בית א-ל א מח

וכן ראיתי בשו"ת מהר"מ הנדפס מחדש סי' קצ"ט ראיה זו וכתב דגם ר"ת הביא ראיה זו ונצטמדו דברי א"ז הב"ח ז"ל ודו"ק: ואמנם לפמ"ש מהרי"ל דנוהג בשל עכו"ם מדרבנן א"כ אין זו ראיה דהתם אקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה קאי ומדאורייתא אין חדש נוהג בשל עכו"ם אבל מאן לימא לן דמדרבנן אינו נוהג בשל עכו"ם ואמנם עכ"פ זכינו דאינו איסור תורה וממילא י"ל דאנן דאנו רחוקים מארץ ישראל לא גזרו חז"ל וכמ"ש מהר"מ בתשובה ההיא מקודם לזה ע"ש ואפשר לזה כיוון מהרי"ל שכתב וי"א דחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן וספק הוא עכ"ל ור"ל דמדאורייתא ודאי אינו נוהג כדמוכח מש"ס דמנחות דף ה' שהבאתי רק דאפשר מדרבנן נוהג והוא ספק דרבנן ודו"ק

(ו) ואמנם לפמ"ש י"ל דאין ראיה מש"ס דמנחות אחר העיון דשם אמר מה למנחת העומר שכן מתיר חדש בח"ל ואפי' למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' עיי"ש הרי דאזלא אליבא דמ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא דלמ"ד חדש בח"ל דאורייתא בלא"ה איכא למפרך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בח"ל כדאיתא התם ע"ש וא"כ אזדא לה קל וחומר של הרא"ש דמה ערלה דאינו נוהג בח"ל נוהג בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל שנוהג בשל עכו"ם דהא הסוגיא ע"כ אזיל למ"ד חדש אינו נוהג בח"ל וא"כ ליכא ק"ו מערלה ולא קשה לפרוך מה למנחת העומר בשביעית שכן מתרת חדש בשל עכו"ם דהא אליבא דהאי מ"ד אין חדש נוהג בשל עכו"ם אבל לדידן לפ"ד הרא"ש דנוהג בח"ל וכר"א א"כ שפיר איכא קל וחומר דכתב הרא"ש דנוהג בשל עכו"ם וא"כ אין ראיה מש"ס דמנחות הנ"ל ודו"ק

(ז) והנה שם במנחות דף ה' אמרינין ואף למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא ופירש"י בקידושין דף ל"ז חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' משמע דמדרבנן מיהו אסור וכההוא דמנחות דף ס"ח ע"ב ואמנם אף דמדרבנן נוהג בח"ל מ"מ ליתא קל וחומר של הרא"ש ז"ל דמה לערלה שכן נוהגת בח"ל מהל"מ וכמ"ש הרמב"ם והש"ע סימן רצ"ד ס"ח ואסורה מה"ת אבל חדש בח"ל הוא אסור מדרבנן ואין כאן ק"ו שיהא חדש נוהג בשל עכו"ם ואף למה שרצה התוי"ט שם בתשובתו להב"ח לומר דהרא"ש לאו מקל וחומר יליף דהא אית ליה פירכא מה לערלה שכן אסורה בהנאה כו' אלא גילוי מילתא הוא כו' עיי"ש מ"מ בזה דהרא"ש בפירוש יליף מה ערלה שאינו נוהג בח"ל ואעפ"כ נוהג בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל שינהוג בשל גוי והנה עתה הוא בהיפך דערלה נוהג בח"ל עכ"פ מהלכה למשה מסיני ואסורה מדאוריית' וחדש מדאוריית' מותר בח"ל וא"כ אפילו גילוי מילתא בעלמא ליכא והדרן לדינא דחדש בח"ל בשל גוי עכ"פ מדאורייתא מותרת ורק מדרבנן י"ל דאסורה ומ"מ הוא ספק כמ"ש מהר"מ די"ל דאנן דאין סמוכין לא"י לא גזרו חז"ל וא"כ יש צדדי היתר הרבה לזכות מנהג ישראל והנזהר יזהיר כזוהר הרקיע ואמנם צדקו דברי א"ז רמ"א ז"ל שכתב דאין להורות לאחרים כו' ואני איני כדאי לחוות דעי בזה

פרק

שביעי

(א) הנה בתשובת הרא"ש כתב דר"ע ס"ל חדש נוהג בח"ל והבאתי לעיל ע"ש ואמנם הרב פני יהושע כתב דר"ע ס"ל דמושבות אתי לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ כדאית' בירושלמי ע"ש וע' במנחות דף ה' דאמרינין אמר ליה רב אחא לרב אשי לר' עקיבא נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בחוץ לארץ ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא כו' ויש לומר דהש"ס נסתפק בדעת ר' עקיבא מה ס"ל אם כדעת הרא"ש דס"ל מושבות בכל מקום שאתם יושבים וכדאמר ר"ע לר' ישמעאל והלא שבת שנאמר בה מושבות ונוהגת בכל מקום בין בארץ בין בחוץ לארץ או דר"ע ס"ל דאתי לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ וכמ"ש הפני יהושע ולכך קאמר ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא ע"ש ואמנם פשטא דלישנא משמע דהש"ס פשיטא ליה דלר"ע חדש בחוץ לארץ דאוריית' והא דאמר ואפילו למ"ד חדש בח"ל לאו דאוריית' היינו דלא תימא דהאי תנא דברייתא ס"ל כר"ע בחדא לאסור ספיחין וכר' ישמעאל בחדא דחדש בחיל לאו דאוריית' וא"כ ליכ' למיפרך מידי על זה אמר דאכתי איכ' למפרך דמה למנחת העומר שכן מתרת לאו שבתוכה ע"ש בסוגיא וזה כוונת הרא"ש שכתב דר' עקיב' ס"ל חדש נוהג בחוץ לארץ מדאוריית' ואף דאליבא דירושלמי י"ל דר"ע מוקי לה לפירות ארץ ישראל שנכנסו לחוץ לארץ מ"מ פשטא דלישנא דש"ס לא משמע כן ואפשר דזה כוונת האבי אסף שהבאתי לעיל דכתב בתוי"ט שהבי' ראיה מפ"ק דמנחות דמתרת חדש כו' וכוונתו דר"ע ס"ל דנוהג בח"ל מן התורה כמ"ש הרא"ש וממילא דנוהג בשל עכו"ם וכמ"ש הפ"י דהא בהא תליא והנה התוי"ט סגר עלינו הדרך לבוא אל מטרת כוונת האבי אסף וקיצר בדבריו מאוד ואנחנו נגששה באפלה ומי יתן ויפקחו עינים לראות דברי האבי אסף בשלמות ונשכיל לדעת כוונתו

(ב) עוד הביאו ראיה מהא דמנחות דף ס"ז דרב הונא ורב פפא אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר דס"ל חדש בח"ל דרבנן והוי ספק דרבנן ע"ש ואמנם קשה לי הא בכל יום ט"ז היה אסור במלאכה משום ספק ט"ו וכיון דלענין מלאכה דאורייתא החזקנו הספק לחומרא וחשבנו היום ליום ט"ו ואיך לענין דרבנן נאמר דחדש מותר לערב ונחזיק היום ליום ט"ז הלא הוי זילזול לדרבנן כמ"ש המ"א בשם רדב"ז ואפשר משום דאנן בקיאין בקביעא דירחא ורק מנהג אבותינו בידינו לא שייך זה וע' ברמב"ם סוף הלכות יו"ט לענין תנאי ואין להאריך כאן ואמנם כאשר עיינתי בסוגיא דמנחות דאמר רבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשיבסר דס"ל חדש בח"ל דאורייתא וכי תקין ר' יוחנן בן זכאי ליום הנף לספקא לא תקין וע"ש בפירש"י היינו דרבנן המתקנים דיום הכף כולו אסור אבל לספקא לא תיקנו להמתין כל היום שיבסר ע"ש ברש"י וכן י"ל בכאן דחז"ל דאסרו חדש בח"ל לא אסרו בספק ט"ז ולא שייך לומר דהוי זילזול לדרבנן דעיקר תקנתם לא היה ספק ודוקא אם אירע ספק בדרבנן ובדאורייתא אמרינן להחמיר גם בדרבנן דלא הוי זילזול לדרבנן אבל כאן לא תיקנו רבנן בספק רק בודאי יום ט"ז ודו"ק

(ג) והנה הרמב"ם השמיט האי קצירכם ולא קציר עכו"ם וכתבו האחרונים הטועם דבפסחים דף כ"ג מוקמינין להאי קצירכם שלכם יהא ולא למעוטי קציר עכו"ם ואמנם שני סוגיות סתרו אהדדי דבר"ה תפס הש"ס בפשיטות דרשה דקצירכם ולא קציר עכו"ם וע' בישועת יעקב שעמד בזה ולכאורה נראה עפמ"ש הצל"ח איך נימא דקצירכם אתי להתיר חדש בהנאה הא הבאת העומר היה ביום ט"ז וכבר האיר המזרח ולר' יוחנן ור"ל דאמרו תרויהו אף בזמן בהמ"ק האיר המזרח מתיר א"כ כבר הוא מותר באכילה ולמאי כתבה תורה קצירכם להתיר חדש בהנאה וע"כ דסוגיא דפסחים אזיל אליבא דמ"ד דבזמן בהמ"ק העומר מתיר חדש ע"ש ובאמת במנחות דף ס"ז מבואר דאף דהאיר המזרח מתיר חדש מ"מ עשה איכא עד שיביאו העומר וא"כ לא קשה קושית הצל"ח דהא עד שעת הבאת העומר היה חדש אסור ואתי קרא דקצירכם להתיר בהנאה ובאמת התוס' כתבו במנחות דרק איסורא איכא ע"ש דף ה' אבל במנחות דף ס"ו מבואר דעשה איכא ע"ש ואמנם גברא רבה אמר למילתי' כו' וי"ל דהצל"ח שפיר קאמר דהא העשה הוא עד הביאכם את קרבן אלקיכם והנה רש"י פירש בפסחים דף כ"ב אהא דאמר שם ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכתב רש"י דאף דנפקא לן מקרא וזבחת ואכלת כיון דלא מפורש בי' לאו צריך לאתויי איסור הנאה ע"ש ובמ"א ביארתי דברי רש"י דדוקא במקום דאיכא איסור אכילה ולוקין עליו אז אסור בהנאה כדי שלא יבוא לידי אכילה כמ"ש הרמב"ם בנקודה הנפלאה אבל היכא דבאכילה לא לקי לא אסרה תורה בהנאה וראיה מהא דכתבו גדולי האחרונים הפמ"ג והגאון מחנה לוי דבמקום דאין מלקות ח"ש מותר וידוע דח"ש ואיסור הנאה שוין וכמו שכתבו הפוסקים ע"ש וא"כ כיון משהאיר המזרח ליכא אלא עשה ואין לוקין עליו ממילא מותר בהנאה ושפיר כתב הצל"ח דלמ"ד האיר המזרח מתיר ליכא למימר דקצירכם להתיר חדש בהנאה דבהנאה ממילא מותר משהאיר המזרח וזה ברור ודו"ק והנה לחזקיה דס"ל לא תאכל רק איסור אכילה ל"צ קצירכם להתיר חדש בהנאה וע"כ דקצירכם ולא קציר נכרים ועמ"ש ההפלאה לפרש קצירכם דכל ישראל משמע היינו ולא של נכרים וא"כ סוגיא דר"ה אזלא אליבא דחזקיה וסוגיא דפסחים משני אליבא דר' אבהו ע"ש וא"ש דהשמיט הרמב"ם האי קצירכם ולא קציר נכרי דהוא פסק בה' מ"א כר' אבהו ואתי קצירכם להתיר חדש בהנאה ולא למעט קציר נכרים וא"ש

(ד) והנה א"ז הב"ח ז"ל הקשה על קל וחומר של הרא"ש דיליף חדש מערלה דנוהג בשל נכרי דמה לערלה שאסור בהנאה משא"כ בחדש והתוי"ט נדחק כומר דגילוי מילתא הוא ולע"ד י"ל דלפמ"ש התוס' בב"ק דפירכא הכתובה בתורה מכניסין אותה בק"ו ע"ש ה"ה כאן י"ל מה ערלה שאסורה בהנאה דזה כתוב בפירוש בתורה לא יאכל ואעפ"כ אינו נוהג בח"ל ומ"מ נוהגת בשל נכרי חדש שנוהג בח"ל אינו דין שינהוג בשל נכרי ולא שייך למפרך מה לערלה שכן אסורה בהנאה דהא איסור הנאה הכנסנו בהקל וחומר וצדקו דברי הרא"ש ודו"ק

(ה) והנה בירושלמי בפסחים משני על הא דפריך שם בש"ס דילן דף כ"ב על רבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אסור בין באכילה בין בהנאה והרי חדש שנאמר לא תאכלו ומותר בהנאה ומשני בירושלמי שאני חדש