בית א-ל א מג

בתרומה ע"ש מבואר מסתמא דש"ס כת"ק ועלה פסק רבינו כהוגן

(יז) פרק ז' הלכה ד' היו רוב הקהל זבים ומיעוטן טמאי מת אותן ט"מ אין עושין כו' הא דלא נקט הי' רוב הקהל טמאי שרץ דג"כ אין עושין בטומאה לדעת רבינו רפ"ו י"ל דזה אינו דהא חייבים לטבול וישחטו עליהם ואם לא טבלו חייבים כרת וה"ל מזידים וז"פ ויש להסתפק בקטנים למ"ד שה לבית אבות דאורייתא אם הם ג"כ מצטרפין לרוב הקהל ונראה כיון דאין עליהם חובה לעשות פסח אף דיכולים להמנות על פסח אין מצטרפין וצ"ע ובחידושי כתבתי דיש להביא קצת ראיה מהא דהי' ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים דאמרינן מטמאין אחד מהן בשרץ ופריך ויטמאוהו במת נמצא אתה מדחהו מחגיגתו ע"ש וקשה יטמאו קטן במת דהקטן אינו חייב בראיה כמו שכתוב רבינו פ"ב מהלכות חגיגה הלכה ד' ע"ש אלא ודאי דהקטנים אינם מצטרפין וצ"ע הלכה ז' יחיד שנטמא בספק רשות היחיד הרי זה ידחה לפסח שני זה פלוגתא בירושלמי דר"י אמר משלחין אותו לדרך רחוקה ע"ש היטב וכתבתי פירושו בחידושי וכאן אקצר כי אין ירושלמי דמועד עמדי כעת

(יח) פרק ח' הלכה ג' הרב כ"מ הביא המכילתא הפסח נאכל א אכילת שובע ואין מצה ומרור נאכלין אכילת שובע כלומר אחר אכילת מצה ומרור יאכלוהו ע"ש ובפסחים דף קי"ט ודף ק"ך איכא פלוגתא דאמוראי אי מפטירין אחר מצה אפיקומן ופסק רבינו בפרק ששי הלכה י"א מהלכות חמץ ומצה דמדברי סופרים אין אוכלין אחר מצה כלום אפילו קליות ואגוזים והיינו כדי שישאר טעם מצה בפיו אבל פסח איכא טעמא אחרינא בירושלמי דלא יבוא לידי שבירת עצם ואמנם מדברי רבינו משמע דהטעם הוא כמו כל המנחות דנאכלין אכילת שובע ע' תוס' שם ד"ה מפטירין והוא דאורייתא אבל במצה הוא רק דרבנן ובחידושי לפסחים כתבתי שם הלכה הנ"ל ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו וכתב מארן ז"ל ובמשנה פרק האשה דף צ"א ואפילו חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית ואמנם רש"י שם פירש שבין כולם יאכלו כזית וא"כ אין להביא ראיה משם אבל רבינו פירש לעיל פרק שני הלכה ג' דכל אחד יאכל כזית והנה לעיל הקשיתי על רש"י דאם אין כולם ביחד יוכלו לאכול רק כזית א"כ ודאי יבוא לידי נותר ע"ש הלכה י"ד ואין צולין שני פסחים כאחד אפילו גדי וטלה. בש"ס פליגי רב ולוי רב סבר ריחא מלתא ופירש מפני התערובות טעמים ומ"ס ריחא לאו מילתא ופירש מפני תערובות גופים ורבינו פסק כמ"ד ריחא לאו מלתא וע' ברי"ף ובמ"א סימן תמ"ז ובמ"א כתבתי

(יט) פרק תשיעי הלכה ז' המאכיל כזית מן הפסח בין מפסח ראשון בין מפסח ב' מארן ז"ל כתב הכי משמע בפרק מי שהיה טמא דף צ"ו והיינו מדכתיב ועבדת ע"ש ואני תמה דשם בדף צ"ה מרבינין רק לא תוצא ואכילת נא ואמנם לפמ"ש התוס' ד"ה בכללי' דבלאו מצות ומרורים מרבינין הכל י"ל דא"ש ועתוס' ד"ה מה בין ועמ"ש לקמן. בפרק עשירי הלכה ט"ו

(כ) פרק עשירי הלכה י"א כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וחותך העצמות מן הבשר ומפרקן אם רצה וכשיגיע לגיד מוציאו ומניחו עם שאר העצמות והגידים כו' ואין מחתכין אותו אלא צולין אותו שלם כו' והראב"ד ז"ל צווח ככרוכיא וכתב בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות הראש ואם אזכה ואוכל פסח ויבוא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו עכ"ל ולע"ד יש ליישב דברי רבינו לפמ"ש התוס' בפסחים דף ע"ד ד"ה כבולעו דאפילו למ"ד כבדא עלי' בשרא אסור מ"מ גבי פסח שרי משום דהוא רק דרבנן ופסח צריך לצלותו שלם ע"ש וא"כ גם הני גידים והקרומים וחלבו של גיד דאסורין מדרבנן התירו חז"ל בפסח דצריך לצלותו שלם והראב"ד ז"ל אפשר דס"ל כתירוץ הב' בתוס' שם שהי' מולחים הכבד תחלה ע"ש וע' בפסחים דף פ"ח פ"ט גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דפריך ונתני בשלמים כו' והא הפסח צריך לצלותו שלם ובשלמים אסור ויש ליישב והארכתי בחידושי

(חדר ז') פסק בענין

חדש

(א) כתב המחבר ביו"ד סי' רצ"ג ס"ב איסו' חדש נוהג בין בא"י בין בח"ל בין בשל ישראל בין בשל עכו"ם וכתב אא"ז הרמ"א ז"ל אבל אין להורות לאחרים במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו כי מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין עכ"ל והגאון טורי זהב כתב דאין זה כדאי מלהציל מה שעינינו רואות חכמי ישראל כמעט רובן אינן נזהרין מחדש בשום שנה כו' ומ"מ נראה ללמד זכות הגון כו' וע"ש שהביא תשובת הרא"ש שכתב דר' ישמעאל ור' עקיבא ס"ל כר' אליעזר דחדש נוהג בכל מקום והוא ט"ס דבהדיא אמר אביי מאן תכא דפליג עליה דר' אליעזר ור' ישמעאל וצ"ל ר' עקיבא ע"ש ושמעתי בשם הגאון דגול מרבבה דאמר דצריך להגיה ר' שמעון במקום ר' ישמעאל והוא בקידושין דף ל"ח דאמר שם החדש נוהג בכל מקום ע"ש וראיתי להגאון בעל ישועת יעקב שכתב דאין משם ראיה דר' שמעון ס"ל דערלה וכלאים נוהגים בחוץ לארץ ק"ו מחדש ע"ש ואנן הא קיי"ל דערלה הלכה למשה מסיני וכלאים מדברי סופרים וא"כ ע"כ משום דחדש גופי' אינו נוהג בחוץ לארץ וזה ברור עכ"ל הגאון ישועת יעקב ואני אומר דשפיר קאמר הגאון דגול מרבבה דהנה התוס' הקשו אמאי לא ילפינן קל וחומר מחדש דנוהג בח"ל ותירצו דכתיב שדך למעט זרעים שבחוץ לארץ וערלה לא ילפינין בקל וחומר דאיכא למימר כלאים יוכיחו עכ"ל התוס' ע"ש בתוס' ד"ה למעוטי שביארו היטב ולפ"ז שפיר י"ל דכוונת הרא"ש על ר' שמעון ואף דלא קיי"ל כוותי' בערלה וכלאים היינו מדכתיב שדך אבל בלא"ה הוי ילפינין בקל וחומר מחדש ודו"ק

(ב) וראיתי בתשובת גאוני בתראי פילפול בין אא"ז הגאון בעל בית חדש ז"ל ובין הגאון בעל תוי"ט ז"ל בפירוש דברי הירושלמי דאמר מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי פסחים ומשני ממה שתגרי עכו"ם הביאו להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה סתם לאחר ירושה וישיבה הוא עכ"ל הירושלמי והוא סתום ופירש בהן א"ז בעל ב"ח ז"ל דהכי קאמר דר' ישמעאל דדריש מושבות לאחר ירושה וישיבה היינו הבאת העומר אבל החדש נאסר מיד ולפ"ז קשה ממה אכלו כל י"ד שנה שכבשו וחלקו אלא ודאי ממה שתגרי עכו"ם הביאו להם וזה פירוש הירושלמי והוא פירוש מחודד ע"ש והגאון בעל תוי"ט יצא לקראתו וסתר פירושו באמרו דהא עיקר מושבות בחדש כתיב ואיך נאמר דדריש מושבות על הבאת עומר ולא על חדש ע"ש דדחה פירוש א"ז הב"ח בשתי ידים והאריך ע"ש ואני בימי חרפי נתתי לבי ליישב דברי אא"ז בעל ב"ח בכל מקום אשר השיגו עליו הבאים אחריו כאשר השיגה ידי וגם בזה אמרתי ליישב דברי קדשו ואומר ברור דהירושלמי לא כיון לר' ישמעאל דאמר כל מושבות שנאמר בתורה לאחר ירושה וישיבה דבזה ודאי יפה אמר התוי"ט ז"ל דהא מושבת באיסור חדש כתיב בסיפא דקרא ואיך נעקור הכתוב ממקומו לנתקו לענין הבאת העומר דכתיב ברישא דקרא ועוד דהא הירושלמי לא הזכיר כלל מושבות אלא ביאות ורבי ישמעאל ביאות ומושבות בעי כדאיתא להדיא בש"ס אנא ביאה ומושב קאמינא ע"ש אלא ודאי כוונת הירושלמי לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר כל מקום שנאמרו בתורה ביאות סתם לאחר ירושה וישיבה הוא והנה בהבאת העומר כתיב כי תבואו אל הארץ לכן שפיר לא היתה הבאת עומר נוהג אלא אחר ירושה וישיבה אבל איסור חדש דכתיב ביה מושבות לכל מקום שאתם יושבים דרשינין בי' דאי לאחר ירושה וישיבה אתי כבר כתיב ביאה ולא צריך מושבות וז"ב ולפ"ז דברי א"ז הב"ח ז"ל נכונים דלפ"ז קשה ממה אכלו כל י"ד שנים שכבשו וחלקו וע"כ ממה שתגרי עכו"ם מביאין להם וזה ברור ושוב אחר זמן ראיתי בדגול מרבבה עצמו שכתב על דברי הטורי זהב הנ"ל דא"צ להגיה אלא דכוונת הרא"ש בתשובה לתנא דבי ר' ישמעאל דס"ל דביאה לחוד היינו לאחר ירושה וישיבה הוא והשתא מושבותיכם אייתר ליה וע"כ לכל מקום שאתם יושבים אתי ודו"ק עכ"ל הדגול מרבבה ונהניתי מאוד שכיונתי לדעת הגדול ז"ל וא"כ מה שכתבתי ליישב פירוש א"ז הב"ח ז"ל שריר וקיים ודו"ק היטב

(ג) ובעיקר קושית התוס' שהקשו מה צורך להלכה למשה מסיני אמאי לא ילפינין מחדש בקל וחומר לכאורה י"ל דהא אין מזהירין מן הדין ואף דר' שמעון יליף מקל וחומר היינו כיון דאיכא הלכה למשה מסיני לאיסורא עכ"פ שוב שפיר מזהירין מן הדין כמ"ש הרב המגיד דכל היכא דהאיסור מפורש שפיר עונשין מן הדין אבל אילולי הלכה למשה מסיני לא היינו מזהירין ועונשין מן הדין ואמנם התוס' הקשו שפיר על כלאים דמדברי סופרים אמאי לא ילפינין מחדש בקל וחומר ואף דאין מזהירין מן הדין מ"מ איסורא דאורייתא מיהו איכא כדאיתא במכות י"ז ע"ש ואמאי הוי רק דרבנן אבל על ערלה לא הקשו דודאי מהני הלכה למשה מסיני דילקו על ערלה בחוץ לארץ מק"ו מחדש אלא דא"כ היה ראוי שילקו על ערלה בחוץ לארץ ואמנם פשטא דש"ס לא משמע כן ולכך כתבו ואין לומר דערלה מיהו נילף בקל וחומר מחדש ועל זה תירצו שפיר דאיכא למימר כלאים יוכיחו ונמצא דאין כאן קל וחומר אלא הלכה למשה מסיני ואין לוקין עליו ובאמת דעדיין קשה ליליף ערלה מקל וחומר מחדש דמותר בהנאה ואעפ"כ