בית א-ל א צו

דבאשה אינה מקודשת שפיר אמרינן דנתן מתנה גמורה ולכך כתב הב"ח דמיירי דוק' שכפל התנאי והוא כמו שכתבתי לעיל ודו"ק

והנה לפמ"ש המחבר בסעיף ד' בסימן ל"ח דלא בעינן ד' דברים אלא במקום דאתי מיני' חומרא כו' וע' בית שמואל דלא קיי"ל כר' מאיר אלא לחומר' בגיטין וקידושין חיישינין לחומר' וע"ש בריטב"א דא"צ כל הד' דברים רק בגיטין וקידושין לחומר' מה הקשו התוס' מאתרוג הא בזה לא בעי ת"כ וכתבתי בזה במקום אחר וכאן אקצר

(חדר מה) בדין המקדש על תנאי

פרק ד' הרב ומשנה למלך בפרק ששי מה' אישות דין ט"ו כתב בשם שו"ת מהר"י באסאן דמי שקידש אשה על תנאי אין עליו חיוב לקיים תנאו ואפילו תתעגן כל ימיה ה"ז כאילו פירש בשעת קידושין שתמתין ותתעגן כל ימיה עד אשר נראה אם יתקיים התנאי ואדעתא דהכי נתקדשה והביא ראיה לזה ממ"ש הריטב"א בפרק האומר אההוא דאמר רב הונא והוא יתן כל היכא דבעי דאין כופין לקיים התנאי כדי שתתקיים המעשה ואח"כ נסתפק הרב דנהי דאין כופין לקיים התנאי אבל כופין שיקיים התנאי ויכנוס או יגרש ודחה סבר' זו ע"ש ואני תמה דהא הריטב"א בפ"ק דקידושין אהא דהתקדשי לי בק' ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים כתב ומסתבר' דכופין אותו להשלים או יפטור כו' ע"ש עכ"ל המל"מ והנה לכאורה י"ל דאין ראיה מהריטב"א נגד דעת מהר"י באסאן דשם לא אמר בפירוש על מנת שאשלים לך ק' דינרים אלא אמר סתם הרי את מקודשת לי במנה אלא דאנן אמרינין דכמאן דאמר על מכת דמי ולכך שפיר כופין אותו שישלים או יפטור בגט אבל בנידון מהר"י באסאן דאמר ופירש בהדי' על מנת י"ל דהוי כאילו התנה בפירוש שתמתין ותתעגן כל ימיה עד שיקיים התנאי ואמנם לכאורה יש ראיה מהא דכתב הטור בשם הרמ"ה סימן ל"ו דאם אמר על מנת שאראך מנה לא חיישינין דילמא אחזי לה בתר הכי כו' והרי"ו בשם הרא"ש חלק על הרמ"ה וכתב דאפילו אמר לה על מנת שאראך צריך להראות לה בשעת קידושין דאל"כ מה גבול יש לו דתמיד יאמר עדיין יש לי זמן לקיים התנאי ולהראותה וע"ש בטורי זהב דכתב דמסתמ' כוונה שלא תהי' קשורה בו כל ימיה ותתעגן ע"ש ואם נימ' דכופין אותו או יקיים התנאי ויכנוס או יתן גנו לא שייך עיגון כל ימיה אלא ודאי דאין כופין אותו וז"ב לכאורה וע' במל"מ פרק ששי מהלכות גירושין שכתב מחלוקת הפוסקים במקדש על תנאי אם מהני הגירושין כל שלא נתקיים התנאי ע"ש ואם נימ' דלא מהני הגירושין כ"ז שלא נתקיים התנאי איך שייך או קיים התנאי וכנוס או פטור דהא לא מהני הגירושין כל זמן שלא קיים התנאי ואמנם להפוסקים דמהני הגירושין אתי שפיר אבל להפוסקים דל"מ הגירושין אין ראיה מהרמ"ה דאין כופין ואמנם המל"מ הוכיח שם מהטור בשם הרמ"ה דכתב דאם מת הבן בעי חליצה דילמ' הדר האב ואמר הן והוכיח מזה דמהני גירושין קודם קיום התנאי ע"ש א"כ שפיר מוכח מהרמ"ה דאין כופין ודו"ק ושם האריך המל"מ בפלפול רב וגם אני בתשובה כתבתי בזה ומפני כניסת ש"ק קצרתי ואתה דע לך ואמנם כ"ז אם כפל התנאי כמשפט התנאים אבל אם לא כפל התנאי אז התנאי בטל ומעשה קיים ומ"מ חייב הוא לקיים התנאי כמ"ש הרשב"א ביבמות דף ק"ו בעובדא דחלוץ לה ע"מ שתתן לך דא"ל אביי זיל הב ליה והקשה הרשב"א כיון דהתנה על מנת לא מחייב ולא מידי אלא אם רצה לקיים יקיים לפי שכבר נתפרשה כפייתו אם יקיים התנאי יתקיים המעשה כו' ותירץ כיון דא"א לחליצה להתבטל הוי לי' כשכירות ולפיכך אי הגון לה מחייבה ליתן לו מדין שכירות כו' ע"ש ויש לפלפל בזה בסוגי' דקידושין בפלוגת' דרב הונ' ורב יהוד' ואכמ"ל

(חדר מו) בדין קדושין לאחר ל

יום

(א) בירושלמי אמר אם גירשה השני תוך ל' יום או מת חזרו קידושי ראשון לחול וכ"כ הרמב"ן אבל הרשב"א כתב דאין סומכין על הירושלמי בזה דאף לדעת ריש לקיש דאינה חוזרת היינו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל קידושי השני מעשה הוא ע"ש והריטב"א נסתפק אם יכולה להבעל להשני לר' יוחנן דאמר שיורי שייר ע"ש דכתב דאתי' כאביי דאמר קידושין שאינן מסורין לביאה הוי קידושין ע"ש והנה הריטב"א החזיק סברת הירושלמי והרמב"ם כפי הבנת הרב המגיד בדברי' וכתב דקבלת קידושין לאו חזרה היא דלא נתרצית אלא כל זמן שהיא פנויה והבי' ראיה מהא דפריך על לישנ' קמא דאמר אליב' דרב דלאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון ופריך קידושי שני במאי פקעי ולא פריך קידושי ראשון במאי גמרי וע"כ דכל היכ' דפקעי קידושי שני דנין לרב דגמרי קידושי ראשון ע"ש ואני שמעתי ולא אבין דבשלמ' ללישנ' קמא דסבר שמואל דלאחר לי יום פקעי קידושי וגמרי קידושין א"כ י"ל כסברת הריטב"א דלא נתרצית כשקיבלה הקידושין אלא לזמן שהיא פנויה כמ"ש הריטב"א והיינו עד ל' יום דהא ידעה דלאחר ל' יום יפקעו קידושי שני ויחולו קידושי ראשון ולכן לא פריך קידושי ראשון במאי גמרי דהא חזרה בה מקידושי ראשון דזה אינו דלאו חזרה הוי כלל אלא דכל זמן שהיא פנויה נתרצית להיות מקודשת לשני ולכך לא פריך אלא קידושי שני במאי פקעי דהוי כאומר היום את אשתי ולמחר אין את אשתי דפשוט בש"ס נדרים כ"ט דצריכה גט ע"ש וממיל' א"א לחול קידושי ראשון אבל בקידשה שני ומת או גירשה תוך ל' יום איך נימ' דדעתה היתה ונתרצית להתקדש לי' כל זמן שהוא פנויה ולאחר כן תחזור לראשון דאטו ידעה שימות או יגרשנה תוך כ' יום דמיתה וגירושין לא שכיח וא"כ שפיר כ' הרשב"א דחזרה היא דחזרה מקידושי ראשון לגמרי ואם מת או גירשה השני היא פנויה לגמרי ולא כדעת הירושלמי והרמב"ם וזה ברור ודו"ק

והנה הריטב"א ביאר דעת החולקים על הירושלמי דס"ל דהירושלמי ס"ל כמאן דמתני פלוגת' דרב ושמואל אריש' דמתניתין ואליב' דרב דאמר לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרו קידושי ראשון ואנן דחינן לה בש"ס דילן ומוקמינין לה אסיפ' עכ"ל הריטב"א ולע"ד ט"ס יש כאן בריטב"א דהא ללישנ' קמא ס"ל לרב דהיא מקודשת לעולם וראיתי בר"ן שכתב דהא בש"ס לקמן סברינין אליב' דשמואל מעיקר' טפי מהא דכי אמרינין מקודשת לשני דוק' עד ל' יום אבל לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון ואע"ג דלא סלקא היינו בחייו של שני אבל אם מת אפשר דחיילי קידושי ראשון דמ"מ משמע דאין הדבר פשוט שתה' קבלת קידושין עשני חזרה גמורה מקידושי ראשון עכ"ל הר"ן ועפ"ז יובנו הדברים בריטב"א דהירושלמי ס"ל כלישנ' קמא וללישנ' קמא שפיר י"ל דלא חזרה היא אלא דנתרצית כל זמן שהיא פנויה דהא טפי סברינין אליב' דשמואל מעיקר' ללישנ' קמא דאחר למ"ד יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון אבל אנן דדחינין לה ומוקמינין לה אסיפ' דס"ל דאין סבר' דלפקע קידושי בתרא וליחול קידושי קמא משום דפשוט לן דחזרה גמורה הוא א"כ גם בהא דירושלמי לא סביר' לן כוותי' דכיון דחזרה פקעי קידושי קמא זה כוונת הריטב"א בדעת החולקים וחסרון הניכר יש בדבריו כאשר יבין המעיין הנבון ודו"ק ולפמ"ש י"ל דהירושלמי כס"ד דרב' בגיטין דף כ"ד ע"א וכמ"ש שם התוס' ד"ה מסתבר' דלמאי דאמר רבא בתחלה אליב' דר' אליעזר או דילמ' לא שנא משמע דבעי למימר דאין הגט. חל אלא אותו היום כמו חוץ מפלוני כו' עיי"ש וא"כ י"ל דהירושלמי ס"ל כס"ד דרב' דהתם ולכך א"ש דאם מת תוך ל' יום או גירשה דגמרי קידושי ראשון אבל לדידן דקיי"ל בסימן מ"ם סעיף א' בהג"ה דמקודשת לעולם ליתא לזה ואמנם יש עוד לפלפל אלא דמצאתי במקנה שעמד במקצת דברים שכתבתי וע"ש דיישב בזה דברי הרי"ף דכתב פלוגת' דרב ושמואל גם אריש' גם אסיפ' ודו"ק. ואמנם זה טעות ואין להאריך

(ב) והנה אם אמר לה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך ל' יום הרמב"ם כתב דצריכה גט משניהם מספק וכן אם בא אחד ואמר לה מעכשיו ולאחר כ' יום כו' צריכה גט מכל א' וא' מפני שהו' ספק מקודשת וע' מ"ש הרב המגיד והרב כסף משנה בישוב דבריו ע"ש והנה בש"ס הקשו על אביי דאמר ולטעמ' דרב בא אחד ואמר מעכשיו ולאחר כ' יום כו' מראשון ומאחרון צריכה גט ומאמצעי א"צ גט ממ"נ כו' והקשו פשיט' ומשני מהו דתימ' האי לישנ' משמע תנאה ומשמע חזרה כו' ותיבעי גט מכל חד וחד קמ"ל ע"ש היטב וקשה מאי קאמר מ"ד תיבעי גט מכל חד וחד הא מאחרון לא בעי גט דהוי ס"ס שמא הראשון כיון לתנאה ואת"ל דהראשון לא כיוון לתנאה שמא השני כיוון לתנאה ואין לומר דהוי ס"ס משם אחד זה אינו דהא יש נ"מ אם הראשון כיוון לתנאה אין צריכה גט מהשני ואם הראשון לחזרה צריכה גט מהשני וכיון דיש נ"מ הוי שפיר ס"ס ואפשר, כיון דעכ"פ צריכה גט מאחד מהם היא בחזקת אשת איש והוי ס"ס במקום חזקת אשת איש ולכן צריכה גט מכל א' ואחד וכתבתי בחידושי ע"ש. והנה הבית שמואל סימן מ"ם ס"ק ז' כתב דהטור כתב דאסורה לשניהם אא"כ יתן לה האחד גט משמע איזה מהם שיתן לה גט מותרת להשני אף אם השני מגרש מותרת לראשון וכן מסתבר דהא לא שייך בכה"ג לומר שהראשון גירש תוך ל' יום לא מבעי' לפירש"י דהתנאי הוא אם לא יחזור א"כ למה לי' לגרש הא בידו לחזור ואפילו לפירוש הרמב"ן דהתנאי אם לא ימות ועדיין