בקע לגולגלת (ליקוטים) קלה

כזה שהוא טעות הניכר והלא אנחנו קלי הערך כשיבא לידינו טעות הניכר כזה שאינו אלא טעות הדפוס אנחנו מטעים אותו בשתיקה בלי שום התפארות לפי שאינו דבר חכמה והוא התפאר עלינו שמחקו ברי"ף שלו ולא באותו מצב מדי עברו בכללי הרב חוות יאיר אלא עדן ועדנין קודם ואף גם זאת לאו בשתיקה מחק אלא שהטריח את עצמו לתת טעמא על מה ועל מה חק ולא סמך על המבין

כתב בספר ויאמר יצחק חיו"ד סי' ק"ד. מעשה היה באיש יהודי שנלב"ע במחז"ק ביום ב' וביום ערש"ק שאחריו בא לכאן אחיו מג'יבראלטאר ועדין לא שמע ממיתת אחיו עד שבא לכאן ונסתפקו אם צריך למנות לעצמו ז' ימי אבילות מיום שבא וידע או"ד כיון שהאבלים עדין היו בתוך ז' ימי אבלות ומכללם היה בנו של הנפטר שהוא גדול הבית דביתא סמיך עליה ימנה עמהם. ובתשובת השאלה הנז' הביא לנו הרב ז"ל דברי מר"ן ביו"ד סי' שע"ה ס"ח וכתב עליו ודין זה הוא ממ"ש בש"ע פ' ואלו מגלחין דף כ"ח בא ממקום קרוב מונה עמהם וכתב שם הרא"ש ז"ל דמקום קרוב פירשו הגאונים דהיינו עשרה פרסי סוגייא דחד יומא כיון דאי שמע הוי מטי הכא כחד יומא כמאן דאיתיה בהדייהו דמי. וכתב ע"ז הרב ויאמר יצחק זלה"ה וז"ל והנה ראוי לחקור במאי דקאמר כיון דאי שמע הוה מטי הכא בחד יומא דאיך יתכן שישמע במיתתו ויבא באותו יום אחר שהוא דרך יום ואף אם ימות בבקר השכם צריך שילך השליח באותו יום להודיעו ביום המחרת וכו' וכו' ובסוף דבריו כתב הרב ז"ל וז"ל ועוד אטו אם לא ישמע ובא מאליו נאמר דלא ימנה עמהם אם לא שנאמר דמאי דקאמרי הגאונים כיון דאי שמע יכו' אינו ר"ל שצריך שיהיה שהות לשמוע ולבא אלא ר"ל כיון שאם היה במציאות ששמע היה יכול לבא באותו יום מונה עמהם אבל לעולם שא"ץ שישמע באותו יום שמת עכ"ל הרב ז"ל. ואח"ר מכבוד הרב ז"ל הדברים הללו שכתב ועוד אטו אם לא ישמע ובא מאליו נאמר דלא ימנה עמהם הם משוללי הבנה ומה שסיים אבל לעולם שא"ץ לשמוע באותו יום שמת אין להם הבנה כלל וכי ס"ד לומר שהגאונים אמרו שצריך לשמוע באותו יום והלא אם היה שומע באותו יום היה חל עליו האבלות במקום שהוא שם ויתאבל שבעת ימים שלמים ובפרט מה שכתב בתחלה. ועוד אטו אם לא ישמע ובא מאליו נאמר דלא ימנה עמהם. הם משוללי הבנה ביותר דאם היה בא ביום ראשון לא היינו צריכים עוד לדין זה דהרי הוא עמהם ביום ראשון שהוא התחלת האבלות ובודאי שימנה עמהם. עוד כתב הרב ז"ל וז"ל שוב מצינו לרש"י פרק וא"מ וז"ל מונה עמהם עם האבלים שבאותו מקום הואיל דבמקום קרוב הוא ויכול לבא בתחילת האבלות חשבינן ליה כמו דאתא ע"כ הרי דרש"י השמיט כיון דאי הוה שמע וכו' לומר דלאו דוקא וכו' עכ"ל הרב ז"ל. ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל שכתב דברים אלו דרש"י השמיט כיון דאי הוה שמע לומר דלאו דוקא וכו' כאלו לשון זה הוא לשון הש"ס והלא לשון זה אינו אלא מדברי הגאונים ורש"י מפרש הש"ס ולא יצדק לומר עליו שהשמיט דברי הגאונים ואפשר שרש"י ז"ל לא ראה ולא שמע דברי הגאונים והוא גאון והם גאונים ואינו חובה לשני נביאים שיתנבאו בסגנון אחד ולא עוד אלא שכתב הרב ז"ל לומר דלאו דוקא שרצונו לומר שרש"י אומר לנו שמ"ש הגאונים דאי הוה שמע הוא לאו דוקא ודברי הגאונים לא הביא לנו רש"י כדי שנאמר שנתכוון עליהם ואינו מפרש אלא הש"ס

עוד כתב הרב ז"ל וז"ל אתאן לנ"ד דכיון שהוא דרך ים ואין גבול לדרך עדין אפשר לומר דמונה לעצמו אמנם כד דייקינן פורתא נראה דעכ"פ יש במציאות שיכול לצאת מג'יבראלטאר ביום המיתה ולהגיע כאן באותו יום וכמה פעמים מפליגים משם ובאים באותו יום מונה עמהם וכן נראה מדקדוק לשון מר"ן בש"ע שכתב וז"ל שאפשר שיבא ביום א' ע"כ דמדכתב דאפשר שיבא נראה דהיכא שיש צד אפשרות שיבא ביום א' מונה עמהם וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ז מהל' אבל הל' ד' יעו"ש. דאלת"ה הגע עצמך אם הקרוב היה בטאנג'א שהוא דרך יום א' וכשמת המת בכאן היה רוב גשמים ותגבורת נהרות שא"א לבא אפילו בשנים ושלשה ימים ואתרמי שבא ביום ה' או ו' לאבלות האם נאמר דמונה לעצמו דא"כ נתנו חז"ל דבריהם לשיעורים אם יכול לבא או לא ולזה היה צריך שיאמרו ב' תנאים שהוא דרך יום וגם שיכול לבא באותו יום דהיינו שאין שום עיכוב לביאתו אלא ודאי כיון שחז"ל נקטי דרך יום ממילא נשמע דאף את"ל שאינו יכול לבא מחמת איזה עיכוב אפי"ה כיון דאם לא היה שום עיכוב היה יכול לבא מונה עמהם אף אנן נימא