בקע לגולגלת (ליקוטים) קלז

הנז' והוסיף וכו' וכו' כאשר יעויין בספרו. ותשובת הרב ז"ל בענין הטענות שנפלו בין רו"ש האריך הרחיב למעניתו כאשר יעויין בספרו. ובענין שטר השותפות שהיה מכת"י ראובן וכתוב בו ובנאמ"ג וכו' מענין זה עשה הרב ז"ל פסק בפ"ע וכתב וז"ל ובענין הנאמנות לזה היה צריך לראות הלשון הכתוב בכת"י לידע להיכן הדין נוטה ובשאלה באו הדברים בקיצור ותמהנו על המראה שכיון שהחכם מסדר השאלה הנה הוא גס הוא משיב כהלכה למה זה כתב בתשובתו וז"ל ועל ענין השבועה שטוען שמעון שישבע ראובן לא ראינו לשון הכת"י בדיוק דלפי המובן מלשון השאלה שבא בקצרה נראה דנאמנות זו לא שייכא וכו' ע"כ שכיון שהוא סדר השאלה כמבו' בדברי הסופרים המעתיקים למה זה הוא מתרעם על השאלה שבא בקצרה שכיון שהיא שאלת חכם הא"ל לחפש אחר הכת"י ולהעתיק הדברים ככתבם וכלשונם שכך היא דרכה של תורה והשתא מיהא ע"פ הדברים אשר באי בשאלה שהכתב יד כתוב וחתום מיד ראובן וכתוב בו וז"ל אני ח"מ קבלתי מפ' כו"ך וכו' והכל הוא בידי וברשותי לעשות בהם מו"מ ובנא"ג וכו' ע"כ היה נראה לומר שכיון דכתב זה חתם בו ראובן ונתנו ביד שמעון א"כ מ"ש בו ובנא"ג וכו' היינו שראובן האמין לשמעון כדרך כל המתחייבים בכתב ידם ונותנין אותו לבעל הממון והגם שגם ראובן הניח מעותיו בשותפות מ"מ כיון שהכל בידו הוצרך להאמין לשמעון על מעותיו שביד ראובן או נלך לדרך אחרת שמ"ש ראובן בכת"י ובנאמ"ג וכו' היינו ששמעון האמינו ופירוש הדברים שכתב הכל הוא בידי לעשות בהם מו"מ ובנא"ג וכו' ר"ל שעמ"כ קבלם ראובן לעשות בהם מו"מ ונשתתף עמו ע"מ שיהיה הוא נאמן וכמו שטוען ראובן וז"ל אדעתא שאהיה נאמן נשתתפתי עמך כמ"ש בשאלה ומה שניתן הכת"י ביד שמעון היינו אחר שהכל הוא ביד ראובן כדי לתובעו על ממונו שבידו וכשיתבענו שמעון בכת"י זה שוברו בצדו שאינו יכול להשביעו שבועת השותפים מפני הנאמנות גם עדין יש להסתפק ולומר דמ"ש ובנא"ג וכו' ר"ל ששניהם האמינו זל"ז וזל"ז שמע"כ נשתתפו וא"כ צריכים אנו לבאר מה שהד"ן לכל צד מהצדדים הנז'. וכן עשה הרב ז"ל וכתב וז"ל והנה אם פירוש הדברים כמו הצד הא' שראובן החתום האמין לשמעון אם הדברים ככתבם שמ"ש בכת"י הוא ובנא"ג וכו' ולא יותר יכולים אנו לומר שמה שהאמינו' היינו על פרעון הקרן שבידו שנאמן שמעון לומר שעדין לא נפרע אבל שבועת השותפים וכו' וכו' כאשר יעויין בספרו. ואם הנאמנות הכתוב בכת"י היינו ששמעון האמין לראובן וכמו שטען ראובן אדעתא שאהיה נאמן נשתתפתי עמך כמש"ל בשאלה לזה נאמן ראובן בטענתו ואף אם כופר שמעון ואומר שהוא לא האמינו אלא שראובן כתב כן בכת"י בלי ידיעתו לאו כל כמניה אחר שהכת"י היה מונח אצלו ובודאי שראה מ"ש בו ואם לא האמינו הי"ל לצווח מיד ולהחזיר לו הכת"י לשיעשה כת"י אחר בלי נאמנות וגדולה מזו מצינו להרב כנה"ג וכו' וכו'. ולצד שנאמר שהאמינו זל"ז וזל"ז נא"ג וכו' מוכרחים אנו לומר שהנאמנות הוא לכל א' למה דשייך ביה דהיינו שהנאמנות שהאמין ראובן לשמעון היינו לגבי קרן המעות שביד ראובן וכו' וכו'. כאשר יעויין כל זה בספר ויאמר יצחק קחנו משם וחקירתי על הרב ז"ל היא וכי כך היא דרכה של תורה? ומה השיב לשואלו דבר והיכי לידיינוה דייני להאי דינא כשיבא לפניהם כת"י בסגנון זה אני החותם למטה קבלתי מאת פ' כו"ך וכנגדם אני מניח כו"כ והכל הוא בידי וברשותי לעשות בהם מו"מ ובנאמ"ג וכו'. וזה אומר בכה וזה אומר בכה זה אומר אתה האמנתני וזה אומר לא כי אלא אתה הוא שהאמנתני הנאמר להם אם הפירוש הוא כך הדין יהיה כך ואם הפירוש יהיה כך הדין יהיה כך ל הלא יאמרו לנו ואתם מה אתם אומרים ומה היא הכרעתכם בפירוש הכת"י הזה והי"ל להרב ז"ל להכריע בראיות מדברי הפוסקים מהו הפירוש האמתי שבשלשה פירושים ואם חפש ולא מצא ונשאר הדבר אצלו בספק הי"ל לפרש זה ולומר שהדבר שקול ועכשיו שהדבר נשאר שקול יהיה הדין כו"כ ולענ"ד דבר זה הוא מתמיה עד מאד ובפרט תמהתי על מ"ש בצד השני שהפירוש הוא ששמעון האמין לראובן וכתב ואם כופר שמעון ואומר שהוא לא האמינו אלא שראובן כתב כן בכת"י בלי ידיעתי לאו כל כמניה אחר שהכת"י היה מונח אצלו ובודאי ראה מ"ש בו ואם לא האמינו הי"ל לצווח מיד וכו'. הלא יטעון שמעון אני חשבתי שפירוש ובנא"ג וכו' הוא שהוא האמין אותי ולא שאני האמנתי אותו כיון שאפילו הרב בעצמו לא הכריע איזה מהפירושים הוא האמת וצ"ע ומצוה על החכמים ליישב. גם מ"ש בצד זה שהפירוש הוא ששמעון האמין לראובן וכתב וז"ל ולצד זה אין על ראובן חיוב שבועת השותפים