בית א-ל א צד

ובזה יש ליישב הא דכתב הרמב"ם דדוקא אם נתן לה הכסף קידושין מקודם לתנאי אז הוי מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים אבל בדיבור לחוד שאמר הרי את מקודשת לי ולא נתן לה הכסף עדיין ואמר אם תעשי כך וכך לא הוי מעשה לתנאי והקשה הלח"מ מהא דגיטין דף ע"ה דהקשה רבא טעמא דלא כפלי' לתנאי כו' הא הוי מעשה קודם לתנאי מי הגיד לרבא דמיירי שנתן לה הגט קודם התנאי ולפמ"ש יש ליישב דשם אמרינין הא מני ר' מאיר הוא ולר' מאיר דס"ל בתחלת דבריו אדם נתפס ודאי דיבור המעשה מבטל התנאי הבא אחריו וכמ"ש אבל הרמב"ם אזיל לדידן דסבירא לן בגמר דבריו אדם נתפס ולכך אפילו אמר דיבור המעשה קודם התנאי התנאי קיים רק אם כבר נתן לה הכסף קודם התנאי אז התנאי אינו מבטל הדיבור עם נתינת הכסף ובמ"א הארכתי וכ"ז נלע"ד ברור בס"ד

עוד חקירה אחת בדין

תנאי

(ה) הנה מה שכתבתי לעיל אהא דכתבו התוס' בגיטין דסוטה הוי איסורא דאית בה ממונא דמפסדת שאר וכסות ולא כתבו משום דמפסדת כתובה כפירש"י וכתבתי משום סברת הב"ש דממ"נ ליכא כאן ענין כתובה ויישבתי בזה קושית אא"ז מהרש"א ז"ל ואמנם בלא"ה י"ל דכתבו כן משום דאזלי לטעמיהו דכתבו בסוטה דף כ"ו דלכ"ע אף לרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא לאו דאורייתא ממש וה"ה לר' מאיר כמו שהוכחתי לעיל ולפ"ז ל"ל דמשום כתובה אית בה ממונא דהא הך כפל התנאי הוא בקרא דחנקי כתיב ומה"ת ליכא כתובה וע"כ דמשום שאר וכסות דהוא דאורייתא כמו שפסק רבינו ריש פי"ב דאישות ע"ש. ואמנם הרמב"ן ודעימי' דפירשו משום כתובה לטעמיהו דס"ל מזונות דרבנן וכתובה דאורייתא ואין להאריך

(ו) והנה הגאון משנה למלך נסתפק אם אמר הרי את מקודשת לי אם תתני לי מנה וחזר ואמר שני החלוקות כדרכן אם תתני לי מנה תהי' מקודשת ואם לא תתני לי מנה לא יהיו קידושין מה דינו והביא ראיה מהא דאתקין שמואל בגיטא אם לא מתי כו' ואם מתי יהא גט כו' ע"ש מה שחילק ביניהם ועפמ"ש לעיל הן דברים נפרדים דבמעשה קודם התנאי דטעמא דר"מ משום דבתחלת דבריו האדם נתפס וכיון דהקדים המעשה תפסינן המעשה ותו לא מהני כל מה שאומר אחר כך משא"כ בלאו והן דהא טעמא דר"מ בזה דבגמר דבריו אדם נתפס בכה"ג דלא סתרי אהדדי דמודה ר"מ דבגמר דבריו אדם נתפס כמ"ש הר"ן א"כ אף אם הקדים הלאו ואח"כ הן ואח"כ לאו לא שייך לומר בגמר דבריו אדם נתפס על ההן דהא עדיין לא גמר דבריו דהא חזר ואמר לאו וז"ב ואמנם כבר כתבתי דהרמב"ם יש לו פירוש אחר בהא דמעשה קודם לתנאי וע' בספר אבני מילואים מה שכתב בס"ק ד' על דברת הב"ש והמל"מ שם ודבריו מפיקים אור לישרים ע"ש ולכאורה נראה דהא דאמרינן תנאי בטל ומעשה קיים אע"פ שלא נתקיים התנאי היא מקודשת או מגורשת אף דהתנה בפירוש י"ל הנועם כיון דלא התנה כדין משפטי התנאים אמדינן דעתי' דאף שלא תקיים התנאי תהי' מקודשת או מגורשת והא דהתנה היינו לזרזה שתקיים התנאי ותתן לו הכסף שהתנה עמה אבל לא היה דעתו לתלות חלות הקדושין או הגירושין במתת הכסף כיון דלא התנה כדין משפטי התנאים אבל זה אינו דא"כ בתנאי שכיב מרע שמתנה אם לא מתי לא יהא גט דלא שייך לומר כן מאי טעמא צריך משפטי תנאים וצ"ל דגזה"כ הוא וז"ב ולפי זה לפמ"ש הבית שמואל דאף דלא קיי"ל כר' מאיר ולא גמרינין מתנאי בני גד ובני ראובן מ"מ מה שהוא סברא גמרינן ע"ש ולפ"ז י"ל דלמאן דלא ס"ל כרבי מאיר רק מידי דסברא גמרינן מתנאי דבני גד ובני ראובן י"ל דלא ילפינן אלא בכה"ג דהתנה על חבירו שיתן או יעשה דבר פלוני דאז י"ל דאם לא התנה כמשפטי התנאים דעתו היה רק לזרז חבירו ולא לתלות בו המעשה וכמ"ש דזה הוי מידי דסברא אבל בגוונא דלא שייך זה כמו בגט שכ"מ דהתנה ותלה במיתתו לא ילפינן מתנאי בני גד ובכי ראובן ובזה אתי שפיר הא דהקשה הרשב"א במתנת שכ"מ דעמד חוזר ואע"ג דכתוב בה קנין משום אומדן דעת שלא ציוה אלא עד שימות הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן במברחת וזבין ולא אצריכא לי' זוזי דבכולהי אזלינין בתר אומדנא כו' ותירץ בתי' שני דכל הני דלא כר' מאיר ע"ש ואמנם לשיטת רש"י דחכמים לא פליגי על ר' מאיר אלא בת"כ אבל באינך משפטי תנאים מודי וכמ"ש הב"ש מהרא"ש בפרק יש נוחלין ומתשובתו ריש כלל פ"א ע"ש לא א"ש ולפמ"ש א"ש דנהי דחכמים מודים לר' מאיר וילפי מתנאי דבני גד למאי דמסתברא כמ"ש הב"ש מ"מ היינו בגוונא דהתנה על חבירו שיעשה לו דבר או שימנע מעשות דבר דאז יש לומר כיון דלא התנה כמשפט לא היה דעתו אלא לזרז חברו כמו שכתבתי אבל לא לתלות בזה המעשה בהתנאי ואולם בכל הני במתנת שכ"מ דתלה במיתתו וכן במברחת דלא התנה עם חברו כלל ולא הוציא התנאי מפיו לא שייך כלל לומר דלזרז חבירו היתה כוונתו ולכך לדידן דלא קיי"ל כר"מ א"ש טובא ודו"ק ובאמת לע"ד לפמ"ש הטעם במעשה קודם התנאי כיון דאמר המעשה קודם התנאי ומשמע סתם בלא התנאי ובא התנאי אחריו לסתור המעשה אין יכולת בתנאי לסתור המעשה שכבר נאמר משא"כ במתנת שכ"מ ובמברחת דאומדן הדעת בא תיכף בשעת אמירת המעשה דתיכף כשצוה לתת כל נכסיו לאחר היה אומדן דעתנו שלא כיון אלא אם ימות אבל כל היותו בחיים חיותו למה יתן לאחרים חילו ועמלו וכן במברחת ידענו באומדן דעתנו שלא היה כוונתה רק להבריח מבעלה וכדומה הנה לא קדמה המעשה לאומדן דעתא אף רגע אחד והוא קול ושוברו עמו ל"ש כלל מעשה קודם לתנאי או לאו קודם להן כי הכל בא ביחד וזה ברור למבין ודו"ק היטב. (ז) והנה הטור תמה על הרמב"ם דכתב אמר לה הרי את מקודשת לי ונתן בידה והשלים ואמר אם תתני לי מנה הרי את מקודשת ואם לאו כו' ותמה הטור דזה מילתא דפשיטא דאין אחר מעשה כלום וכתב האבני מילואים דכוונת הטור דהא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ע"ש והנה לדעת הרשב"ם דמדאורייתא שפיר תכ"ד כדיבור דמי רק משום חומרא דקידושין אמרו חז"ל דלאו כדיבור דמי ואפשר דהיינו דחשו חז"ל דלאו כ"ע מבחינים בין תכ"ד בין אחר כ"ד וגזרו שלא יאמרו אף על אחר כ"ד מעט דהוא תכ"ד ויתירו א"א לעלמא וא"כ שפיר כתב הרמב"ם הטעם דהוי מעשה קודם לתנאי דאי משום דתכ"ד לאו כדיבור דמי בקידושין זה מדרבנן אבל מה"ת התנאי קיים אבל משום דהוי מעשה קודם לתנאי התנאי בטל לגמרי וז"ב

והנה הבאתי לעיל דברי הרשב"א וריטב"א שהקשו בהא דמספקא לי' לרב באומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי אי חזרה הוי הא בקידושין תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ותירצו דדוקא לאחר נתינת המעות הוא לאו כדיבור דמי ע"ש וראיתי להגאון ישועת יעקב שהקשה זה בסימן מ' ע"ש ותמהני דאגב רהיטא לא ראה דברי הרשב"א והריטב"א ז"ל ולכאורה מוכרח לומר כתירוצם דאל"כ קשה בכל מעשה קודם לתנאי דלהתוס' לחכמים דר' מאיר תנאי קיים והא בקידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וכמו שהקשה הטור על הרמב"ם בזה וכתב דמילתא דפשיטא הוא כמ"ש לעיל בשם האבני מילואים ועמ"ש לעיל ליישב ע"פ דברי הרשב"ם בב"ב אבל לא משמע כן מדברי הפוסקים והגאון בס' ישועות יעקב כתב דבאמת חכמים מודים לר' מאיר בתנאי קודם למעשה דמלתא דמסתבר הוא דאין כח בתנאי לעקור המעשה שקדם לו אך היכא די"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי שפיר יוכל לחזור מהמעשה וא"כ עכ"פ לאו מלתא דסבר' הוא רק דילפינן מתנאי בני גד ותלוי שוב במחלוקת ר"מ וחכמים ולכך בב"מ דף צ"ד משמע דלחכמים לא בעינן תנאי קודם למעשה כדכתבו התוס' ואמנם בקידושין וגיטין דקיי"ל תכ"ד לאו כדיבור דמי שפיר כתב רש"י ז"ל דגם חכמים ס"ל דבעינן תנאי קודם למעשה וא"ש קושית התוס' ע"ש ודפח"ח והנה המשנה למלך נסתפק אם גם בחלוקה השנית צריך תנאי קודם למעשה כגון אם אומר אם תתני לי מנה תהיי מקודשת ולא תהיי מקודשת אם לא תתני לי דבחלוקה השנית המעשה קודם לתנאי ואף דהטור כתב תנאי קודם למעשה בשתי החלוקות וכן בהא דאתקין שמואל בגיטא כו' אפשר דלאו דוקא אלא כיון דבחלוקה הא' צ"ל תנאי קודם נקט נמי כולה כו' ולפי דעתי הוא מחלוקת רש"י ותוס' בקידושין דף ס"ב בתוס' ד"ה הנקי שהקשו על פירש"י הא ה"ל מעשה קודם לתנאי כו' ושוב ראיתי למהרי"ט שתמה על התוס' כיון דכתבו דההן הוא אם לא שכב מאי נ"מ בלאו שיהיה המעשה קודם והלא לא הצריך להזכירו אלא משום כפילא אטו האומר לאשה אם תתני לי ק' זוז ה"ז גיטך ולא יהא גט אם לא תתני מי לא הוי תנאי עכ"ד כו' ע"ש במל"מ ולע"ד אתי שפיר דבאמת אם אמר לאשה אם תתני לי כו' ולא יהא גט אם לא תתני שפיר הוי תנאי גמור ואם לא נתנה אינה מגורשת דהנה כבר הבאתי קושית הראשונים באומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום דבזה מספק' לרב אי תנאה הוי או חזרה והקשו דאפילו אי חזרה הוי הא בקידושין וגירושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וראיתי בישועת יעקב שתירץ דהא דתכ"ד לאו כדיבור דמי היינו אם חוזר בו מכל וכל אבל כאן אינו חוזר בו לגמרי אלא שמגביל הזמן אחר לא מקרי חוזר מדבריו דדוק' אם חוזר בו ורוצה לעקור מעשה הנתינה לגמרי אמרינן לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל היכא שמקדשה לאחר ל' יום גוף לשון הקידושין לא נעקר והמעשה קיים רק שחל לאחר ל' יום לא מקרי חזרה ע"ש בדבריו וה"ה כאן אם אומר