בית א-ל א מה
Beit el part 1 45 · בית א-ל א · free full Hebrew text
Open in the reader →דהותר להם כתלי דחזירי הוא ג"כ מקרא זה ואכלה את שלל אויבך כדאיתא בחולין דף י"ד וא"כ כמו דכתב ראבי"ה דבמצה לא אשתרי דמצוה שאני כמו כן הוא כתלי דחזירי דאף דלהדיוט שרי במצוה לא הותר והוא דבר חדש ואמת ואזדא לה תמיהת השאגת הארי' וז"ב בזה א"ש מה דמקשין העולם בשם הגאון מהור"ר יונתן ז"ל דמה פריך בירושלמי לדחי עשה את ל"ת הא שיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה וא"כ איך יאכלו חדש דילמא יאכלו יתר מהשיעור וגם קושית הגאון מחנה לוי דהא בעינן מצה הראויה לשבעה וכאן אינה ראויה לשבעה דאחר ליל ט"ו דשוב ליכא עשה תיאסר משום חדש ולפמ"ש א"ש הכל דהא יותר משיעור המצוה שוב הוא מותרת מטעם דאשתרי כתלי דחזירי וכן לכל שבעת הימים דליכא מצות עשה היא מותרת מטעם זה ושפיר ראויה לשבעה וזה ברור
(א) ע"פ מ"ש בפרק הקודם בישוב קושית השאגת אריה יש לפרש דברי הירושלמי בפשיטות דאמר מה שתגרי עכו"ם מביאין להם וכרבי ישמעאל דאמר מושבות לאחר ירושה וישיבה ולא דריש בכל מקום שאתם יושבים וא"כ שפיר הביאו להם תגרי עכו"ם מחוץ לארץ אבל ממה שגדל בארץ לא יכלו לאכול מצה של מצוה דאף דמושבות לאחר ירושה וישיבה הוא היינו משום דכל ז' שכבשו וחלקו אפילו כתלי דחזירי הותר להם וה"ה חדש רק למצה של מצוה לא יכלו לצאת בה ולכך הוצרכו למה שתגרי עכו"ם הביאו להם מחוץ לארץ אבל ממה שגדל בארץ לא יצאו ידי חובת מצה משום דהיה מחדש ואף שהיה מותר מ"מ ידי מצוה לא יצאו ודו"ק ובזה א"ש גם קושית העולם שהבאתי בפרק א' אות ה' הא דלא הקשו התוס' אהא דמנחות כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות כו' וליתי עשה ולדחי ל"ת ולפמ"ש א"ש דעל זה שפיר י"ל דבעינן מצה הראויה לשבעה כקושית הגאון מחנה לוי רק על מה דישראל בכניסתן לארץ לא אכלו מצה שפיר הקשו דבזה לא שייך זה דהא ראוי לשבעה דהותר להם אפילו כתלי דחזירי כמ"ש ודו"ק היטב
(ב) והנה בקדושין פריך בשלמא למ"ד מושבות בכל מקום שאתם יושבים היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל דאקריב עומר והדר אכיל אלא למ"ד מושבות לאחר ישיבה וירושה ניכול לאלתר ומשני לא הוי צריכי דהי' מסתפקים ממן שבכליהם ע"ש וקשה לי מ"מ אמאי לא אכלו מצה בליל ט"ו לקיים מ"ע של בערב תאכלו מצות דודאי במן שהי' בכליהם לא יצאו ידי חובת מצה דלא היה מחמשת המיכן והוא תמוה לכאורה ולפירוש רבינו תם בתוס' ד"ה ממחרת דקרא דויאכלו מעבור הארץ היינו מן הישן ממחרת הפסח מצות שהרי הוצרכו לאכול מצות כו' א"ש אבל לפי' ר"י שם בתוס' קשה וצ"ע והנה הש"ך ז"ל הוכיח מהש"ס דחדש נוהג בשל עכו"ם וזה לשונו דהא כיון דפריך מהיכן הקריבו ע"כ מסיק אדעתי' דכל ארץ ישראל של עכו"ם היתה ואפילו הכי כי דייק ממחרת הפסח אכיל מעקרא לא אכיל לא קשיא ליה אלא מהיכן הקריבו אבל האי דמעיקרא לא אכיל אתי ליה שפיר שמע מינה דנוהג בשל עכו"ם ע"ש דהשיג על א"ז הב"ח דכתב להוכיח דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם מש"ס זו ע"ש בסימן רצ"ג ס"ק ז' ולע"ד נראה דלא קשה כלל דהא התוס' הקשו הא ארץ ישראל מוחזקת היא להם ולא הוי קציר עכו"ם ותירצו דמ"מ יש לעכו"ם חלק במה שזרע ע"ש וא"כ א"ש דלענין להקריב עומר שפיר פריך והיכן הקריבו קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו"ם דאף דהיתה מוחזקת להם מאבותיהם מ"מ גם לעכו"ם יש חלק בקציר זה והוי קציר עכו"ם דאין ברירה בדאורייתא אבל אעפ"כ החדש אסור דהא יש בו חלק לישראל דמוחזקת היא להם מאבותיהם וזה ברור וכמדומה ששמעתי בילדותי שבשו"ת כנסת יחזקאל העיר בזה ואיננו ת"י כעת ונסתלקה הוכחת הש"ך נגד הב"ח ז"ל ועוד לאלקים מלין בזה לקמן אי"ה
(ג) והנה הגאון מחו' בעל הפלאה ז"ל העיר דאיך שייך לומר מצוה הבאה בעבירה דא"כ בכל עשה הדוחה ל"ת כגון כלאים בציצית נימא דהיא מצוה הבאה בעברה ע"ש שדרך בדרך פילפול חריף ולע"ד נראה דכיון דגילתה תורה דעשה דוחה ב"ת כגון כלאים בציצית דכתבה תורה לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך אין הל"ת חל כלל במקום העשה וכה"ג כתב רש"י בברכות גבי ולאחותו ע"ש ולא שייך מצוה הבאה בעברה דאין כאן עברה כלל וז"ב ובזה אמרתי לפרש כוונת הירושלמי דאמר על דעתיה אין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתובה בצידה ונדחק הר"ש בפירושו דאיך יחלוק אמאי דקיי"ל עשה דוחה ל"ת ולפמ"ש י"ל דהיכא דכתיבה בצידה גילתה תורה דאין כאן ל"ת כלל ואין כאן מצוה הבאה בעברה כלל אבל אם אין כתובה בצידה דלא גילתה תורה שאין כאן עברה כלל אלא דאנן אמרינין דעשה דוחה הל"ת הוי רק דחיה והוי שפיר מצוה הבאה בעברה ועדיין לא נחה דעתי בזה וכמדומה דהגאון שאגת אריה עמד בזה
(ד) והנה מה שכתבתי לעיל בפרק ב' אות ב' דטעם דבעי בעידנא הוא דאולי לא יקיים העשה אתי שפיר מה שראיתי להגאון בעל פרי מגדים בספרו שושנת העמקים כלל ג' דחקר בהא דקיי"ל דבעי בעידנא ואי לא לא דחי אם לוקה על הלאו אי לא הוי בעידנא וכתב דמפסחים דף מ"ז יש ראיה דאמר והא ראויין לכתשן כלאחר יד ומאי קושיא הא בעידנא דמיעקר לאו דחרישה לא מקיים העשה דכסוי דמחוסר כתישה ואי אמרינן דלא לקי א"ש דפריך אמאי לוקה ע"ש והיינו לפמ"ש דהא דלא דחי היינו מספק שמא לא יקיים העשה אבל ללקות לא שייך להלקותו מספק וזה ברור ולפ"ז י"ל הא דבעי בעידנא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא מוקמינין לי' אחזקת כשרות דודאי יקיים העשה וא"ש בזה הא דהקשיתי על השאגת אריה דפירש הירושלמי על הקצירה ושני דעשה דוחה ל"ת והקשיתי דלא הוי בעידנא ולפמ"ש א"ש דזה גזרה דרבנן אבל אז כשנכנסו ישראל לארץ לא נגזרה עדיין גזרה זו ובפרט לדעת הרמב"ם דמה"ת כל הספקות לקולא ושפיר משני בירושלמי שניא הוא דעשה דוחה ל"ת ודו"ק
(ה) והנה התוס' הביאו ראיה דחדש נוהג בשל עכו"ם מהא דפריך בירושלמי אמתניתין דף ל"ו כל מצוה שהיא תלויה בארץ כו' חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש ופריך בירושלמי אמאי לא תני חלה עמהם ומשני לפי שאינה נוהג בשל נכרים משמע דחדש דקתני במתניתין נוהג בשל נכרים ע"ש בתוס' ד"ה כל מצוה ובימי חרפי אמרתי בכוונת הירושלמי דאמר לפי שאינה בעיסה של נכרים ולכאורה מה ענין זה למתניתין דתני כל מצוה שהיא תלויה בארץ כו' ומה בכך שאינו נוהג בשל נכרים ואמרתי דכוונתו דהא עיקר חיוב חלה הוא בשעת גילגול העיסה אם גילגלה ישראל חייבת בחלה ואם גילגלה נכרי פטורה ואפי' היה עיסה של עכו"ם ונתנה לישראל קודם שגילגלה חייבת בחלה וכן להיפך כמ"ש ביו"ד סימן ש"ל א"כ לא שייך לקרותה תלויה בארץ דהיינו חובת קרקע כדאיתא בש"ס ולא חובת הגוף ע"ש דהא תלויה בגוף המגלגל אם הוא ישראל או גוי ולכך לא תני לה בהדי מצוה שהיא תלויה בארץ ואם כן אין ראיה מכאן לחדש שאף דאין נוהג בשל עכו"ם מ"מ עיקר חיובו היא בקרקע דהא אף הקצירה אסור משא"כ בחלה דעיקר חיובו הוא בשעת גילגול בתלוש ותלוי בהמגלגל אם הוא ישראל או עכו"ם וז"ב שוב ראיתי בהפלאה שכתב ג"כ סברא זו אלא שלא פירש כן דברי הירושלמי ע"ש
(א) והנה הגאון מהרי"ל בתשובה כ' דחדש בחוץ לארץ דרבנן והביא ראיה ממנחות דרב פפא ורב הונא אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר כו' ולפ"ז י"ל דכי גזרו חז"ל על חדש בח"ל היינו בשל ישראל דבארץ הוא דאורייתא ולכן גזרו בח"ל אטו ארץ ישראל אבל בשל נכרי דבארץ גופה אינו נוהג בשל נכרי דאף דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר היינו שלא להפסיד מתנות הלוים אבל מה"ת יש לו קנין וצ"ע ברמב"ם הלכות מעשר ועמ"ש שם בחידושי ובלא"ה כתב א"ז הב"ח ז"ל דלענין חדש יש לו קנין ע"ש ועפ"ז א"ש מ"ש בליקוטי מהרי"ל דאין צריך להיות נזהר מחדש דאינו אלא דרבנן והיינו דבח"ל אינו אלא מדרבנן ובשל נכרי לא גזרו וע"ש היטב
(ב) והנה הרא"ש בתשובה הביא ראיה מערלה דמותרת בחוץ לארץ ואעפ"כ נוהגת בשל עכו"ם מכ"ש חדש דנוהג בחוץ לארץ מן התור' דנוהג בשל עכו"ם ואמנ' לדעת מהרי"ל דחדש בח"ל דרבנן אין כאן קל וחומר והפני יהושע כ' דהרא"ש אזיל למ"ד ערלה בח"ל הלכות מדינה ומדאורייתא מותרת ולכן הוכיח מזה בק"ו לחדש וההפלאה כתב דאף למ"ד הלכה למשה מסיני וקיי"ל כותי' מ"מ יש ק"ו דהק"ו הוא דאינה מפורש בתורה ע"ש אמנם לדעת מהרי"ל דחדש בח"ל דרבנן ודאי דליכא ק"ו מערלה ושפיר י"ל דאינו נוהג בשל עכו"ם וא"כ דברי מהרי"ל נכונים דכיון דחדש בחוץ. לארץ דרבנן א"כ א"צ להיזהר בשל גוי דהא ליכא ק"ו מערלה ודו"ק. ואמנם י"ל דאף לדעת הרא"ש דילפינן חדש בק"ו מערלה מ"מ די לבא מן הדין להיות כנידון וכמו בערלה ספקה מותר כן בחדש ולפ"ז לדעת הרמב"ם דאפילו יודע שהיא של ערלה כל שאינה רואה בעיניו שלקט מן הערלה מותר ה"ה בחדש ולפ"ז יש היתר ברור בזמנינו שהכל של גוי ואפילו לדעת שאר הפוסקים מ"מ אם הוא ספק מותר ודו"ק: