בית א-ל א צז

לא נגמר איך יגרש קודם שיחולו הקידושין ע"ש בבית שמואל ואמנם הרמב"ם כתב דשניהם נותנין גט ונראה לכאורה אם הראשון נותן גט א"כ לפירוש הרמב"ן אם ימות הראשון תוך למ"ד יום ונמצ' דקידושיו אינן קידושין והגט שנתן אינו גט והיא מותרת לכהן ואתה מצריכה כרוז לכהונה אבל אם גם השני נותן גט א"כ היא ודאי גרושה ממ"נ וא"צ כרוז לכהונה ולכך כתב הרמב"ם שניהם נותנין גט ושוב ראיתי דבבית שמואל עצמו הוכיח מהרא"ש דכתב דהרמב"ם פסק כרב והא הרמב"ם פסק דשניהן נותנין גנו וש"מ דיכול כ"א לגרש מיד אלא דקשה הא אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש בב"ש ס"ק ח' ובאמת הרמב"ם כתב דשניהם נותנין גט בין בתוך למ"ד בין לאחר למ"ד וא"כ היא ודאי גרושה וא"צ כרוז לכהונה ובהלכה שניה דגם האחרים קידשו מעכשיו ולאחר זמן באמת לא סיים בין תוך למ"ד אלא כתבו צריכה גט מכל אחד ואחד והיינו דבזה יש חשש דאתה מצריכה כרוז לכהונה ודו"ק והטור דכתב דאחד נותן גט ומותרת לשני אפשר דכוונתו דהשני שלא קידש לזמן רק תיכף הוא נותן גט ומותרת לראשון דלא שייך אתה מצריכה כרוז לכהונה דהא השני קידש לאלתר ואמנם עדיין יש חשש דילמ' הראשון כיוון לתנאי ונמצ' דקידושי השני לאו קידושין וגיטו אינו גט ואתה מצריכה כרוז לכהונה וצ"ל דהטור אינו חושש לזה וכמ"ש במקום אחר ודו"ק והנה כתב הרב המגיד דמוכרח שם בסוגי' דלרבי יוחנן הוי ודאי שיור ולא ספק והיינו מהא דפריך רבי חנינ' לר' יוחנן ממתני' הרי זה גיטך מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת בשלמ' לרב כו' אלא לר' יוחנן תתיבם נמי יבומי דהא כל גיטא דשייר בי' פורתא לאו כלום הוא ע"ש ואי נימ' דהא דאמר שויא נפשה כשרגא דליבנא ספק' הוא מאי קושי' תתיבם נמי מבומי הא ספק מגורשת הוא וע"כ דודאי הוא כן כוונת הה"מ ז"ל ובא לאפוקי דלא נימ' דהרמב"ם פסק כר' יוחנן ודר' יוחנן ספק' הוא ולכך פסק דהיא ספק מקודשת לכולן ע"ש ואם לדין יש לומר דלעולם דספק הוא לר' יוחנן שמא תנאה או חזרה הוא או שיורא שיירי ולכך צריכה גט מכל א' וא' דהא ממ"נ הוא אשת איש ואתרע חזקת פנויה אבל שם גבי יבם איכ' ס"ס דילמ' חזרה הוא וגם דילמ' שיורא שיירי ולאו כריתות הוא והוא זקוקה ליבם וגם איכ' חזקת זקוקה ליבם ופריך שפיר תתיבם נמי יבומי ואמנם באמת לשון תופסין בה משמע דליכ' ספיק' כלל כדפירש"י בד"ה אסברא לך ולזה כיוון הה"מ והנה כבר הבאתי דברי הריטב"א דלר' יוחנן דאמר שיורא הוא אסור' להיבעל לכל אדם משום אשת איש ואפילו לאותם שקידשוה וכתב דאתיה כאביי דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ע"ש וע"ז קשה לי דא"כ אמאי משני רבא על קושית רב חנינ' ממתניתין דמהיום ולאחר מיתה גט להוצי' ומיתה להוצי' מה ששייר גט גמרתו מיתה הא בלא"ה לרב' ע"כ טעמ' דר' יוחנן לאו משום דשויא נפשה כי שרגא דליבני דהא רבא ס"ל קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין וע"כ לדידי' טעמ' דר' יוחנן משום דמספק' לי' אי תנאה אי חזרה הוי וס"ל דמשמע תנאה ומשמע חזרה ובעיא גט מכל חד וחד וע' לעיל דף נ"א ע"א דפריך הש"ס ורבא אמאי אצטריך לשנויי כרבה הא הוא ס"ל קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין ומשני לדבריו דרמב"ח קאמר ולי' לא ס"ל ופירש"י דיליף מקר' כו' וזה לא שייך הכא לכאורה ע"ש וראיתי בריטב"א דגרס רבה אבל בנוסחות שלנו הוא רבא ואמנם לפמ"ש התוס' בדף כ"א דדוק' אם האיסור בא משום הקידושין הוי קידושין שאין מסורין לביאה אבל בלא"ה לא א"ש דהא האיסור בא מחמת קידושי הראשון בלא קידושי השני ודו"ק כי אין להאריך יותר ועוד אי"ה חזון למועד. והנה הרשב"א הקשה אהא דאמרינין דמספקא לרב דילמ' חזרה היא והקשה הרשב"א הא בקידושין לא מהני חזרה תכ"ד וכתבתי דרשב"ם פירש בב"ב דמה"ת מהני חזרה תכ"ד אלא מדרבנן לא מהני וא"כ הספק דילמ' חזרה היא ומה"ת תפסי קידושי שני וכן מצאתי בישועת יעקב אך בכ"ז קשה מהא דאמר אביי מאמצעי א"צ גט ממ"נ קשה הא מ"מ י"ל דילמ' הראשון לחזרה כיוון ומה"ת מהני ונמצ' קידושי שני תופסין ואעפ"כ צריכה גט משני ואע"ג דע"כ גם שני לחזרה כיוון דהא לא פלגינין דיבור' כדאית' בש"ס מ"מ הא מדרבנן לא מהני חזרה וא"כ עדיין צריכה גט מדרבנן מהשני ואף דהוי ספק דרבנן מ"מ הא הוי חזקת איסור א"א דהא ממ"נ הוי א"א (ועוד דלגבי שלישי הוי ספק תורה דאם קידושי שני חזרה הוי אז קידושי השלישי הם קידושין מדאוריית' ואם תנאה הוי אין קידושיו כלום והוי ספק דאוריית' וכיון דמחמרינין לענין דאוריית' גם לענין דרבנן מחמרינין) ואפשר דאביי ס"ל כחד לישנ' דהש"ס בפסחים דספק דרבנן במקום חזקת איסור להקל ולפ"ז יש ליישב הרמב"ם דפסק דצריכה גנו גם מאמצעי דהוא ס"ל כלישנ' בתרא דספק דרבנן במקום חזקת איסור לחומר' ופסק כרב וכמ"ש הרב המגיד ולפי שאני טרוד לע"ע אקצר ואסמוך על המעיין בצדק הוא יברר הדברים לאשורן ודו"ק: (וע' ב"ש סימן ט"ו ס"ק א' בשם הב"י דאם ב' קדשו ערוה דרבנן צריכה גט משניהן ודו"ק)

בדין המקדש חוץ

מפלוני

(ג) הנה הרמב"ם פ"ז מה' אישות הל' י"ג כתב אמר לה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני הרי היא מקודשת מספק והקשה הלח"מ אמאי לא הבי' הרמב"ם דין זה בפרק ששי מה' יבום וחליצה גבי אשת שני מתים ע"ש ולכאורה כיון דהא דאשת שני מתים חולצת ולא מתיבמת הוא גזרה דרבנן כדכתיב המ"מ שם הלכה כ"ז משום שמא יאמרו שני יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות וכיון דכאן הוא ספק מקודשת ה"ל ספק דרבנן ולקולא ואמת די"ל דהספק נולד בדאוריית' לענין קידושין אי בעי גט ונתגלגל אח"כ לדרבנן דספקו לחומר' מ"מ י"ל דהרמב"ם ל"ל האי סברא וכדאשכחן להרי"ף דל"ל האי סברא גבי פסח דכתב דשעורה שנפלה לתבשיל השעורה בשריפה והתבשיל מותר וכתבתי בזה בחידושי לפסחים ובאמת הרמב"ם לא כתב בה' יבום דהיא דרבנן אלא בהלכה כ"ד דלא יחלוץ לאחת וייבם לאחת ע"ש וצ"ע אבל בש"ס מבואר כן ע"ש ובמקום אחר ביארתי דהא דנולד הספק בשל תורה תלוי בזה אם ספק דרבנן באתחזק איסורא לחומר' וכחד שינויא בפסחים דף ט' ולכן כיון דספק דאוריית' לחומר' עכ"פ אפילו לשיטת הרמב"ם הוי ודאי איסור דרבנן ה"ל אתחזק איסור' ועפ"ז פלפלתי שם ומצאתי סברא זו באחד המחברים האחרונים זלה"ה ולפ"ז י"ל דהרמב"ם פסק כשינויא אחרינא בפסחים וכבר כתבתי מזה גם לפמ"ש הר"ן בקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא דספק קידושין מה"ת אוקמי אחזקת פנויה והוכיח זה מהרי"ף א"ש ודו"ק ודרך אגב ראיתי מה שהקשה הלח"מ בפ"ז הלכה ח' מה' אישות דהכא פסק הרמב"ם כר' מאיר דאדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד דהא פסק דאם הלכה אצל חכם והתיר לה מקודשת ובפרק יו"ד מה' גירושין פסק כר"א ולא חילק בין נדר דצריך חקירת חכם ובין לא צריך חקירת חכם ולא כר' מאיר דס"ל בצריך חקירת חכם לא יחזיר משום דס"ל אדם רוצה כו' ע"ש וע' מה שכתבתי שם לבאר דברי הרמב"ם דכתב שמא תנשא לאחר ותהיה צנועה ותעשה תשובה ועפ"ז אתי שפיר קושית הלח"מ ודו"ק היטב. (ד) ובהלכה י"ד כ' רבינו ה"ז מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פעם שנית מן קידושי פרוטה שנייה ודעת הה"מ דהן קידושין ודאין אבל הכ"מ כתב דהן ספק קידושין ודייק כן ממ"ש רבינו עד שיגרש אותה פעם שנית כו' ע"ש ולכאורה לפי דאמרינין בגיטין דף פ"ב והא בעינין ויצאה והיתה ואיך קטנה מתגרשת ומשני אתי' לכלל הויה כשתגדל וכאן נמי הא בגירושין קמאי עדיין אינה מותרת לכל אדם דהא היא מקודשת לו מחמת פרוטה שניה ואמנם גם כאן אתי לכלל הויה והיינו דהא יכול לגרשה מקידושי פרוטה שניה ותוכל להתקדש לכל אדם ואפשר זה כוונת הרמב"ם דכתב ותהיה מקודשת כו' עד שיגרשנה פעם שנית כו' ור"ל כיון דיכול לגרשה שנית הוי אתי לכלל הויה ולפ"ז אין מזה הכרח למה שדייק מזה מארן הכ"מ ז"ל וי"ל דהוי קדושין גמורים כמ"ש המ"מ ואמנם לפמ"ש הרשב"א דתוך הזמן יכולין לחזור בהן א"כ שפיר קרינין בהו ויצאה והיתה דהא בשעת גירושין ראשונים עדיין יכולה לחזור בה מקידושי שנים אך י"ל לפי דאמרו שם תפשוט הא דאמר ר' אושעי' כו' ומשני התם מיגו דחיילי קידושין ראשונים חיילי נמי שניים ולפ"ז י"ל דלא מצי הדרי בהו כמו דלא מצי הדרי בהו מקידושין ראשונים אבל אין לחלוק על הרשב"א ז"ל ודו"ק

(ד) והנה הרב משנה למלך נסתפק אם קידש אשה לאחר לי יום אם יכול לגרשה תוך ל' יום כיון דעדיין לאו בת גירושין ואח"כ כתב דזה פשוט דלא גרע גירושין מחרטה דיכול לחזור בו ע"ש והנה לפמ"ש הרשב"א בתחלה דיכולין לחזור בהן דלא עדיפי מאמר לאחר ל' יום דיכולין לחזור בהן כל שלא אמר מעכשיו ע"ש משמע דאם אמר מעכשיו ולאחר שאגרשך שוב א"י לחזור בהן יש לומר דלא יוכל לגרשה על הקידושין השניים כ"ז שלא גירשה על הקידושין הראשונים דבזה אין לומר דלא עדיפי מחזרה דהא באמר מעכשיו א"י לחזור בהן ומתורת גט על הקידושין השניים ג"כ לא מהני דהא כל זמן שלא גירשה לא חלו עדיין הקידושין השניים ולכן צריך מתחלה לגרשה על הקידושין הראשונים ואח"כ יגרשה על הקידושין שניים ואפי' יגרשה ויתן לה גט אחד על שני הקידושין בפ"א לא יועיל דהא בשעת גירושין הראשונים עדיין לא חלו קידושין השניים דהא אמר והתקדשי לי אחר שיגרשך ולע"ד זה היה כוונת הרמב"ם דכתב וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד