בית א-ל א נא

בה וכמ"ש הכ"מ בשם מהר"י קורקס ואמנם זה בעשאה זהב אבל אם עשאה משאר מתכות אין עושין בה גביעים ופרחים כמ"ש רבינו בהלכה ד' ע"ש לפ"ז יש נ"מ לדינא דמותר לעשות מנורה בזה"ז משאר מיני מתכות בשעושה בה גביעים דלדעת המשנה למלך יש הקפדה שלא לעשות גביעים ואם עשה י"ל דפסולה וא"כ אם עושה בה גביעים אין איסור בזמן הזה דלא הוי דומיא דמנורה שהיתה במקדש ויש ליישב בזה המנהג דצווח עליו התבואת שור וראיה לזה דכתב הרמב"ם ואם היתה חלולה כשרה והיינו בדיעבד כמ"ש המל"מ משמע דגביעים פסולה דהא בגביעים אמר ואין עושין ולא אמר אין מקפידין כמ"ש המל"מ וז"ב ובאמת מ"ש המל"מ דאם עשה בה גביעים כפתורים ופרחים נפסלת לא ידעתי למה דהא דקנים מעכבין היינו משום דבלא קנים פמוט מקרי והא דמקשה מעכב משום דתרי מקשה כתיבי כדאיתא בש"ס אבל הא דבשל מתכות מפסלי גביעים לא ידעתי מנ"ל ובאמת גם דפרחים כפתורים מעכבין זא"ז לא ידעתי מנ"ל אולי מפני שהתורה פרטה מנינם וע' בתוס' שם ד"ה דתניא ככר ע"ש ואין להאריך. והנה רבינו כתב והכל משוקדים וכתב הכ"מ משום דמספקא לו אהי קאי וא"כ כ"מ לעשות מנורה של זהב בלא משוקדים והיינו אם רק אחד מהם משוקדים וצ"ע וע' תב"ש דר"ל דאפילו אם במנורה פסול אסור לעשות ומפירש"י בפלוגתא דרבי ור"י בר' יהודא לא משמע כן וצ"ע ודו"ק הלכה י"ב ע' בה"ז דף צ"ד ע"א שהוכיח מהא דפריך בפ"ק דב"ב א"כ ס"ת האיך היה מונח בארון משמע דהלכה כר' מאיר ופ"ק דסוכה ע"ש שם ע' בבה"ז שהוכיח דהלכה כאן כראב"ש ע"ש וע' בתוס' מנחות דף צ"ח ע"ב ד"ה תרי דכתבו שם דמייתי במסכת שקלים דף י"א הגירסא איפכא לרבי צפון ודרום היו מונחין ולר"א בר' שמעון מזרח ומערב הי' מונחין ע"ש וזו הגירסא היתה לרבינו הרמב"ם ז"ל ופסק כרבי דהלכה כרבי מחבירו ועל חנם הרעישו עליו הגדולים דדבריו פשוטים ונכונים. הלכה ה' הנה לדעת הרמב"ם כן הוא הצורה $ציור בספר$ ולדעת הראב"ד כן צורתו $ציור בספר$ וכתלי א"ב ג"ד לא היו כלל לדעת הראב"ד והיה ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו עיין בהשגה ותבין

פרק חמישי

הלכה א' בכסף משנה בשם הר"ש דהסורג נעשה לטלטול שבת והרב המגיה תמה דהא שבות הותר במקדש ולפמ"ש בכסף משנה בפרק ח' הלכה ח' דהיכא דאפשר בע"א לא התירו שבות ע"ש א"כ א"ש כיון דאפשר לעשות סורג לא התירו ואמנם המל"מ הקשה שם על הכ"מ ע"ש וגם לדידי קשה מהא דפסחים דף מ"ד דאי צורכי שבת נעשים ביו"ט לידחי יו"ט והא שם אפשר לאפותו מעיו"ט ולע"ד נראה דדוקא לצורך מצוה דאורייתא התירו שבות אבל שם דאין חיוב כ"כ לבדוק כל העזרה ורק משום קדושת העזרה חששו אבל לעבור על שבות בשביל זה לא התירו וז"ב ול"ק קושית הכ"מ שם וע' שבת דף קכ"ד פלוגתא דר"א ורבנן דר"א ס"ל שבות דמקלות לא התירו במקדש הואיל ואפשר בע"א ורבנן התירו וקיי"ל כרבנן ובירושלמי דעירובין אר"י בר בון לא לכל התירו שבותין והובא בתוי"ט פרק יו"ד משנה י"ב וע' תוי"ט פ"א דתמיד משנה ג' ופ"ה משנה ה' ודו"ק

פרק ששי

הלכה ו' ע' תוס' יומא דף חי"ת ע"ב ד"ה דאי דלשכה של כה"ג היתה פתוחה לחול דאל"כ איך היה ישן בה וע' מל"מ פ"א הלכה ט' דכתב זה מדעתו דנפשי' וע"ש בתוס' היטב בפ"א הלכה י"ג והמעלה במעלות על המזבח לוקה מפשט הלשון משמע דוקא כשהגיע לראש המזבח וצ"ע שם הלכה י"ד מ"ש המל"מ והאי דנפיל מחיצות המעיין בדברי רבינו רפ"ב מה' מע"ש כו' היינו דשם טעמא דמע"ש איתקש לבכור דאינו נוהג רק בפני הבית ע"ש וע' היטב במל"מ וע' בפ"א מה' בכורות ולא נתברר לי היטב וע"ש בלחם משנה שפלפל בזה ובחידושי כתבתי ודו"ק והנה רבינו כאן כתב שאוכלין מעשר שני בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות והוא סותר למה שכתב בפרק ו' מה' מעשר שני הלכה ט"ז ע"ש וצ"ע

פרק שביעי

הלכה ט"ו מה שתמה המשנה למלך דלא הזכיר הרמב"ם דין בעל קרי ע' פרק ג' מה' ביאת המקדש מה שכתב שם ומה שכתבתי שם ע"ש. הלכה ב' במל"מ ויש עוד מחלוקת בין הראשונים אם הני מעלות הן מן התורה ע' ביומא דף מ"ד ע"ב דפשטא דשמעתא דמעלות דרבנן הן וע' בהשגת הראב"ד הלכה ט"ז דנראה דהבין מדכתב הרמב"ם בהלכה י"ז ואיסור זה מדבריהן משמע דס"ל דמ"ש בהלכה ט"ז החיל מקודש הוא מדאורייתא וע"ז השיג דג"ז מדבריהן ומארן הכ"מ לא ביאר כוונתו ודו"ק ועי' במסכת כלים פ"א משנה ו' ברע"ב שהביא דעת הרמב"ם דכל הני מעלות דאורייתא והקשה עליו מש"ס מנחות דף כ"ז והתוי"ט כתב דלא מוכח שם מידי ע"ש וכתבתי במ"א וע' בפ"ק דיבמות דף ז'. הלכה כ"א ע' כסף משנה שהביא ש"ס דעירובין דף ק"ה ע"ש ואמנם מדברי רבינו שכתב לא מצאו לוים יכנסו ישראל מצוה בטהורים כו' משמע דישראלי' טהורים עדיפי מכהנים טמאים ודלא כרב כהנא דאמר אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא אלא כהברייתא אידי ואידי טהורים אין טמאים לא ע"ש היטב ואפשר דרבנו קאי אדלעיל דכתב ואם אין שם כהנים כו' אבל יש שם כהנים אפילו טמאים יכנסו כהנים טמאים דעדיפי מישראלים טהורים וצריך לי עיון. ואפשר דזה תלוי אם טמא ובעל מום יכנס בעל מום כדפסק רבינו דטומאה דחויה בציבור וגם כאן ישראלים טהורים עדיפי היטב שם. הלכה כ"ז ע' משנה למלך שכתב וע' פסחים דף כ"ו שהביא רבא ראיה לדבריו כו' ולע"ד אף דבס"ד י"ל דאין חילוק בין קדשי קדשים להיכל מ"מ לפי המסקנא דמעלה עשו בקדש י"ל דדוקא בק"ק עשו מעלה ולא בהיכל. הלכה כ"ג ע' במשנה למלך ועמ"ש רבינו פ"ו מה' ביאת המקדש דבעל מום הנכנס למקדש לוקה מן המזבח ולמעלה וא"ש הנוסחא יכנס טמא ואל יכנס בעל מום דטומאה דחויה בצבור אבל לדעת הרמב"ן דבעל מום מן התורה מותר לכנס א"כ ודאי יכנס בעל מום ולא טמא דזה דרבנן וזה דאורייתא וצ"ע וע' במשנה למלך סוף פ"ט מה' ביאת המקדש דנסתפק אם זר עובר מן התורה על הכניסה ולדעת התוס' ודאי מותר מן התורה א"ב קשה דאמרו יכנסו כהנים בעלי מומין ואל כו' ואם לא מצאו יכנסו ישראל הא זה דאורייתא וזה דרבנן ועכצ"ל לדעת רבינו דזר אסור מן התורה וחייב דלא גרע מבעל מום ולדעת התוס' שניהם מדרבנן דס"ל כהרמב"ן ודו"ק וע' מה שכתבתי בסוף ה' ביאת המקדש להוכיח דס"ל לרבינו דזר הנכנס אינו חייב על הכניסה ודבריו בה' סנהדרין ע"ש [עי' לעיל חדר ד' אות א']. שם אם אין שם תיבות כו' יכנסו דרך פתחים היינו דמעלה עשו בקדש ובכה"ג דלא אפשר כלל בע"א שרי ע' פסחים שם דף כ"ו ובתוס' דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה ודו"ק

פרק שמיני

הלכה ד' ע' מל"מ שהאריך וכתב למחוק מה שכתוב בנוסחא דידן ובן לוי ישן לו מבחוץ שהוא ט"ס וצ"ל יושב לו מבחוץ ע"ש ולפמ"ש בהלכה ו' בשם פסקי תוספת דזמן קבוע היה לו לישן א"ש. הלכה ה' מה שכתב הכ"מ דיש חילוק בין לבישה להצעה צ"ע דא"כ מה פריך הכי נמי מסתברא דת"ל משום כלאים ה"ל להקשות דהא בהצעה אסור ויש ליישב דבאמת אין סברא לחלק בין לבישה להצעה אבל למסקנא דמייתי ברייתא דהיוצא בהן למדינה אסור והיינו משום דנוהג בהן דרך חול כפירש"י י"ל דגם בהצעה תחתיו הוא דרך חול ואסור ודו"ק ולפמ"ש הרע"ב בפ"א דמדות משנה ה' דהאכסדרה היתה בנויה חוץ לעזרה ופתוחה לחול שפיר היו ישינים שם ודו"ק

(חדר ט) הלכות כלי המקדש

פרק א' הלכה ב' שורה אותן במים ע' בכסף משנה שהביא פירש"י ואמנם הרמב"ם לא פירש כרש"י שהעיקרין בולעין את השמן כו' והרמב"ם פירש ששרה אותן במים עד שיצא כל כחו במים ואח"כ נתן על המים שמן ולפירש"י הא דתני והציף עליהן שמן קאי על העיקרין ולהרמב"ם קאי על המים ובאמת פשט הברייתא כפירש"י ומהתימה על מארן הכ"מ ז"ל שעירב שני הפירושים והם שונים זה מזה וצ"ע ובהשגת הראב"ד אני תמה כי ראיתי בספורי הטבע כי המור שהוא המוסק יש לו. קרנים וא"כ הוא חיה טהורה ע' ביו"ד סימן וצ"ע. הלכה ט' ברש"י מבואר כי כו' כי הוא ר"ת כף יוונית וכן מורה מ"ש נותן על ראשו ועל ריסי עיניו ומחברן באצבעו הלכה יוד ע' בה"ז שתמה על הכסף משנה