בית א-ל א מז

סימן רצ"ג דכתב דבחדש איכא ס"ס שמא מן הישן ואת"ל שהוא חדש שמא נשרש קודם הפסח כו' ואני לא ידעתי הא זה ס"ס משם אחד דמה לי אם היא משנה שעברה או נשרשה קודם העומר ואפשר דכ"מ אם רוב תבואות בשנה זו לא נשרש' קודם הגומר דאז מותר מטעם ס"ס כמ"ש הפ"י בכתובות דמצרפין המיעוט לפלגא והוי רובא ואין להאריך

(ד) והנה יש להקשות מאי פריך בירושלמי אמאי לא הני חלה עמהן וכתבו התוס' דאין לומר דחלה דרבנן ומתניתין רק דאורייתא תנא דהא תני כלאים דרבנן ע"ש וקשה דילמא מיירי מתניתין בכלאי הכרם דהיינו הרכבת האילן דהוא דאורייתא כדאמר ר' יוחנן לקמן דף ל"ט לוקין על הכלאים בח"ל ד"ת ומוקי לה בהרכבת האילן וכן הוא בש"ע יו"ד סי' רצ"ה ס"א ואמנם לפי פירוש התוס' דכתבתי לעיל אות ב' דפירשו דהירושלמי פריך על ר' אליעזר ור"א תני חדש וס"ל להירושלמי דחדש בח"ל דרבנן וכדכתב מהרי"ל בתשובה ובפרט לר"א דס"ל אין ערלה בח"ל וא"כ איכא למילף קל וחומר מערלה דאסורה בהנאה ואין היתר לאיסורה ואעפ"כ בח"ל מותר ק"ו לחדש דמותר בהנאה ויש היתר לאיסורה דמותר בח"ל רק חז"ל אסרו חדש בח"ל ולפ"ז שפיר פריך ליתני ר"א חלה דעל תנא קמא לא קשה דשפיר י"ל דתנא רק דאורייתא ולא דרבנן אבל על ר"א קשה דהא ר"א תני חדש דהוא דרבנן ומשני דאינו נוהג בשל ככרי וחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן עכ"פ ובזה צדקו דברי הפסקי תוס' דכתבו בשם הר"א מביהם די"א דחדש נוהג בשל נכרי מדרבנן וספקא הוא והיינו דספק אי כר"א אי כת"ק והיינו כמו שכתבתי וכיון דאפילו לדעת המחמירים בשל עכו"ם הוא רק דרבנן א"כ לדידן דהוא שעת הדחק כמ"ש הפני יהושע יש לסמוך על המקילין ודו"ק

(ה) והנך רואה דאם נימא דחדש דאמר ר"א מדאורייתא קאמר אין הכרח לומר דחדש נוהג בשל עכו"ם דהא הא דדייק הירושלמי דחדש נוהג בשל עכו"ם היינו משום דקשיא ליה אמאי לא תני חלה עמהן ואין לומר דתנא רק דאורייתא דהא תני חדש דרבנן וכמו שביארתי אבל אם נימא דחדש הוא דאורייתא שפיר, נוכל לומר דהא דלא תנא חלה משום דהיא דרבנן ודרבנן לא תנא רק אם נימא דחדש דאמר ר' אליעזר הוא דרבנן שפיר מוכח דחדש נוהג בשל עכו"ם מדלא תני חלה וזה ברור ועכ"פ בין כך ובין כך בשל עכו"ם אין איסור דאורייתא והוי ספק דרבנן וזה כוונת הפסקי תוס' דכתבו די"א דחדש נוהג בשל עכו"ם מדרבנן וספקא הוא ודו"ק ואמנם לפ"ז אשר יצא דת הקיר"ה וחסדו להיות היהודים רשאים לקנות כפרים ושדות כאות נפשם באין מוחה נפל האי היתרא בבירא וצריך לשאול פי הגאונים גדולי הדור איך לעשות ולהתנהג בזה ולזה העירני גביר מופלג אחד אשר חננו אלקים וקנה כפרים כדת מה לעשות והשבתי בארוכה ואקצר בזה ודו"ק

פרק

ששי

(א) וש"ב הגאון ישועת יעקב כתב דכוונת הירושלמי דאמר מעתה לא אכלו ישראל מצה היינו דהא עשו פסח וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ א"א לומר דלא אכלו מצות ודפח"ח ואמנם לפמ"ש הרא"ש דמרור א"צ כזית מן התורה דיאכלוהו דמשמע כזית אפסח קאי והא דבעי כזית מצה היינו מקרא דבערב תאכלו מצות אבל משום אכילת הפסח לא בעי שיעור למצה ע"ש והנה לפמ"ש הפרי מגדים בהקדמתו אהא דכתב הרמב"ם דאסור לאכול חמץ אפילו כל שהו שנאמר לא יאכל חמץ ע"ש דלכך בעי קרא מיוחד לח"ש דמחלב לא ילפינין לחמץ דחלב אין היתר לאיסורו משא"כ בחמץ דיש היתר לאיסורו אחר הפסח לדידן דקיי"ל כר"ש ולכך בעי קרא מיוחד לחמץ לאסור ח"ש ע"ש בפמ"ג וא"כ חדש דג"כ יש היתר לאיסורו לא ילפינין מחלב וקרא מיוחד ליכא בחדש וא"כ ח"ש מותר מן התורה וא"כ היו יכולין לאכול עס הפסח חצי שיעור מצה וא"כ נסתר פירוש הגאון ישועת יעקב בירושלמי ואמנם י"ל כיון דשיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה א"כ שפיר לא יכלו לאכול ח"ש דשמא יש בו כשיעור ויש בו איסור חדש ושפיר פריך בירושלמי מעתה לא אכלו ישראל מצה בע"פ וזה ברור

(ב) ובזה מתורץ ג"כ קושית הגאון יונתן ז"ל דמקשין משמו אהא דאמר בירושלמי שניא הוא דעשה דוחה הל"ת והקשה כיון דהשיעורין נשתכחו אז היו אסורין לאכול שמא הוא יותר מהשיעור ואין בהיותר משיעור מצות עשה ויש בו איסור קדש ולפמ"ש א"ש דשפיר אכלו ואין לומר שמא הוא יותר מהשיעור זה אינו דהא יש ס"ס שמא הוא ח"ש ומותר ואת"ל שהוא יותר מח"ש שמא הוא כשיעור מכוון ודחי העשה הל"ת וס"ס משם אחד לא הוי דהא יש נ"מ בין הספקות דספק שמא הוא פחות מכשיעור מותר לאכול אפילו יש ישן אבל ספק שמא הוא כשיעור מכוון ודאי העשה הל"ת אינו מותר אלא כשאין שם ישן אבל כשאפשר לצאת. בישן ולקיים שניהם לא דחי העשה הל"ת וכשיש נ"מ בין הספקות לא הוי משם אחד כמ"ש השיך גבי בכור ודו"ק. והנה לר' יהודא דס"ל חמץ לאחה"פ אסור מן התורה א"כ אין היתר לאיסורו ולא צריך קרא דלא יאכל לח"ש ואמנם לר' יהודא דס"ל דברים ככתבן וליכא למילף מנבלה צריך בלא"ה קרא דלא יאכל לאיסור הנאה גם צריך תלתא קראי לר' יהודא כמבואר בש"ס ואין להאריך כאן. ואמנם לר"ש דס"ל כל שהו למלקות לא אתי שפיר וגם שינויא דירושלמי מהא דתגרי עכו"ם מביאין להם מח"ל ל"ש לר"ש דס"ל חדש נוהג בח"ל וצ"ל דאעפ"כ אינו נוהג בשל עכו"ם והוא סמך למנהגנו וי"ל דר"ש ס"ל כחזקיה וכמ"ש תוס' בפסחים דף כ"ב ע"א ד"ה ור"ש ולא צריך קרא דקצירכם להיתר הכאה ואייתר ליה קרא דקצירכם לקצירכם ולא קציר עכו"ם ואמנם הרמב"ם פסק כר' אבהו בפ"ח מה' איסורי מאכלות ע"ש וע' ברא"ש חולין בסוגיא דשולח אדם ירך לנכרי דהוכיח דהלכה כחזקיה ולפ"ז י"ל דהירושלמי ס"ל כר' אבהו דלדידיה אתי קצירכם להיתר הנאה אבל לפי מה דפסק הרא"ש כחזקיה אייתר קצירכם להורות קצירכם ולא קציר עכו"ם ונסתר הראיה מהירושלמי דחדש נוהג בשל עכו"ם ונקטינין דאינו נוהג בשל עכו"ם ויש סמך גדול למנהג ישראל שאין נזהרים ואיסור חדש דכיון דאפילו בא"י אינו נוהג בשל עכו"ם מדאורייתא גם מדרבנן לא החמירו בח"ל וזה ברור

(ג) והנה ראיתי להגאון מהרש"ק בספרו ברכת הזבח שהשיג על אא"ז הב"ח ז"ל מהא דאמר ר"ש בן יוחאי ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כו' וה"ה לערלה בשתים ואמאי לא אמר דה"ה לערלה בשלש דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וערלה מפורש במשנה דנוהג בשל עכו"ם ע"ש וכתב דהוא ראיה שלא כדעת הב"ח והנה לפמ"ש אינה ראיה כלל דודאי לר"ש דס"ל דחדש נוהג בחוץ לארץ דאורייתא י"ל שפיר דאף בשל עכו"ם אסור אבל לדידן דחדש הוא בח"ל מדרבנן י"ל דבשל עכו"ם לא גזרו וכמ"ש בליקוטי מהרי"ל דא"צ ליזהר מחדש דחדש בח"ל דרבנן והיינו כיון דבשל ישראל הוא רק איסור דרבנן לא גזרו בעכו"ם וז"ב וע' פרק א' דמסכת ערלה משנה ב' דהרב ברטנורא פירש שנטע עכו"ם לישראל וא"כ אין כאן ק"ו אלא דהרמב"ם פסק אפילו נטע לעצמו וזה דעת הרא"ש שם וי"ל דזה תלוי אם ערלה בח"ל מן התורה וה"ה לעכו"ם בארץ ויש בזה עיקולי ופשורי ואין להאריך

(ד) ואמנם בלא"ה לא קשה על הב"ח דהא הרא"ש בתשובה הביא ראיה דחדש נוהג בשל עכו"ם קל וחומר מערלה דאינה נוהגת בח"ל ונוהגת בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בחוץ לארץ דנוהג בשל עכו"ם ע"ש וכבר כתבתי דאין זה ק"ו דהא ערלה בח"ל הל"מ וא"כ נוהגת בח"ל ואמנם ר"ש דלמד ערלה מחדש בק"ו בע"כ דלית ליה הלכה למשה מסיני דהא הקשו התוס' למה ליה הל"מ נילף ערלה בק"ו מחדש ותירצו דאצטריך הל"מ דלא נימא כלאים יוכיחו ע"ש דכלאים אמעטו משדך ע"ש וא"כ ר"ש דס"ל כלאים נוהג בחוץ לארץ ולא שייך לומר כלאים יוכיח למה לי הלכה למשה מסיני וע"כ דר"ש לית ליה הלכה למשה מסיני וז"ב וא"כ א"א לומר וה"ה לערלה בשתים דערלה נוהג בשל עכו"ם וחדש אינו נוהג בשל עכו"ם דהא כל כמה דלא ידעינין אם ערלה נוהג בחוץ לארץ ונימא דאין ערלה נוהג בח"ל א"כ שפיר איכא קל וחומר דהרא"ש דחדש נוהג בשל עכו"ם מק"ו דערלה דאינו נוהג בח"ל ונוהגת בשל עכו"ם ק"ו לחדש דנוהג בח"ל דנוהג בשל עכו"ם דהא הל"מ ל"ל לר' שמעון אבל לפי האמת דערלה נוהג בח"ל לר"ש מק"ו ולדידן מהל"מ שוב נסתר ק"ו דהרא"ש ושפיר י"ל דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וכדעת אא"ז הב"ח ז"ל ולדעתי הדברים נכונים וברורים בס"ד

(ה) והנה הגאון ישועת יעקב הביא בשם גדול אחד ראיה לשיטת הב"ח מהא דאמרינין במנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא ק"ו הוא מה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה דאסור להדיוט אינו דין דאסור לגבוה ואמר מנחת העומר יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש ומשני בשביעית ע"ש וקשה דעדיין י"ל שכן מתרת חדש של עכו"ם בשביעית שאינו נוהג בהן שביעית וע"כ דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ע"ש וכמדומה שראיתי ראיה זו בס' קרבן ראשית בימי ילדותי שכתב זה להגאון מהור"ר משולם זלה"ה אב"דדק פרשבורג ואיני זוכר עה השיב לו הגאון זלה"ה ועתה הגיע לידי ספר שו"ת גאוני בתראי וראיתי בו תשובת הגאון תוי"ט שהביא בשם אבי אסף דחדש נוהג בשל עכו"ם כו' וסיים. ועוד הביא ראיה ממנחות מתיר חדש כו' ואפשר כוון לראיה זו