בית א-ל א פה

הוא מדרבנן לחומרא כמ"ש הרמב"ם וא"כ הספק השני הוא ספק דרבנן ולפ"ז אם הרוב הוא נגד הספק השני לא שייך זה דמה בכך שהוא ספק דרבנן הא יש רוב נגדו ולא הוי ספק וזה ברור והארכתי בתשובה אחרת בענין זה והעליתי דאם יש בעין מהבשר הנשחט קודם זה ימכרנו לעכו"ם והכלים מותרים אחרי שיהוי מעל"ע ובפרט כאן שיש לתלות בהשכחה מחמת חולי זה הנלע"ד ונפל עתה ברעיוני דפלוגתא דרבינא וכולהו אמוראי אי אמרינין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תלוי בסברת הט"ז דאם אמרינין דמאן דלא ידע הלכות שחיטה שחיטתו נבלה ודאית שפיר י"ל דאף דרוב מצויין מומחין הן מ"מ כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אין סומכין על הרוב דלאו רוב גמור הוא דהא אין רוב כל אדם מומחין אלא רוב מצויין אצל שחיטה כמ"ש אחרונים אבל לדעת הש"ך בארוך דאף מי שא"י ה"ש אין שחיטתו נבלה ודאית רק ספק שפיר סומכין על הרוב דהא בלא"ה הוי ס"ס שמא הוא יודע ואת"ל שאינו יודע ה"ש שמא שחט יפה וא"כ יש כאן ס"ס ורוב וזה ברור וכן ראיתי להגאון ישועת יעקב שכתב כן מטעם אחר ע"ש סברתו ולע"ד נראה פשוט כמ"ש ובזה נראה ליישב מה דקשה לי לפמ"ש הרשב"א דהא דמצריך בדיקה בין שחיטה לשחיטה ומאי לשון מצריך דקאמר הא אינה אלא עצה טובה ויש לומר משום בל תשחית לכך מצריך עכ"ל הרשב"א וקשה לי איך מותר ליתן לשחוט לחרש שוטה וקטן באחרים רואין אותן הא אסור משום בל תשחית ואמנם י"ל דבח"שו לא שייך דעובר משום בל תשחית דאינו עובר דהא לאו בר דעה הוא אבל ליתן לעי שא"י ה"ש בזה ודאי שייך בל תשחית דהא הוא מצווה על בל תשחית ולפמ"ש דמי שא"י ה"ש הוי שחיטתו ספק א"כ א"ש דהא אינו ודאי שתתנבל דשמא ישחוט שפיר ול"ש דעובר משום בל תשחית ואף דכתב הרשב"א גבי סכין שבדקו לענין בדיקה בין בהמה לבהמה דצריך משום בל תשחית אף דשם הוי רק ספק שמא ומצא הסכין פגום לאחר שחיטה מ"מ הרמב"ם והבה"ת והמחבר סימן ח"י סעיף י"א לא ס"ל כן וכמ"ש א"ז רמ"א ז"ל שם בהג"ה ומי שרוצה להכניס עצמו בספק זה א"צ לבדוק בין שחיטה לשחיטה ע"ש ובש"ך ס"ק ח"י ע"ש והיינו משום דהוי רק ספק ולא חיישינין לזה אבל לדעת הט"ז שמי שא"י ה"ש ודאי יקלקל ושחיטתו ודאי נבלה ומותר לשחוט אחריו בנו א"כ הוי ודאי עובר משום בל תשחית ואסור ליתן לו לשחוט לכתחלה לכ"ע דעובר משום בל תשחית והנה כבר כתבתי דרבינא דלא ס"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם משום דס"ל דמי שא"י ה"ש ודאי יקלקל וכמ"ש הט"ז לכך שפיר מוקי מתני' באין יודעין אם הוא מומחה ושפיר תני ואם שחטו ואחרים רואין אותו שחיטתו כשרה היינו אם אירע ששחט שפיר אבל לכתחלה אין נותנין לו לשחוט אף אם אחרים רואין אותו דשמא א"י ה"ש ואז ודאי ינבל השחיטה ואיכא בל תשחית אבל אינך אמוראי דס"ל דאף מי שא"י ה' שחיטה אין ודאי שיקלקל רק ספק לכן מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט אם אחרים רואין אותו דהא אף אם א"י ה"ש אין ודאי שיקלקל השחיטה ול"ש בל תשחית כמ"ש ובזה אזדא לי' ראית הש"ך מהא דאמרינין אליבא דרבינא דהא ואם שחטו אאינן מומחין קאי ומשמע דלכתחלה אין ליתן לו לשחוט אף אם אחרים רואין אותו ולפמ"ש א"ש דלרבינא באמת הדין כן אבל לדידן דקיי"ל כאידך אמוראי דאמרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן והיינו דסבירא לן דאף מי שא"י הלכות שחיטה אין ודאי שיקלקל השחיטה שפיר מותר ליתן לו לכתחלה לשחוט ולא שייך בל תשחית בזה וכדפסק המחבר ז"ל ודו"ק ושוב ראיתי בפר"ח שכתב ג"כ על דעת היש מחמירין אע"ג דרבינא ס"ל הכי מ"מ לא קיי"ל כרבינא ואפשר כיון למה שכתבתי וז"ב. ובזה נראה ליישב מה שכתב הרא"ש בשם הגאונים דמשום דאית להו רוב מצויין א"ש כו' מוסרין להם כו' על סמך שיבדקנו כו' ומיהו אם איתי' קמן לא סמכינין ארובא ואסור לאכול עד שיבדקנו ע"ש והיינו אף דסבירא להני אמוראי דאפי' מי שא"י ה"ש יש ספק שמא שחטו כראוי ובמ"ש וא"כ יש רוב וס"ס ולכך אי אשתלי ואכלי' בלא בדיקה לאו איסורא עבד וסמכינין ארובא וס"ס אבל אי איתי' קמן צריך לבדקו דכל היכא דאיכא לברורי מבררינין אף דאיכא ס"ס כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס ע"ש וכתבתי בחידושי ע"ש והנה הרי"ף כתב והיכא דראה אחד ששחטו ואזיל לי' לעלמא ולא ידעי אי גמיר או לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דתניא הרי שמצא תרנגולת בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט כו' חזקתו שחוט דרוב מצויין א"ש מומחין כו' ואיכא מאן דס"ל כרבינא דבתרא הוא ואנן לא סבירא לן הכי כו' ואי קשיא הא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור קיימא עד שיוודע לך במה נשחטה וקיימא לן דהלכתא הוא התם כגון דאתילד ריעותא כו' ע"ש והנה מה שהוצרך הרי"ף להביא ראיה דלית הלכתא כרבינא כתב הרא"ש משום דרבינא בתראה הוא ומזה רצה לומר דללישנא דמוחזקין דליכא ראיה מהא דמצא תרנגולת שחוטה שפיר י"ל דהלכה כרבינא דבעינין מוחזקין ולא הבינותי דהא מההוא מצא תרנגלת בשוק יש ג"כ ראיה דלא בעי מוחזקין דאל"כ אמאי מותרת דילמא לא היה השוחט מוחזק ועוד נלע"ד דהא דהוצרך הרי"ף להביא ראיה דאין הלכה כר"ה היינו דהא אמרינין כולהו כרבינא לא אמרי משום דרוב מצויין כו' והקשה הרשב"א הא איכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ונימא סמוך מיעוטא לחזקה ולכך מביא הרי"ף ראיה מהא דמצא תרנגולת דחזקתו שחוט ועכצ"ל דמיעוטא דלא שכיח הוא והוי כמו מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש הרא"ש בסוגיא דשחט בסכין ונמצא פגומה ע"ש אבל כאן דאמרינין סתם לעיל לפני לא חיישינין דכתב הרמב"ן דמזה משמע דאפי' מיעוטא ליכא לא צריך להביא ראיה דאין הלכה כרבינא דכולהו אמוראי לא ס"ל כרבי ואמנם הרא"ש ומתוך דברי הרי"ף משמע דדין אחד למומחין ומוחזקין כו' והיינו דלא ס"ל כמו שדקדק הרמב"ן מלשון לעלפויי לא חיישינין ולא קאמר רוב מצויין א"ש מומחין משמע דאפי' מיעוטא ליכא דהא הרמב"ן דיקדק דאפי' איתי' קמן א"צ לשאלו ומהרי"ף משמע דגם במוחזקין צריך לשאלו כמו במומחין ושפיר השיג הרא"ש על היש שדקדקו ע"ש ודו"ק היטב בלשון הרא"ש ותבין המשך דבריו על נכון ותו לא מידי ואתה וכל אשר לך שלו' וברכה כנפשך

(חדר לח) בענין כבד שנתבשל עם בשר עוף

הר"ן פירש האי מתניתין דכבד אוסרת ואינה נאסרת דלצדדין קתני אוסרת אם היא טריפה ונתבשלה עם כבד דהתירא דאז בולעת הכבד דהתירא משמנינית הכבד האסורה ואינה נאסרת דאף דאין פליטת' מונעת אותה מלבלוע שמנינית דאיסורא מ"מ אינה בולעת דם ואם נתבשלה כבד בפ"ע אינה נאסרת מפני בליעת דם של עצמה דאיידי דטרירא למפלט לא בלעה דם ע"ש בר"ן בשם הרא"ה ז"ל וראיתי בפלתי שהקשה דלפי"ז קשה קושיות התוס' דא"כ הרוטב שנתבשל עמה נעשה נבלה מכח הדם דפלטה הכבד ונבלע ברוטב וחוזרת הרוטב ואוסרת הכבד דהא לגבי שמנינית לא אמרינין דטרידא למפלט לא בלעה או כבולעו כך פלטו ואין לומר דאין הנאסר יכול לילך אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וכאן דאין הרוטב נאסרת אלא מפני שבלעה דם והדם עצמו אין יכול לאסור הכבד זה אינו דהא הר"ן עצמו דחה סברא זו בסוגיא דטפת חלב ע"ש ונראה לע"ד ליישב קושית הפלתי דהנה הרשב"א כתב דלכך אין הכבד נאסרת אף דלגבי שאר איסורים חוץ מדם לא אמרינין כבלעו כך פלטו מ"מ הכבד דפולטת דם הרבה בשפע גם לענין שמנינית אמרינין כבכ"פ ע"ש ואמנם הר"ן לא ניחא לי' בזה והיינו משום דס"ל דהא דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת היינו אף בשליקה דהא ר' ישמעאל בנו של ריב"ב הוא מחלק בין שלוקה לבישול משמע דתנא קמא אינו מחלק בכך וגם בשליקה ס"ל דאינה נאסרת ובשליקה לא שייך סברת הרשב"א דפולטת דם בשפע דהא משומרה פליטתה תו אין פולטת כ"כ בשפע כפירש"י ואז נאסרת שפיר דלגבי שמנינית לא אמרינין איידי דטרידא למפלט דמא לא בלעה שמנינית ולכך אם נתבשלה עם כבד טריפה שפיר נאסרת כמ"ש הר"ן וזה ברור והנה לפ"ד הפר"ח דבאיסר דרבנן לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ובחידושי הבאתי כמה ראיות לדבריו א"כ לא קשה קושית התוס' דהא דם שבישלו דרבנן וא"כ אין הרוטב נעשה נבלה ולכאורה יש להוכיח מזה שלא כדעת הפר"ח אלא דהתוס' לשיטתן שכתבו לקמן דף קי"א ד"ה דם דאורייתא אע"ג דאמרינין בפרק הקומץ דם שבישלו אין עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט הוי דאורייתא ע"ש והקשו שפיר ולפ"ז א"ש קושית הפלתי הנ"ל דממה נפשך בתחלת הבישול פולטת הכבד בשפע הרבה דם ואינה בולעת משמנינית הרוטב ואח"כ בסוף הבישול דהיינו בשליקה דאז אינה פולטת כ"כ בשפע ואז שפיר בולעת משמנינית מ"מ הא אז כבר נתבשל הדם ותו לא אמרינין בי' חתיכה נעשה נבלה דהוי דרבנן ואין אוסרת הכבד וז"ב ודו"ק ובזה נראה ליישב שיטת רש"י ז"ל שפירש דכולה שמעתתא מיירי שכבר נמלחה הכבד ותמהו התוס' דא"כ מה פריך מהא דהכבד אוסרת ואינה נאסרת דילמא האי מיירי בכבד שלא נמלחה ע"ש ולפי מה שכתבתי א"ש די"ל דרש"י ס"ל כמ"ש הפר"ח דבאיסור דרבנן לא אמרינין חתיכה נעשה נבלה ולא קשה קושית התוס' ואי דהא בתחלת בישולו הוי דאורייתא זה אינו דהאי מתניתין מיירי שכבר נמלחה הכבד וא"כ כבר הוי דרבנן דדם שמלחו הוא דרבנן ולא אמרינין בי' חנ"נ וז"ב ובזה אזדא לה קושית התוס' דמה פריך ממתני' דהכבד אוסרת ואינה נאסרת דילמא מיירי בלא נמלחה ולפמ"ש א"ש דא"כ הדרא קושית הפלתי לדוכתה דהרוטב נעשה נבלה ושוב נאסרת הכבד ממנה