בית א-ל א נה

רבינו כתב והוציאן לחוץ היינו דאם לא הוציאן לחוץ בלא"ה הזר חייב משום כניסה להיכל וע' מל"מ הלכה ט"ו דהאריך הרחיב בזה ואפשר שזה כוונת הראב"ד שכתב א"א הפליג כו' ור"ל שבחנם כתב והוציאן לחוץ די"ל כפשוטו שהדליקו בפנים ואף דחייב משום כניסה מ"מ הן כשרות ואי"ה בהגיעי להלכה ט"ו אבאר יותר ודו"ק. שם הלכה ט' סידר המערכה פורקה וחוזר הכהן וסודרה מפני שסידורה פסולה כבר הונה מארן ז"ל מהש"ס דמוכח שסידור מערכה כשרה בזר ומ"ש לתרץ דר"ז קא פריך אהא דמחייב ר' יוחנן מיתה וכן פירש"י מתקיף לה ר"ז וכי יש עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר להתחייב מיתה עכ"ל מארן ז"ל והוא תמוה דרש"י פירש כן על איכא דאמרי' דר"ז אקשי ליה דהוא עבודה שיש אחריה עבודה ולכן פריך רק איך חייב מיתה אבל מלקות א"ש דחייב כמו בכל עבודה שיש אחריה עבודה כמ"ש רבינו בהלכה ה' אבל בלישנא קמא דאקשי ר"ז מהא דכשרה בלילה ולאו עבודה היא ע"ז פירש"י בפירוש בד"ה אלא קשיא וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ואמנם באמת אמאי אקשי ליה ר"ז רק משום שיש אחריה עבודה ולא פריך מהא שכשרה בלילה משמע דלל"ב לא קשה כלל דאעפ"כ היא עבודה וגזה"כ היא על מוקדה שצריך לסדרה בלילה כמ"ש התוס' ד"ה איכא דאמרי דמקרא דעל מוקדה ילפינין סידור מערכה ובהא פליג לישנא בתרא אלישנא קמא וא"כ דברי רבינו א"ש דפסק כל"ב אך דברי הכ"מ עדיין לא א"ש דמ"ש וטעמא משום דכיון דאמאי דאמר ר' יוחנן זר שסידר כו' חייב מתקיף לה ר' זירא ע"כ דאחיוב מיתה מתקיף עכ"ל והוא תמוה דלא מטעם זה היא אלא דאפסול לא מצי להקשות וקצרתי למעיין היטב ודו"ק

(חדר יא) ה' מעשה הקרבנות

פרק ו ה"ד ע' מל"מ וע' פ"ד מהלכות תמידין הלכה ו' מה שכתב מארן ז"ל בשם הריטב"א ומה שכתב המל"מ דלדידיה הפייס ה"ד מי מעלה מן הכבש למזבח אינו המקטיר ע"ש והיינו דזה הוא המעלה מחצי הכבש ולמטה אל ראש הכבש סמוך למזבח עיי"ש היטב ורבינו נקט כאן לשון המשנה שם וכתב ג"כ לראש המזבח וכוונתו למקום הכבש סמוך לראש המזבח ולדעת רש"י צ"ל דהמעלה מן הקרקע לכבש הוא עצמו מעלה משם לראש המזבח דאל"כ היה צריך פייס אחר ודו"ק הלכה ו' הלכה י"ט ולא נתחיה לנתחים ע' חולין דף י"א דאמרינין וכי תימא אי לייף לית לן בה רבינו לא ביאר הדין וע' לקמן פי"ט הלכה ד' מהלכות פהמ"ק שם העירותי על מ"ש רבינו בפירוש המשנה דכתב דלמה יתחכנה חתיכות חתיכות הא העולה כולה כליל דצ"ע הא מדינא דקרא כתיב אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה ואמנם אי נימא דלייף לית לן בה א"ש דאיכא למימר דהיתה לייף במקצת ואח"כ ניתקו החתיכות מעצמן

הלכה כ' ע' לקמן פ"ג הי"ב שהעירותי דרבינו לא ביאר כלל דהא היא וחלוקת ת"ק ור"נ וראב"י אם רשאי לעשות מערכה על הסובב ומלשון רבינו כאן נראה לי דפסק כת"ק דהא כתב וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מחוט שבאמצע המזבח ואם ס"ל כר"נ וראב"י הא צ"ל בראשה של מזבח דילפינין מוהקטיר ונמצה וע"כ דפסק כת"ק ורשאי לעשות מערכה על גב הסובב ולמצות דמה אמה למטה מרגליו דחוט הסיקרא אמה למטה מהסובב ונמצא דהמיצוי הוא סמוך להקטר' כמ"ש רש"י ותוס' ולכך סתם רבינו וכתב למעלה מן החוט ולפ"ז מה שתירצתי שם קושית הלח"מ אמת ויציב: הלכה כ"א מה שכתב הלח"מ דצריך סכין כדאמרינן התם קודרה בסכין כמין ארובה אמת דבחומש פירש"י כן אבל רבינו ס"ל דמלשון הת"ק יכול יחתוך בסכין ויטלנו משמע דעושה הכל בלא סכין והא דתני דבי ר' ישמעאל הוא דבר בפ"ע ובתורת כהנים ליתא ולכן סתם כת"ק וכן הוא פשט דקרא דעושה הכל בידים וע' זבחים דף ס"ה יכול ימלקנו בסכין כו' שתהא מליקה בעצמו של כהן

הלכה כ"ג עלח"מ שתמה אמאי ל"א שצריך לחתוך רוב בשר לכתחלה דהא אמרינן בש"ס מכלל דתרויהו ס"ל דבעינן רוב בשר לכתחלה ע"ש ונלע"ד דס"ל לרבינו דזה רק לשינויא דאביי דאמר רוב בשר מעכב איכא ביניהו היינו כדי שלא להרחיק הפלוגתא בין רבנן לר"א בר"ש אבל למסקנא דר"א בר"ש בפירוש הקרא דלא יבדיל פליג עם רבנן דרבנן ס"ל דאסור להבדיל ולוקה ור"א בר"ש ס"ל דפירושו א"צ להבדיל שפיר י"ל דתרויהו ס"ל דרוב בשר לא צריך אפילו לכתחלה והא דתנן חותך מפרקת כו' וחותך סימן אחד ורוב בשר עמו היינו דקודם שחתך סימן אסור לחתוך רוב בשר דכי מתה עומד ומולק אבל אח"כ שפיר יכול לחתוך רוב בשר דכבר בחתכו הסימנים ובאמת הדברים ניתנו לכתוב אבל אין ראיה לזה אלא נסמוך על חכמת רבינו כי חכמת אלקים בקרבו. (לעיל פרק ג' הלכה י"א כתבתי והוכחתי מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות פהמ"ק דס"ל כשמעון התימני דבסכין ארוכה אסור לשחוט דבעינין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מהנשחט ע"ש ועתה נראה לפע"ד שגם דעת התוס' היא כן דבקידושין דף נ"ב הקשו על פירש"י דפירש הא דאמרינין וכי אשה בעזרה מנין דאשה אסורה ליכנס לעזרה והקשו מהא דאמרינין כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה דדיעבד קתני משום טמא במוקדשין דאסור לכתחלה שמא יגע בבשר משמע דנשים שוחטות לכתחלה דאל"כ לימא דתני דיעבד משום נשים ע"ש ותמה בספר עצמות יוסף דמאי קושיא דילמא דשחטה בסכין ארוכה כמו בטמא ע"ש ואמנם אם נימא דבסכין ארוכה אסור לשחוט דבעינן שיהיו ידיו של שוחט לפנים מהנשחט כשמעון התימני א"ש וז"ב והנה ראיתי בספר טעם המלך שכתב לפרש דברי התוס' ע"פ שהעלה שם בדעת רש"י דלצורך מותרת ליכנס כמו ישראלים בעזרת כהנים דנכנסין לסמיכה ולפ"ז הכי מקשי התוס' דכיון דכשרות לשחוט אם כן משכחת לה דאשה מותרת ליכנס בעזרה לצורך שחיטה וזה מדוקדק בלשון התוס' דכתבו א"כ מותרת להכניס ולא כתבו הרי מותרת ליכנס ע"ש ודפח"ח ועפ"ז נראה ליישב קושית התוס' על הלכות אלדד הדני דכתב דנשים לא ישחטו לכתחלה מהא דכל הפסולים ששחטו כו' מוכח דנשים שוחטות וע"פ הנ"ל א"ש דהנה האחרונים כתבו הא דנשים לא ישחטו היינו לאחרים שמא יקלקלו ולא יודיעו אבל לעצמן שוחטות דלא חשידי למיכל איסורא אבל על אחרים לא יחושו ע"ש לפי זה שם במוקדשים דאסורות ליכנס לעזרה רק לצורך וא"כ אם יקלקלו הרי הם עצמן עשו איסור דהא השחיטה פסולה ונכנסו שלא לצורך וזה לא חיישינן לכך שוחטות וז"ב והנה התוס' הקשו בשם הר"ר אפרים איך יהיה סכין ארוכה כ"כ דהא אורך העזרה קל"ה אמה ותירצו דמיירי בבמה ולפ"ז מיושב דברי התוס' בקידושין שהקשו על רש"י ז"ל דאין לומר דמיירי בבמה דהא בבמה אפילו זר כשר וה"ה לאשה דהא כל פסולא דאשה משום זרות כמ"ש רבינו בריש פ"ט מהלכות ביאת המקדש איזה זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים שנאמר וערכו בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש וכ"כ כל האחרונים ושם במשנה תני שהשחיטה כשרה בזרים ונשים ואילו בבמה גם קבלה ושאר עבודות כשרים בזרים ונשים ולכן א"א לומר דאיירי בבמה וא"א לשחוט בסכין ארוכה ושפיר הקשו על רש"י ושקטה תמיהת עצמות יוסף עליהם ובחידושי כתבתי

פרק שביעי

הלכה ה' להוציא את הסיד ואת הרמץ צ"ע דלא העתיק רבינו הא דאיתא שם בפסחים דף ע"ה על שפך הדשן אע"פ שאין שם דשן וכן כתב רש"י בפירוש החומש ואמנם בתורת כהנים לעיל אמרו על שפך הדשן שיהא שם דשן והוא סותר לזה וצריך לעיין במזרחי ובגור אריה וע' בזבחים דף ק"ו ע"א דת"ק ס"ל עד שיקדים לשם דשן וראב"י ס"ל דצריך להיות מקומו משופך וקאמר דאפשר במקומו משופך פליגי אבל בהא דצריך להקדים דשן מוד' ראב"י ומדמוקי ר' יוסי דאמר אבית הדשן כת"ק א"כ רבינו דכתב אבית הדשן משמע דצריך להקדים שם דשן בשום פעם ולא העתיק האי דצריך להיות מקומו משופך משמע דלא ס"ל כראב"י וס"ל דהא דאמרינין משנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה אבל לא בברייתא וגם משום דמתניתין כר' יוסי אתיא והנה בתורת כהנים פ' ויקרא והובא בפסחים דף ע"ה ישרף אע"פ שאין שם דשן ישרף אע"פ שהוצת האור ברובו והנה האי ישרף אע"פ שאין שם דשן היינו בדיעבד וכמו שפירש הראב"ד דלכתחלה הא בעי שיקדים שם דשן כמ"ש לעיל או דפירובו' שאין שם עתה דשן כיון דפעם אחת היה שם דשן וכן משמע מפירש"י והאי אע"פ שהוצת האור ברובו פירש"י דצריכין להתעסק בו עד שישרף כולו ואולי נפקא מינה למ"ש רבינו בפ"ה מה' פרה שהמתעסקין בשרפת כל הנשרפים מטמאין בגדים עד שיעשו אפר ומשיעשו אפר אין מטמא בגדים ע"ש בזית רענן שפירש שלא נתן שם עצים אלא הצית האור בגופו וע"ש בת"כ אל מקום טהור שאם היה שם טומאה יטהרנו וע"ש בזית רענן

פרק שמיני

הלכה ב' הלח"מ הקשה אמאי לא חילק רבינו בפכ"ב מה' שבת בין עור קשה לרך ונראה די"ל מה קאמר ר"ח זימנין סגיאין כו' והוצרך לומר אי קשין וכאחרים אי רכין וד"ה הא י"ל לעולם רב כת"ק ס"ל וכדקיי"ל כותי' רק לגבי שבת דאיסור סקילה החמיר רב אבל בחטאת דליכא אלא עטה הקיל ואמנם ז"א דהא רב בכל מילי עביד כר"ש ור"ש ס"ל משאצ"ל פטור