בית א-ל א נט

בין שוגגין בין מוטעין י"ל הכי ששגו בחשבון וחשבו שהגיע עת הירח להראות ונודע להם אח"כ כי לא הגיע עתו עדיין להראות והעדים ודאי שקר העידו או בשוא נתעו בין מוטעין היינו שע"פ השבון צדק כבר ראוי הירח להראות רק שנודע שהעדים עקר העידו ולא ראו כלל והיינו שבאו עדים והזימום וכמ"ש הלח"מ לעיל הלכה ב ב' הנה תרב ז"ל לא כתב בין מזידין כדאיתא בש"ס דכתב במקומו בין אנוסין והכוונה לע"ד הוא שהיו מוכרחין לקדש החדש והיו מאיימין על העדים לומר שראוה אע"פ שלא ראוה כמ"ש רבינו פרק שלישי ה' י"ט ודו"ק ואפשר דגם בין מזידין הפירוש כן ודו"ק

פרק שלישי הלכה א' המפרש הקשה ממ"ש רבינו לקמן הלכה ט"ז דחוזרין ומקדשין את החדש בזמנו והלח"מ כתב ליישב ודבריו צדקו מאוד אף דלשון רבינו דכתב שאין עדותן אחר ל' יום מועלת שכבר נתעבר החדש לא יסכים לזה ואמנם לפמ"ש רבינו שם הלכה ח"י שעל ניסן ותשרי אין מאיימין כלל כשבאו לפני חצי החדש ע"ש א"כ הדרא ק"ל דהא יהיה תועלת בעדותן ואין לומר דרבינו מיירי בשאר החדשים ז"א דהא כתב לקמן הלכה ב' דאין מחללין אלא על ניסן ותשרי ואמנם י"ל דבזמן שבהמ"ק קיום מיירי וא"כ איך מצינו לפרש האי דעל לילה ויום מחללין את שבת ובשאר החדשים והקושיא שהקשה הלח"מ על המפרש וזיל ועוד בעל ניסן ותשרי דאיכא תקנת המועדות וכו' תסוב גם עליו וצ"ע גם מה שהקשה הלח"מ על מ"ש רבינו בסוף פרק זה עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החדש בזמנו משמע דאם תתקיים ההזמה כו' ע"ש ודבריו תמוהים במחכ"ה דהא שם איירי דעדיין לא קדשו ב"ד את החדש כמו שכתב בפירוש שם קודם שקדשוהו ב"ד ובכה"ג ודאי מקבלין עדות המזימין ובפרק ב' הלכה ב' מיירי שקדשוהו ע"פ עדים ונמצאו זוממין ובזה שפיר כתב ה"ז מקודש וכמ"ש הלח"מ שם דאתם אפי' שוגגים וז"ב (הלכה ג) ואם היה להם אורב עפירש"י דהכותים עשו כן להטעות את החכמים ולפמ"ש לעיל דהכותים חשבו דע"פ החשבון לבדו יכולים לקדש החדש וא"צ לעידי ראית הלבנה א"כ לפי דעתם חללו העדים שבת בלכתם וזה כוונת המשנה מי שראה כו' וא"י לילך מוליכין אותו ואפי' על החמור כו' ואם יש להם אורב כו' (הלכה ח') משקלקלו הכותים גם בזה לדרכם הלכו כי אם ע"פ החשבון יכולים לקדש יום שלשים אך העדים לא באו ועברו ב"ד את החדש כי לפי קבלתנו אין מקדשין כ"א ע"פ עדות ראיה והכותים לפי שטתם קבעו יום ל' ר"ח וע"כ השיאו משואות בליל ל' כדי להטעות העם לומר דהיום ר"ה ואמנם אם ביד היו משיאין משואות גם אמלא אז נסכלה עצתם כי בליל ל"א היו ב"ד משיאין משואות וידעו העם כי היום ר"ח ולא אתמול ואמנם הב"ד לא היו משיאין משואות רק אחסר ולא אמלא כדאמרי' בש"ס ע"כ בני בליעל אלה מצאו יד לספוק זממם וע' בש"ס ותבין בזה המשך דברי חכמים ז"ל ואם הרב"ד משיאין אמלא ולא אחסר גם אז נבקה עצת הכותים ואין לומר שמא יקדשו ב"ד ביום ל' ולא ישיאו משואות ובליל ל"א ישיאו הכותים לומר דהחדש מלא ז"א דהא לפי שיטתם אחשבון סמכו והוקבע החדש ביום למ"ד ודו"ק היטב וע' בש"ס ותבין (הלכה ט) הנה לדעת רש"י בני הגולה שידעו יום ר"ח אלול עושים ר"ה יום א' מפני שסמכו על הרוב דרוב שנים אין אלול מעובר אבל רבינו ס"ל דעושים שני ימים מספק כמ"ש הלח"מ והא דלא סמכו באמת על הרוב י"ל גזרה אטו שאר ימים טובים וכמו המקומות דמטו שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי דעושים פסח ב' ימים גזרה אטו סוכות ואמנם בש"ס ר"ה דף כ"א מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן כו' ור"א בר נגרי ור"ח ב"א איקלע להאי אתרא דמטו שלוחי ניסן כו' ועבדי חד יומא ואיקפד ר' יוחנן עליהו ואמר לאו אמרי לכו כל היכא דמטו כו' משמע דר' יוחנן הוא דחידש דין זה לגזור פסח אטו סוכות ובזמן המשנה לא היה גזרה זו ובזה א"ש דפירש"י ז"ל במשנה דבני גולה עשו יום א' ר"ה והיינו בזמן המשנה אבל לדידן צריך לעשות שני ימים ולא פליגי רש"י ז"ל ורבינו וגם השגת התוס' על רש"י ז"ל ליתא ודו"ק

הלכה טו ט"ז טו"ב ח"י הטעם דברי רבינו כבר כתבתי כי יען שהחשבון מורה צדק כי כבר נראה הירח דאל"כ אין ב"ד יושבין ומצפין לעדים כלל ולכך מאיימין על המזימין או על שאר עדים שמקלקלין עדי ראיה בהכחשה (וזה כוונת רבינו בהלכה כט שכתב והרי הדבר נוטה ר"ל דתרי ותרי נינהו) כדי שתתקיים העדות ויתקיים החדש בזמנו היינו כפי שמורה לנו החשבון שהוא האמת ואמנם זה בניסן ותשרי קודם חצי החדש שזה שאנו מדקדקין בקביעת החדש הוא למען נוכל לעשות המועדים בזמנם וצריכין לדקדק שיקבעו ביום החדש הראוי שקבעה להם התורה אבל בשאר ארסי שאין לנו צורך רב בקביעות החדש האמתי הוא להפך שאם כבר נתעבר החדש ונתפרסם הדבר מאיימין על העדים הבאים לסתור העיבור כדי שישאר החדש מעובר ולא יהיה זילותא דבי דינא אבל אם באו עדים והעידו שראוהו בזמנו ובאו אחרים והזימום או הכחישום נראה מדברי רבינו דבשאר ירחי מעברין אף שהחשבון מורה כדברי עידי הראיה מ"מ כיון דאין צורך והכרח גדול לקבעו בזמנו ממש אין מקדשי' אמנם אם כבר קדשוהו ב"ד ואח"כ באו המזימין כבר כתב רבינו לעיל פ"ב דה"ז מקודש וזה נראה אפי' בשאר ירחי ועמ"ש בפ"ב בקונטרסי על דברי רבינו והלח"מ ובחידושי כתבתי הא דכתב רבינו לעיל הלכה א' עדים שראו כו' ולא הזכיר כלל שבת ובמשנה נקטו שבת וכתבתי לפמ"ש הלח"מ ליישב קושית המפרש והבאתיו לעיל אך עדיין קשה הא אם יבואו העדים בליל ל"א עדיין לא עברו ב"ד את החדש ולא עשו עדיין סעודה דהא אין עולין לה אלא ביום כמ"ש רבינו הלכה ז' וא"כ עדיין יקבלו עדותן ויקדשוהו בזמנו ואמנם י"ל דמיירי בשאר חדשים דיוצאין השלוחים מבערב וכבר נתפרסם הדבר ושוב לא יקבלו עדותן וז"ב ואמנם זה יתכן בזמן המשנה דהיה בהמ"ק קיים דמחללין על כולן אבל רבינו דמיירי בזה"ז דאין מחללין רק על ניסן ותשרי א"כ לא מצי לנקוטי רק לענין הילוך העדים ולא לענין חילול שבת ודו"ק. והנם הטעם מה שאין השלוחין יוצאין מבערב בניסן ותשרי אמרתי בחידושי דהתוס' נתקשו בזה היכא דלא קידשוהו ביום ל' אמאי לא יצאו השלוחין מבערב דהא ודאי יעברוהו למחר ולפמ"ש הרמב"ם הלכה ט"ו א"ש דבניסן ותשרי י"ל שמא יבואו עדים עדיין בלילה ויקבלום הב"ד בבקר שהרי עדיין לא יצא שמו מעובר ואין לומר דהא כבר יצאו השלוחין בערב וכבר נתפרסם ז"א דהא בניסן ותשרי אין מאיימין כלל וכמ"ש הרמב"ם הלכה ח"י ולעולם מקבלין ואף דלפ"ז גם בבקר אין להם לצאת ז"א דהא בבקר הם מוכרחים לצאת אבל עכ"פ לא עדיף משאר חדשים וז"ב ועוד כתבתי בזה שם וכאן אכמ"ל ובאמת לבי עוד נוקפי בהרבה ענינים ויד שכלי קצר מהשיג דבר על מכונו ע"כ אקצר והמשכיל יבין

פרק ד הלכה ה' ועל גליות ישראל שנעקרו ממקומם ע' פירש"י סנהדרין דף י"א ומזה מבואר דבני ח"ל חייבין לעשות פסח ומזה תימה על מ"ש התוס' בפסחים גבי ריב"ב דלא עלה לרגל משום דנציבין ח"ל ופטור מפסח כמו מראיה וצע"ג (הלכה י"ד) ואם עברו ה"ז מעוברת. ע' בש"ס דאמרי' אם עברוה אין מקדשין ופירש"י דשותקין ואין אומרים מקודש החדש ואם קדשו ופליגי בה חד אמר בטל העבור וחד אמר מעובר ומקודש וע"ש פירש"י ורבינו לא הזכיר דאין מקדשין וגם כתב דאם אחר שעברוה באו עדים כו' וע"ש ודו"ק

(חדר טו) הלכות שופר סוכה ולולב

פרק א הלכה ה' ע' בהשגת הראב"ד ז"ל ור"ל דבירושלמי מתרץ לשון המשנה וגרס אם היה מעכב כו' והיינו קודם הסתימה ועתה אינו מעכב א"כ נראה שנתקן הקול מחמת הסתימה וכיון דנסתם באינו מינו ולכך פסול אבל אם גם עתה מעכב את התקועה כשר דזה העיכוב אין עכוב ממש אלא דהקול פגום וכל תקולות כשרים בשופר ואמנם אם סתמו במינו בכל גוונא כשר דהא גם הסתימה הוא אינו דשופר ובטל לגבי שופר וז"ב וכן אם לא סתמו כלל וקולו פגום כשר כדאיתא בירושלמי וא"כ מ"ש במשנה אם מעכב כו' היינו באינו מינו דווקא אך רבינו והרי"ף רבו ז"ל פירשו מעכב היינו לגמרי והוא מעכב עתה ולכך אפי' במינו פסול וכן אם לא סתמו והוא מעכב לגמרי פסול ולכך לא הביאו הירושלמי כמ"ש המ"ע ובעלי הלכות לא כתבוהו ודו"ק

פרק רביעי הלכה א' רש"י פירש בחומש דסוכה הוא זכר לענני כבוד וכן פירש בריש סוכה והמזרחי תמה למה פירש כר"א ולא כר"ע דהלכה כמותו ע"ש ובט"ז ואמנם בת"כ איתא איפכא דר"א ס"ל סוכות ממש ור"ע ס"ל ענני כבוד וא"ש פירש"י וע' רשב"ם בחומש מה שפירש על כי בסוכות הושבתי ע"ש ועפ"ז יובנו דברי הטור שהובאו בט"ז וכפי שביאר הט"ז ע"ש ודו"ק

(חדר טז) דין פדיה במחיבר ב"ק ס"ם

פרק א השיך בסי' רצ"ד ביו"ד ס"ק י"ב כתב דהא דמשמע מדברי התוס' דפדיה במחובר לכשיתלשו מהני מדלא הקשו רק אכל המתלקט בדיבור שאחר זה ולא על כל הנלקט וכמ"ש הבית יוסף מ"מ זה להס"ד דטעמא דיליף קדש קדש ממעשר אבל למסקנא דטעמא משום דאין בקיאין בשומא א"כ גם כשפודה כשיתלשו לא בקיאין בשומא רק דבצנועין התירו זה ומתוך זה השיג על מארן הב"י דפסק בפדיה במחובר לכשיתלשו מהני ע"ש היטב וע"פ דבריו א"ש מה שהקשו התוס' שם באותו דיבור וא"ת וכיון דיש