בית א-ל א ס

חילול במחובר לקרקע כדמשמע בסמוך למה היו הצנועים דוחקים למה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת ותמה הגאון פני יהושע ז"ל דמה זה ענין לדבריהם הקודמין דקושיא זו היו יכולים להקשות בפ"ע ע"ש ולפי דברי הש"ך א"ש דבלא"ה לא היה קשה קושיתם אם נפרש כל הנלקט כפשוטו דבערב היו אומרים כן א"כ אתי שפיר הא דלא חיללו במחובר דנהי דמדאורייתא מותר לחלל במחובר מ"מ מדרבנן אסור דהא אין בקיאין בשומא כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה אימא ע"ש ולכך לא חיללו במחובר בבת אחת רק בתלוש אבל לפי מה שהקדימו התוס' דהאי כל הנלקט פירושו דבשחרית אמרו כן על כל מה שיתלקט שיהיה מחולל כשיתלש א"כ שפיר הקשו דה"ל לצנועים לחלל כל הכרם בבת אחת במחובר ואין לתרץ דמדרבנן אסור דהא לא בקיאין בשומא זה אינו דא"כ גם עתה דאמרו כן בשחרית על כל מה שיתלקט שיהיה מחולל לכשיתלש ג"כ אסור מדרבנן דהא לא בקיאי בשומא כמ"ש הש"ך להשיג על הרב ב"י והתה"ד אבל לפי דעת התה"ד והרב ב"י לא א"ש המשך דברי התוס' ומזה היה נראה דהלכה כהש"ך דאין פודין במחובר לכשיתלש ודו"ק היטב ולכאורה יש להקשות לפ"ד הש"ך מהא דכתבו התוס' לקמן בד"ה הוי אמינא דבלא ר' יוחנן י"ל דר' דוסא לית ליה דצנועין דבעניים עביד רבנן תקנתא ולא בגנב ובהא פליג אצנועין דס"ל דאף בגנב עביד רבנן תקנתא אבל מדאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד משמע דמן הדין הוא כן ולא מחמת תקנתא והקשו דלמא הא דאמר ר' יוחנן אמרו דבר אחד היינו דאין ברירה ותירצו דד"א משמע ממש ד"א ע"ש והנה לפ"ד הש"ך הא דכתבו דהא דאמרו דבר אחד היינו דתרויהו ס"ל דאין ברירה דילמא באמת צנועין אית להו ברירה והא דלא אמרו כל המתלקט היינו משום דאין פודין במחובר דלא בקיאי בשומא ואסור מדרבנן ולכך אמרו כל הנלקט והיינו בערב לאחר שנתלש וא"כ מהיכא מוכח דצנועים לית להו ברירה וע"כ הא דאמר ר' יוחנן אמרו דבר אחד היינו דהוא מן הדין ולא מחמת תקנה אך זה אינו דהא כבר כתבו התוס' דאי אפשר לומר דבכל ערב אמרו כן דא"כ אין תקנה למה שכבר אכלו העניים וע"כ דהאי כל הנלקט היינו שמניח המעות בעוד שלא נלקט ואומר כרם רבעי זה לכשיהיה נלקט יהיה מחולל אחר הלקיטה כשיתלש וא"כ גם עתה לא בקיאי בשומא ואסור מדרבנן וא"כ אמאי לא אמרו כל המתלקט ע"כ היינו דלית להו ברירה ושפיר כתבו התוס' דהא דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד היינו דתרויהו לית להו ברירה ותירצו דהרי דבר אחד משמע ממש דבר אחד וז"ב ודו"ק בסוגיא היטב ואחרי הוודע כל זאת הנה יש ראיה אדרבה לדעת הש"ך מזה דלדעת התה"ד והרב ב"י קשה מהא דכתבו התוס' שהבאתי די"ל דהא דאמר ר' יוחנן צנועין ור"ד אמרו דבר אחד היינו דתרויהו ל"ל ברירה דהא שפיר י"ל דצנועין אית להו ברירה והא דלא אמרו כל המתלקט היינו משום דאסור מדרבנן דאין פודין במחובר משום דלא בקיאי בשומא ולכך אמרו כל הנלקט והיינו לכשיהיה נלקט ויתלש דבכה"ג ל"ש דלא בקיאי בשומא וכמ"ש התה"ד והב"י וע"כ מוכח כמ"ש הש"ך דאף בכה"ג שייך דלא בקיאי וע"כ הא דלא אמרו כל המתלקט משום דלית להו ברירה ושפיר הקשו התוס' דילמא האי אמרו דבר אחד היינו דתרויהו לית להו ברירה ונמצא סוגיא דשמעתא נוטה יותר לדעת הש"ך ולא כהתה"ד והרב ב"י. הן אמת דגם הרב פני יהושע נתקשה בדברי התוס' הנ"ל דדילמא באמת צנועין אית להו ברירה והא דלא אמרו כל המתלקט דא"כ אין תקנה למה שיגדל אח"כ וכמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה כל הנלקט ע"ש והוא באמת צריך עיון וישוב וליישב דברי התה"ד והר"בי יש לומר דזה דכתב הש"ך דלא בקיאי בשומא הוא מילתא דרבנן ולכך בצנועין התירו דאי אפשר בע"א וא"כ אם צנועין לית להו דר"ד וא"כ אפשר לומר כל הנלקט א"כ שפיר אין לומר כל המתלקט משום דלא בקיאי בשומא ואפשר לומר כל הנלקט אבל לפי דעת רבא דצנועים אית להו רק משום תקנתא אפקוהו רבנן מרשותו א"כ מדאורייתא לא מהני החילול רק מתקנתא דרבנן וא"כ טוב יותר לומר כל המתלקט דאז אדרבא מדאורייתא מהני החילול והוי חילול גמור רק מדרבנן אסור דלא בקיאי בשומא ועדיף זה מלומר כל הנלקט דמדאורייתא לא מהני דלא הוי חילול כלל וע"כ דצנועין לית להו ברירה ושפיר הקשו התוס' ובזה יש ליישב גם קושית הפני יהושע שהבאתי כמבואר למשכיל ודו"ק ושבתי וראיתי כי יש לפרש המשך דברי התוס' גם לפ"ד התה"ד והרב ב"י ז"ל דהנה א"ז מהרש"א ז"ל הקשה על מ"ש התוס' דהא דאמר ר' דוסא לעתותי ערב הא אפילו מן השחרית היה יכול לעשות כן אלא עצה טובה כו' אי נמי דוקא לעתותי ערב אבל בשחרית גזרינין שמא לא יפרש דלאחר לקיטה יהא הפקר ע"ש במהרש"א דא"כ גם בהא דצנועין יש לגזור כן ותירץ דשם א"א בע"א והיינו דשם אם יאמרו כן בערב לא היה תקנה למה שאכלו כבר ע"ש ובזה נראה להבין מ"ש התוס' בקושיתם כיון שיש חילול במחובר לקרקע למה היו הצנועים דוחקים ולמה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת ע"ש וכבר עמד בזה בספר מעשה חושב מה דוחק היה בזה הלא בזה היו מתקנים הכל וזה עדיף דאם היו פודין במחובר דעכ"פ איכא איסור דרבנן ע"ש ולפמ"ש המהרש"א א"ש דעכ"פ איכא חשש שמא לא יפרש דלאחר הלקיטה יחול החילול וא"כ טוב היה לחלל כל הכרם בבת אחת וז"ב ומעתה א"ש המשך דברי התוס' הנ"ל דבלא סברת התוס' שמא לא יפרש דלאחר הלקיטה יחול ההפקר לא היה קשה קושית התוס' דלמה היו הצנועים דוחקים דמה דוחק יש בזה הלא טוב זה מלפדות במחובר דאיכא איסורא דרבנן אבל אחר שהקדימו התוס' דאיכא למגזר שמא לא יפרש כו' רק דבצנועים א"א לעשות בע"א כמ"ש א"ז מהרש"א ז"ל שפיר הקשו דטוב היה שיחללו כל הכרם בבת אחת באופן שיסתלק חשש הנ"ל וזה ברור ודו"ק ובזה י"ל מה שכתבו התוס' וא"ת כי אמרו כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ וי"ל כו' ועוד דשמא היה בטל ברוב ואע"פ דהוי דשלי"מ מ"מ מדאורייתא היה בטל והקשה א"ז מהרש"א דא"כ גם אם היו מחללין כל הכרם בבת אחת היה בטל ותירוצו צריך ביאור ולפמ"ש א"ש כיון דס"ס איכא קילקול ואיסורא דרבנן א"כ טוב לומר כל הנלקט דליכא רק גזרה דרבנן משיחלל כל הכרם בבת אחת דאיכא תרי איסורא חדא דהוא מחובר ועוד דאיכא קילקול מדרבנן למה שגדל אח"כ וז"ב ודו"ק הנה ביארנו דאין מדברי התוס' סתירה גמורה לדעת התה"ד והרב"י ז"ל והוא מילתא דרבנן יש די סמיכה על הני תרי רבוותא ועוד יבואר אי"ה לקמן סמך לדעתם ודו"ק

פרק ב הנה הרמב"ן כתב בכוונת דברי התוס' דאף דמדרבנן אסור לחלל במחובר מ"מ בהא דצנועים אוקמיה אדאורייתא ע"ש והתוס' לא ביארו זה ולכאורה לולא דברי רבינו הרמב"ן ז"ל יש לומר בע"א דהנה התוס' בד"ה והצנועים כתבו דע"כ צריך לומר דצנועין בשאר שני שבוע מיירי דאי אשביעית כיון דהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל ע"ש והנה זה דוקא אי אמרו כל הנלקט אבל אי אמרו כל המתלקט דפירש"י שעתידין ללקוט א"ש דכל זמן שלא לקטו עדיין הוא ברשות הבעלים ושפיר יכולים לחלל וז"ב והנה הא דכתבו תוס' דלא בקיאי בשומא היינו דצריך לנכות שכר שמירה ועבודת הקרקע כמ"ש הר"ש ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דלהאי נוסחת כל המתלקט שפיר י"ל דבשביעית מיירי כמו שכתבתי ואז פודין בשוי' דבשביעית ליכא שכר שמירה ועבודת קרקע ולכך פודים אפילו במחובר דל"ש שאין בקיאין בשומא וא"ש דברי התוס' וא"צ לסברת הרמב"ן דאוקמי אדאורייתא ודו"ק ואמנם לגירסת כל הנלקט דאז צריך לומר דבשאר שני שבוע מיירי כמ"ש התוס' דאל"כ כבר זכו בהן עוברי דרכים מן ההפקר ואין יכולים לחלל ואעפ"כ פודין במחובר ועכצ"ל דבכה"ג דאומרים שיהא מחולל לכשיתלשו לא שייך סברת הש"ך דלא בקיאי בשומא וכדעת התרומת הדשן והרב בית יוסף ז"ל ולא כדעת הרב הש"ך ז"ל ודו"ק וזה לע"ד כוונת התה"ד דכתב דממסקנת התוס' משמע דפודים במחובר דלא ילפי ממעשר אלא משום דאין ידועים ע"ש והש"ך תמה עליו דהא התוס' לא כתבו כן אלא בהא דצנועין אבל בעלמא אין פודין דלא בקיאי בשומא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתה"ד הוכיח דבכה"ג דפודה לכשיתלשו ל"ש הסברא דלא בקיאין בשומא וכמ"ש ובזה יכוונו דברי מארן הב"י ז"ל שהביא הש"ך שם שכתב דבכה"ג שפודה לכשיתלשו שפיר בקיאין והוא עולה כמ"ש ודו"ק ובחידושי הרביתי מלין דרך פלפול בהלכה ואקצר פה

דין פדיה במחובר בזה"ז

הנה הש"ך כ' בשם הרמב"ן והרשב"א דבזה"ז מחללין אף במחובר דהא מחללין על ש"פ ולא שייך לומר דאין בקיאין בשומא ע"ש ולכאורה היה נראה בזה דברי התוס' דטעמא דאין מחללין במחובר משום דאין בקיאין בשומא וכתב הרמב"ן דהא דצנועין היינו דאוקמי אדאורייתא ולכאורה י"ל דהא מתניתין דצנועין מיירי בזה"ז דמחללין על ש"פ ול"ש החשש דאין בקיאין בשומא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והב"י. ובזה יש ליישב מה דקשה לי אהא דמקשה מצנועין על ר' יוחנן דהא התוס' ד"ה הוא דאמר הקשו אמאי אינו יכול לחלל של אחרים הא זכין לאדם שלא בפניו וכי אין זה זכות להלוקטים שיהיה מחולל ותירצו בקידושין דזכיה הוא מטעם שליחות וכיון דהלוקטים בעצמם אינן יכולים לחלל שאינו שלהם גם הבעלים אין יכולים לחלל בשבילן ע"ש ולפ"ז קשה לי אמאי דכתבו התוס' דצנועין