בית א-ל א סז

בעל חוב גובה את השבח בלא הוצאה מאי שנא מהיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דנוטל הוצאה ממרא דארעא ומשני רבא תדע שכך כותב לו כו' וא"כ אדעתא דשקיל לי' ממוכר אשבח בגופי' ובממוני' ע"ש ואין צריך למה שנדחקו התוס' לפרש. האי ותדע דמחמת שהמוכר משלם ללוקח ואין ללוקח הפסד אין לחוש אם יגבהו הבעל חוב כו' דזה דחוק בלשון הש"ס אלא כפירוש הרי"ף ז"ל ובזה א"ש דשבח דממילא טריף בעל חוב אפילו ממקבל מתנה אע"ג דלא כתב לו הנותן כלום דהא דאמר רבא תדע אינו אלא ליישב אמאי טורף בעל חוב השבח בלא הוצאה דלמה יגרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דנוטל הוצאה וע"ז משני רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי כו' וא"כ לאו אדעתא דבעל חוב אשבח והוציא הוצאות אלא אדעתא דמוכר אשבח ולא דמי ליורד לשדה חברו דאדעתא דמרא דארעא אשבח כמ"ש הרי"ף אבל שבח דממילא דלא הוציא הוצאות כלל לא צריך הא דכותב לו אנא איקום ואשפי ואפילו ממקבל מתנה דלא כתב לו אנא איקום כו' גובה הבע"ח וז"ב ועדיין יש להתבונן בדברי הרי"ף דלפי פירושו י"ל דהא דאמרינן אלא מעתה מתנה דלא כתיב לי' הכי הכי נמי דלא טריף שבחא היינו רק נגד ההוצאה אבל היותר על ההוצאה שפיר טריף וכן באמת העלה הש"ך בס"ק למ"ד באריכות ובדינים העולים סעיף ג' אבל מסוף דברי הרי"ף לא משמע כן והארכתי בזה בחידושי ואקצר כאן. והנה לפמ"ש הרי"ף א"ש הא דאמר רבא תדע שכן כותב לו מוכר כו' למה צריך עוד ראיה לשמואל והא קיי"ל כשמואל בדיני ולפמ"ש הרי"ף א"ש דהא כתב הרשב"א דהא דבעי שמואל אי דאקני משתעבד תפשוט לי' מדידי' דאמר בעל חוב גובה את השבח ותירץ דשמואל אליבא דר"א אמר דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע"ש והנה התומים כתב דזה תלוי אם השבח מדינא משועבד דהיינו לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ע אינו נותן לו ההוצאה דמי הכריחו לקנות שעבודו ואם הוציא יקח ההוצאה מהמוכר אבל לרבנן דס"ל א"א מקנה דשלב"ע והא דדאקני משתעבד הוא רק מדרבנן ומשום נעילת דלת בזה צריך ליתן לו ההוצאה ואין כאן נעילת דלת דהא אם הוא היה רוצה להשביח היה ג"כ צריך להוציא הוצאות ואדרבה כו' ודפח"ח וא"כ שמואל דאמר אליבא דר' מאיר א"ש דאין בע"ח נותן לו ההוצאה אבל לדידן דלא קיי"ל כר' מאיר למה יגבה הבע"ח את השבח חנם ולא יתן ללוקח את ההוצאה לכך אמר רבא תדע שכך כותב לו והיינו דאפילו לדידן אינו נותן לו ההוצאה שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי כו' וא"כ הלוקח אדעתא דשקיל לי' מהמוכר אשבח ולא אדעתא דבע"ח כמ"ש הרי"ף ולכך צריך רבא לומר האי תדע ומימרא דשמואל לחודי' לא שמעינן לה ובין תבין אשר לפניך דסברת האיכא מ"ד שהביא הרי"ף דלא קיי"ל כשמואל כו' היא דס"ל דשמואל אליבא דר' מאיר אמר ולדידן ליתא והרי"ף השיג עליו מהא דאמר רבא תדע שכך כותב לו כו' דאפילו לדידן איתא להא דשמואל דהא כתב לי' המוכר אנא איקום ואשפי כו' וא"כ אדעת' דמוכר אשבח ולא דמי ליורד שלא ברשות דאדעת' דמרא דארעא אשבח כמ"ש הרי"ף והוא מדויק הדק היטב וז"ב ולכאורה מ"ש בשם התומים דזה תלוי אם דאקני משתעבד מדינא והיינו לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע אין נותן לו ההוצאה ע"ש ולכאורה י"ל להפוסקים דאם הקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלבל"ע קנה גם הדבר שלא בא לעולם א"כ כיון דכתב לי' אנא איקום ואשפי זבינא אילו ושבחיהן כו' א"כ כיון דחל השעבוד על הקרן חל ג"כ על השבח והנה שמואל אמר זה אליב' דר"מ כמ"ש הרשב"א ולדידי' משתעבד מן התורה ושפיר גובה את השבח ואין נותן לו את ההוצאה אבל לדידן דלא קיי"ל כר"מ למה יגבה את השבח ולא יתן ללוקח את ההוצאה ולכן בא רבא לסייע לשמואל דאפילו דלא ס"ל כר"מ מ"מ כיון שכך כותב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי זבינא אלו ושבחיהן כו' א"כ כיון דחל השעבוד על גוף הקרקע וחייב לשלם ללוקח בעד הקרקע חייב נמי לשלם לו גם בעד השבח וכיון דעל מוכר הדר גבי שבחא בע"ח מלוקח והלוקח חוזר על המוכר כפירש"י ודו"ק

ובזה י"ל קושית התוס' ד"ה תדע דהקשו מאי ראיה דילמא מיירי בלוקח מגזלן ולפמ"ש א"ש דא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה יתן לו המוכר את השבח הא ה"ל דבר שלא בא לעולם ואי משום אגב דחל על הקרקע חל נמי על השבח ז"א דבגזלן ל"צ לקבולי אחריות על הקרן דהא מכר לו שדה שאינו שלו ולקח ממנו טעות ובודאי חייב להחזיר לו מעותיו גם בלא קבלת אחריות ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד

(חדר כ) בדין לפ"ע דעובר הלוה ברבית

הנה המל"מ פ"ד מה' מלוה הלכה ב' נסתפק אם הלוה רואה שהמלוה רוצה להלוות לאדם אחר ברבית הטעות האלה בעצמך אי שייך לפני עור ע"ש ולכאורה יש לפשוט הספק מהא דאיתא בפרק ז"ב בר בניתם דאסהידו עליה תרי סהדי חד אסהיד קמא דידי אוזיף ברביתא וחד אסהיד לדידי אוזיף ברביתא ופסלי' רבא לבר בניתוס ופריך הש"ס והא רבא דאמר לוה ברבית פסול לעדות ע"ש והא כתב המרדכי דשם ע"כ מיירי שעדיין לא נתן הרבית דאם כבר נתן הרבית הוי נוגע בעדות דיצטרך בר בניתוס להחזיר לו הרבית דיוצא בדיינין וכל היכא שלא נתן הרבית ליכא משום לא תשיך ורק משום לפני עור עובר הלוה כמ"ש המל"מ בשם הרב פני משה סימן כ"ה וא"כ מאי פריך האמר רבא לוה ברבית פסול לעדות הא י"ל דמיירי שראה העד שבר בניתוס רצה להלוות לאדם אחר ברבית ולוה הוא ממנו דבכה"ג ליכא משום לפני עור אלא ע"כ דאין חילוק ובכל גווני עובר הלוה משום לפני עור ואף לפמ"ש המל"מ דכוונת הפני משה דנהי דעובר על לפני עור אפילו בכה"ג מ"מ אינו נפסל דטעי בהכי קשה דילמא מיירי דטעי בהכי וצ"ע הן אמת דהריב"ש בתשובה השיג על המרדכי וכתב דשפיר מיירי שכבר נתן לוה רבית ואעפ"כ לא הוי נוגע דהא פלגינין דיבורי' דאדם קרוב אצל עצמנו וכאילו לא העיד על עצמו כלל ע"ש והש"ך בסימן ל"ג חלק עליו דסוף סוף הוי נוגע ע"ש וא"כ לפי דעת הריב"ש נסתר הראיה שהבאתי די"ל דשפיר מיירי שכבר נתן הריבית ופריך שפיר והא אמר רבא לוה בריבית פסול לעדות ואמנם זה אינו דהא הא דכתב הריב"ש דלא הוי נוגע בעדות משום דפלגינין דיבורי' וכאילו לא העיד על עצמו כלל היינו למסקנא דמשני פלגינין דיבורי' אבל בס"ד דלא ידע המקשה מהך סברא דפלגינין דיבורי' עכצ"ל כמ"ש המרדכי דלא נתן עדיין הרבית דאל"כ ה"ל נוגע וא"כ מה פריך והאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות אלא ע"כ דאין חילוק וכמ"ש ובאמת י"ל דשפיר מיירי שכבר נתן לו הרבית ואעפ"כ אינו נוגע בדבר דמיירי דלהאי בר בניתוס אין כל מאומה ואין בידו לשלם הרבית שלקח ולשמא יתעשר לא חיישינן כמ"ש סימן ל"ד סעיף י"א ויש לחלק וצ"ע ובאמת לא ידעתי מה צורך לפלגינין דיבורי' דכתב הריב"ש הא בלא"ה לא שייך כאן נוגע דבשלמא אם היה גם העד השני מעיד כמותו שהלוה להעד הראשון ברבית היה נוגע בדבר דהא ע"פ עדותן יצטרך המלוה להחזיר לו הרבית אבל כיון דעד השני העיד שהלוה לאדם אחר והוא מעיד דבר בניתוס הלוה לו ברבית מה בצע לו בעדותו דאף אם יקבלו עדותו הלא הוא רק עד אחד ואינו קם לממון וא"כ אינו נוגע בעדות כלל כי לא תבואהו טובה מעדותו כלל ואיך נאמר כי הוא מעיד לטובת עצמו שיחזיר לו המלוה מעות הא יודע שהב"ד לא יאמינו לו כי הוא ע"א ואין שני לו לסעדו ובמ"א העמקתי העיון בזה ופלפלתי בדברי הש"ך שם ופה קצרתי. והנה מבעי' לי אם הב"ד כפו המלוה ברבית והוציא ממנו הרבית בדיינים בעל כרחו אם הוא חוזר ומתכשר כמקדם דהא כתבו התוס' בסוגיא דההוא רעיא דאע"ג דשילם מה שאכל מ"מ כיון דלאו ברצונו שילם אלא ע"י כפית ב"ד לא ומתכשר וא"כ גם לענין המלוה ברבית י"ל כן ולפ"ז מה צריך המרדכי לומר בעובדא דבר בניתוס דעדיין לא נתן הרבית הא י"ל שפיר שכבר נתן לו הרבית ותבעו אח"כ לב"ד והוצרך להחזיר לו ואעפ"כ נפסל המלוה כיון דשלא ברצונו החזיר אלא ע"י כפית ב"ד וגם הלוה נפסל דהא כבר עבר על לפני עור וגם לא תשיך ואמנם מה נ"מ אם נפרש כן או נפרש שעדיין לא נתן הרבית לכן כתב המרדכי לפרש כפשוטו וז"ב וע' בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ט בהג"ה דגנב וגזלן שהחזירו ע"פ כפית הב"ד לא מהני להכשירם עד שיעשו תשובה ע"ש וא"ז הב"ח ז"ל כתב דמהני החזרה ע"ש וכתבתי בחידושי דמדאורייתא באמת מהכי החזרה וחוזרים ומתכשרים אלא דמדרבנן עדיין לא מתכשרי דאין זה השבה מעליא ע"ש שביארתי דבר זה ותירצתי בזה מה דפריך בסוגיא דהאי רעיא ותיפוק לי' דהוי לי' רועה ותמהו הכל דהא רועה פסול מדרבנן ואביי עדיפא מקשה לר' זירא דהיכא משתבע דהא גזלן הוא ומדאורייתא פסול ולפמ"ש א"ש דהא גם לפי קושית אביי הוא רק מדרבנן פסול דהא כבר החזיר וז"ב והנה הרשב"א בתשובה סימן תתקל"ח כתב דאבק רבית אינו עובר עליו אלא המלוה לא הלוה והביא ראיה מהא דאמרינין גבי עובדא דרב עיליש רב עיליש גברא רבא הוא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי ואמאי לא אמר גברא רבא הוא ולא הוי עביד איסורא דהא גם הלוה עובר וע"כ דאין הלוה עובר באבק רבית והתם אבק רבית הוי דקרוב לשכר ורחוק מהפסד ולא עבר רב עיליש כלל וכן כתב הנימוקי יוסף גבי ההוא עובדא דרב עיליש ע"ש ואמנם הרא"ש כתם דיש לדקדק דאבק רבית כי האי דלא יהיב הלוה מדידי' טפי ובכה"ג אין איסור ללוה דלא קרינין בי' לא תשיך הלכך ליכא איסורא רק משום לפני עור ע"ש והנה לפמ"ש לעיל די"ל דבעובדא דבר בניתוס כבר נתן הריבית ואעפ"כ לא הוי העד נוגע דמיירי שהחזיר לו הרבית ע"י כפית