בית א-ל א פ

ולא קשה קושית הב"ח על הראיה ודו"ק והנה התוס' כתבו שם דלחזקי' דס"ל היזק שא"כ שמי' היזק צריך לעשות צריכותא לפטורי ע"ש וכתב הפני יהושע דהצריכותא הוא לשוגג דפטור ע"ש מה שכתב דהצריכותא הוא ע"ש שהוא קצת רחוק ולע"ד נראה דהצריכותא הוא אי תני מנסך ה"א דבהאי שוגג פטור משום דקלב"מ ואין לומר מדאגבי' קני' ז"א דהא בשוגג לא שייך מדאגבי' קני' דלא נתכוון להזיק כמ"ש האחרונים אבל במטמא אף בשוגג חייב ואי תני מטמא ה"א דלכך בשוגג פטור דלא עביד איסורא אבל מנסך דעביד איסורא אף בשוגג חייב קמ"ל וז"ב ואם נימא דדין של הרא"ה שייך אף למסקנא דלצעורי קא מכוון ומשום לתא דע"ז אסרו באכילה או בשתי' וכמו שנראה מדברי הב"ח י"ל לחזקיה הצריכותא דאי תני מנסך ה"א דבזה פטור בשוגג דהא אינו אסור, אלא מדרבנן משום לתא דע"ז והוי היזק שאינו ניכר כמ"ש תוס' דף מ"א בגיטין ד"ה בהיזק אבל מטמא דמטמא מדאורייתא חשיב היזק ניכר ואפי' בשוגג חייב ואי תני מטמא ה"א משום דלא עביד איסורא אבל מנסך דעביד איסורא אף בשוגג חייב קמ"ל וא"כ לחזקי' שפיר איכא למימר דמנסך רק בשתי' אסור לי' ולא קשיא לרב נחמן ולא צריך לאוקמי בישראל מומר ואמנם הש"ס דידן אזיל בשיטת ר' יוחנן דהיזק שא"כ לאו שמי' היזק וע"כ צריך לאוקמי במומר וממילא לא קשה קושית ההפלאה דלחזקי' אין צריך לאוקמי בישראל מומר ודו"ק

והנה הרמב"ם פסק ישראל ששחט בהמת חבירו לעכו"ם לא אסרו שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא כיוון אלא לצעורי והקשו דארכבי' אתרי ריכש' דהא אמרי' אפילו אי אדם אוסר דבר שאינו שלו הני מילי נכרי אבל ישראל לצעורי קא מכוון כדאמרו בש"ס אליבא דרב נחמן ור"ע ע"ש ולע"ד י"ל דהש"ס שפיר קאמר לר"כ ור"ע ור"י דלא אתי כתנאי דאפילו תנא קמא דר' יהודא בן בתירא דס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו הני מילי נכרי אבל ישראל לצעורי קא מכוון והיינו דמכוון לצערו שיהיה אסור בהבאה ויפסיד ממונו ואמנם לדעת הרא"ה דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ בשתיה אסור י"ל דלא שייך לומר בכה"ג לצעורי קא מכוון דהא יהיה מותר למכרו לעכו"ם ואין בזה הפסד כ"כ וא"כ י"ל דלמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו גרע דעכ"פ אסור בשתיה ולצעורי לא שייך דהא ליכא פסידא כ"כ וקמ"ל הרמב"ם דאף בזה שייך לצעורי ומותר אפי' בשתיה או לבהמה לאכילה ודו"ק היטב. וע' בפלתי דכתב דלדידן דקיי"ל היזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק רק דגזרו חז"ל שלא יהא כל אחד ואחר הולך ומנסך יין חברו ואמנם היכא דאית לי' שותפות בגוי' לא שייך זה כמ"ש התוס' בריש בבא בתרא דהיכא דגם הוא מפסיד לא שייך גזרה זו גבי המסכך על גפנו של חבירו ע"ש ואמנם לחזקי' דס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומדינא חייב א"ש דחייב ולפ"ז האי שינויא דאית לי' שותפות בגוי' שייך רק לחזקיה ולא לדידן ואף דדבריו מסתברים מ"מ מהפוסקים לא משמע עיין בטוח"מ סי' שפ"ד כתב דישראל שניסך יין של שותפות לעכו"ם אסרו וצריך לשלם ולדעת הפלתי הי' פטור לדידן דקיי"ל היזק שא"נ ל"ש היזק ודו"ק

(חדר לד) בדין המבשל בשבת

בש"ס בבא קמא דף ע' תנן גנב ומכר בשבת חייב דו"ה גנב וטבח ביוה"כ משלם תשלומי דו"ה כו' ובש"ס אמרי אמאי נהי דקטלא ליכא מלקות איכא כו' עד סוף הסוגיא וכתב הרא"ש דתניא המבשל בשבת כו' בשבת פרק כירה הביא רב אלפס כל זו הסוגיא ופלוגתא דרב אחא ורבינא וכתב דקיי"ל בכל התורה כולה רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל ושמעינין מינה דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והלכך הלכתא כרבי יהודא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחרים במזיד יאכל למ"ש לאחרים ולא לו וקצרה דעתי מהבין דבריו מה שכתב דקיי"ל הלכה כדברי המקיל וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והלא רב אחא ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפירוש דברי רבי יוחנן הסנדלר חד אמר דר' יוחנן אסר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר מדרבנן מדפריך בס"ס בשלמא למ"ד מעשה שבת דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ואי בסברת עצמן פליגי מאי פריך לימא דרבנן ס"ל כר' יוחנן הסנדלר דאית לי' מעשה שבת דאורייתא וא"כ מדהני אמוראי פליגי בפירוש דברי ר' יוחנן הסנדלר היה מסתבר דהלכה כמותו וגם תמהתי אמאי פסק כרבי יהודא הלא רב עורה כר' מאיר וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודא משום עמי הארץ וגם רבא סבר כר"מ בפרק כירה עכ"ל הרא"ש שם והנה עה שכתב הרא"ש דרב מורה כר' מאיר כבר יישב הרשב"א דרב לטעמי' דס"ל ר"מ ור' יהודא מטין איתמר אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן דהלכה איתמר ור"מ ור"י הלכה כר' יהודא ועוד דסתם. מתניתין דחולין ע"כ כר' יהודא אתיא כו' עכ"ל הרשב"א והנה מה שכתב הרשב"א דסתם מתניתין דחולין ע"כ כר' יהודא אתיא היינו אוקמתא דרב אשי דמתניתין ר' יהודא דמבשל הוא. אמנם להבין כל דברי רב אלפס אשר תמה עליהם הרא"ש כתבתי במ"א בשם הגאון מהראו"ו והיינו ע"פ מ"ש הרא"ש שם במשנה דהא דבשבת טבח פטור מדו"ה דאתיא כר' יוחנן הסנדלר והוי שחיטה שאינה ראויה ואמנם למ"ד דר' יוחנן הסנדלר אסר מעשה שבת מדרבנן הוא ליתא לזה כדאמרינין בש"ס למ"ד מעשה שבת דרבנן כי פטר רבנן אשארא ולא אתיא סתמא דמתני' כר' יוחנן הסנדלר וממילא לית הלכתא כר"י הסנדלר ע"ש והנה דבריו ז"ל טובים ונכוחים מ"מ הלא דברי הרא"ש עצמן שם במשנה תמוהין דהא מתניתין לא אתיא כר"י הסנדלר רק הברייתא דתני וחכמים פוטרין אתיא כר"י הסנדלר למ"ד מעשה שבת דאורייתא וכבר תמה א"ז מהרש"ל ז"ל אהרא"ש והש"ך בסימן ש"נ ס"ק י"א כתב דהרא"ש קיצר בלשונו וכונתו אברייתא ע"ש וא"כ אפס עקום לדברי הגאון ז"ל ומסתמא יש להגאון ז"ל כוונה אחרת בזה ואנכי לא ידעתי לכן נראה לע"ד לבאר דברי הרי"ף בפשיטות דבאמת כתב הרשב"א דאין לפסוק כר' יוחנן הסנדלר דאפי' בפירקא לא דריש רב כוותיה ור"מ ור' יהודא הלכה כר' יהודא לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה איתמר ואמנם התוס' בחולין כתבו דהא דאמר ר' יהודא במזיד לא יאכל עולמית היינו לו אבל אחרים יאכלו במ"ש דאי לא יאכלו עולמית היינו ר' יוחנן הסנדלר ע"ש ואמנם זה אם ר' יוחנן הסנדלר מדרבנן אסר אבל אם נימא דר' יוחנן הסנדלר מדאוריית' אסר במזיד דיליף מקרא כי קדש היא מה קדש אסור כו' א"ב שפיר י"ל דר' יהודא קאמר במזיד לא יאכלו עולמית היינו כפשטי' לא לו ולא לאחרים ואי דהיינו ר' יוחנן הסנדלר זה אינו דר' יוחנן הסנדלר מדאורייתא אסר לאחרים עולמית ור' יהודא רק מדרבנן אסר גם לאחרים (ושוב ראיתי בספר ראש יוסף להגאון בעל פרי מגדים ז"ל דכתב די"ל כן ע"ש) וא"כ עכ"פ לדינא יהיו שנים ר' יהודא ור"י הסנדלר דלמ"ש אסור לאחרים ג"כ רק למר מדאורייתא ולמר מדרבנן וא"כ עכ"פ לדינא אסור במ"ש לאחרים ג"כ כרי יהודא ור"י הסנדלר ואמנם כיון דקיי"ל בכל הש"ס היכא דפליג' רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל וכאן פליגי בדברי ר"י הסנדלר אי מדאורייתא אסר אי מדרבנן נקטינין לקולא דר"י הסנדלר מדרבנן אסר וא"כ ממילא דרבי יהודא מתיר במ"ש במזיד לאחרים לגמרי דאל"כ היינו ר' יוחנן הסנדלר כמ"ש התוס' וממילא דלא קיי"ל כר' יוחנן הסנדלר אלא כר' יהודא דבמ"ש שרי לאחרים וכדדריש רב בפירקא וזה ברור ונכון והן הן דברי רב אלפס כיון דקיי"ל בפלוגתא דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל וא"כ נקטינין דר' יוחנן הסנדלר מדרבנן אסר וממילא דר' יהודא לגמרי שרי למוצאי שבת לאחרים וקיי"ל כר' יהודא וליתא לר' יוחנן הסנדלר וזה ברור לע"ד פירוש דברי הרי"ף ודו"ק ומעתה אתי שפיר גם מה שהקשה הרא"ש דכיון דרב אחא ורבינא פליגי בפירוש דברי ר' יוחנן הסנדלר מסתבר דהלכה כר' יוחנן הסנדלר ולפמ"ש א"ש דבאמת אין הלכה כר"י הסנדלר והא דפליגי רב אחא ורבינא בפירוש דבריו היינו למען דעת פירוש דברי ר' יהודא דקיי"ל כוותי' דאי ר"י הסנדלר מדאורייתא אסר יש לומר דר' יהודא גם לאחרים אסר במוצאי שבת ואי דהיינו ר"י הסנדלר ז"א דלר"י הסנדלר מדאוריית' אסור ולר' יהודא מדרבנן אסור ואי ר"י הסנדלר מדרבנן אסר ע"כ דר' יהודא לגמרי מתיר ונמצא דיוצא מפלוגתתן נ"מ לדינא פירוש דברי ר' יהודא אבל באמת לית הלכתא כר' יוחנן הסנדלר ודו"ק היטב

והנה אחרי אשר יישבנו דברי הרי"ף על מכונם נחקורה כמאן ראוי לפסוק והנה לפמ"ש התוס' בחולין דר' יהודא מתיר לאחרים לאכול למוצאי שבת א"כ מסברא יש לפסוק כר' יהודא דהא ר' מאיר ור' יוחנן כל חד יחידאי הוא דעל ר' מאיר דמתיר בשוגג לו ולאחרים ובמזיד במוצאי שבת לו ולאחרים פליגי ר' יהודא ור"י הסנדלר וכן על ר"י הסנדלר דאוסר בשוגג במוצאי שבת לו ובמזיד לו ולאחרים פליגי ר"מ ור' יהודא אבל ר' יהודא אית לי' בכל דבריו תנא דמסייע דהא דמתיר בשוגג לאכול במוצאי שבת לו ולאחרים ר' מאיר קאי כותי' וכן הא דאוסר במזיד במוצאי שבת לו ר"י הסנדלר קאי כותי' לכן מסתברא דהלכה כמותו וכה"ג כתב הרא"ש בחולין גבי גלודה ע"ש וכן דעת הרשב"א בחידושיו ורוב הפוסקים והא דפריך ונוקמי במזיד וכר' מאיר אע"ג דלית הלכתא כר"מ י"ל דעל רב מארי' דשמעתא פריך דהא רב מורה כר' מאיר גם י"ל דפריך לוקמי במזיד וכר"מ דבזה יתיישב הלשון אע"פ שמתחייב בנפשו ולא נצטרך לדחוק דהכי קאמר אע"פ דמזיד מתחייב בנפשו וכן הא