בקע לגולגלת (ליקוטים) קלט

השופטנים ולמה לא פקח את עיני מי שנמסר לו השטר ויאמר לו אין אתה מועיל כלום בזה דאף אם יוזלו הדורוס לא תקבל כי אם ק"ך דורוס ותו לא ועוד למה לא חשש מי שנמסר לו השטר כי אם לשמא יוזלו הדורוס ולא חשש לשמא יוקרו כמו שהיה עכשיו שלא יקבל כי אם ששה וחמשים דורוס ורביע במקום ק"ך דורום שנתן? והלא טוב טוב היה לו להניח הדבר כמות שהוא לא יחליפנו ולא ימיר אותו. ובפרט מה שכתב הרב בסוף דבריו וז"ל ואין לומר שמ"ש במסירה הנז' תיבות אלו שהוא קרן המשכונה כתבוהו הסופרים שלא בדקדוק רק כיון שבאותו הזמן היו שוים הק"ך דורוס כן כתבו דבר זה בשטר. דבר זה א"א לאומרו שכיון שבמסירה הראשונה כתבו הסופרים כן וגם במסירה הב'. כתבו כן ודאי שכיון נכתבו לשמא יוזלו הדורוס ומה גם שהכי כתב מר"ן בסס"י ס"א סט"ו מדקדקים לשון השטר ודנין ע"פ אותו דקדוק וכיון דתיבות אלו שהוא קרן המש' הם שפת יתר ואין צורך לכותבם אמרינן לישנא יתירה לטפויי אתא כדי שיפרע לו בעל הקרקע ק"ף מתקאלים עכ"ל. דלכאורה נראה דלקושטא דמלתא קאמר הרב שמי שנמסר לו השטר יש לאל ידו לגבות מבעל הקרקע ק"פ מתקאלים אף אם יהיו שוים ק"פ דורוס והראיה שהביא ראיה מדברי מר"ן דמדקדקים לשון השטר ודנין ע"פ אותו דקדוק ואם כך הוא אינם אלא מן המתמיהים. ומ"ש בתחלת דבריו דבר זה א"א לאומרו שכיון שבמסירה הראשונה וכו' הוא דבר תמוה שהרי יש כאן גופות מוחלקים שהמסירה הראשונה היתה ללוי והמסירה הב' היתה ליהודה ובשלמא אם היה במציאות ששני המסירות היו לאדם אחד היינו יכולים לומר כמ"ש הרב שכיון שבשני המסירות שהם של אדם אחד כתבו כן ודאי שכיון וכתב אבל עכשיו שהם של שני בני אדם אדרבא מה שנוכל לומר הוא בהפך שלא בכוונת המכוון נכתב כן אלא שהסופר שכתב המסירה של לוי ליהודה העתיק הדברים כמות שהיו במסירת שמעון ללוי שהרי שטר משכונה אחד הוא ונכתבו בו שתי המסירות והסופר שבא לידו המסירה הראשונה העתיק ממנה וכתב גם אותם התיבות שהו'א קר'ן המשכונ'ה כמו שראה אותם במסירה הראשונה אף אם נאמר שהם שפת יתר ואין צורך בהם. עוד כתב הרב וז"ל וגדולה מזו מצינו להרב מהרש"ך ח"ב סי' ג"ן שנשאל הרב ששמעון בקש מראובן שיוציא בעדו קצת משאות מבית המכס וכן עשה ראובן והוציאם מבית המכס ופרע בעד שמעון המכס של המשאות הנז' ובין כך ובין כך נלב"ע שמעון ובא ראובן ותבע מיורשי שמעון שיפרעו לו מה שפרע בעד אביהם להוצאת הסחורות מבית המכס ובשעה שפרע ראובן הממון בבית המכס היו הגרושי"ם בכו"כ וכשבא ראובן ליפרע מן היורשים כבר נתייקרו הגרושי"ם ותבע ראובן מהיורשים שיפרעו לו הסך של הגרושים שפרע בעד אביהם לבית המכס והשיב הרב וז"ל משפט דין זה מתחלק על ב' פנים אם לאחר שהוציא ראובן הנז' מהמכס שמשאות של שמעון עשה חשבון עמו ועשו סכום החוב בסך מעות באופן זה אעפ"י שבשעה שפרע ראובן הנז' המשאות המכס פרע בגרושי"ם לאיזה ערך שהיה אז אין שמעון חייב להחזיר לו הסך של הגרושי"ם שנתן רק סך המעות ואע"פ שכפי סך הגרושי"ם נמצא שמחזיר לו פחות אמנם אם בשעה וכו' עכ"ל מבואר מדבריו שאף שראובן פרע בעדו כו"כ גרושי"ם מ"מ אחר שכשעשו חשבון זקף עליו כו"כ מעות יפרע לו עתה מעות אף שהמלוה מקבל פחות ממה שנתן בעדו כ"ש הכא בנ"ד שכתב בשטר המסירה ק"פ מתקאלים שהוא קרן המשכונה שזה הסך שנתן יהודה וזה הסך עצמו הוא מה שמקבל עכשיו מבעל הדורות ואינו מפסיד שום דבר ואחר שכבר בטל הסך של הדורוס הכתוב במש' הראשונה וכתב שקרן המשכונה הוא ק"פ מתקאלים הדבר פשוט שלא יתן לו כי אם זה הסך דוקא. עכ"ל הרב ויאמר יצחק ז"ל. ותורה היא וללמוד אני צריך שדברי הרב הללו שגבו ממני ולא יכולתי להולמם. חדא דהא דינו של מהרש"ך הוא דין פשוט שאם זקף עליו הגרושי"ם שנתן לו במעות והוקרו הגרושי"ם שלא יפרע לו כי אם מעות אף שמקבל עתה גרושי"ם פחות ממה שנתן דהוא סבר וקבל ומה ראיה מביא ממנו לנדונו דהוא מלתא אחרינא דהכא נכנסנו לבית הספק מפני שבשטרי העיקרי של המשכונה היה כתוב ק"כ דורוס והיה מקום לומר שאף שבמסירה כתוב ק"פ מתקלים יש לו כח לגבות מבעל הקרקע כל הק"כ דורוס במושלם לפי שהכח שהיה לבעל המשכונה מסר אותו למי שנמסר לו השטר אלא שהרב ז"ל נראה לו שכיון שכתב בשטר המסירה ק"פ מתקאלים שהו"א קר"ן המשכונ"א מי שנמסר לו השטר בטל הקרן שהיה דורוס והחזירו מתקאלים