בית א-ל א סח

הב"ד וא"צ לומר כמ"ש המרדכי דמיירי שעדיין לא נתן הרבית אלא שכתבתי דמה נ"מ אם נפרש כן או כן דס"ס א"ש דאין הלוה נוגע ואמנם שפיר נרויח כשנפרש דכבר נתן לו הרבית ותבעו והחזיר לו ע"פ כפית הב"ד והיינו דבזה אתי שפיר מה דקשה לי טובא לפמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בהגהת רמ"א ז"ל באהע"ז סימן י"א דהיכא דא"א לחלק הדיבור כמו אם העיד אני זניתי עם אשתך דאם נסלק מלות אני זניתי ליכא דיבור כלל אז לא אמרינין פלגינין דיבורא ע"ש א"כ הכא דהעיד העד לדידי אוזפן ברביתא דאם נסלק את התיבה אוזפן דמשמען אוזיף אותי ליכא דיבור לעדות כלל וא"כ מה משני רבא לטעמיה דאמר פלגינין דיבורא ואמנם לפמ"ש א"ש דכתבתי דמיירי דהעד אומר שנתן לו הרבית רק דהמלוה החזיר לו ע"פ כפית הב"ד ושפיר מקשה הא אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והיינו דכיון דנתן לו הרבית עבר על בל תשיך וע"ז שפיר משני רבא לטעמיה דס"ל פלגינין דיבורא והיינו דמאמינין לו ע"ז שהלוהו בר בניתוס ברבית אבל לא על מה שאומר שנתן לו הרבית ואמרינין דעדיין לא נתן לו הרבית וא"כ אין הלוה נפסל כמ"ש המל"מ בשם הרב פני משה ודו"ק היטב דיש ראיה מזה לדעת הפני משה והנה בנידון אי הלוה עובר משום לפני עור ואם נפסל מחמת זה יתבאר אי"ה לקמן בתשובה אחרת ולע"ע לא אאריך עוד

(חדר כא) בדין נשבע ליתן רבית דרבנן

הרשב"א בתשובה כתב מי שנשבע ליתן רבית דרבנן השבועה חלה עליו והר"ן כתב דלא חלה עליו השבועה משום דרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ועיין בספר משנה למלך שפלפל בחכמה כדרכו הטוב רמי דיקלא וזקיף ולכאורה י"ל לפי דעת רש"י דאם נתן הריבית ע"י שליח ליכא איסורא א"כ אמאי לא יקיים את נדרו בהיתר דהיינו שיתן את הרבית ע"י שליח ויקיים שניהם הן אמת דהש"ך והמשנה למלך הסכימו דאם לוה בעצמו מהמלוה אף שנותן הרבית ע"י שליח אסור וא"כ א"ש דהרשב"א מיירי שלוה בעצמו מהמלוה ונשבע ליתן לו רבית דרבנן דבזה לא מהני שישלח לו הרבית ע"י אחר אבל מהבית יוסף והעטרת זהב והטורי זהב משמע דאין חילוק בזה ע"ש בסימן ק"ס סעיף ט"ז ע"ש וגם המשנה למלך פילפל בזה הרבה ע"ש וא"כ לכאורה קשה ואמנם י"ל דהא טעמא דרש"י הוא משום דאין שליח לדבר עבירה ולפ"ז י"ל לפמ"ש מהרי"ט דבאיסור דרבנן יש שליח לדבר עברה א"כ הכא בנידון הרשב"א דמיירי שנשבע ליתן רבית דרבנן אין תקנה לשלוח הרבית ע"י שליח דבדרבנן יש שליח לדבר עברה וא"ש ואמנם בתשובה פלפלתי בדברי המהרי"ט הרבה ואין פה מקום להאריך בזה ובפ"ב מהלכות רוצח במל"מ דחה דברי מהרי"ט ואני החזקתי בדבריו ע"ש ועלה על דעתי לומר דהנשבע ליתן לו רבית ושלח ע"י שליח לא קיים שבועתו דהא כל ההיתר לשלוח ע"י שליח הוא לרש"י ז"ל משום דאין שליח לדבר עבירה וא"כ כל השליחות בטל כמ"ש התוס' בפ"ק דבבא מציעא וביאר הנודע ביהודא בתשובה ע"ש וא"כ הוי כאילו לא נתן לו כלל ולא קיים שבועתו אך זה צריך עיון וחקירה ואין עת כעת לבאר זה והנה המל"מ הביא דברי הריטב"א בנידון זה דמתירין לו שלא מדעת חבירו והרשב"א לא כתב זה הדין והרב משנה למלך כתב דהריטב"א ס"ל דנהי דחלה עליו השבועה מ"מ יעבור על שבועתו בשב ואל תעשה ולא יעבור על דברי סופרים ליתן הרבית בקום ועשה כמ"ש הרב המבי"ט ז"ל וא"כ דבין שיתירו לו השבועה בין שלא יתירו לו השבועה לא יתן לו הרבית לכך שפיר מתירין לו שלא מדעת חבירו דהא דהנשבע לתועלת חבירו אין מתירין לו השבועה שלא מדעת חבירו היינו היכא דיש תועלת לחבירו בקיום השבועה כגון גבי משה וצדקיהו אבל כאן דמה בצע לחבירו בקיום השבועה והוא יעבור על שבועתו סוף סוף לא יתן הרבית לחבירו וכיון דאין תועלת לחבירו בקיום השבועה שפיר מתירין לו השבועה שלא מדעת חבירו משא"כ הרשב"א דס"ל דחייב לקיים שבועתו וליתן לחבירו הרבית א"כ שפיר יש תועלת לחבירו בקיום השבועה לכך לא כתב דין זה דהא אין מתירין לו שלא מדעת חבירו ודפח"ח ומ"מ צ"ע דנהי דהרשב"א ס"ל דהלוה מחויב לקיים שבועתו וליתן הרבית מ"מ המקבל אסור לו לקבלם דהא רבית הן ואף דהרשב"א כתב דמוטב שיעבור איסורא זוטא ואל יעבור איסורא רבא ונראה דדבר זה דומה להא דאמרינין מוטב דלעבד חבר איסורא זוטא ואל יעבד ע"ה איסורא רבא אך יש לחלק ובפרט דיכול המלוה לומר דמוחל לו הרבית או יאמר לו התקבלתי ולע"ד קשה מאוד להתיר זה ואפשר דזה כוונת הריטב"א דמתירין לו שלא מדעת חבירו דהא אף דמחויב ליתן הרבית לחבירו מ"מ כיון דאסור להמלוה לקבלם א"כ לא יגיע לו תועלת לחבירו ושפיר מתירין לו שלא מדעת חברו וא"כ דין של הריטב"א הוא לכ"ע ודו"ק היטב ודברי הגאון משנה למלך צ"ע והנה המהרשד"ם כ' דאם יש ספק אם הוא רבית קצוצה או אבק רבית דאסור מדרבנן מפקינין ממלוה דהוי ספק איסור' ולחומרא ע"ש ונראה הטעם דהנה הכנה"ג הקשה אמאי כל ספק גזל הוא קולא לנתבע הא הוי ספק איסור' ולחומרא ותירץ דהא נוציא מהנתבע וניתן להתובע גם להתובע יהיה ספק איסור ואפוכי מטרתא למה לי ע"ש ולפ"ז הכא ודאי מפקינין מהמלוה ויהבינן ללוה דהו' ליה ספק איסור דאין לומר דגם ללוה הוי ספק גזל דהא אבק רבית אין יוצא בדיינים מ"מ הלא כתבו הרשב"א והר"ן דאבק רבית אם נטל המלוה חייב להחזירו ללוה אם בא לצאת ידי שמים והראב"ד ס"ל דאם תפס הלוה אין מוציאין מידו וא"כ ללוה ודאי אין כאן ספק גזל ושפיר כתב המהרשד"ם דספק ר"ק או א"ר מפקינין ממלוה דלדידי' ה"ל ספק איסור אבל ללוה ודאי אין כאן ספק איסור ודו"ק ומיהו לדעת החולקים על הראב"ד צ"ע (וע' בנדרים דף ל"ג השבת אבדה דתפול הנאה להקדש)

(חדר כב) בדין רבית קצוצה

על מה שעמד הרב פני יהושע אהא דאמרינן בבבא מציעא דף ס"ח מאי טעמא דר' יוחנן דאמר רבית קצוצה אינה יוצאין בדינין והקשה הפ"י דמה זו שאלה הא ר' יוחנן ס"ל בעלמא כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי וממונא לא משלם וא"כ ברבית דהמלוה עובר כמה לאוין אתי שפיר דאמר ר' יוחנן, דאין מחזירין ממלוה ללוה ותירץ ע"ז הפני יהושע דדוקא אם המלקות הוא מחמת דבר אחר לא מחמת הפקעת ממון חברו אז ס"ל לר' יוחנן מלקי לקי ממונא לא משלם אבל אם המלקות הוא מחמת הפקעת ממון חבירו לא אמרינין כן דדמי לגזל כו' וכן הסברא דאיך נפקיע ממון חבירו בשביל מלקות של זה ע"ש שהאריך ולכאורה הוא סברא חדשה ואמנם דע לך כי הסברא הזאת הנה היא מוזכרת בתוס' כתובות דף ל"ב אהא דאמרינין שם ואי ממונא לקולא כו' והקשו התוס' וכי אתגורי אתגר ותירצו דחס רחמנא אממונא דנתבל כו' והוא ממש סברת הפני יהושע ז"ל אף דיש לחלק ולומר דכאן לא שייכא סברה זו דחס רחמנא על ממונו של לוה דהא מדעתי' יהיב לי' ואמנם י"ל דאף דמדעתי' יהיב לי' הוא דהיה צריך למעות ולא רצה להלוות לו בלא"ה ואמנם אם מחל לו הלוה י"ל דלא שייך דחס רחמנא אממונו של לוה ועיין בפ"ד מה' מלוה הלכה י"ג מה שנחלקו מקצת הגאונים עם הרמב"ם אם מחילה מהני ברבית ואין להאריך בזה ודו"ק והתוס' הקשו אהא דאמרינין בב"מ דף ס"ב אפלוגתא דר' יוחנן ור' אלעזר אי ר"ק יוצאה בדיינין או לא תנאי הוא דתניא ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהן קום ועשה מאי קום ועשה לאו דאמרינין להו קומו אהדורי כו' והקשו התוס' דבהגוזל דף צ"ד משני דמחזירין לצאת ידי שמים ואמאי לא משני הכא נמי הכי ותירצו דהכא קאמר אליב' דרבי יוחנן ולדידי' דאמר אינו יוצאה בדיינין אף לצאת ידי שמים אינו צריך להחזיר ולכך לא מצי לשנויי הכא אלא תנאי הוא וכו' ע"ש בתוס' ולפ"ז לא קשה קושית הפני יהושע דאי משום מלקי לקי ממונא לא משלם עכ"פ לצאת ידי שמים חייב להחזיר דלא עדיף מכל היכא דקים לי' בדרבה מיני' אפי' חייב מיתה ומ"מ לצאת ידי שמים חייב כדאמר רבא לקמן דף צ"א אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו וע' פירש"י שם ודו"ק ואדרבה בזה אתי שפיר תירוץ התוס' הנ"ל דלכאורה קשה ואין דבריהם מובנים היטב דמ"מ מנא לי' להש"ס דרבי יוחנן אפילו לצאת ידי שמים פוטר דפריך מהא דגזלנים ומלוי ברבית אע"פ שגבו מחזירין והוצרך לתרץ תנאי הוא הא דילמא באמת קרא לא אתי אלא לפטרו מדינא אבל לצאת ידי שמים חייב וא"כ לא קשה מהאי דהגזלנין ומלוי ברבית אע"פ שגבו מחזירין דילמא האי מחזירין היינו לצאת ידי שמים וכדמשני בהגוזל אבל לפי מה שכתבתי אתי שפיר דהש"ס הוכיח דע"כ קרא אתי לפטרו אפילו לצאת ידי שמים דאי לפטרו מדינא לא צריך קרא דבלאו קרא ידעינין דאינו חייב להחזיר דהא רבי יוחנן ס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם וקרא למה לי וע"כ דקרא אתי לפטרו אפילו לצאת ידי שמים ולכך לא מצי לשנויי דמחזירין לצאת ידי שמים כדמשני בהגוזל זה ברור לע"ד ודו"ק ובזה אתי שפיר ג"כ הא דאמר שם ורבי אלעזר מאי טעמי' אמר קרא וחי אחיך עמך אהדר לי' כי היכא דנחי' ולכאורה אין זה פשט הכתוב דהא האי וחי אחיך עמך מוסב על רישא דקרא אל תקח מאתו נשך ותרבית וכן פירש"י וא"כ קאי על תחלת הלקיחה ולא על ההחזרה דלא נזכרה בכתוב כלל ונשאלתי בזה ואמנם לפי מה שכתבתי הנה נכון דהכי קאמר כיון דחזינין