בית א-ל א צ

דבקופסא פשיטא דטמאה ופריך והא חוששת אמרת לן דאימא מעלמא אתי עכ"ל והאי סיומא דאימא מעלמא אתי אין ענין לפי' ר"ח ועמדו בזה ולפמ"ש א"ש דלפי תירוץ ב' בתוס' כבר כתבתי דכוונתם דל"צ לומר דמיירי שאין דם מקור יכול ליפול שם אלא דמיירי שפיר דהוא במקו' דדם המקור יכול ליפול שם ולפ"ז א"ש דפריך והא חוששת אמרת לן היינו דילמא דם המקור נפל שם וכמו כל כתם דעלמא אבל לפי ר"ח דהניחתו בגלוי ולא בקופסא ומצאה על העד ל"ש לומר שמא נפל מן המקור שם דהא לא נמצא כלל על הירך רק על העד שבדקה בו וליכא לפרושי האי והא חוששת אמרת לן שנפל מן המקור בלא הרגשה ועכצ"ל דהיינו אימור מעלמא אתי ודו"ק ובזה א"ש דנאיד ר"ח מגירסת רש"י ופירושו דקשיא לי' אמאי טמאה נדה הא ה"ל ס"ס שמא מהמקור נפל שם בלא הרגשה ושמא מדם מאכולת וע"כ פירש שנמצא על העד הבדוק וליכא למימר ממאכולת ודו"ק ודרך אגב אכתוב מה שאמרתי בדברי התוספות שהקשו למ"ד א"א לפה"ק בלא דמים למאי כתבה תורה ביולדת זכר דתטמא שבעת ימים הא בלא"ה טמאה משו' דם ע"ש ולכאורה י"ל דמיירי שהפילה בימי טוהר של יולדת דאינה טמאה משו' נדה וטמאה משו' יולדת כדאיתא בדף י"ח אלא י"ל דהתוס' ס"ל דבנפלים דם קישוי טמא אפילו בימי טוהר וא"כ הקשו לפי דדרשינין בפ' יוצא דופן אשה כי תזריע דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה וע"ש בתוס' ד"ה כעין דגם רבנן דר"ש מודים בזה ותרתי שמעית מינה ע"ש ושפיר הקשו למה כתבה תורה זאת דילדה זכר תטמא ז' ימים הא בלא"ה טמאה דא"א לפה"ק בלא דם וא"ש ואמנ' לדעת רב אחאי גאון א"ש דאם לא נגמר צורת הולד לא אמרינן א"א לפה"ק בלא דם ועפ"ז י"ל פירש"י שם דפירש תזריע כעין שהזריעה ואח"כ כתב ואפילו נפתח הקבר בלא דם טומאה ע"ש ודו"ק

(חדר מג) בדין טענת

מומין

(פ"א) (א) הנה במשנה כתובו' ד' ע"ה על האב להביא ראיה לכאור' האי ראיה דמייתי האב הוא אפי' בע"א דממילא חייב לישבע נגדו ש"ד והא הבעל טוען ספק והוי משואל"מ ואף דכתובה הוי ש"ק כמ"ש הרא"ש בפ"ב מ"מ הא תני דברי ר"מ ור"מ ס"ל מטלטלין משתעבדי לכתובה ולא הוי ש"ק כמ"ש הה"מ וגם לשיטת הרמב"ם דכתובת אירוסין לא טרפה ממשעבדי א"כ ברישא בעודה ברשות האב ולא נכנסה עדיין לחופה לא הוי ש"ק כדאמר ר' יוחנן הכופר במלוה שיש עליה עדים חייב קרבן שבועה לפי שאינה גובה ממשעבדי ואולי בעבור זה לא פירש"י ראיה בעדים אלא אסיפא אבל ברישא א"צ האב להביא אלא ע"א ודו"ק

(ב) והנה מ"ש התוס' דאיכא חזקת פנויה נגד חזקת הגוף לכאורה הא לרב מיירי בקידשה ע"ת שפיר איכא חזקת פנויה דהא קידשה על תנאי ונמצא בה מומין אינה מקודשת ואמנ' לר' אלעזר דאמר תברא כו' ורישא ר' יהושע וה"ה לנכנסה לרשות הבעל כפירש"י ובכה"ג צריכה גנו לרב וא"כ ממ"נ ליכא חזקת פנויה ועיין שם ולפ"ז הוי מצי למימר דכולה ר' יהושע הוא אלא דברישא איכא חזקת פנויה וחזקת ממון לכך על האב להביא ראיה ובסיפא ליכא אלא חזקת ממון ולא חזקת פנויה לכך על הבעל להביא ראיה ול"צ לומר תברא כו'

(ג) והנה התוס' ד"ה וחכמי' כתבו דר"מ לא פליג אמומין שבגלוי דמודה שאינו יכול לטעון כו' וראיתי בשיטה מקובצת בשם הרמ"ה דטעמא דר"מ דפליג אף במומין שבגלוי והיינו דיש נשים דנשמרו היטב לבל יראו בהן מומין או דיש אנשי' דאין מדקדקים לבדוק ע"ש וזה דלא כהתוס' ויש להמתיק דברי הרמ"ה והיינו דבאמת רוב נשים אינן יכולין להזהר ורוב אנשי' מדקדקי' ובודקי' רק מיעוט יש דנזהרים או אינן מדקדקים ולכך ס"ל לרבנן דאינו יכול לטעון דאזלינין בתר רובא ואמרינין ודאי ידע ומחיל וחייב בכתובה אבל ר' מאיר לטעמי' דלא אזיל בתר רובא ולכך אינו מחלק וס"ל דבכל גוונא יכול לטעון ואמנ' לכאורה קשה הא אין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי חייב בכתובה לרבנן במומין שבגלוי אך י"ל כמ"ש מהרמשי"ף דבאמת לא קאי רק ארישא ולקידושין וכדאמר רב נחמן בר יצחק בש"ס לקמן והוי האב מוחזק ושפיר ס"ל לרבנן דאזלינין בתר רובא ולר"מ דלא אזיל בתר רובא גם במומין שבגלוי צריך האב להביא ראיה ואל"כ צריך להחזיר הקידושין ובזה א"ש קושית הרמב"ן מנא לי' לרב נחמן דכלה בבית אביה ולקידושין דמייתי מינה ראיה ותנא תונא לרב יהודא אמר שמואל דאמר המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור דעל בעל החמור להביא וראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ומנא לי' לרב נחמן דמתניתין מיירי לענין קידושין דהאב מוחזק ואעפ"כ ברישא צריך האב להביא ראיה דילמא מיירי לענין כתובה דהבעל מוחזק ולכך צריך האב להביא ראיה להוציא כתובה אבל שם שבעל החמור מוחזק אין צריך להביא ראיה ולפמ"ש הנה נכון דרב נחמן הוכיח דרישא מיירי לענין קידושין דאל"כ מאי טעמא דרבנן הא אין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ דלקידושין מיירי ודו"ק ואמנם לפי מה שכתב בהגהת מרדכי בכתובות דבכתובה הולכין אחר הרוב דכל מעשה ב"ד כגבוי דמי א"כ שפיר י"ל דקאי גם אסיפא דהבעל מוחזק ולענין כתובה ואעפ"כ רבנן אזלי בתר רובא דכגבוי דמי ואמנם ברישא דבאירוסין מיירי וכתובת אירוסין לא גבי ממשעבדי כדעת הרמב"ם והרי כתב הש"ך דכל דלא גבי ממשעבדי לא הוי כגבוי א"כ לא שייך זה ואמנם באירוסין שפיר י"ל דלענין קידושין מיירי וא"כ אתי שפיר בין ברישא בין בסיפא ושפיר הוכיח רנב"י דלקידושין מיירי ודו"ק היטב

(ד) והנה מה שכתבתי דאין הולכין בממון אחר הרוב יש לפקפק לפמ"ש הרז"ה אהא דפריך בריש האשה שנתארמלה וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מה הוי והקשו התוס' הא אין הולכין בממון אחר הרוב וכתב הרז"ה דכיון דאיכא ג"כ חזקת הגוף דמסייע לרוב שפיר אזלינין אחר הרוב וה"ה הכא איכא חזקת הגוף דמסייע לרוב שפיר יש לומר דלכך אזלי רבנן בתר הרוב ואמנם יש לחלק דשם שניהם הרוב וחזקת הגוף שניה' מורים על דבר אחד דנישאת בתולה אבל הכא הרוב מורה דידע ונתפייס וחזקת הגוף מורה דמשנתארסה נולדו המומין ובכה"ג לא מהני חזקת הגוף לסייע לרוב גם מה שכתבתי דר"מ לא אזיל בתר רובא יש לפקפק לפי מה שרצו התוס' לומר דר"מ רק מדרבנן חייש למיעוטא י"ל רק באיסורא ולחומרא אבל בממון לא ואמנם הרי בענין רוב חזינן דיותר אזלינין בתר רוב באיסורא מבממון דאין הולכין בממון אחר הרוב גם בלא"ה הוכיחו התוס' בכמה דוכתי דר"מ בין לחומרא בין לקולא ס"ל לר"מ דחיישינן למיעוטא וע"כ דמדאורייתא הוא חייש למיעוטא ואין חילוק ובמ"א כתבתי ואמנם כל זה לשמואל אבל לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אתי שפיר דהאי בד"א קאי גם אסיפא דהבעל מוחזק ולא צריך לדחוקי דקאי רק ארישא דמסתמא אדסמוך לי' קאי ובזה י"ל מה שכתבו התוס' בד"ה אבל בסוף דבריה' וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל ומה ענין זה למ"ש מקודם ולפמ"ש י"ל דלפי שתירצו אליבא דרב דלא תיקשי לי' הא התנה בפירוש דלא על מומין הגלויין כיון ע"ש לכך כתבו עוד דאליבא דרב אין צריך לדחוקי דקאי רק ארישא דרב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואמנם בחי' כתבתי לפרש בע"א והוא דלכאורה יש לתרץ קושית התוס' לפמ"ש הר"ן אהא דאמר אביי לעיל דף ע"ג לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' אלא טעמא דרב דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ופירש"י אבל לענין ממונא בתנאי' קאי ופירש הר"ן דלענין ממונא סמוך אתנאי' דאם היה עליה נדרים או מומין היתה מגלה לי' ע"ש וזה שייך במומין שבסתר אבל מומין שבגלוי אף שהתנה עליהן בשעת קידושין מ"מ בשעה שנשאה ובא עליה בסתם ודאי מחל עליה' וביטול התנאי לגמרי דהא ראה אותם ולא שייך סברת הר"ן דמאי היה לה לגלות לו מה שהוא רואה בעיניו וא"כ לא קשה קושית התוס' די"ל דהאי בד"א קאי רק אסיפא דנכנסה לרשות הבעל וכן כתב באמת בהגהת אשר"י בשם ר"י דלא פליגי רבנן רק אסיפא דנכנסה לרשות הבעל ע"ש ואמנם התוס' ס"ל דאף דראה אותם אמרינן דלא על מומין שבגלוי כיוון והתנה אלא על מומין שלא ראה וא"כ קאי האי בד"א גם על הרישא דעודה ברשות האב ואף דהתנה בפירוש לא על מומין שראה התנה דאותן ראה ונתפייס כמו"ש התוס' וא"ש סמיכות דברי התוס' וזה אמת לע"ד. (ה) הנה השיטה מקובצת הביא בשם רבים מהקדמונים שמחקו הא דאמר רבא וסיפא כאן נמצא כאן היו דבסיפא לא צריך לסברת כאן נמצא כאן היו רק דמוקמינין אחזקת הגוף כרבן גמליאל וכתבו דרבא רצה לאוקמי אפילו כר' יהושע ולכך צריך גם בסיפא טעמא דכאן נמצא וכאן היו דאל"כ הא איכא חזקת ממון נגד חזקת הגוף ור' יהושע וע"ש שדחו זה דא"כ הא מתניתין דמשארסתני נאנסתי במאי מוקמת לה אי ביש שהות אחר החופה הא גם ר' יהושע מודה דאמרינן כאן נמצא כאן היה ואי באין שהות אחר החופה גם רבן גמליאל מודה דהאי ודאי ברשות האב נעשה ע"ש ולע"ד י"ל דמתניתין דמשארסתני נאנסתי אתיא שפיר באין שהות אחר החופה והא דנאמנת לרבן גמליאל אף דאמרינן כאן נמצא כאן היה מ"מ נאמנת במיגו דמוכת עץ והא דאמר הכא סיפא אתאן לרבן גמליאל לא כפירש"י משו' משנה דמשארסתני נאנסתי דהתם טעמא דרבן גמליאל משו' מיגו דמוכת עץ אלא משו' משנה דמוכת עץ אני דשם ליכא מיגו והיינו לפמ"ש בשיטה מקובצת בשם קצת גאונים לעיל דף י"א ע"ב דאמר הדר בי' רבא מההיא היינו מהא