בית א-ל א נז

שבירה לא חיישינן לדרבנן וכתבתי דיש ליישב והיינו דמ"מ כל דאיכא לתקוני שיהיה טהור לגמרי מתקינין אבל בהלכה י"ט צריך לשייר בו כדי מעפורת דאם לא ישייר בו כדי מעפורת יבטל מתורת כלי והתורה אמרה כלי דוקא כמ"ש רבינו בהלכה כ"א דאם ניקבו נקב גדול מזה אינו שוברו בפנים דאין שוברין בפנים אלא כלים ע"ש ואמנם לפמ"ש התוס' דאם ניקב כשורש קטן טמא מדרבנן הדרא קשיא לדוכתא הא גם כשהוא שלם אינו בו רק איסור דרבנן לדעת הרמב"ם ולמה לי לנקבו וע"כ דהרמב"ם ס"ל דאם ניקב כדי שורש קטן טהור לגמרי אפילו מדרבנן ודלא כהתוס' וצריך ליישב לשיטתו כל הני ראיות שהביאו התוס' ואמנם י"ל דלעולם ס"ל דטמא מדרבנן כדעת התוס' רק דס"ל דכאן דגם בהיותו שלם אין בו רק איסור דרבנן לכך אם ניקבו כשרש קטן לא גזרו רבנן ומותר להכניסו אף מדרבנן ודו"ק שם וכן כלי מתכות בו' וחוזר ומרדדו כו' עתוס' שהשיגו על פירש"י ופירשו שמהפכו פנימי לחיצון ונטהר בכך דפנים חדשות בא לכאן ע"ש וע' פי"ב מהלכות כלים דכלי מתכות חוזרים לטומאתם הישנה ואמנם זה מדרבנן ומשום מצות מריקה ושטיפה מותר להכניסו כמו בבגד ששייר בו כדי מעפורת ודו"ק (קשה לי אהא דאמר ר"א (זבחים צ"ג) שהרי נדה מזין עליה וטהורה הא ר"א ס"ל אין טומאה למשקין כל עיקר אלא דז"א דשפיר מייתי ראיה למי חטאת שנטמאו דגם בהן הוא רק טומאה דרבנן)

פרק עשירי

הלכה ג' ע' משנה למלך דהוכיח ממ"ש תוס' זבחים דף ט"ז ע"ב דיושב שאוכל היינו במורם מקדשים מבכור דאילו קדשי קדשים הא אין ישיבה בעזרה ע"ש ועתוס' זבחים שם ד"ה מיושב דזה רק מדרבנן א"כ י"ל דגם בקדשי קדשים מיירי וכן לדעת הירושלמי דכה"ג מותר לישב אין ראיה אך כבר דחו התוס' דעת זו דבש"ס ל"מ כן ומ"ש בשם התוס' שבועות דקדשי קדשים בעינין שיראה פתח ההיכל כו' וע' זבחים דף נ"ה ע"ב ודף כ"ו ע"א דמסיק סמי מכאן אכילה וקדשי שעה שאני וע' פירש"י שם (הלכה ט') י"ל לדעת הרמב"ם דכל הספקות מה"ת מותרין א"כ י"ל דטומטום מה"ת מותר לאכול בקדשים קלים דשמא נקבה היא אבל אנדרוגנס אסור מה"ת לאכול בקדשי קדשים אע"פ שמל דמו קמיכוין ליה אחזקת איסור דקודם שמל ודאי היה אסור ומחזיקין מאי סור לאסור ואמרינין דנקבה הוא וצ"ע (מ"ש המל"מ (בהלכה א') דכהן מברך אקב"ו לאכול חטאת או אשם כו' ע' ברכות דף ל"ז ע"ב היה עומד ומקריב כו' נטלן לאכול מברך המוציא לחם כו' ולא קתני דמברך אקב"ו לאכול מנחות) (הלכה יו"ד) אבל לא תבלין של תרומה וכתב הכ"מ פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כר"מ והלח"מ תמה למה פסק כר' מאיר לגבי ר"ש והנה בעירובין דף מ"ו ע"ב אמרינין ר"מ ור"ש מאי תיקו וא"כ ודאי יש לפסוק לחומרא וכר"מ וע' פ"ב מהלכות טומאת צרעת הלכה א' פסק ג"כ כר"מ לחומרא נגד ר"ש כמ"ש הכסף משנה שם משום דכיון דלא אפסקא הלכתא כמאן נקטינין כדברי המחמיר ע"ש והמל"מ כתב ועיין בסוגית הש"ס פ"ח דזבחים דף ע"ו ותמצא טעם למה פסק כר"מ עכ"ל המל"מ והיינו דשם אמרינין דר"ש לטעמיה דס"ל מביאין קדשים לבית הפסול ואנן קיי"ל דאין מביאין וז"ב. ומה שכתב רבינו אפילו כהנים ע' כ"מ ומל"מ ולע"ד נראה דקאי אמ"ש ולתת לתוכן תבלין של חולין והיינו דלא נימא דהוי מעייל חולין בעזרה דהא הם אוכלין בעזרה ומכ"ש ישראל דהן אוכלין בכל העיר וע' תוס' מנחות דף כ"ח ד"ה חולין ודו"ק (הלכה כא) עד שיהיה טהור משעת זריקה עד אחר הקטרת החלבים הנה רבינו פסק כאבא שאול ולא כת"ק והיינו משום דבעיא דרב אשי שהזכירה רבינו בהלכה כ"ב אזלא אליבי' וכ"כ התוי"ט וע' רש"י שפירש דת"ק ס"ל דהאי לו תהיה שוק הימין למנה קאי אהמקריב דם השלמים כו' והאי את החלב למודה בעבודה ע"ש ורבינו בפ"ח מה' בית הבחירה הלכה א' פסק כר"ש דקרא למודה בעבודה אתי וכאן פסק כאבא שאול וצ"ע

(חדר י"ב) הלכות שקלים

פרק א הלכה ז' ע' בפי' הר"ע ברטנורא שפירש דקטן אין ממשכנין היינו אפילו הביא שתי שערות עד שיהא בן עשרים ע"ש והתוי"ט במשנה ד' תמה עליו דמהיכן משמע לי' והוא דלא כפי' הרמב"ם בפי' המשנה ובחבורו והרמב"ן בחומש וה פך הירושלמי ע"ש ובאמת בירושלמי יש ס"א דגרסי ולמשכן אע"פ שהביא שתי שערות אין ממשכנין וכן מוכרח דאל"כ הדק"ל הא לתבוע תובעין ובקטן ממש איך שייך לתבעו וכן איתא בירושלמי הלכה ז' הכא את אמר תובעין (והיינו משנה ג') דאמר אין ממשכנין הא לתבוע תובעין (והכא את אמר אין תובעין) (היינו משנה ה') דתני אם שקלו מקבלין מהם ומשמע דאין תובעין אלא אם שקלו מעצמן ומשני כאן שהביא שתי שערות היינו משנה ג' כאן שלא הביא ש"ש מבואר כמ"ש הרע"ב וע' בהגהת הגאון מהר"א ווילנא ז"ל שהגיה כן בירושלמי אין ממשכנין עד שיהא בן עשרים ע"ש ואדרבה על רבינו והרמב"ן יש לתמוה איך יפרשו הירושלמי ובאמת שיש להבין כיון דקיי"ל קטן קנויי קני אקנויי לא מקני א"כ איך מקבלין ממנו הא לא מצי להקנות לציבור ונמצא קרבן נקרב משל יחיד ושוב ראיתי בתוי"ט בפ"ד דשקלים דהקשה לפי אוקמתא דחיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה יפה איך מקבלין שקלים מנשים ועבדים וקטנים וחילק בין שקלים דנוח להם כו' וגם המל"מ כאן פ"ד תי' בע"א וכולם לא הרגישו דבקטנים דלא מצי לאקנויי קשה וע' לעיל ה' לולב פ"ח ה' יו"ד דמדרבנן שפיר מקנה רק דמה"ת אינו מקנה ולכך אין נותנין לולב לקטן עי"ש ולדעת הר"ן שם דבהגיע לעונות הפעוטות שפיר דמי ומהני קנין דרבנן לדאורייתא א"ש אך לדעת רבינו קשה ואמנם באמת י"ל דהתוס' הקשו ליבטל ברובא ותירצו דמטבע חשיב ולא בטיל וזה מדרבנן ומדרבנן שפיר מקנה וקצרתי ודו"ק ואמנם בש"ס שפיר אמרי' דילמא לא ימסרם לציבור יפה יפה ול"ש לומר דיתבטל ברוב דממון בממון לא בטל כדאמרי בביצה הרי שנתערב קב חטין שלו כו' יאכל הלה וחדי אבל הקטן שרוצה לשקול ומסרם בלב שלם רק דלא מצי לאקנויי עכ"פ ל"ש יאכל הלה וחדי וגם י"ל הפקר ב"ד הפקר ויש להאריך בזה ואכ"מ והנה עוד יש לפרש דמיירי בקנון שהתחיל אביו לשקול ע"י דחייב אף במת אביו כמ"ש הרע"ב רק דהתוי"ט השיג על הרע"ב בזה וכן נראה מל' רבינו ובמכתבי לחכם א' כתבתי יותר עכ"פ דברי הרע"ב נכונים ז"ל ואם נפרש כן המשנה ג' א"ש הא לתבוע תובעין ולא קשה ממשנה ה' כדהקשה בירושלמי ומזה ראי' לדעת רבינו והתוי"ט דבמת אביו אין על הקטן חיוב כלל ודו"ק

פרק ב' הלכה ו' עכ"מ דכתב דרבינו פסק כר"י דאמר מועלין בשיריים ולא כר"מ והוא תימה שהרי בפרק ו' הלכה י"ג מה' מעילה פסק דאין מועלין בשיריים וצ"ע (הלכה ז) עיין בתוי"ט שביאר שיטות אילו ושיטת רבינו הוא שיטת הירושלמי הלכה ג' ע' בש"ס כתובות דף ק"ח דנחלקו רש"י ותוס' בפי' על העתיד לגבות דרש"י פירש אע"פ שלא יבא לידי גביה בסוף והתוס' הקשו מהא דעד שלא נתרמה תרומה נשבעין לבני העיר וע"כ פירשו דהיינו שיבוא לידי גביה בסוף ועל הגבוי פירשו שנאבד מיד השליח אחר שנתרמה תרומה והא דאמר הכא שוקל את שקלו באבוד וגבוי ע"ש ולכאורה י"ל דבשוקל את שקלו הוי כפורע חובו דאפי' בבע"ח דוחק שרי דהוי רק גרמא בעלמא כמ"ש התוס' ומה בכך שמרויח שלא יצטרך לשלם רק דכיון דמתהני שיש לו חלק בקרבנות עתה משא"כ אם היה משלם אחר זמן לא היה לו חלק רק בקרבנות שיקרבו משם ולהלן וע"ז אמר הא תנן תורמין על העתיד לגבות והיינו כמ"ש רבינו שיהא כאילו הגיעו כל שקליהן ללשכה ויש להם חלק עתה בקרבנות הקרבים ונמצא דאינו מתהנה כלל וא"ש פירש"י וכן נראין דברי רבינו אלא דרבינו פירש על הגבוי על זה שיש בלשכה ול"ג האבוד דרש"י פירש דנאבד מיד הגבאי וע"ז קשה הא הגזבר חייב באחריות כמ"ש נשבעין לגזברין ודו"ק וקצרתי. הלכה ט' עכ"מ שהקשה למה השמיט רבינו הא דנשבעין לבני העיר במעמד גזברין ע"ש והנה יותר מזה קשה למה כתב רבינו בהלכה ח' ה"ז נשבע להם ונפטר הא אין נשבעין על הקדשות ועכצ"ל כר"א דשבועה זו תק"ח הוא כו' וא"כ גם קושיתו על הסיפא מיושב וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו ויש לדקדק בלשון רבינו דלעיל כתב נשבעין לגזברין ובסיפא כתב נשבעין לפני בני העיר ולא כתב לבני העיר (הלכה יא) או להוסיף חומש עכ"מ מה שפירש ויש לפרש חייב לשלם שנים אם באו עדים או להוסיף חומש היינו אם גזל ונשבע והודה ואמנם לעיל אמרינין שבועה זו תק"ח הוא ואעפ"כ חייב חומש וצ"ע ובזה היה מיושב מה שהקשה בכ"מ דלא תניא ברישא האי שקרבה בהמה דברישא מיירי לענין חומש דשבועה ולא לענין מעילה וזה ברור

פרק רביעי הלכה ב' פר העלם מארן ז"ל לא הראה מקומו והוא מנחות דף נ"ב. שם בגדי כהונה גם את זה לא הראה מארן ז"ל והנה בתוספתא פ"ב דשקלים איתא משירי הלשכה אך בתוספתא פ"א דיומא איתא מתרומת הלשכה ובאמת שיש לפרש גם זה משירי הלשכה וכמ"ש התוס' כתובות ק"ו גבי כלי שרת עיי"ש ואמנם בקידושין נ"ד אמרי' הכא בכתנות כהונה כו' ועתוס' שם דע"כ מיירי שעדיין אין קדושת כלי שרת עליהם ע"ש וא"כ קשה לר' יהודא דס"ל אין מועלין בשיריים וע"כ דמתרומת