בית א-ל א מו

(ג) והנה מה שכתב ההפלאה דק"ו ושל הרא"ש הוא דערלה אף דהיא בח"ל הלכה למשה מסיני אינה מפורש בקרא דנוהג בח"ל ובחדש מפורש בקרא ע"ש לכאורה יש לומר דאם נילף ערלה מחדש דנוהג בח"ל וכדאמר ר' שמעון בש"ס שוב הוי ליה כמפורש בקרא דק"ו אדם דן מעצמו וא"כ שיב ליבא למילף חדש מערלה דנוהג בשל עכו"ם ואמנם דברי ההפלאה במחכ"ת לכאורה דחוקים דמה לי הל"מ ומה ל' מפורש בקרא הא תרוייהו דאורייתא הן אמת דדעת הר"ן בנדרים דכל שאינו מפורש בקרא שבועה חלה עליו דאין דינו כדאורייתא ממש וע' מ"ש לעיל בפרק א' אות ד' ומה שהעתקתי מגליון הרמב"ם ומשו"ת נודע ביהודא ולדבריו יש לקיים דברי ההפלאה והדברים עתיקים ואמנם יש לפרש תשובת הרא"ש בפשיטות דהרא"ש הביא ראי מק"ו מערלה מה ערלה דהלכה למשה מסיני דספקה מותר דכך נאמרה הלכה דודאי אסור וספקה מותר ומ"מ נוהגת בשל עכו"ם מכ"ש חדש דספקה אסור בח"ל שנוהג בשל נכרי וזה ברור ומעתה צדקה משפטי דדי לבא מן הדין להיות כנידון וספקו מותר ולדעת הרמב"ם אף ודאי מותר כל שאינו רואהו קוצר והוא פתח שער היתר למדינות אלה שחיפשו חפש מחופש למצוא מקום להציל כמה גדולי הדור שנכשלו ח"ו בדבר הזה כמ"ש הט"ז ז"ל

ודו"ק

(ד) והנה אא"ז הגאון בעל ב"ח ז"ל תמה על הרא"ש דיליף ק"ו מערלה לאיסור חדש דנוהג בשל עכו"ם והא איכא למפרך מה לערלה שכן אסור בהנאה ואין היתר לאיסורו כמ"ש בקידושין דף ל"ח וגם לפמ"ש ההפלאה לפרש קצירכם דכל ישראל היינו למעט של נכרי ע"כ כיון דהתורה מיעטה של נכרי לא אפשר ללמוד מק"ו לסתור הכתוב ואדרבה על פי זה יומתק הא דאמר בפסחים שם למ"ד דלא יאכל רק איסור אכילה משמע א"כ קשה קצירכם למה לי ומשני ואידך קצירכם דכל ישראל משמע והיינו דלמ"ד לא יאכל איסור הנאה משמע איצטרך קצירכם שלכם יהא להתיר חדש בהנאה וכיון דגמרינין דחדש מותר בהנאה ממילא ליכא למילף דחדש נוהג בשל עכו"ם מקל וחומר מערלה דאיכא למפרך דמה לערלה דאסור בהנאה כמ"ש הב"ח ושפיר ידעינין דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ מהאי קצירכם תרתי שמעינין אבל למ"ד לא יאכל רק איסור אכילה משמע א"כ לא צריך קצירכם להתיר חדש בהנאה וממילא לא איכא ק"ו מערלה וא"כ בלא קרא דקצירכם ידעינין דחדש אינו נוהג בשל נכרים דהא ליכא ק"ו מערלה ומשני קצירכם דכל ישראל משמע כפירש"י דאורחיה דקרא לאשתעויי הכי ולא פירש כפירש ההפלאה דלמעוטי של נכרים אתי דלזה לא צריך קרא דקצירכם דבלא קרא ידעינן דחדש אינו נוהג בשל נכרי דליכא ק"ו וע"כ דאורחא דקרא לאשתעויי הכי משא"כ לר' אבהו שפיר צריך קרא דקצירכם להתיר חדש בהנאה ומינה ידעינן ג"כ דאינו נוהג בשל נכרים ותרתי שמעינין מיניה ודו"ק בסוגיא זו ותבין היטב

(ה) וראיתי להריטב"א שהקשה אהא דמשני לא הוי צריכי והקשה הא הוי צריכין לאכול מצה בליל ט"ו וכבר הרגשתי בזה לעיל בפרק ג' אות ב' והנחתי בצ"ע לפירוש ר"י בתוס' וגם הקשו בתוס' בשם ר"א בן עזרא וכן הקשה בירושלמי הא ממחרת הפסח היינו ט"ו ומאי פריך ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל ע"ש ואני מוסיף דהא קרא כתיב בארבעה עשר יום לחדש הראשון פסח לה' הרי דיום י"ד נקרא פסח וממילא ממחרת הפסח היינו ט"ו והנה כבר כתבתי דלפירוש ר"ת א"ש ואמנם פירושו דחוק דסכינא חריפא מפסקא לקרא ואמנם יש ליישב ע"פ דרכו דבאמת ממחרת הפסח היינו ט"ו אלא דקושית הש"ס הוא למ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע אמאי לא אכיל בי"ד אלא ע"כ דאקריב עומר והדר אכיל ולכך לא אכלו בי"ד משום איסור חדש והא דאכלו בט"ו היינו לקיים מצות עשה דאכילת מצה דהעשה דוחה הל"ת דחדש וקשה למ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה משמע דמזה מוכח דכבר נאסר להם חדש משנכנסו לארץ ומשני דלא הוי צריכי דנסתפקו ממן שבכליהם והא דאכלו בליל ט"ו היינו דלקיים מצות אכילת מצה לזה לא יצאו במן שבכליהם דאינו מחמשת המינין ובזה נתיישב הכל וסרה התלונה מעל חז"ל דבאמת פירשו ממחרת הפסח היינו בט"ו כפשטיה וגם הקרא אתי על מכונו ומכוין לפירוש ר"ת דממחרת הפסח היינו בט"ו דהוצרכו לאכול מצה ע"ש ואין דוחק כלל בקרא ודו"ק היטב

(ו) ובזה נתיישב מה שהקשה א"ז הב"ח ז"ל אמאי אצטריך לסיים מעיקרא לא אכיל הא בלא"ה ה"ל להקשות איך אכלו בט"ז הא לא איקרוב עומר דמהיכן הקריבו ומזה הוכיח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ולכך לא מצי להקשות איך אכלו בט"ז די"ל משל עכו"ם אכלו והוצרך להקשות דא"כ מעקרא אמאי לא אכלו וע"כ דלא היה להם משל עכו"ם וקשה איך אכלו בט"ז ע"ש והביאו הש"ך בסימן רצ"ג סק"ו ע"ש שדחה ראיתו ואמנם לפמ"ש א"ש דלא מצי להקשות איך אכלו בלא הקרבת עומר מן החדש דהא כתבתי דהאי ממחרת הפסח היינו ט"ו ושפיר אכלו מן החדש דעשה בערב תאכלו מצות דחי לאו דחדש רק דהקשה אמאי לא אכלו בי"ד למ"ד מושבות לאחר ישיבה וירושה משמע נמצא שלא נאסר להם חדש כלל וע"ב כמ"ד מושבות היינו בכל מקום שאתם יושבים וחדש שפיר נאסר להם וע"כ דאקריב עומד והדר אכלו ומהיכן הקריבו ואמת דגם הש"ך בתירוץ שני תירץ כה"ג ע"ש אלא דלפי שיטתו האי ממחרת הפסח הוא בט"ו אבל לדידי הוא כפשטי' וכמ"ש באופן דאין ראיה מזה לשיטת א"ז הב"ח ז"ל דחדש אינו נוהג בשל נכרי ואמנם כבר כתבתי דאף אם נוהג בשל נכרי מ"מ בחוץ לארץ י"ל דלא החמירו דאפילו בשל ישראל הוא מדרבנן כמ"ש מהרי"ל בתשובה א א וביארתי היטב ע"ש ודו"ק

פרק

חמישי

(א) והנה הגאון הפלאה הקשה על התוס' שהקשו לילף מק"ו מחדש והקשה הא צריך הלכה למשה מסיני לאיסור הנאה דחדש מותר בהנאה ע"ש ולע"ד י"ל דא"כ קשה ל"ל קרא דקצירכם להיתר הנאה דחדש הא בלא"ה ידעינן דחדש מותר בהנאה דאי חדש אסור בהכאה קשה למה לי הלכה למשה מסיני הא ילפינין מחדש וע"כ דחדש מותר בהנאה ואתי הל"מ לאוריי דערלה בח"ל אסור בהנאה ושפיר הקשו תוס' ותירצו דמק"ו ליכא למילף די"ל כלאים יוכיחו ע"ש ולמ"ד קצירכם דכל ישראל משמע וכפי פירוש ההפלאה למעט דנכרי ממילא ליכא למילף בק"ו מחדש לאסור ערלה של, עכו"ם בחוץ לארץ ועל זה צריך הלכה למשה מסיני וזה ברור

(ב) והנה התוס' הקשו על הירושלמי דפריך למה לא תני חלה עמהן והקשו התוס' אמאי לא פריך וליתני תרומות ומעשרות עמהן וכי תימא דהן דרבנן ובמתניתין רק דאורייתא תני דהא גם חלה דרבנן ואפ"ה פריך ע"ש ויש לדקדק דה"ל להקשות הא כלאים ג"כ דרבנן כפירש"י במשנה הכלאים מד"ס ואפשר משום דהרכבת אילן דאורייתא ואמנם הריטב"א הקשה תא כלאים דרבנן ותני ע"ש ואמנם נראה דהתוס' פירשו הירושלמי דעל ר"א פריך ולמסקנא דתני במתניתין ר"א אימר החדש ולא אף החדש דר"א ס"ל אין ערלה בח"ל וא"כ לא תני ר"א ערלה וכלאים כלל וע"כ הוצרכו התוס' להקשות אהא דפריך בירושלמי אמאי לא תני חלה דהוא דרבנן ה"ל למפרך אמאי לא תני תרומות ומעשרות דרבנן כמו דפריך אמאי לא תני חלה ולא הוי מצי להקשות הא תני כלאים דרבנן דהא ר"א לא תני כלאים כלל אבל הריטב"א פירש דהירושלמי פריך על הת"ק וכמו שפירש א"ז הב"ח ז"ל בשו"ת גאוני בתראי ע"ש ולכך הקשה דהא תני כלאים דרבנן וזה ברור ועכ"פ יש מזה סייעתא לסברת א"ז הב"ה ופירושו מהריטב"א דפירש כן ועל פי זה דחה ראית התוס' מהירושלמי דחדש נוהג בשל נכרים ע"ש בשו"ת גאוני בתראי והתוס' לפי פירושם בירושלמי דעל ר"א פריך שפיר הביאו ראיה ממנו דחדש נוהג בשל נכרים וז"ב ובזה א"ש קושית א"ז מהרש"א ז"ל אמאי לא כתבו דהא תני ערלה דהוי ג"כ דרבנן ולפמ"ש א"ש דהא הירושלמי לשיטת התוס' אר' אלעזר פריך ור"א בהדיא ס"ל אין ערלה בחוץ לארץ כדאמרינין בש"ס דף ל"ט ע"א ודו"ק

(ג) והנה ההפלאה הקשה אהא דאמר בירושלמי ויביא עשה וידחה ל"ת דחדש הא אמרינין בפסחים דף ל"ו אין יוצאין במצה של טבל דכתיב שבעת ימים תאכל מצות לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום לא תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משרש בל תאכל טבל וה"ה כאן דאיסורו משום בל תאכל חגש ועוד הקשה דאפילו לרבנן דר"ש דס"ל איסור חל על איסור מ"מ ה"ל מצוה בעבירה כפרש"י ע"ש ואמנם עפמ"ש לעיל פרק ב' אות אי א"ש דכאן לא שייך כל זה דהא אפילו כתלי דחזירא הותר להם אלא דלקיים מצות מצה לא הותר ול"ש לומר אילו היה חונן היה אסור משום בל תאכל חדש דאם היה חמץ היה מותר משום חדש ככל האיסורין שהותר להן וכן לא שייך מצוה הבאה בעבירה דאפילו כתלי דחזירי הותר להן וז"ב ומעתה א"ש ג"כ קישות העולם אמאי. לא פריך על הא דמנחות כתוב אחד אמר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד שבעת ימים הא כיצד ששה מן החדש שבעה מן הישן הא ליתי עשה ולדחי ל"ת ע"ש וכבר תירצתי בזה ואמנם לפמ"ש א"ש דעל הש"ס אין קושיא די"ל דאין יוצאין בחדש משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ולא זה שאיסורו משום בל תאכל חדש וכן משום מצוה הבאה בעבירה כקושית ההפלאה אבל אקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכיל מעקרא לא אכיל שפיר פריך ליתי עשה ולדחי ל"ת דהתם לא שייך קושיות ההפלאה כמ"ש דהא אפילו כתלי דחזירי הותר להן וכמ"ש ודו"ק היטב. והנה ראיתי ברמ"א