בית א-ל א מא

הוא אסמכתא לבן בע"פ שא"א לכל ישראל כו' לא גזרו ובזה יתורץ הרבה מקושית התוס' והארכתי בזה במ"א וזה שלא מנאה רבינו במנין המצות וע' בתוספות הרמב"ן על מ"ע שמנה גם זו וע' במגלת אסתר שם ודו"ק

(יז) הלכה י"ד ואינו יכול להדליק בנר אחר משו' בזיון ע' בלח"מ שהקשה מהא דכתב רבינו בפ"ג מה' מעשר שני דמע"ש אין שוקלין כו' גזרה כו' הא כאן פסק דע"י קינסא אסור וא"כ א"צ לטעם זה ע"ש ולכאורה י"ל דלטעם בזיון אם א"א באופן אחר שרי אבל לטעם גזרה דיבוא מזה חורבא דיאכל פירות מע"ש בלא פדיון אפילו בכה"ג אסור וצ"ע ויען אין הסוגיא דשבת נוגע לכאן כתבתי שם ויישבתי דעת הרמב"ם ע"ש באריכות

(יח) הלכה כ"ב ע' לחם משנה מה שכתב ליישב סתירת דברי רבינו ואעפ"כ הוא קצת דוחק כאשר יראה המעיין והנה מלשון רש"י במנחות דף נ"א ד"ה א"כ נראה דכל זמן שלא מינו אחר תחתיו היורשים חייבים להביא בכל יום מנחת חביתין וי"ל דזה פירוש חק עולם דלא תימא דרק ביום שנסתלק שכבר הוטל עליו חיוב מנחת חביתין של אותו יום צריכין היורשין להביא עבורו מנחת חביתין אלא כל זמן שלא הוקם אחר תחתיו חייבין להביא וזה פירוש מה שאמרו לר' יהודא חוקה זו תהיה לעולם ורש"י פירש דתהיה נוהג לדורות ולדעתי יש לפרש כמ"ש ולר' שמעון דדריש חק עולם שתהיה משל עולם אין זה מוכרח וז"ב. והנה הא דחזי דפשעו בה זה בודאי לאחר זמן כשלא מינו כ"ג אחר תחתיו אבל באותו יום נשאר על דין תורה דאין סברא דבאותו יום תיכף יפשעו בה היורשים ובזה יתיישבו פסקי הרמב"ם יחדיו וגם דברי הלח"מ יהיו נכונים ואין להאריך

פרק

רביעי

(א) הלכה א' עלח"מ דכתב דלכך פסק כרב ששת דהלכתא כותי' באיסורא ועוד י"ל כיון דאמרינין הכי נמי מסתברא כרב ששת ורב נחמן אצטריך לשנויי בדוחק וכמ"ש התוס' שם ד"ה מאי לכן פסק כרב ששת ודו"ק (ב) הרמב"ם בפ"ב מה' תמידין ומוספין הלכה ז' פסק דלחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים והלח"מ תמה דמדאפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וא"כ אמאי אין דוחה את השבת הא אפסלא בלינה וע' בתוי"ט ובפירוש המשנה להרמב"ם ונראה ליישב עפמ"ש הלח"מ בפ"ב הלכה י"ג מה' חגיגה דפסק הרמב"ם דאם שחט תודה בערב פסח דיוצא בה ידי חובת שמחה והקשה הכ"מ בשם מהר"י קורקס הא תודה נאכלת ליום ולילה ואפסלא לה בלינה וכתב הלח"מ דשם בש"ס הקשה רב יוסף דלעולא דאמר בעינין זביחה בשעת שמחה מברייתא דחגיגת י"ד יוצא בה משום שמחה ותירץ רב אדא כגון דעיכב ושחטה ואמר רב אשי ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מני בן תימא הוא לבן תימא אפסלא לה בלינה כו' וקשה מה ס"ד דרב יוסף כו' אלא ודאי רב יוסף היה סבור כיון דלצורך מצוה הוא מלינה לא חשיב לינה לאפסולי וכו' וכיון דאנן קיי"ל דלא בעינן זביחה בשעת שמחה נקטינין ברייתא כרב יוסף ולא פסלינין לינה שהוא לצורך מצוה כו' עיי"ש בלח"מ וא"כ הכא ג"כ י"ל כן כיון דהלינה הוא לצורך מצוה לא פסלה ואף דהש"ס אסיק בקושיא י"ל דהש"ס אזיל אליבא דעולא אבל אליבא דרב יוסף דפסק הרמב"ם כותי' א"ש וזה כתבתי כבר זמן רב בגליון הרמב"ם ועתה אמינא דאף דלא נימא כסברת הלח"מ שם מ"מ זה התם דהביא תודה בערב הפסח שלא כדין לכך לא שייך דמלינה לצורך מצוה דמי ביקש מידו להביא תודה בע"פ שלא כדין אבל הכא כיון דאין דותה את השבת א"כ כדין עביד דאפה לה מאתמול ושפיר י"ל דלא חשיבא לינה כיון דהוא לצורך מצוה וז"ב כן נראה ליישב דעת הרמב"ם ולהצילו מהמון הקושיות אשר סבבוהו בשגם הראב"ד לא מצא מקום להתלונן עליו

(ג) כתב הרמב"ם פרק ט' מה' תמידין הלכה א' באחד בתשרי מקריבין כו' ושעיר חטאת הנאכלת וזה מוסף היום יתר על מוסף ר"ח הקרב בכל ר"ח כו' מלשון רבינו מבואר דגם שעיר ר"ח היה קרב בר"ה וכן דעת ר"ת בתוס' שהשיג על רבינו משולם דכתב דבר"ה לא קרב כלל שעיר ר"ח ע"ש וזה ימים כביר כתב אלי בני הגאון רשכבה"ג אבד"ק לבוב נ"י דדברי רבינו משולם תמוהין מש"ס זו שהביא רבנו בהלכה ב' דמוסף ר"ח קודם למוסף ר"ה והא לפ"ד רבינו משולם לא היה במוסף ר"ח רק עולות ולא שעיר חטאת ובמוסף ר"ה היה שעיר חטאת כמבואר בדברי רבינו והא חטאת קודם לעולה בכל מקום ואיך יקדם מוסף ר"ח למוסף ר"ה והנה י"ל ולטעמיך דאפילו לשיטת ר"ת דהיה במוסף ר"ח של ר"ה שעיר חטאת מ"ט קשה איך קרבו עולות מוסף ר"ח קודם לחטאת של מוסף ר"ה וצ"ל דכל התדיר מחברו קודם לחבירו עדיף מהא דחטאת קודם לעולה וא"כ לא קשה מידי גם י"ל כיון דחטאת דר"ח קודם לחטאת של ר"ה תו לא מחלקינין מוסף ר"ח ומקריבין כל הבהמות של מוסף ר"ח בפעם אחת וא"כ גם לדעת רבינו משולם א"ש דכיון דעולת ר"ח קודם לעולת ר"ה משום תדיר תו לא מחלקינין מוסף של ר"ה ומקריבין כל המוסף של ר"ה אחר מוסף ר"ח בפעם אחת וז"ב שוב אחר זמן ראיתי בתוס' זבחים דף צ' ע"ב ד"ה תדיר שהקשו אהא דמוסף שבת קודם למוסף ר"ח איך תקדם עולת מוסף שבת לחטאת של מוסף ר"ח ותירצו כיון דעולת שבת קדמה לעולת ר"ח משום תדיר גם לחטאת דמוסף ר"ח קודמת דהשוה הכתוב עולה דמוסף שבת עם החטאת ע"ש והוא ממש כמ"ש וז"ב

(ד) והנה המל"מ פ"ט הלכה ו' שכתב בשם תוס' פסחים דף כ"ט דדין זה דחטאת קודם לעולה הוא רק למצוה לא לעכב ע"ש ומה שרמז וכתב ע' בפ"ק דזבחים דף ה' ולסברת הריטב"א דוקא חטאת דמצורע אינו מעכב אבל שאר חטאות הוי לעיכובא עכ"ל המל"מ וע"ש בתוס' זבחים דף ה' דכתבו דילפינין חטאת ועולה של יולדת ממצורע דבדיעבד כשר אם הקדים העולה לחטאת ע"ש וי"ל דזה רק במצורע ויולדת דאין החטאת באה על חטא כמ"ש הרב כ"מ ז"ל בהלכה ח' וז"ל אפילו החטאת של יולדת שאינה באה על חטא ידוע ע"ש אבל בחטאת ועולה דעלמא י"ל דאפילו דיעבד מעכב אבל סוף דבריהם נראה דבכל חטאת ועולה הדין כן וחידושי הרשב"א והריטב"א אינם תחת ידי כעת וצ"ע ושוב בא לידי' חידושי ריטב"א קידושין וראיתי שכתב בשם התוס' דילפינין לכל חייבי חטאות ועולות ממצורע ע"ש ועפ"ז א"ש מה שכתבתי באות ב' בשם התוס' דמשום תדיר דחינן הא דחטאת קודם לעולה והא תדיר אם עבר והקדים את שאינו תדיר מקריבו ואח"כ שוחטו את התדיר כמ"ש רבינו בהלכה ג' מבואר דאינו לעיכוב וכיון דדוחה הא דחטאת קודם לעולה מכ"ש דהא דחטאת קודם לעולה אינו לעיכובא ויש עוד לפלפל בזה אלא דאין הפנאי מסכים

(ה) כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעילה הלכה א' קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מועלין בהם מד"ס וכתב מארן הכ"מ ז"ל ואיכא למידק אמאי אמר רבינו קדשי מזבח הא ר' יוחנן קדשים סתם קאמר וי"ל דרבותא נקט כו' והרב ברכת הזבח תמה עליו דנעלם ממנו ש"ס ערוך מעילה דף ט"ו דפריך אי קדשי בדק הבית אפילו כי מתו לא גרע מהקדיש אשפה לבדק הבית דמועלין בה ע"ש וא"כ בכוונה נקט רבינו דוקא קדשי מזבח ע"ש ואני אומר דלא נעלם מעין העדה ש"ס ערוך ויפה דיקדק דהנה התוס' הקשו שם דהא לא דמי להקדיש אשפה דאשפה פודין אבל הכא אין ראוין לפדיון דלאו בר העמדה והערכה היא ותירצו דשמא סבר ר"י דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ועוד תירצו דמי לא מיירי דהעמידן מחיים ולא הספיק לפדותן עד שמתו ע"ש והנה שני התירוצים לא יתכנו לדעת רבינו דהא רבינו פסק בפרק חמישי מהלכות עירוכין דקדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה ע"ש בהלכה י"ב וכן פסק שם דהעמדה והערכה מחיים בעי כמ"ש המל"מ שם דפדיה מחיים בעינין וא"כ ליתא לדידי' שני תירוצי התוס' הנ"ל ושפיר דיקדק הרב כ"מ ז"ל אמאי נקט דוקא קדשי מזבח ומה שכתב הבה"ז נסתר וז"ב ולכאורה קשה דקדשי מזבח אמאי אית בהו מעילה מד"ס הא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולא שוי מידי כמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ו דקדשי הגוף אפילו למכרן לעכו"ם אין פודין ע"ש ולע"ע צ"ע וע' בהלכה ג' בכסף משנה דכתב ליישב דעת רבינו דכתב דמועלין בהן מדרבנן ואף דפסק כרב יוסף מ"מ אליבא דר' יהודא לא פליגי ע"ש וע' מה שכתבתי בפ"ג הלכה ז' מהלכות פהמ"ק דרבינו היה לו נוסחא אחרת בש"ס וביארתי הכל על נכון בעזרה"י

(ו) וע' בפרק ג' הלכה י"א שכתב הרמב"ם או מאימורי קדשים קלים שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור יש בכאן תימה שהרי כתב הרמב"ם בפרק שני הלכה א' דאימורי קדשים קלים משנזרק הדם מועלין בהם עד שיצאו לבית הדשן ועתוס' דכתבו דשם איירי בחטאת ועולה ואשם ע"ש בשם ההר"פ אבל רבינו דהעתיק שם קדשים קלים הוא סותר למה שכתב כאן וכן גבי קדשי קדשים שנטמאו כתבו דע"כ מיירי בנטמאו לפני זריקה ונהנה מהם אחר זריקה אבל נהנה לפני זריקה אף ר"ע מודה דמועלין ורבינו כתב בפירוש נהנה לפני זריקה וצע"ג ועיין בהלכה דכתב רבינו קדשי מזבח חלביהן וביציהן אסור כו' וע' בהשגה שתמה מה יועיל כוי וע' רע"ב שפירש בשם הרמב"ם דשוינהו רבנן כגיזה ועבודה ולפ"ז לא קשה קושית הראב"ד וע' בתוי"ט ודו"ק

(חדר ו') ה'

ק"פ

(ז) פרק א' הלכה ז' כתב הרמב"ם המניח אימורים ולא הקטירן עד שלנו ונפסלו בלינה עובר בלא תעשה המל"מ פלפל