בית א-ל א פג

ואפשר לצרף לזה סברת הפלתי דנר חלב רובן נטל"פ והכל לפי ראות עינים אחר הדרישה היטב וע' חוות דעת ואינו בידי כעת ואי"ה במקום אחר יבואר עוד

(חדר לו) בדין אותו ואת בנו

הנה בחולין דף פ"ו פריך בש"ס מאי שנא רישא דלא פליגי רבנן ומ"ש סיפא דפליגי ומשני רישא אי אמרת חייב לכסות אמרי שחיטה מעליתא הוא ואתי למיכל משחיטתן כו' ע"ש ולכאורה קשה לי דהא לרבנן ספק הוא אם שחטו יפה כדפירש"י במתני' ד"ה וחכמים אוסרין שמא שחטו יפה וה"ל שחיטה מעלייתא ע"ש וא"כ אף כשיכסה ודאי יכסה בלא ברכה כדין כל ספק כמ"ש בש"ע סי' כ"ח סעיף ג' ע"ש גבי כוי וא"כ לא שייך החשש דיאמרו שחיטה מעלייתא הוא דהא יראו דאינו מברך על הכיסוי ולא יאכלו משחיטתן ואפשר דמזה ראיה לדעת בה"ג דבכל כיסוי מברך לאחר הכיסוי וא"כ יש חשש דשמא ילך לו אחר הכיסוי ולא יראה אם בירך או לא וזה דוחק וצ"ע והנה בתוס' שם ד"ה סיפא נמי כיון דאמרו רבנן אסור לשחוט אחריהן אמרי שחיטה מעלייתא הוא ואתי למיכל משחיטתן והקשו התוס' תימה דמשום גזרה דילמא אתי למיכל משחיטתן נבלה יש לי להתיר לאו דאותו ואת בנו מספק מה לי' לאו דנבלה מה לי לאו דאותו ואת בנו ולא דמי לרישא דפטרינין לי' מכיסוי מספק דשב ואל תעשה בעלמא הוא כו' ע"ש והנה מה שכתב תוס' מה לי לאו דאותו ואת בנו מה לי לאו דנבלה יש לומר לפמ"ש הרא"ש בפרק יוה"כ בשם הראב"ד דחולה ביוה"כ דצריך לאכול אם ישחטו לו או יאכילוהו נבלה המוכנת וכתב הראב"ד דמוטב שישחטו לו דאין כאן אלא לאו אחד דמלאכה ביוה"כ אבל לאכול נבלה יעבור על כל כזית וכזית ע"ש וא"כ גם כאן יש לומר כן דאם ישחטו אחריהם אין כאן אלא לאו אחד דאותו ואת בנו אבל אם יאכלו משחיטתן יעברו על כל כזית וכזית וגם דאתי למימר דשחיטתן שחיטה מעלייתא הוא ויאכלו כל פעם משחיטתן ולכך לא אסרו חז"ל לשחוט אחריהן ואמנם יש לחלק דהתם אם יאכילוהו נבלות יעבור תיכף על כמה לאוין אבל הכא הוא רק ספק שמא יטעו ואתי למינל משחיטתן ואם ישחטו אחריהן בו ביום תיכף יעברו על לאו דאותו ואת בנו וז"ב גם י"ל דהא דילמא אתי למיכל משחיטתן הוא רק ספק וגם זה הוי ספק דילמא באמת שחטו יפה והוי ס"ס וס"ס כזה כתב הרב מנחת יעקב גבי ביצה ע"ש ובזה יש לבאר מה שתירצו התוס' וכתבו וי"ל דאי לאו דרוב מעשיהן מקולקלים לא היו חכמים פוטרים מלכסות משום גזרה דילמא דאתי למיכל מיניהו כו' והיינו דהוי ס"ס כמה שכתבתי אבל כיון דרוב מעשיהן מקולקלים לא הוי ס"ס דבספק דילמא שחטו יפה לא הוי ספק מעליא דהא רוב מעשיהן מקולקלים וז"ב מה שהקשתי לעיל אהא דאמרינין רישא אי אמרת חייב לכסות אתי למיכל משחיטתן והקשתי דהא יראו דלא מברך על הכסוי וידע שהו' ספק נבלה שוב ראיתי בביצה דף ח' ב' דאמרינין ג"כ כוי אין מכסין אותו ביו"ט ורצה לומר בש"ס גזרה משום התרת חלבו דיאמרו דחיה ודאית הוא ג"כ קשה הא יראו שאינו מברך על הכסוי מספק וכמדומה שהרגישו בזה שם האחרונים ואיידי דעסקינין בסוגיא זו אמרתי להציע לפניך אשר יישבתי קושית התוס' שם בחולין דף פ"ה ע"ב ד"ה אין והתנן שהקשו מה קשה להש"ס דמתמה וסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' ע"ש ונראה דהנה אמרתי מסברא דנפשאי לפרש הא דאמר וסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' דזה שייך ונמשך למה דאמרי' סיד אמינא הואיל ואמר ר"ש מותר בהנאה אלמא לאו שחיטה הוא כלל מידי נבלה נמי לא מטהרה קמ"ל וזה יצדק אם חולין שנשחטה בעזרה היא דאוריית' אבל אם חולין שנשחטו בעזרה היא דרבנן מה ענין זה לנבלה דאוריית' דלאיסור דרבנן שפיר סבר ר"ש דלאו שחיטה הוא ומותר בהנאה אבל לא לענין דאוריית' ולכך מוכח דסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' ושפיר ס"ד אמינא דלא מטהרה מידי נבלה והוצרך להשמיענו רבי אבא דמודי ר"ש שמטהרתה מידי נבלה ושוב מצאתי זה בשם הריטב"א ז"ל ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו תוס' ד"ה סד"א אמאי לא הוכיח מהא דהשוחט את הטרפה אותו ואת בנו דפטר ר"ש לעיל דף פ"א סד"א כיון דפטור הוא לאו בר שחיטה הוא כלל ולא מטהרה מידי נבלה דמשם י"ל דר"ש דפוטר ממלקות דאותו ואת בנו היינו משום דמספקא לר"ש אי שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה או לא ופטור מספק וא"כ גם לענין נבלה מטמאה רק מספק ולא ודאי אבל מהא דשוחט את הטרפה מוכח דר"ש סובר דשחיטה שאינה ראוי' ודאי לאו שחיטה דהא מתירה בהנאה וז"ב ובזה יומתק יותר דברי הריטב"א דע"כ מוכח דסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' דאי סבר דרבנן היכא ס"ד למימר דמדמתיר ר"ש בהנאה מכלל דלאו שחיטה הוא והכי נמי לא מטהרה מידי נבלה דז"א דשפיר י"ל דמספקא לר"ש אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה או לא ולכך מתירה בהנאה דה"ל ספק דרבנן אבל לענין נבלה דאוריית' לא הוי נבלה ודאי ומטמאה רק מספק ומוכח דס"ל לר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' וא"ש דסד"א מדמתיר בהנאה ע"כ דפשיטא לי' לר"ש דלאו שחיטה הוא ולענין נבלה נמי מטמאה קמ"ל ר' אבא דר"ש מטהרה מידי נבלה וז"ב

והנה אם נימא דחולין שנשחטו בעזרה דאוריית' יקשה למה אמר ריש ישרפו באש הא כל הני דבשריפה צריך קרא להכי ובזה ליכא קרא ומנ"ל דישרפו דילמא הוי מן הנקברין ואין לומר דחומרא הוא דהן בשרפה זה אינו דהא קיי"ל כל הנקברין לא ישרפו דילמא אתי ליהנות באפרן כדאית' בסוף תמורה אבל אי חולין שנשחטו בעזרה דרבנן שפיר דהן בשרפה דגזרו אטו קדשים שיצאו לחוץ דהן בשרפה מדאוריית' ואין לומר דאתי ליהנות באפרן זה אינו דהא מה"ת אין איסור ליהנות באפרן דהא הן עצמן מותרין בהנאה מן התורה והוי גזרה לגזרה ולכך שפיר מתמה הש"ס וסבר ר"ש חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' והיינו משום דממתניתין דתמורה דתני ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו באש מוכח דחשב"ע הן דרבנן כמה שכתבתי וא"כ ע"כ דליתא למה דאמר ס"ד אמינא כו' הואיל ואמר ר"ש דמותרין בהנאה מידי נבלה נמי לא מטהרה דמה ענין דרבנן לדאורייתא כמ"ש הריטב"א הנ"ל והדרא קושיא לדוכתה מה קמ"ל ר' אבא פשיטא כו' ועל זה אהדר לי' אביי ולטעמיך דמוכחת אמתני' דתמורה דס"ל לר"ש דחשב"ע דרבנן קשה מהא דתני התם במשנה וכן חיה בדברי ר"ש ומש"ה מוכח דס"ל לר"ש דחשב"ע דאוריית' דאז שייך לגזור חיה אטו בהמה אבל אם חשב"ע דרבנן איך נגזור גזרה לגזרה ועכצ"ל דס"ל לר"ש חשב"ע דאוריית' ושפיר גזרינין חיה אטו בהמה והא דס"ל לר"ש ישרפו היינו חומרא בעלמ' וה"ל כר' יהודא דאם רצה לשרוף הנקברין רשאי ושפיר אמרינין סד"א הואיל ואמר ר"ש מותרין בהנאה מידי נבלה כמי לא מטהרה קמ"ל וז"ב ועוד הארכתי בסוגיא זו ומה ששאלת בתיש הבא על הצבי' וילדה בת כו' דקיי"ל דהוא ספק אם אותו ואת בנו נוהג בה ואם שחט חרש או שוטה האם אם מותר לשחוט בנו אחריו וכתבת דהוי ס"ס דהא חכמים מספקא להו אם שחיטתן נבלה או כשרה אכתוב לך אי"ה במכתב שני כי עתה אין פנאי להאריך ומה שפלפלת בסוגיא דאותו ואת בנו יפה פלפלת והיה שלו' כנפשך

(חדר לז) בדין שוחט שנמצא שא"י ה"ש

המחבר כתב בש"ע סימן א' סעיף ג' מי שיודעין בו שא"י ה' שחיטה יכולין ליתן לו לשחוט אם אחד עומד על גביו ובלבד שיראה אותו מתחלת שחיטה עד סופה וכתב עליו א"ז רמ"א ז"ל ויש מחמירין ואוסרין ליתן לכתחלה לשחוט מאחר שאינו יודע הלכות שחיטה והכי נהוג עכ"ל רמ"א ז"ל והש"ך הקשה על הדעה הראשונה מהא דמוקי רבינא מתני' דהכל שוחטין הכל מומחין שוחטין בד"א שיודעין בו שיודע ה"ש אבל אין יודעין שיודע ה"ש לא ישחוט כו' וכולן ששחטו ואחרים רואין אותו שחיטתן כשרה ופריך וכולן ששחטו אהייא כו' אלא אאינן מומחין בבודקין אותו סגי ומשני דליתי' קמן דלבדקי' ולדעת המחבר קשה אמאי תני ואם שחטו דיעבד הא אפילו לכתחלה מותר ליתן לו לשחוט אם אחרים רואין אותו והוא לכאורה תימה על המחבר ובימי חורפי אמרתי ליישב דהנה כבר הבאתי דעת זקני הב"ח ז"ל דהא דצריך לבדוק קודם שחיטה ולא סמכינין על בדיקה לאחר שחיטה הוא מחשש ברכה לבטלה ע"ש וכמדומה שכן כתב הרשב"א ז"ל והנה דעת הש"ך בסימן י"ט דהיכא דגברא לא חזי קודם המצוה מצי לברך אח"כ כמו בטבילה ע"ש ולפ"ז י"ל דאם יודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה א"כ הוא ודאי שינבל כמ"ש הט"ז סימן ט"ז סעיף י"ג דגדול שאינו יודע ה' שחיטה מותר לשחוט הבן אחריו דודאי ניבל שחיטתו ע"ש ובמקום אחר פלפלתי בדבריו וכיון דזה ודאי שינבל השחיטה בשהיה או בדרסה ודאי דאין מניחין לו לברך קודם השחיטה מפני איסור ברכה לבטלה וא"כ אם אחרים רואין אותו וראו ששחט יפה יכול לברך אחר השחיטה דהא לא הוי חזי מעיקרא קודם השחיטה דהא אין מניחין לו לברך כמה שכתבתי ולכך מותר ליתן לו לשחוט ואמנם רבינא דמוקי מתניתין בשאין יודעין אם יודע הלכות שחיטה א"כ לכתחלה אין מניחין אותו לברך קודם השחיטה שמא אינו יודע הלכות שחיטה וינבל השחיטה ותהיה ברכתו לבטלה ואם נבדקהו אח"כ ונמצא אח"כ שיודע הלכות שחיטה שוב לא יוכל לברך אחר השחיטה דהא אגלאי מילתא למפרע דידע מתחלה הלכות שחיטה והיה חזי מעקרא לברך אם תי'