בית א-ל א נ

קתני אף והכי קאמר ערלה וכלאים הרי הן ככל התלויין בארץ ואינן נוהגין בח"ל אבל חדש נוהג בח"ל דכתיב בי' מושב כל מקום שאתם יושבים עכ"ל וא"כ עיקר כוונת ר"א לחלוק על הת"ק דסבר ערלה וכלאים נוהגים בח"ל ואתי ר"א לחלוק עליהם לומר דערלה וכלאים הן שוים לכל מצות התלוין בארץ שאינן נוהג בח"ל רק חדש אע"פ שהיא מצוה התלויה בארץ מ"מ נוהג בח"ל דכתיב בה מושבות כפירש"י ואף די"ל דת"ק מודה בחדש דנוהג בח"ל מ"מ הוצרך ר"א לומר החדש משום דהוי אמינא כיון דס"ל דערלה וכלאים אין נוהגין בח"ל א"כ י"ל קל וחומר לחדש דמותר בהנאה ויש היתר לאיסורו דלא ינהוג בח"ל וקמ"ל ר"א דחדש נוהג בח"ל לפי שנאמר בו מושבות ובאמת בדעת אין הכרע אי ס"ל דחדש נוהג בח"ל או לא די"ל דלא חשיב ליה משום דאין נוהג בשל גוי ואף דבש"ס דידן מעיקרא ס"ל דר"א לחומרא פליג מ"מ בירושלמי לא פירש כן אלא כחריפי דפומבדייתא ופריך שפיר אמאי לא תני ת"ק חלה ומשני לפי שאינו נוהג בשל גוי וא"כ יפה כתב הב"ח דאין ראית התוס' ראיה מהירושלמי וכן הבאתי למעלה דהריטב"א ג"כ פירש כהב"ח והשגת הבה"ז על הב"ח אינה השגה וביתו בנויה בצדק ודו"ק. וע' במפרש פני משה על הירושלמי שהשיג ג"כ על הבה"ז והחזיק דעת הב"ח

(ג) והנה בתוס' דף ל"ט הקשו אמאי מחק מלת אף לימא דר"א אמר אף אכלאים ותירצו דאין סברא דיחמיר ר"א בכלאים טפי מערלה ועוד תירצו דכיון דכלאים דרבנן וערלה הלכה למשה מסיני לא שייך למתני' אף אכלאים ולא פריך אלא למ"ד הלכה למשה מסיני עכ"ל וא"כ למ"ד ערלה הלכות מדינה שפיר גרסינין אף החדש ושפיר י"ל דקאי אכלאים ואף דכלאים דרבנן מ"מ הא חזינין דמעקרא קודם שאמרו חריפי דפומבדיתא אין ערלה בח"ל הוי ניחא ליה דנקנט אף אערלה דרבנן וע"ש במהרש"א ובפ"י ודו"ק והנה למ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה וא"כ יש ללמוד קל וחומר לחדש דמה ערלה דאינו נוהג בח"ל מן התורה נוהג בשל גוי ק"ו לחדש דנוהג בח"ל מה"ת דינהוג בשל גוי וא"כ לא קשיא אמאי לא תני חלה עמהן די"ל כמ"ש בירושלמי משום דאינו נוהג בשל גוי אבל למ"ד ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני אין כאן ק"ו ויש לומר שפיר דחדש אינו נוהג בשל גוי והאי דלא תני חלה עמהן משום דהיא דרבנן וצ"ל דכלאים דקתני היינו כלאי הכרם דהיא דאורייתא ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתה דלימא אף קאי אכלאים דהוא דאורייתא וצ"ל דקושית הש"ס הוא למ"ד הלכות מדינה ולפי זה מה שמחק מהרש"א כל דיבור התוס' מן ולא פריך כו' עד סופו לע"ד א"צ למחוק רק תיבת אלא והכי גרסינין ולא פריך אליבא דמ"ד ערלה בח"ל הלכה למשה מסיני ודו"ק היטב וי"ל דלמ"ד ערלה הלכות מדינה א"כ י"ל דאין ערלה נוהג בשל עכו"ם דעל עכו"ם לא גזרו דהא אפילו בא"י הוא דרבנן של עכו"ם כמ"ש המל"מ וכמ"ש לעיל פרק זה הלכה א' וכ"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון להדיא והוכיח כן בראיות דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן בשל גוי לא גזרו וה"ה בערלה וא"כ מתניתין בשל ישראל מיירי וא"כ אין קושיא דר' אליעזר אדר' אליעזר די"ל הא דאמר אין ערלה בח"ל היינו של נכרים ומתניתין בשל ישראל איירי אבל למ"ד ערלה בח"ל הל"מ אף בשל נכרים אסור ומתניתין מיירי אף בשל גוי ושפיר פריך דר' אליעזר אדר"א ודו"ק

(ד) והנה הרב ט"ז ביו"ד סימן רצ"ד ס"ק י"ג דיקדק למה הוצרך השי"ת לומר בא"י בפסוק איסור ערלה ובח"ל הל"מ ולמה לו פסוק בארץ ישראל וכן פריך בר"פ השוחט וקרא ושחט למה לי כיון דגמרינין הלכות שחיטה מהל"מ ומכ"ש הכא כו' וכתב דהוא קושיא גדולה ע"ש ואני לא אבין דהא צריך קרא דערלים לא יאכל ללאו שילקה עליו ומהל"מ לא לקי ולא דמי לר"פ השוחט דשם בקרא ושחט ליכא לאו וזה ברור ומה דקשה על הטור כתבתי במקום אחר וע' מ"ש לעיל ליישב ע"פ תירוץ הט"ז ואין להאריך כאן ודו"ק ושם בס"ק ט"ו כתב הט"ז די"ל דמאי דגילתה תורה דספקה מותר לכך ספק ערלה כו' דרק הודאי אסרה תורה משא"כ כלאים אף שהוא מדרבנן בח"ל אינו מותר אלא אם ספק אם יש שם כלאים מותר לקנות מן הנכרי אבל אם הישראל עצמו הולך לאותו כרם אסור ליקח עמנו בידיו כו' ובזה יש להבין מה דפריך ר' זירא והתניא ספק ערלה יורד ולוקח כו' ואמר ליה כך נאמרה הלכה ודאה אסור ספקה מותר והיינו דבאמת בכל הל"מ ספקה להקל כמ"ש לעיל בשם הנודע ביהודא רק דר' זירא הקשה לו ממה דיורד ולוקח מן הערלה ובלבד שלא יראנו לוקט ואי הוי הל"מ לא הוי לן להקל כ"כ כיון דודאי העכו"ם לוקט מן הערלה וע"ז תירץ כך נאמרה הל"מ דודאה אסור ספקה מותר אפילו אתחזק איסורא כל שיש צד היתר שרי כיון דגילתה תורה דספק מותר כמ"ש הט"ז ודו"ק עוד י"ל דאם רואה הישראל את האילן אוקמי בחזקת איסור שעדיין לא עברו עליו ג' שני ערלה אבל אם לא ראה ישראל את האילן לא מוקמינין ליה בחזקת איסור משא"כ בכלאים דלא שייך לאוקמי' בחזקת איסור ודו"ק

(חדר ח) ה' בית הבחירה

פרק א הלכה ח' במל"מ וכי תימא דס"ל לסתמא דתלמודא כו' הא ליתא דהא בפ"ק דפסחים עלה י"ג הקשו בגמרא ונימא מר הלכה כר"ע כו' ע"ש הנה התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אמר הקשו זאת וע"ש דתירצו לחלק בין האי סתם דיש מחלוקת בברייתא לסתמא דהתם ע"ש ותימא שנעלמו דבריהם מעיני התנא הגדול וגם קושיתו השנית לא קשה שם הלכה י"ד ע' כ"מ שהביא דברי התוס' חולין דף י"ח וע"ש בהג"ה שכתב שלא ירד לסוף הקושיא שהרי תשובתה בצדה שבבית שני לא היה שמיר ע"ש ונעלם ממנו דברי התוס' זבחים דף נ"ד ע"ב ד"ה אבנים שהוכיחו שהיה שמיר בבית שני ע"ש ושם בכ"מ כתב על מה שכתב הרמב"ם וכן אבני ההיכל כו' נראה שלא כתב כן כו' הכי אמרינן בפ"ק דתמיד דף ב' כו' ושני אביי דמתקני ומייתי מעיקרא ופירש"י כו' ע"ש ולדברי מארן ז"ל הא וכן דכתב הרמב"ם הוא לאו דוקא וע' בס' באר שבע שפירש האי דמתקני ומייתי היינו דמתקני ע"י שמיר ע"ש הלכה ט"ו במל"מ הרב באר שבע בפרק עגלה ערופה הקשה כו' וכתב והייתי יכול לחלק בין קודם שהוקדשו כו' ע"ש וזה אינו כראה כלל עכ"ל המל"מ והנה חשב הרב ז"ל דהוא דברי הבאר שבע ובאמת הוא לשון התוס' שם סוכה דף מ"ט ככתבם וכלשונם ומה שדחה המל"מ דהאיסור אינו בשעת הנפת הברזל אלא בשעת הבנין כדכתיב לא תבנה אתהן גזית י"ל דמדכתיב כי חרבך הנפת עליה ותחלליה י"ל דהיינו דוקא שכבר קדשו דאז שייך לשון ותחלליה שנעשו חולין ונתחלנו ודו"ק שש הלכה כ' וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אסורין להדיוט ש"ס ע"ז דף כ"ב ע"ב התם לא אשתמש בהו גבוה הכא כיון דאשתמש בהו גבוה לא אורח ארעא לאשתמושי בהו להדיוט וע' בר"ן ע"ז דף ע"א דהש"ס התם לא ס"ל האי סברא ודו"ק שם היטב

פרק ב

הלכה ה עכ"מ דכתב וידוע דהלכה כר' יוסי לגבי רבי יהודא ועמ"ש מהרי"ק שורש קס"ה ענף ד' דכל הני הלכתא אינו אלא על הרוב אבל מיעוט יש דלא כהני כללי. וגם כתב דכל הני כללא אינו אלא בדברים הנוהגין בזמנינו ולא בדינים שאין נוהגים בזמנינו ולפ"ז שפיר י"ל דכאן הלכה כר' יהודא וכפשטי' דקרא דמסייע ליה אלא דסתם גמרא מנחות דף צ"ו שהביא מארן ז"ל כר' יוסי ודו"ק

הלכה ז' ע' בהג"ה שהביא דברי התוי"ט וכתב עליו דאשתמטתי' דברי הרמב"ם בפירושו כו' ע"ש ובמח"כ הוא לא דק דהתוי"ט כתב דהרמב"ם לא הביא אלו הד' טפחים היינו במקום המערכה שבמשנה והיינו דהיה סבור שהקרנות היו מרוחקין מדפני המזבח ד' טפחי' ובחבורו חזר בו וכתב כ"ד אמה וד' טפחים אבל בהא דחשיב במשנה כ"ח אמה שפיר כתב דלא דק במשנה ובציר מאמה לא חשיב ודו"ק

שם הלכה ח' בהשגת הראב"ד ולמעלה כתב כמובן בזה הלשון כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה כו' וע' בכ"מ שכתב דכוונתו למ"ש למעלה במזבח שעשה משה כו' ושם כתב כהוגן וכאן שינה לשונו כו' ע"ש ובמח"כ לא הרגיש בט"ס שיש כאן והאי תיבת כמובן צ"ל כמו כן וכן מצאתי הנוסחא ברמב"ם ישן שהדפיס מהר"מ פאדווה ז"ל ור"ל שלמעלה קרא ג"כ מן הסובב ולמעלה מקום המערכה ובמשנה מקום המערכה הוא שטח הרוחב כ"ד אמה על כ"ד אמה ולא גובה המזבח וזה שכתב כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו וז"ב. שם ברמב"ם נמצא חצי גובה המזבח כ"ט טפחים כששה טפחים מסוף סובב ולמטה כצ"ל: ובהלכה ט' וחוט של סיקרא היה חוזר באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים כצ"ל

הלכה יו"ד זה צורתו מערב $ציור בספר

& הלכה ב' הנה כל מ"ב דברים אלה מעכבין במנורה כמ"ש רבינו בהלכה ג' ומסברא י"ל דגם משוקדים מעכב