בית א-ל א עט

ולע"ד שפיר הקשה רס"י ז"ל דמאי פריך ממנסך דילמא ר"נ ור"ע ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק והוי שפיר מנסך מעשה רבה וצ"ל לדעת ר"ח וסיעתו דהש"ס פריך דאנן קיי"ל כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק והוי שפיר תיובתא לר"נ ור"ע וא"ש טפי לשיטת רש"י דכל רב נחמן סתמא בש"ס הוא ר"נ בר יצחק והנה רב נחמן בר יצחק אמר בגיטין דף נ"ג ע"ב דכ"ע היזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק ע"ש ופריך הס"ס שפיר על רב נחמן לשיטתי' דאיך יפרנס האי דמנסך וז"ב ואמנם תירוץ זה דהרשב"א הוא קצת דוחק ולכן נראה לע"ד ליישב דעת ר"ח ע"פ דעת הט"ז דרצה לומר דרב הונא דאמר כיון ששחט בה סימן אחד אסרה דוקא אם עשה בה מעשה טריפה ותפס עליו הנקודת הכסף דרב הונא מעשה כל דהו קאמר כדמוכח מהא דפריך מכדי רב הונא כמאן אמר' לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כל דתו קאמר והא לפי דעת הט"ז היינו סימן אחד וא"כ שפיר כולהו בהדי הדדי אתיין ומאי קושיא וע"כ דרב הונא אפי' במעשה כל דהו שאין עושה טריפה ס"ל דאסרה ע"ש ולפ"ז י"ל בדעת ר"ח דרב נחמן ור"ע פליגי בזה על רב הונא וס"ל דבמעשה כל דהו לא אסרה אבל במעשה רבה דהיינו שעשה בה מעשה טריפה שפיר אסרה דנהי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ הוא אסורה באכילה דעכ"פ לא התירה כמ"ש הרא"ה והוי כמתה מאליה וכיון דעשה בה מעשה והטריפה שפיר יכול לאסרה משום תקרובת ע"ז וז"ב ולפ"ז א"ש קושית רש"י ותוס' אמאי פריך ממנסך דהוי מעשה רבה ומודה ר"נ ור"ע ור"י דיכול לאסרה דז"א דהא מנסך לולא דאמרינן אדם אוסר דבר שאינו שלו לא עשה בה מעשה כלל ואינה נאסרת אפילו בשתי' והוא מותרת כבתחלה וא"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וז"ב ובזה א"ש גם הא דהקשו האחרונים על ר"ח וסייעתו מהא דפריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין דהא שם הוי מעשה רבה ולפמ"ש א"ש דהא הקשה א"ז הב"ח על הרא"ה דמאי פריך משנים אוחזין בסכין הא שחיטתו פסולה דתני והיינו דאסורה באכילה ובזה הכל מודים לדעת הרא"ה ותירץ הט"ז דהא טעמי' דהרא"ה דנסתלקה מעשה שחיטתו וכאילו לא שחטה ומתה מאליה אבל כאן דיש עוד אחד ששחט לשם דבר כשר נהי דנסתלקה מעשה שחיטת השוחט לשם ע"ז והוי כלא שחטה מ"מ מעשה השני ששחט לשם דבר כשר קיימת ואין כאן נבלה אלא ודאי דאדם אוסר דשא"ש ולכך אסרה ע"ש בט"ז והסכים עמו התב"ש ע"ש ולפ"ז אין קושיא על ר"ח דהא בהא דשנים אוחזין בסכין ושוחטין לולא דאדם אוסר דבר שאינו שלו לא עשה בה מעשה טרפה כלל דהא יש עוד אחד ששחט לשם דבר כשר והיתה כשרה לגמרי ולא הוי מעשה טריפה כלל וע"כ דאדם אוסר דבר שא"ש ושפיר פריך וזה ברור ובזה יש ליישב קושית התוס' דאי אית לי' שותפות בגוי' היינו מערב דנאסרה חלק חבירו מחמת דמעורב בה חלק יין שלו ע"ש ולפמ"ש א"ש דהכי משני דאית לי' שותפות בגוי' א"כ נאסר חלקו וממילא נאסר גם חלק חבירו מחמת התערובות וא"כ אף אם נאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ חלק חברו אסור מחמת שנתערב בו חלק שלו ושוב ה"ל מעשה רבה ושפיר יכול לאסור גם חלק חברו ונפקא מינה דאם היה נאסר רק מחמת תערובות יי"נ הי' מותר למכרו חוץ מדמי יין נסך שבו כמ"ש בסימן קל"ד אבל עתה שנאסר מחמת עצמו הוי יין נסך גמור ואסור למכרו לעכו"ם ודו"ק והנה התוס' ד"ה רב נחמן הקשו מהא דעל נכרי לחנותא ושכשך בחביתא ואסרי' רב נחמן ליין בהנאה והכא ס"ל לרב נחמן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמנם לפי שיטת ר"ח גאון א"ש דסם כיון דשכשך הנכרי בחביתא נאסר היין בשתי' משום מגע נכרי עכ"פ כסתם יינם א"כ ה"ל מעשה רב' ונאסר אפילו בהנאה אפילו לרב נחמן אבל ישראל שניסך דהוא אינו אוסר במגע לא הוי מעשה רב' ולכן אינו אוסר כלל למ"ד אין אדם אוסר דבר שא"ש ודו"ק ובזה י"ל הא דמשני הכא במאי עסקינין בישראל עומר והיינו כיון דישראל מומר אוסר יין במגע עכ"פ בשתיה ממילא יוכל לאסור אפי' בהנאה דה"ל מעשה רב' וז"ב ועפ"ז יש לפרש הא דאמר ר"י בן בתירא דהיין מותר מפני שני דברים א' שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז וא' שיכול לומר לאו כל כמינך שתאסר ייני לאונסי כאשר יבין המעיין הישר ודו"ק וקצרתי מפני הטרדא ועוד חזון למועד אי"ה

עוד בדין הנ"ל

הנה מה שכתבתי לעיל ליישב קושית התוספות ד"ה תא שמע וכתבתי החילוק בין תערובות יי"נ ליי"נ עצמו ואמנם אנן קיי"ל כרב דאמר יין ביין כולו אסור ואסור למכור לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ועכצ"ל דר"נ ור"ע ור"י כשמואל ס"ל דאמר מותר למכרו חוץ מדמי יי"נ שבו (ואפשר זה כוונת התוס' שהקדימו לקושיתם למ"ד מנסך ממש פריך והיינו דמ"ד מנסך ממש הוא רב ורב ס"ל אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ושפיר הקשו ודו"ק). ובזה א"ש קושית התוס' ד"ה בישראל מומר דלא משני דאית לי' שותפות בגוי' ולפמ"ש י"ל דרצה הש"ס לתרץ אליבא דהלכתא דקיי"ל אסור למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ותיקשי היינו מערב ודו"ק ובזה יש ליישב חילוק הסמ"ע בין בהמה דפסק המחבר דאף אי אית לי' שותפות בגוי' אמרינין לצעורי קא מכוון וביי"נ בסימן קל"ד פסק דלא אמרינין לצעורי קא מכוון דביין היה יכול לחלק עם חברו וליטול חלקו ולנסך יין חבירו משא"כ בבהמה ע"ש ותמה הש"ך דא"כ עדיין יקשה קושית התוס' מהא דלא משני על מנסך דאית לי' שותפות בגוי' ע"ש ולפמ"ש דביין רצה לתרץ אליבא דהלכתא דקיי"ל יין ביין כולו אסור ולא מצי למכרו חוץ מדמי יי"נ שבו ותיקשי היינו מערב ודו"ק

והנה הגאון ישועת יעקב הקשת איך נימא דכיוון לצעורי כיון דהוא עומד וצוח דלנסך התכוון והל"ל נאמן משום דצריך לשלם כמו הסופר דאמר שלא לשעה כתבתי דנאמן מתוך שמפסיד שכרו ותירץ כיון דהיזק שאינו ניכר אינו היזק רק דחז"ל אמרו דישלם כדי שלא יהא כאו"א הולך ומזיק לחבירו לכך העמידו על דין תורה דפטור מלשלם וממילא לא יהא נאמן ולא שייך שיהא כל א' וא' הולך ומנסך דהא היין יהי' מותר ולא יזיק לחבירו ודברי פי חכם הן. והנה הרמב"ם בפרק ח' מהלכות עכו"ם לא פסק כרב הונא ונדחקו הכל אמאי לא פסק כוותי' ולפי הנ"ל א"ש די"ל דטעמא דרב הונא דס"ל היזק שאינו כיכר שמי' היזק וא"כ ל"ש סברת הישועת יעקב דחז"ל העמידו על דין תורה דיפטר מלשלם וממילא מותר היין דאמרינין לצעורי קא מכוון ואף דהוא עומד וצווח דנתכוון לנסך אינו נאמן דהא א"ב לשלם וכל א' וא' ילך ויזיק לחברו לא שייך דהא באמת יהיה מותר כמ"ש לעיל דז"א כיון דרב הונא ס"ל דהיזק דאינו ניכר שמי' היזק א"כ מדינא חייב לשלם ולא שייך לומר דהעמידו חז"ל על דין תורה בהא מן הדין חייב לשלם וא"כ הרמב"ם דפסק דהיזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק וכמסקנת הש"ס בגיטין ודכ"ע היזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק שפיר פסק כרב נחמן ור"ע דאמרינין לצעורי קא מכוון ודו"ק ובזה א"ש מה שהקשה ההפלאה בגיטין אהא דאמר חזקיה היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומפני מה אמרו שוגג פטור כדי שיודיעו והקשה דהא הכא מוקי לה בישראל מומר וא"כ אפילו יודיעו לא יהא נאמן ולפמ"ש א"ש דלחזקי' דס"ל היזק שאינו כיכר שמי' היזק לא צריך לאוקמי בישראל מומר דהא ליתא לסברא דלצעורי קא מכוון דהא מפסיד שיצטרך לשלם וכמ"ש ודו"ק היטב

והנה הא דכתבתי לעיל לפרש שינויא דש"ס הב"ע דאית ליה שותפות בגוי' ע"פ שיטת ר"ח גאון דבמעשה רבה מודי רב נחמן ור"ע ור"י דמצי אוסר ונ"מ דאינו יכול למכרו חוץ מדמי יי"נ שבו ע"ש אמנם לע"ד סברא זאת דר"ח גאון הוא בס"ד טרם דמסיק דישראל לצעורי קא מכוון ונקטינין בפשיטות דלנסך קא מכוון ובזה מחלק ר"ח דבמעשה רבה יכול לאסור ולא במעשה זוטא אבל בתר דמסיק הש"ס דישראל לצעורי קא מכוון מה לי מעשה זוטא מה לי מעשה רב' כיון דאינו מכוון כלל ע"ז וזה ברור אצלי ושוב מצאתי בספר לב ארי' בשם הגאון פלתי שכ"כ ותמה על הרא"ש הא דחולק על ר"ח ומסיק כרש"י ומה נ"מ בזה למסקנת הש"ס ע"ש ועל פי זה א"ש מה שהקשו רש"י ותוס' אמאי משני בישראל מומר ולא משני כדלעיל באית לי' שותפות בגוי' ולפמ"ש א"ש דכיון דמסיק דישראל לצעורי קא מכוון מה יועיל דאית ליה שותפות בגוי' לפמ"ש דבאית לי' שותפות בגוי' ה"ל מעשה רב' וכמ"ש בביאור ואמנם למסקנא דישראל לצעורי קא מכוון גם מעשה רב' לא יועיל ולכן גם שותפות בגוי' לאו מילתא הוא וזה ברור וא"כ אכתי תיקשי היינו מערב ודו"ק ואמנם אכתי על הא דפריך מהיו שנים שוחטין הוי מצי לשנויי דאית לי' שותפות בגוי' ואמנם מזה ראיה לחילוקו של הסמ"ע ז"ל וא"ש. והנה כבר הבאתי קושית הב"ח על הרא"ה מהא דפריך מהיו שנים שוחטין דלדעת הרא"ה לא קשה דהא באכילה לכ"ע אסור לדעתו ואמנם הט"ז יישב שפיר דהא בזה איכא חד דכוין לשם דבר כשר ועיקר טעם הרא"ה דנסתלק מעשה שחיטתו וה"ל כמתה מאליה וכאן הא איכא שחיטת השני ע"ש אלא דהב"ח הקשה מהא דפריך ממנסך דלדעת הב"ח גם במנסך שייך סברת הרא"ה ע"ש וא"כ מאי קושיא דעכ"פ הפסידו דצריך למכרו ע"ש ונראה דגם מזה לא קשה עידי על הרא"ה דהנה בגיטין דף נ"ג פריך הש"ס כל הני למה לי ומשני אי תני מנסך מפסיד לי' לגמרי אבל מטמא דאכתי חזי ליה להיסק ולבהמה אימא לא קמ"ל ע"ש ולפ"ז אם נימא דגבי מנסך רק בשתיה אסור אבל בהנאה מוסר א"כ הדק"ל למאי תני מטמא דהא אתיא לה ממנסך וע"כ דמנסך אסרה אפילו בהנאה וז"ב ושפיר פריך הש"ס ממנסך