שקבע שני הדפים אחד ללמד לנו לשון המחאה ונקבע דין זה בדף ל"ח והאחר הוא דצריך למחות כל ג"ש וכל אחד שמא דמאריה עליה הראשון משם ר"ז והשני משם ר"ל משום ב"ק דהש"ס כך ס"ל דהאי דינא דצריך למחות בכל ג"ש קאי דוקא אם עשה המחאה בלשון דאמר ר"ז שנכתב למעלה מזה אבל אם יהיה האופן כמ"ש הרב ויאמר יצחק שבכל עת וכו' התם תועיל מחאה אחת לכל ימי חייו. ומה שכתב כמהר"ש הי"ו ואם יש צד לידחק ולומר הכי אף בבר קפרא אם לזה נתכוון זה אינו דוחק כלל. שזהו פשט פשוט. גם הראיה שהביא מדברי התוס' דאמאי הוצרכו לדחוק עצמם ואמאי לא אוקמוה דמאי דאמרו ליה הני רבנן לגידל בר מניומי שוב א"ץ למחות הוא לעולם ומחאתו דגידל בר מניוימי היתה באופן שכתב הרב ויאמר יצחק שפירש במחאתו לעולם גם בזה נ"ל אהמ"ר דאינה ראיה משום דתוס' ס"ל דמיירי הש"ס בגוונא חדא של מחאה והוא הלשון שלמד לנו רב זביד שנזכר בש"ס ולא ניחא להו לומר דאיירו בגוונא אחריתי שלא נזכר.