בית א-ל א ע

והיינו משום דבקרוב לשכר ורחוק מהפסד אין הלוה עובר כמ"ש הרא"ש וז"ב ושוב ראיתי בספר פני יהושע בתוס' דף ע' ד"ה מעות שהעיר בזה על דברי התוס' שם ע"ש ודו"ק ולפמ"ש הרשב"א דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים אתי שפיר דמותר להלות טעות יתומים קטנים באבק רבית וגם הלוה אינו עובר כמ"ש ואמנם דעת הרשב"א מצאה חולקים רבים ואינה מוסכמת ואפשר דבנידון זה כולי עלמא מודים משום תקנת יתומים וכדי חיותן דלא ליכלי זוזי דיתמי גם בהגהת רמ"א התיר גם ליתום גדול שאינו יכול לעסוק בעצמו והנה ראיתי במשנה למלך שהביא דברי המרדכי שנשאל במעות הקדש אם מותר להלוות לישראל ברבית וכתב דלא דמי למאי דאיתא בפסחים בפרק כל שעה בחמץ של הקדש האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ופירש"י משום דההקדש היה יכול למכרו לעכו"ם ואע"פ דחמץ אסור בהכאה דהקדש לאו בר מעבד מצוה הוא עכ"ל ההגהת מרדכי והנה לא נזכר החילוק בהגהת מרדכי והמל"מ כתב לבאר החילוק דהתם הקדש גבוה והכא הקדש עניים ע"ש ואף דחילוקו נכון מ"מ לפמ"ש החילוק פשוט דהתם ההקדש המוכר והנכרי הקונה גם שניהם לאו בני מעבד מצוה הם אבל כאן נהי דהקדש לאו בר מעבד מצוה הוא מ"מ הישראל הלוה הנותן הרבית קצוצה עובר משום לא תשיך ואמנם ברבית דרבנן דאין הלוה עובר שפיר דמי וזה ברור ובאמת לפי מה שכתב הרמב"ן דמומר מותר להלוותו ברבית ואין כאן משום לפני עור דהמומר עובר משום לא תשיך דהא דהלוה עובר משום בל תשיך היינו דגורם למלוה לעשות איסור ובמומר כיון דהמלוה לו אינו עובר דלא קרינן בי' וחי אחיך עמך ממילא גם הלוה אינו עובר ע"ש וא"כ הכא נמי בהקדש כיון דאין ההקדש עובר דלאו בר מעבד מצוה גם הישראל הלוה מההקדש אינו עובר ולפ"ז היה מותר להלוות מעות ההקדש ומעות יתומים ברבית קצוצה אבל הבעה"ת חולק על הרמב"ן בזה וכן הגהת מיימוני אבל בש"ע סימן ק"ס סעיף ב' פסק כהרמב"ן ובהגהת א"ז רמ"א כתב ויש מחמירין והם המרדכי והגהת מיימוני וכן ס"ל להגהת מרדכי הנ"ל וכתבתי בתשובה אחת דיש להלוות לו ע"י שליח ולסמוך על דעת רש"י וז"ב

(חדר כד) בדין מלקות המלוה והעדים

הנה בש"ע סימן קס"א סעיף א' כתב כל דבר אסור ללות בתוספת ואפילו בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין והגאון ישועת יעקב הקשה דא"כ הלאו כולל יותר מהעשה והוי לי' ללקות כמו בתמורה כדכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות תמורה ותירץ דהא דפחות מש"פ יש איסור רבית היינו עדין חצי שיעור אבל מלקות אין בו וכן אמרתי בתחלת העיון ונסתפקתי אם לקח משני בני אדם מכל אחד חצי פרוטה דלענין חזרה ודאי דאין מחזירין דהא לכל אחד אין ש"פ והמלוה לקח ש"פ ועבר על לאו ושפיר לוקה וע' בפרק הגוזל דאמר רבא גזל שלש אגודות בפרוטה והחזיר שתים כו' ומסיק דגזל אין כאן השבה אין כאן ע"ש ובאמת לפי מה שכתבו הפרי מגדים והרבה אחרונים דהיכא דאינו לוקה על שיעור שלם אז חצי שיעור מותר דלא שייך חזי לאצטרופי למלקות א"כ כיון דאין לוקין על לאו דהלואה ברבית גם חצי שיעור לא יאסור אלא דא"כ יקשה מה שכתב הרב המגיד בפרק א' מהלכות גנבה דגם שאין לוקין ואפ"ה גם חצי פרוטה אסור כמ"ש הרמב"ם שם והרב המגיד וע' מה שכתבתי בגליון הרמב"ם שלי ואין להאריך כאן ובאמת לא ידעתי גוף דברי הרמ"ה אם הפירוש דאסור משום חצי שיעור אף דגם המשנה למלך פירש כן ועש"ך ס"ק ב' שכתב ע' פרישה ואין עמדי ופשטא דמלתא לא משמע כן וצ"ע ואמנם י"ל הא דאין לוקין על לאו דרבית היינו דהוי לאו הניתן לתשלומין כמ"ש הרמב"ם ואין זה משום דניתק לעשה ושוב מצאתי כן בפני יהושע בש"ס דף ס"א ע"ב דכתב כן וכתב דדעתו לבאר זה במסכת מכות דף ט"ז ואפס פנאי לחפש אחריו ולפ"ז י"ל דלאו הניתן להשבון אף דהלאו כולל יותר מהעשה אין לוקין עליו ודמי ללאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו אף אם לא התרו בו למיתה או במחמר אחר בהמתו דליכא מיתת ב"ד אין לוקין עליו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת ולא קשה קושית הישועת יעקב ובזה אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם אע"פ שהמלוה והעדים עוברין על כמה לאוין האלה אין לוקין מפני שניתן להשבון כו' ולא כתב מפני שניתק לעשה כמו שכתב בפרק ג' מהלכות מלוה הלכה ד' ע"ש גבי בעל חוב שנכנס לבית הלוה ומשכנו ע"ש והיינו דאם כן היה לוקה דהלאו כולל יותר מהעשה כמו שהקשה הרב ישועת יעקב זלה"ה אבל מטעם דניתן להשבון א"ש דלא לקי וזה ברור ואמנם לכאורה הכא בלא"ה הוא לוקה אף דהוי לאו הניתק לעשה משום דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי כדקיי"ל בריש תמורה וזה כוונת הרמב"ם שכתב אע"פ שהמלוה והלוה עוברין בכל הלאוין האלה אין לוקין עליהן מפני שניתן להשבון כו' והיינו אף דעוברין בכמה לאוין ואי משום דניתק לעשה הא לא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי מ"מ אינו לוקה משום דניתן להשבון ולא למלקות ודו"ק וכבר כתבתי בשם הפני יהושע עה שכתב בזה ואין להאריך והנה הלבוש כתב הטעם דפחות מש"פ אין מחזירין דאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה ע"ש ולפ"ז י"ל דלא שייך לומר דהלאו כולל יותר מהעשה דפחות משוה פרוטה אין מוציאין בדיינים היינו דלא חייבה התורה את הבית דין שיזדקקו לפחות משוה פרוטה אבל באמת אקרקפתא דגברא מוטל להשיב רק דהב"ד אין חובה עליהן להזדקק לזה ואם רצו הב"ד להזדקק ולהוציא ממנו הרשות בידם וא"כ הוי שפיר ניתק לעשה אלא דהש"ך השיג עליו וכתב דאפילו רצו ב"ד להזדקק ולהוציא מידו אין מוציאין ע"ש וא"כ שפיר לא הוי ניתק לעשה דאין כאן עשה כלל ושפיר הקשה הישועת יעקב וצריך לתרץ כמו שכתבתי ועמ"ש השיך להקשות על הלבוש ממ"ש המחבר בסימן ו' דגומרין אפילו בפחות מש"פ וכעת לא הבינותי קושיתו והנה הלח"מ העיר דנהי דהמלוה והערב לא ילקו דניתן להשבון דהן מחזירין אבל הלוה שאינו מחזיר אמאי אינו לוקה ע"ש ולפמ"ש הבעה"ת בשה הרמב"ן שהבאתי לעיל אתי שפיר דהא עיקר אזהרתו דלוה משום אזהרת המלוה הוא שלא יגרום דהמלוה יעבור על לאו וכיון דהמלוה אינו עובר דהא ניתן להשבון גם הלוה אינו לוקה דאיך יתכן דהגורס יהיה חמור מן העושה איסור וא"ש ואמנם הבעה"ת הביא דיש מי שחולק על הרמב"ן וזה י"ל מה שכתב הה"מ דיש מדקדקין להיפך דהמלוה והערב אינן לוקין אבל הלוה לוקה דהם ס"ל כהיש מי שחולק על הרמב"ן דהביא הבעה"ת ופלפלתי בזה במקום אחר

(חדר כה) בדין שטר שיש בו רבית

הנה הש"ך בסימן נ"ב כתב בשם הגדולי תרומה דאם כלל הקרן עם רבית דרבנן והעדים לא ידעו לכ"ע גובה הקרן אפילו ממשעבדי ולא גזרינין הקרן אטו דרבית דע"כ לא גזרו התוס' קרן אטו רבית אלא ברבית של תורה כו' ע"ש ולע"ד לא משמע כן מדברי התוס' בבא מציעא דף ע' שהקשו הא העדים פסולים ותירצו דמיירי ברבית דרבנן ולא נפסלו העדים לפי שאינן מרויחין ע"ש והנה לעיל כתבו ואין לומר דמיירי שכלל הקרן עם הרבית והעדים לא ידעו ולכך לא נפסלו דאם כן לגזור קרן אטו שמא יגבה הרבית בתורת קרן כמו בסמוך דמשני ר' יוחנן אפילו תימא רבנן וגזרה שמא יגבה מזמן ראשון ע"ש ולפי זה כיון דנחתי להכי דמיירי ברבית דרבנן למה הוצרכו לומר דטעמא דהעדים לא נפסלו לפי שאינן מרויחין הא שפיר יש לומר דמיירי שנכלל הקרן עם הרבית והעדים לא ידעו ולכך לא נפסלו וכמו שכתבו בתחלה ולא קשה לגזור קרן אטו רבית דהא ברבית דרבנן לא גזרינין לפי דעת הגדולי תרומה אלא דליתא לדברי הגדולי תרומה ואפי' כלל הקרן עם הרבית דרבנן ג"כ גזרינין קרן אטו רבית וזה ברור לכאורה. ואמנם לכאורה שפיר קאמר הגדולי תרומה דאיך נגזור שעא יגבה הרבית דרבנן בתורת קרן הא אפילו יגבה הרבית אין חשש דהא רבית דרבנן אי תפס לא מפקינין ובדיעבד אם יגבה כדין יגבה ואמנם הרי דעת הרא"ש בתשובה כלל כ"ח סימן ט"ו דהא דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים זה דוקא היכא דנתן הלוה למלוה הרבית מדעתו אבל נתנם ע"פ כפיה מב"ד או תפיסה בע"כ שפיר יוצאה בדיינים וא"כ יש לגזור שמא יגבה הרבית בתורת קרן ע"פ ביד בע"כ של לוה או מהלקוחות וע' במל"מ שנסתפק בדברי הריב"ש אם חולק על הרא"ש בזה ע"ש ובש"ע סי' קס"א סעיף ד' סתם כדברי הרא"ש ולדינא צ"ע והנה לפי מה שכתבו התוס' דמיירי ברבית דרבנן אתי שפיר דקתני ואין גובה את הרבית דהוא שפת יתר דפשיטא דאין גובה את הרבית ואמנם לפמ"ש התוס' דמיירי ברבית דרבנן אתי שפיר דהא כבר הבאתי בשם בעה"ת דשטר שיש בו אבק רבית אינו גובה את הרבית דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומכ"ש האי דאית ביה איסורא והמל"מ כתב בשם מהרי"ק דשטר העומד לגבות כגבוי דמי וצ"ל דלכך אינו גובה את הרבית משום דאית ביה איסורא כמ"ש בעה"ת וא"כ זה דקמ"ל הברייתא דלא אמרינין שטר העומד לגבות כגבוי דמי ויגבה גם הרבית דהא אבק רבית אי תפיס לא מפקינין עיניה אבל הכא דאית ביה איסורא לאו כגבוי דמי וז"ב ובזה אתי נמי שפיר מה שהקש' הרמב"ן ז"ל דאי פלוגתא דר' מאיר ורבנן הוא אפילו לענין בני חורין למה נקיט פלוגתיהו בשטר הוי ליה למנקט פלוגתיהו במלוה ע"פ ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל רבותא דאף בשטר דאיכא למימר שטר העומר לגבות כגבוי דמי קמ"ל דאינו גובה הרבית דרבנן וכמ"ש ודו"ק היטב והנה דע