בית א-ל א מט

שקבע לו זמן לאיסורו ולכך מותר בהנאה ע"ש ועפ"ז יש לפרש מה שאמר לו ר' יוסי הגלילי תמה על עצמך איך חמץ אסור בהנאה כל שבעה ודקדקו המפרשים מה תמה על עצמך ולפי הנ"ל א"ש דקאמר לר' שמעון דס"ל חמץ אחר הפסח מותר א"כ קבע לו הכתוב זמן לאיסורו ואמאי יהי' אסור בהנאה כל שבעת ימי הפסח כיון דלאחר הפסח יהיה מותר וכמדומה דגם הצל"ח פירש דלר' שמעון קאמר אלא מטעם אחר ע"ש ואמנם הש"ס דילן דפריך והרי חמץ ומייתי דר' יוסי הגלילי ולא משני כהירושלמי משום דקבע לו זמן לאיסורו היינו דלא ס"ל כסברת הירושלמי דהא גם על חדש משני מקרא דקצירכם ולא משני כהירושלמי וזה ברור ובזה יש לסתור ראיית הב"ח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם מהירושלמי דפריך מעתה לא אכלו ישראל מצה כו' ומשני ממה שתגרי עכו"ם מביאין להן ולפמ"ש אין ראיה מהירושלמי דהירושלמי אזיל לשיטתו דס"ל כל שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו מותר בהנאה דהא משני כן על קושית הש"ס והרי חדש ולדידי' לא אצטריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה ולכך מוקי לה קצירכם ולא קציר עכו"ם ולכך ס"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרים אבל אליבא דש"ס דידן דלא ס"ל כסברת הירושלמי ושפיר אצטריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה דהא אנן קיי"ל כר' אבהו דכל מקום שנאמר לא תאכל איסור הנאה משמע וכדפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות וא"כ מנא לן לומר דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ומהירושלמי אין ראיה כמ"ש

ודו"ק

(ו) ובזה יש ליישב מה שהקשה הצל"ח אהא דאיתא בפסחים דף ה' ר' עקיבא אומר אין צריך הרי הוא אומר ביום הראשון תשביתו שאור כו' ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה כו' ר' יוסי הגלילי אומר אינו צריך הרי הוא אומר כו' מדקאמר ר' יוסי הגלילי אינו צריך משמע דמודה ללימוד של ר' עקיב' אלא שאין צריך לו והא לר"י הגלילי ליתא כלל להוכחת ר' עקיב' דשפיר י"ל דביום הראשון הוא ביו"ט עצמו ואי משום לא תבערו זה אינו דהא ר"י הגלילי ס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה וא"כ יכול להסיקו תחת תבשילו ע"ש ועוד הקשה דקשה ריה"ג אריה"ג דהא ריה"ג מצריך קרא להתיר חלב בהנאה וה"ל להש"ס למפרך ריה"ג אריה"ג ע"ש דשינה הנוסחא ולפמ"ש א"ש דריה"ג רק לר' שמעון פריך דס"ל חמץ אחה"פ מותר ולכך אמר לר"ש תמה על עצמך אבל לריה"ג לנפשיה שפיר י"ל דחמץ אחה"פ אסור מה"ת ולא קבע לו הכתוב זמן לאיסורו ודו"ק ובזה י"ל קושית המהרש"א בפסחים דף כ"ט ברש"י דפירש בד"ה מעל אליבא דר"ש דאמר חמץ אחה"פ מותר ולא פירש אליבא דריה"ג כפשוטו ולפמ"ש א"ש דאפילו אי הוי מוקי לה כריה"ג הא הוי אליבא דר"ש דס"ל חמץ אחה"פ מותר ולכך מוקי ליה בפשיטות כר' שמעון אבל לקמן דאמר דכ"ע ס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי בהכרח מוקי לה כריה"ג ודו"ק. ואמנם כל זה דרך פלפול ובש"ס שלנו לא משמע כן לכן קצרתי ובחידושי הארכתי

(ז) והנה י"ל הא דמשני בירושלמי שאני חדש שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו ובש"ס דידן לא משני כן י"ל דהיינו לפמ"ש הצל"ח דסוגיא דפסחים אזלא למ"ד בזמן שבהמ"ק קיים העומר מתיר ולא האיר המזרח וכמ"ש לעיל דלמ"ד בין כך ובין כך האיר המזרח מתיר לא שייך לומר קצירכם אתי להתיר חדש בהנאה דהא כבר הותר אפילו אכילה משהאיר המזרח כמ"ש לעיל אות ז' ע"ש וכיון דהש"ס אזיל למ"ד עומר מתיר ולא האיר המזרח לא שייך תירוץ הירושלמי חדש שאני שקבע לו הכתוב זמן לאיסורו דהא אין הזמן גורם להתירו אלא מעשה הבאת העומר וצריך מעשה להתירו ולכך לא משני הש"ס דידן כתירוץ הירושלמי כיון דהש"ס דפסחים אזיל אליבא דמ"ד עומר מתיר ולא האיר המזרח אבל הירושלמי שחיבר ר' יוחנן והוא ס"ל במנחות דף ס"ח דאפילו בזמן בהמ"ק האיר המזרח מתיר ולדידיה לא שייך שינויא דהש"ס דילן קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה דהא למ"ד משהאיר המזרח כבר הותר מאז הבקר כמ"ש הצל"ח ולעומת זה שייך תירוץ הירושלמי שאני חדש דקבע לו הכתוב זמן לאיסורו דהא האיסור תלוי בזמן דהיינו כשהאיר המזרח מבלי מעשה כלל משא"כ לש"ס דילן דאזיל למ"ד דעומר מתיר שייך שפיר תירוץ הש"ס קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה ולא תירוץ הירושלמי ונעשה שלו' בין התלמודים דכל חד לשיטתי' אזיל ודו"ק ומעתה אזיל ליה ראיית א"ז הב"ח ת"ל מהירושלמי שכתבתי באות ה' דהירושלמי לשיטתי' דס"ל האיר המזרח מתיר וממילא חדש מותר בהנאה דקבע לו הכתוב זמן לאיסורו ולא צריך קרא דקצירכם להתיר הנאה ומוקים לי' קצירכם ולא קציר עכו"ם ולכך ס"ל דאינו נוהג בשל עכו"ם אבל הש"ס דילן ס"ל דהעומר מתיר וכדפסק הרמב"ם נמצא שלא קבע לו הכתוב זמן לאיסורו כמ"ש צריך קרא דקצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה ולא למעוטי קציר של עכו"ם וא"כ שפיר י"ל דחרש נוהג בשל נכרי ובזה א"ש הרמב"ם דהשמיט דרשה דקצירכם ולא קציר עכו"ם ודו"ק

פרק

שמיני

(א) והנה הרא"ש תמך יסודו בקל וחומר שכתב מה ערלה שאינה נוהג בח"ל ונוהג בשל עכו"ם כמפורש במשנה כו' והיינו משנה ב' פ"א דמסכת ערלה דתני והעכו"ם שנטע חייב ועל זה נשען לעשות ממנו ק"ו לחדש שינהוג בשל נכרי ק"ו מערלה ובאמת כן פירש הר"ש והרמב"ם בחיבורו דערלה נוהג בשל נכרי אבל הר"ע מברטנורא פירש שם העכו"ם שנטע לישראל וכן פירש הרמב"ם בפירושו למשניות וע' תוי"ט שם וע' תוס' קידושין הוכיחו מהירושלמי דערלה נוהג בשל עכו"ם מהא דפריך אמתניתין דכל מצוה שהיא תלויה בארץ כו' אמאי לא חשיב חלה עמהן ומשני שאינה נוהג בשל עכו"ם מכלל דערלה נוהג בשל עכו"ם ע"ש וכבר כתבתי לעיל פרק ג' אות ו' די"ל דאין ראיה משם ע"ש וא"כ למאן דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם י"ל דאין ערלה נוהג בשל עכו"ם וכפירוש הרמב"ם והרע"ב ז"ל ונסתר ק"ו של הרא"ש מערלה וכשל עוזר כו' ואדרבה אם נאמר דאין חדש נוהג בשל עכו"ם מקרא דקצירכם ולא קציר עכו"ם כדאיתא בר"ה א"כ יש ק"ו לערלה דמה חדש דנוהג בח"ל לר"א ואעפ"כ אינו נוהג בשל עכו"ם מכ"ש ערלה דאינה נוהג בח"ל מדאורייתא אינו דין שלא ינהוג בשל עכו"ם ואפשר שזה דעת הרמב"ם בפירושו ואחריו נמשך הרע"ב וא"כ אין ראיה מהירושלמי דפריך על ר' אליעזר כפי פירוש התוס' למה לא תני חלה ומשני שפיר שאינה נוהג בשל גוי אבל חדש נוהג בשל גוי והיינו לר"א דס"ל דנוהג בח"ל וה"ה בשל גוי בארץ דהוי כמו בח"ל כמ"ש המל"מ אבל לדידן דחדש בח"ל דרבנן י"ל דה"ה דאינו נוהג בשל גוי בארץ וכמ"ש הפ"י דהא בהא תליא וכן ערלה למאי דס"ל להרא"ש דבח"ל קיי"ל כמ"ד מהלכות מדינה א"כ ג"כ אינה נוהג בשל גוי בארץ ולפ"ז א"צ לפרש והעכו"ם שנטע חייב היינו לישראל די"ל אפי' לעצמו ומתניתין כר"ש אתי דס"ל ערלה נוהג בח"ל אבל הרמב"ם פסק בהלכות מעשר שני דערלה נוהג בשל עכו"ם אפילו נטע לעצמו ואפשר דהיינו מדרבנן דהוי כמו ח"ל ואפשר דהרמב"ם אזיל לטעמי' דס"ל כמ"ד מהלכה למשה מסיני וע' מל"מ פרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות דכתב דבזה"ז גם בא"י דינו כח"ל דבטלה קדושת הארץ וגם חדש בארץ בזה"ז דרבנן וע' שו"ת מהרי"ט והארכתי במקום אחר וכאן אקצר ואף כי ידעתי שאין אני כדאי אפילו לפלפל בדברי הרא"ש מ"מ כתבתי רק למצוא זכות להרבה גדולי הדור שלא נזהרו מאיסור חדש לכן חפשתי בחפש מחופש למצוא זכות מעט ולא להלכה ח"ו

(ב) והנה ראיתי להגאון ברכת הזבח שהשיג על א"ז הב"ח דכתב לסתור הראיה שהביאו התוס' מהירושלמי דמשני לפי שאינה נוהג בשל גוים משמע דחדש דתני נוהג בשל גוים ע"ש וכתב הב"ח ותימא מה מביאין ראיה מהירושלמי דהא הא דפריך אמאי לא תני חלה עמהן לאו אדברי ר"א פריך אלא את"ק פריך דאמר חוץ מערלה וכלאים אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה כו' והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בישראל והא דלא תני ר"א חלה היינו דבהא לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש ס"ל לת"ק דאינו נוהג בח"ל פליג ר"א וס"ל דאף החדש אסור ובשל ישראל זו תורף קושית הרב וע"ש שכתב דקושיא זו הקשה לכמה גאונים ומהם הגאון מהור"ר ליב מפראגא כו' וכתב הבה"ז ויגעתי כו' דדברי התוס' דא"ח דאם כדברי הב"ח מנ"ל לר' אליעזר לחלוק על הת"ק דילמא גם ת"ק מודה דחדש נוהג בח"ל והא דלא חשיב חדש משום דאינו נוהג בשל גוי כמו דלא חשיב חלה מהאי טעמא אלא ודאי דס"ל לר"א דכל היכא דנוהג נוהג אף בשל עכו"ם וכיון דלא חשיב ת"ק חדש ש"מ דס"ל לת"ק דלא נהוג כלל בח"ל ופליג עליה ר"א ואמר דחדש נוהג בח"ל כמו ערלה וכלאים וא"כ פריך בירושלמי על ת"ק ור"א אמאי לא חשבו חלה וזה ברור ותימא על גדולי הדור דלא מחו לי' להב"ח מאה עוכל' בעוכלא עכ"ל הבה"ז ואני אומר דעכ"פ ראינו דכל גדולי הדור שהיו בדור הב"ח לא סתרו דבריו ושתיקה כהודאה דמיא וגם מזה סמך גדול למנהג ישראל ומה שתמה הגאון בה"ז על הגדולים דלא מחו להב"ח מאה עוכלי בעוכלא אומר אני דיפה עשו דלא סתרו דבריו כי הם דברי אלקים חיים ומ"ש הבה"ז דא"א לומר כדברי הב"ח דאל"כ מנא ליה לר"א לחלוק על הת"ק כו' אף כי דבריו נעימים וישרים מ"מ זה למאי דאמר בש"ס מעקרא דר"א לחומרא פליג על הת"ק ותני במתניתין אף החדש אבל לפי דאמרי חריפי דפומבדיתא דר"א ס"ל אין ערלה בח"ל וכברייתא דתוספתא דערלה פ"ג ותני במתניתין החדש ולא אף החדש ופירש"י תני חדש ולא