בית א-ל א נח

הלשכה עצמן באו (שם) המנורה וכלי שרת הכ"מ תמה דהא בש"ס בעי כו' ומסיק כאן דגבו והותירו ואמאי תשמיט רבינו דהיכי דהותירו מבה"ב אמו. ואני תמה דהא בעית הש"ס הוא כיון דצורך מזבחיהן מבה"ב אתי ע"ש וזה לש"ס דידן בכתובות ק"ו דפסק דמזבח מבה"ב אתי אבל רבינו דפסק לקמן הלכה ח' דמזבח גופא משירי הלשכה בא ולא מבה"ב וכהירושלמי א"כ ל"ש בעיא זו

(חדר יג) הלכות תעניות

פרק א הלכה י"ב מתענה יום אחר הגהמ"יי כתבו בשם הר"ר אלחנן דהנודר להתענות בר"ח וחנומה ופורים צריך למיתב תענית לתעניתו והביא ראיה מהא בר"ה י"ט ויצאו והתענו על מה שהתעניתם ע"ש והנה רש"י פי' שם צאו והתענו כלומר עשו תשובה וא"כ משמע דאדרבה א"צ להתענות תענית אחר וכבר העיר בזה הגאון ישועת יעקב וע"כ דרש"י מחלק בין שבת דאורייתא לחנוכה דרבנן וגם יש לחלק דדוקא בתענית חלום דרק הוא מתענה ומבטל עונג שבת אבל שם דהי' גזרה על כל הציבור ל"ש זה כמובן והנה רבינו כתב צריך להתענות למחר וע' לח"מ דכתב דהוציא זה דחייב מהא דקורעין גז"ד של שבעים שנה ובודאי בכיון שכן חייב להתענות ע"ש ואמנם זה לפי' ר"ח דמיירי בתענית חלום אבל רש"י לא פירש כן וי"ל שהוא רק רשות כמ"ש הלח"מ ובאמת הרב ב"י בש"ע סי' רפ"ח העתיק מותר להתענות ת"ח ע"ש משמע דאינו חיוב והוא פלא ועב"י שהביא בשם הכלבו דהמתענה מחמת חסידות ותשובה תענוג הוא לו ומותר ומ"מ אין לאדם להרגיל עצמו בכך ע"ש וא"כ א"ש דצריך למיתב תענית אחר ולכך שם בר"ה י"ט דהיתה גזרת ב"ד וסברו דמותר להתענות א"צ למיתב תענית לתעניתו ולכך פירש"י עשו תשובה וז"ב. ואמנם בלא"ה א"ש דהא שם היה בחנוכה ואמר לשם צאו ויתענו כו' א"כ משמע דצוו להם להתענות תיכף ואיך יצוו להם להוסיף חטא להתענות בחנוכה דלשון צאו משמע דצוו להתענות תיכף ועוד דשם ודאי לא השלימו הציבור התענית דהא ראו דר"א ור"י רחצו ובודאי אמרו להם לאכול תיכף ובודאי בזה א"צ למיתב תענית לתעניתו ולכך פירש"י כן וזה לע"ד ברור בדעת רש"י ז"ל וי"ל עוד דלשון הש"ס מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד משמע דביום חנוכה גזרו תענית ואף דכבר אכלו הציבור בבקר מ"מ הוי תענית שעות כמ"ש רבינו הלכה י"ג והוא מהירושלמי כמ"ש הגהמ"יי ובזה ודאי לא בעי למיתב תענית לתעניתו דהא לא התענה היום כלו ולע"ד בתענית חלום אף לדידן דאין אנו בקיאין ואסור להתענות מ"מ לדעת רבינו יכול לטעום בשחרית ולקבל עליו תענית עד הערב וכתבתי במ"א ואכ"מ ודו"ק ומכ"ש לדעת החולקים על רבינו וס"ל דזה לא מקרי תענית כלל א"כ עכ"פ לא עביד איסורא ודו"ק והנה רש"י פי' בתענית י"ב ואפי' בשבת יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו משמע מלשונו שהוא רשות כדי שלא יצטער בשבת ומשמע דאם רוצה לסלק הצער מלבו ולהיות נפשו שוקטת לבלתי יבטל עונג שבת ולדחות התענית ליום א' שפיר דמי ובזה א"ש ההמשך בש"ס ובו ביום אר"י אפי' בשבת ובזה י"ל הטעם דצריך למיתב תענית לתעניתו וממילא כיון דיקשה עליו להתענות שני ימים רצופים יתיישב דעתו וידחה התענית ליום א' ודו"ק ולפ"ז שם בר"ה דלא שייך זה כמובן שפיר א"צ למיתב תענית לתעניתו ושפיר פירש"י עשו תשובה ודו"ק. ושוב ראיתי בש"ע סי' רפ"ח בהגהת זקני רמ"א ז"ל מי שחלם לו חלום רע בשינת צהרים יתענה עד חצי הלילה וצריך למיתב תענית לתעניתו ואמנם כראה דזה בשבת דחייב בסעודה שלישית אכן בחנוכה ודאי ל"צ למיתב תענית לתעניתו בכה"ג וא"ש מה שכתבתי לעיל ליישב פירש"י ז"ל ודו"ק

פרק שלישי הלכה א' עלח"מ שכתב דהרי"ף ורבינו פסקו כר"מ וכן הטור וע"ש ואמנם ברא"ש הגירסא בברייתא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה והתלמידים אין עושין עצמן יחיד דברי ר"מ ר"י אומר עושה וזכור לטוב ולפי זה א"ש ודפסקו כר' יוסי דנימוקו עמו ואמנם הברייתא קשיא דהתחיל כל הרוצה לעשות יחיד עושה והתלמידים אין עושין עצמן יחידים והוא תמוה כלפי לייא וצ"ע בס' מע"מ וק"נ ולכן נראה די"ל דהגירסא לא כל הרוצה לעשות עצמו תלמיד עושה והתלמידים אין עושין עצמן יחידים דברי ר"מ ור"י אומר עושה וזכור לטוב ובזה א"ש ודו"ק

ופרק שלישי הלכה ה' המ"מ כתב ובירושלמי מפורש כו' והלח"מ תמה דהא לא ס"ל כהירושלמי בתא דהא בירושלמי ס"ל מתענות בראשונות ולע"ד כוונת הה"מ להוכיח עכ"פ מהירושלמי סברת רש"י ז"ל דאף דאחרונות חמורות מכלם מ"מ משום דמרובות ולא תופלגה להתענות כולם גם מקצתן אינן מתענות ועמ"א ודו"ק

פרק רביעי הלכה נו"ב הנה לדעת רבינו יש חילוק דכשאומר תקעו תקעו והריעו ותקעו וכשאומר הריעו הריעו ותקעו והריעו וכן תמיד ולדעת הרב"י היה הסדר שוה תר"ת ולא היה אומר הריעו אלא לחלוק כבוד לתרועה כמו לתקיעה ע"ש אבל הראב"ד בהשגה דעתו דכשאומר תקעו לא תקעו רק תקיעה וכשאומר הריעו עשו רק תרועה וזה מכוון בלשון המשנה ובגבולין אפשר שהי' תר"ת ע"ש והלח"מ תמה על הב"י ע"ש ואמנם בתוספתא סוף פ"א דתענית מבואר כדברי הב"י שהיה הסדר שוה וז"ש הראב"ד מן התוספתא אסף כל אלה ולא כמ"ש הוא ור"ל דהא דכתב רבינו דהיה תקיעה ותרועה יחד זה מן התוספתא ואמנם לא כמ"ש הוא דבתוספתא מבואר שהיה תמיד הסדר שוה תקיעה ואח"כ תרועה ורבינו כתב דבשניה תרועה קודמת לתקיעה והתוספתא עצמה משובשת כי לא היתה תקיעה עם תרועה ודו"ק ותמהני שלא הזכירו נושאי כלי רבינו ז"ל כלל דברי הראב"ד והשגתו וגם המגדול עוז לא עמד למעוז לו (מה שכתבתי לעיל לחלק דבשבת אם התענה מחצות ואילך צריך למיתב תענית לתעניתו משא"כ בחנוכה הוא מבואר בש"ס עירובין מ"א שאני יו"ט דדבריהם מתוך שמתענין בו שעות כו' עיי"ש ודו"ק)

(חדר י"ד) הלכות קדוש החדש

פרק ב הלכה א' יצטרף השני עם אחר צ"ע אם זה דוקא קודם שהעיד עם קרובו אבל אחר שהעיד ונצטרף עמו תו לא חזי לאצטרופי דה"ל נמצא האחד קא"פ או דילמא ל"ש בעדות החדש דין זה דנמצא א' קא"פ כמו דקיי"ל בהלכה ב' דאפי' נמצא העדים זוממין העדות כשר אלא דשם דווקא אם כבר קדשו החדש ואח"כ נמצא זוממין וצ"ע והנה לדעת הרמ"ה דאם נצטרפו בשעת ראיה לחוד נפסלו א"כ באב ובנו שראו את החדש הרי נצטרפו בשעת ראיה ואיך יצטרף השני עם אחר וע"כ דל"ש בזה נמצא א' קא"פ הלכה ב' המפרש הקשה ממ"ש רבינו פ"א מה' עדות דכל ע"ה פסול עד שיוודע שהולך בדרכי הכשרים ע"ש ובלח"מ ולכאורה י"ל דשם מיירי בעדות ממון די"ל שקבל שכר להעיד ולכך פסלוהו אבל כאן בעדות החדש דמה בצע לו להעיד שקר לכך נאמן ובזה א"ש דמשקלקלו הכותים ושכרו עדים להעיד די"ל דמעיד משום קבלת שכר חזרו ופסלוהו וז"ב. ולכאורה י"ל כיון דב"ד היו מחשבין אם אפשר לירח להראות א"כ ירא לשקר שמא יתפשוהו בשקרו ויאמרו שקר אתה דובר שהרי החשבון מעיד שעדיין לא נראה ואמנם ז"א דע"כ מיירי שכבר היה ראוי להראות ע"פ החשבון דאל"כ אין יושבין ב"ד כלל ואין מצפין לעדות כמ"ש רבינו פ"א ה"ו וא"כ לא יהיה נתפש בשקרו וגם הכותים בודאי לא היו שוכרים אא"כ ידעו דהגיע זמנו להראות רק דגזה"כ הוא דבראית עדים תליא מילתא וזה לא האמינו הכותים וסברו דבחשבון תליא מלתא ולכך שכרו העדים וז"ב ובזה א"ש דקבלו עדות מכל אדם משום דחזקה דמעיד אמת שהרי נודע ע"פ חשבון שראוי להראות היום ול"ק קו' המפרש ומה שכתב הלח"מ על מ"ש רבינו דאפי' נמצאו זוממין העדות כשר דנפקא ליה מהא דאתם אפי' שוגגים כו' דבר חכמה אמר וראוי אליו אבל דברי רבינו הם תוספתא מפורשת פ"ב דר"ה ע"ש וי"ל הטעם דבעלמא דתרי ותרי נינהו ומאי חזית דצייתית להני כו' וכיון דהדבר שקול היה גזה"כ להאמין למזימין אבל כאן דהחשבון מסייע להזוממי' לא גזרה תורה להאמין למזימין נגד החשבון המסייע לזוממין ולכאורה אם נימא דבכל עדות שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ כאן דכבר קדשו החדש הוי כאשר עשה הלכה ה' מקצתו בעבים עמ"ש המפרש בזה ויפה כתב הלכה ו' ע' לח"מ ואמנם לע"ד הכוונה דר"ג ידע ע"פ החשבון דראוי הירח להראות בליל זה ולכך האמין לעדות ליל ל' ולא לעדות כ"ט וריב"נ לא ידע החשבון ודו"ק

הלכה ח' ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש תוספתא פ"ב (שייך להלכה ב') צ"ע אם לוקין הזוממין משום דהעידו שקר א"ד כיון דעדותן מתקבלת אינן לוקין גם י"ל דלא תענה ברעך עד שוא כתיב וכאן לא העידו על שום אדם ואמנם אם הזימום קודם שקדשו ב"ד ודאי דעדותן בטל ואפשר דלוקין ובזה א"ש דלא הוי עדות החדש עדות שאאי"ל שהרי יכול להזימם קודם שיקדשו ב"ד החדש ודו"ק הלכה ט הקושיות בדברי רבינו הם רבים וכבר דבר עליהם הרב חביב ז"ל והמפרש ז"ל (הלכה יו"ד)