בית א-ל א צה

אם תתני כו' לא יהא גט אם לא תתני שפיר הוי תנאי גמור ואין לומר דכיון דאמר ולא יהא גט בראשונה קודם התנאי אם לא תתני הוי המעשה קודם לתנאי וא"כ אפילו תתן לו ג"כ אינה מגורשת כמ"ש באבני מילואים זה אי אפשר שהרי אמר בתחלה אם תתני לי הרי זה גיטך ואיך נוכל לומר דעתה כוונתו דאפילו תתן לו לא יהיה גט הרי זה חזרה ממש ממה שאמר ראשונה וחזרה כזו לא מהני בגיטין אפילו הכל תכ"ד אבל מה שמתנה אם לא תתני לא יהא גט איבו חזרה ממה שאמר בראשונה דהא בראשונה אמר אם תתני לי ועתה אומר אם לא תתני משא"כ בסוטה דמהני חזרה תכ"ד שפיר הקשו התוס' דהא הוי מעשה קודם לתנאי ואף בחלוקה שניה לא מהני ודו"ק היטב כי נכון בסיד הוא

(ח) והנה המשנה למלך הביא ראיה מהא דאתקין שמואל בגט שכ"מ אם לא כו' ואם כו' ואם לא כו' הרי אף בחלוקה השלישית הזכירו התנאי קודם המעשה ע"ש שכתב דאפשר דלאו דוקא כו' ע"ש והנה כבר כתבתי די"ל הא דתנאי בטל ומעשה קיים אף דהתנה בפירוש מ"מ כיון דלא היה כמשפט התנאים אמרינן דלזרז חברו אמר כן וכמ"ש ואמנם זה שייך בחלוקה הראשונה שאמר הרי זה גיטך אם תתני לי ק' זוז י"ל שרוצה לזרזה שתתן לו המנה ובאמת כוונתו אף אם לא תתן לו תהיה מגורשת ואמנם בחלוקה השנית שאמר ולא יהי' גט אם לא תתני לי אף שהקדים המעשה לתנאי לא נוכל לומר דכוונתו דבכל ענין לא יהיה גט דא"כ למאי אמר התנאי כלל ואמנם כתבתי דזה לחכמים דפליגי על ר' מאיר ולא ילפי מתנאי בני גד אלא מה דמסתבר אמנם לר' מאיר עצמו דיליף מתנאי בני גד אף תנאי כפול דלא מסתבר ודאי אין חילוק וראיה דבגט שכ"מ דמתנה אם ימות ובזה לא שייך דלזרז חבירו התנה כן ואעפ"כ התקין שמואל בגיטא דשכ"מ כל משפטי תנאים משום דלר"מ גזה"כ הוא ואין חילוק ע"ש שביארתי היטב כל זה ולפ"ז גם ראית הגאון משנה למלך ליתא לע"ד דשמואל דכר"מ ס"ל וכמ"ש בתוס' דף ע"ה ע"א ד"ה לאפוקי דשמואל ורבא כר"מ ס"ל ולכך אף בחלוקה השניה בעי מעשה קודם לתנאי אבל לפמ"ש הב"ש דאף דלא קיי"ל כר"מ ולא גמרינן מתנאי בני גד מ"מ בנה דמסתבר גמרינן א"כ בחלוקה השניה לא בעינן תנאי קודם למעשה ודו"ק בכל זה כי דברים ברורים הן לע"ד בס"ד ואתה בחון אותם בכור שכלך

עוד בדין משפטי התנאים

פרק ג (א) התוס' כתבו בקידושין דבסוטה הוי הן קודם ללאו משום דמה שאנו רוצין שתעשה חשוב הן ועל זה רבים נבוכו מה כוונתם בזה והט"ז הקשה על תירוצם מהא דאתקין שמואל בגט שכ"מ אם לא מתי כו' והא התם אנו רוצין שיחיה והוי זה הן ע"ש וכבר כתבתי ליישב מה כוונתם בזה ואמנם הרב המל"מ הקשה אחרי שהעלה דכל תנאי לשעבר לא בעי משפטי תנאים א"כ מה הקשו התוס' מסוטה הא שם הוי תנאי לשעבר אם זנתה או לא ותירץ הגאון בעל ספר המקנה דקושית התוס' אליבא דר' מאיר דס"ל במתנה עמה על מה שעתיד לבוא ושפיר הקשו ע"ש ולפ"ז שפיר תירצו דמה שאנו רוצים שתעשה היינו שלא תזכה עוד חשוב הן וזה ברור ובזה א"ש דלא קשה קושית הט"ז מהא דשכ"מ דהתם נהי דאנו רוצין שיחיה מ"מ זה אין בידינו רק בידי שמים אבל בסוטה זה בידה שלא תזנה עוד מכאן ולהבא וכוונתנו שתזהר מכאן ולהבא שלא תזכה עוד שאם תזנה יבדקוה המים למפרע זה חשוב הן וז"ב

והנה הרמב"ם דעתו דבתנאי דמעכשיו לא בעי משפטי התנאים והנה אם משביעה על מה שעתיד להיות שלא תזנה מכאן ולהבא ואם תזנה יבדקוה המים למפרע זה הוי כמו מעכשיו ולמה צריך תנאי כפול ואמנם יש לחלק דודאי תנאי קודם למעשה לא בעי דכיון דאין התנאי מבטל המעשה לגמרי סגי בתנאי קליש אבל תנאי כפול בעי דמהן לא נשמע לאו וצ"ע והטור הבי' לשון הרמב"ם שכתב ואמר לה הרי את מקודשת לי ונתן בידה הכסף והשלים ואמר אם תתני לי מנה כו' הרי בטל התנאי וכתב עליו הטור דמילת' דפשיט' הוא דאין אחר מעשה כלום ע"ש וע' בבית יוסף ויש לדקדק דמה לו להטור להקשות פשיט' דיותר ה"ל להקשות אהא דכתב הרמב"ם בהלכה י"ח דאם אמר הרי את מקודשת לי על מנת שתתני לי ר' זוז אע"פ שנתן לה ואח"כ השלים תנאו הרי התנאי קיים והא אין אחר מעשה כלום ואמנם נראה דא"ש דמה שכתב הרמב"ם בהלכה י"א דמיירי בעל מנת דהו כמו מעכשיו ואם נתנה לו מקודשת למפרע משעה שקידשה כמו שכתב הרמב"ם להדי' שם וא"כ לא שייך לומר אין לאחר מעשה כלום דהא כשנתנה לו היא מקודשת למפרע וא"כ דיבורו הראשון שאמר הרי את מקודשת לי קיים ומה שאמר אח"כ על מכת שתתני לי ר' זוז לא בא אלא להטיל בו תנאי ותנאי מילתא אחריתי הוא אבל בריש' דאמר הרי את מקודשת לי ונתן לה הדינר והשלים ואמר אם תתני לי ר' זוז דבזה אם נתנה לו המאתים זוז אינה מקודשת אלא משעה שנתנה לו וא"כ הוא בא לעקור דיבורו הראשון ממש דאינה מקודשת משעת נתינת הדינר אלא אח"כ משעה שתתן לו המאתים זוז ואם קיבלה קידושין מאחר קודם שנתנה לו מקודשת לשני בזה שפיר הקשה הטור דמלתא דפשיט' הוא דאין אחר מעשה כלום דאיך יוכל לשנות ולעקור את אשר כבר עשהו ובלשון הרמב"ם בהלכה י"ח הוא מדוקדק דכתב ואע"פ שהקדים המעשה לתנאי כו' שהרי כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש ותתגרש משעה ראשונה שבה נעשה המעשה כאילו לא היה שם תנאי כלל ודו"ק כי ברור הוא בס"ד

(ב) והנה כתב הרמב"ם בהלכה א' פרק ו' וכל תנאי שבעולם צריך שיהיה בו ארבעה דברים כו' וכתב הרב המגיד ויש מי שהקשה על רבינו למה לא כתב ג"כ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כו' וע' בהגהת משנה למלך שכתב ולענין תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ע' מ"ש ה"ה בפרקין וע' בדברי הרב המחבר בפרק י"א מהלכות מכירה דף יו"ד והנה הרב בעל אבני מילואים הוכיח דרב אדא אף במעכשיו בעי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דאי רב אדא רק בתנאי דאם מיירי לא הוי צריך למילף מתנאי דבני גד דהא בלא"ה הוי תנאי שא"א לקיימו בסופו וע"כ דאיירי רב אדא בתנאי דמעכשיו ובזה לא ס"ל לרבא כוותי' אבל בתנאי דאם מודה לי' רבא דתנאי ומעשה בדבר אחד תנאי בטל ומעשה קיים וגם הרמב"ם מודה בזה ע"ש היטב. ולכאורה י"ל דר' מאיר דיליף מתנאי דבני גד אפילו ליכא סבר' דהא בעי גם תנאי כפול דבזה ליכ' סבר' וכמ"ש הבית שמואל והאחרונים וכמ"ש לעיל א"כ גם באמר מעכשיו ס"ל דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר אע"ג דליכ' שום סבר' בזה דהא אין התנאי סותר המעשה ואפשר לקיימו בלתי סתירת המעשה מ"מ ר' מאיר השוה מדותיו ללמוד מתנאי דבני גד כל מילי ולכך ברייתא דגיטין דף ע"ה דמוקי לה כר' מאיר שפיר פריך רב אדא דה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד דהא רבא ע"כ מוקי לה כר' מאיר דלרבנן גם תנאי קודם למעשה לית להו כמ"ש התוס' בד"ה לאפוקי ע"ש אבל לדידן דלא קיי"ל כר' מאיר אלא במה שהוא סבר' א"כ במעכשיו דליכ' סבר' לא סביר' לן דבעינן תנאי בדבר אחר ומעשה בדבר אחד וא"כ אין צריך לומר דרבא פליג על רב אדא אלא דרב אדא פריך שפיר על רבא דמשני משום דבעי תנאי קודם למעשה וע"כ דמוקי לה כר' מאיר כמ"ש התוס' ושפיר פריך רב אדא דאליב' דר' מאיר אין צריך לומר משום תנאי קודם למעשה אלא משום דבלא"ה הוי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל רבא אליב' דידן שפיר אמר באתרוג אם אמר הילך אתרוג על מנת שתחזירהו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא ודו"ק היטב

והנה הקשו האחרונים מהא דמתנה ע"מ להחזיר דאינה מקודשת דדמיא לחליפין והא כיון דאינה מקודשת התנאי סותר המעשה והתנאי בטל ואפילו לא החזירתו היא מקודשת ולא דמיא לחליפין ע"ש והנה לפמ"ש הב"ש דאף דלא כפל התנאי אינה מקודשת דהיא לא סמכה דעתה וסברה דהתנאי קיים א"ש גם בזה דאף דהתנאי בטל מ"מ היא לא סמכה דעתה וסברה דהתנאי קיים וז"ב והנה הש"ג כתב דצריכה גט מדאוריית' וי"ל דבאמת התנאי סותר המעשה וגם י"ל דלא כפל התנאי וא"כ התנאי בטל אלא דלקולא לא בעי' משפטי התנאים כמ"ש בסעיף ד' ולכך צריכה גט מדאוריית' היינו דלחומר' אמרינן דבעי משפטי התנאים והתנאי בטל וא"צ להחזיר רק לקולא לא אמרינן זה ואם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט משני ג"כ וא"ש ואמנם הרמב"ם ס"ל דא"צ גט מדאוריית' ולדידי' בלא"ה לא קשה דהוא לא ס"ל האי דינא דתנאי ומעשה בדבר אחד וא"ש ודו"ק ולפמ"ש הבית שמואל דהתוס' גם בקידושין כתבו דהוי אומדנא דמוכח דרוצה בחזרה וא"צ כפילת התנאי והקשה על הב"ח א"כ אפשר דגם תנאי בד"א ומעשה בד"א לא צריך אלא דמהתוס' לא משמע כן דהא כתבו שהיה דעתו שיברך חברו על אתרוג שלו וזה לא שייך בקידושין ע"ש וגם י"ל דבקידושין ודאי לא הוי אומדנא דמוכח דרוצה בחזרה דא"כ לא תהיה מקודשת ויצטרך לקדשה שני' והפוכי מטרתא למה לי' וכתבתי בחידושי ליישב דברי התוס' על נכון ומצאתי אח"כ בספר אבני מילואים ע"ש דכתב דבכל מתנה שאדם נותן ע"מ להחזיר כיון דרוצה ליתן מתנה כל שלא כפל התנאי אמרינין דנתן לו מתנה גמורה כיון דלא כפל התנאי אבל באתרוג דאין דעתו ליתן רק כדי שיברך חבירו על אתרוג שלו וסגי לי' בע"מ להחזיר מש"ה הוי גילוי דעת שאינו נותן מתנה חלוטה ולפ"ז גם באשה ובמכר שאין דעתו ליתן מתנה רק כדי לקנות האשה או השדה וסגי בע"מ להחזיר אמרינן דאינו נותן יותר ולפ"ז במסקנא