בית א-ל א מ

דפסק רבינו דרובא דמזבח בדרום קאי מ"מ כך היתה הקבלה בידם דיהיה הכיור באותו מקום וראיה מהמשנה דתמיד דפסקה דהכיור היה בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי דרום ובפ"ק דיומא הוכיחו דמתניתין סברה דרובא דמזבח בדרום קאי ע"ש וכן יישב דרבינו סובר דלא בעי כלל דהמערכה תהיה נגד פתח ההיכל אבל וקושטא דמילתא הא דצריך למשוך אותה מקרן מערבית דרומית ד' אמות הוא דא"א בלא כך דחד אמה סובב וחד מקום קרנות וחד יסוד וחד מקום רגלי הכהנים כו' ע"ש דבריו הנכוחים ז"ל ואנכי חשבתי להביא סעד לדברי הלח"מ ממה שכתבו התוס' ד"ה הא מני דמאן דס"ל דהכיור היה בין האולם ולמזבח ע"כ ס"ל דנכנסין בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים ולפ"ז לחכמים דפליגי בתוספתא על ר"מ וס"ל דאין נכנסים ע"כ דהכיור היה משוך קימעא וזה מסכים לדברי הלח"מ דכך היה קבלה בידם וא"ש דברי רבינו ואמנם דא עקא דרבינו פסק בפ"ז מה' בית הבחירה הלכה כ"א דההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח שאין נכנסין לשם שלא רחוץ ידים ורגלים מבואר דבין האולם ולמזבח רשאין לכנס והוא כר"מ בתוספתא ואמנם במשנה פיק דכלים הוא פלוגתא דת"ק ור' יוסי ומסתמא הלכה כת"ק דנכנסין וצ"ע על התוס' דכתבו דאפשר דס"ל כר' מאיר דנכנסים דהא ת"ק במשנה דכלים ס"ל כן ותמהני דלא העירו בזה כלל וע' בתוי"ט פ"ב דתמיד משנה ה' שעמד ג"כ בדברי הרמב"ם ולא היה פנאי לעיין בדבריו היטב ודברי הלח"מ נראה לי ברורים

(ז) המל"מ הביא דעת הרמב"ן דלובש בגדי חול בהוצאת הדשן ותמה עליו ולע"ד דעת הרמב"ן בשם יש מרבותינו דלר"א דס"ל בעלי מומין כשרין לה לכתחלה ע"כ דס"ל דלאו עבודה מדמכשר בעלי מומין וע"כ דלא בעי בגדי כהונה דאיך יתכן דבעל מום ילבש בגדי כהונה הא אסור ליהנות בהן שלא בשעת עבודה כמ"ש המל"מ עצמו וע"כ דל"ב בגדי כהונה לר"א אבל ת"ק דס"ל דבעי בו בגדי כהונה ס"ל דעבודה היא וכר' יוחנן וע"כ דבעלי מומין פסולין לה ואמנם רבינו תפס החבל בשני ראשין דס"ל דבעי בגדי כהונה ואעפ"כ לאו עבודה היא והרמב"ן לא ס"ל כן ובחידושי כתבתי בזה עוד וע' בדברי הרמב"ן בחומש ובדברי הגאון מזרחי ודו"ק

(ח) הרב משנה למלך הביא דברי הש"ס תקריב אפילו בשבת דמולח ע"ש שהקשה משם הגאון מהר"י אלפאנדארי הא אין מליח' באוכלין ע"ש ולע"ד לפמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז דחלה טמאה אסור להאכילה ביו"ט לכלבים דרחמנא אחשבי' זו להבערה ע"ש וכן י"ל הכא כיון דהתורה ציותה למלחו חשיבה מלאכה ודו"ק ואמנם י"ל כיון דאין מכוון לעיבוד ה"ל דבר שאין מתכוון ומותר לר' שמעון דקיי"ל כותי' ואין לומר דהוי פסיק רישא ז"א דהא אם נתן עליו מלח כל שהו יצא כמ"ש רבינו פ"ה מה' איסורי מזבח דין י"א א"כ לא הוי פסיק רישא כמ"ש רש"י בזבחים דף צ"א דכיון דיכול לזלף בטיפין דקין לא הוי פ"ר אך לפמ"ש דמליחה הוי מלאכה בפ"ע דאחשבה רחמנא א"ש גם י"ל סתם ספרא ר' יהודא והוא ס"ל דבר שאין מתכוון חייב

(ט) ע' במל"מ שהביא הירושלמי דתני בד שיהיו חדשים כו' במחלוקת ע"ש והיינו לפע"ד פלוגתא דרבי ור"י דר"י מרבה מקרא דילבש מצנפת ואבנט ורבי מרבה שחקים ע"ש ביומא דף כ"ג ומדברי רבינו נראה דפסק כר"י דילבש לרבות מצנפת ואבנט והא דכתב פחותים מן הראשונים היינו מקרא דבגדים אחרים ע"ש ברש"י דכתב כגון שחקים ורבינו לא העתיק שחקים ואולי ס"ל כהירושלמי דלכתחלה שחקים פסולים ואחרים היינו פחותים מן הראשונים בשויים. אבל חדשים כמו ביום הכיפורים דבגרים של ערב הי' פחותים משל בקר ואעפ"כ הי' חדשים ע' פ"ג דיומא דף ל"ד ע"ב וע' פרק ח' מה' כלי המקדש הלכה ד' ובמל"מ שם

(י) הלכה י"א ע' לח"מ שתמה על רבינו ואני תמה עוד דביומא דף כ' ע"ב מייתי פלוגתא דרבי וראב"ש בקידש בלילה כו' ומייתי מתניתין דבכל יום הי' תורמין המזבח משקרא הגבר ואי רבי הא פסלה לינה כו' ואמר אביי רבי הוא ולינה דרבנן ומודי דמקריאת הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה וע"ש ברש"י דכתב דלינה בעמוד השחר תליא ומבואר דהיו תורמין קודם עמוד השחר ואמנם י"ל דזה תלוי אם פירוש מקריאת הגבר הוא קרא תרנגול כר' שילא בזה י"ל דס"ל לרבינו דאידי ואידי חד שיעורא עם עמוד השחר כמ"ש הלח"מ אבל אם פירושו גביני הכורז י"ל דזה היה קודם עלות השחר והש"ס דיומא אזיל לפי פירוש רב הונא ורבינו פסק כרב שילא

(יא) הלכה י"ד כל מי שירצה כו' ולא היה לה פייס לפי שלא היתה עבודה חשובה ולא הי' באין על ידה לידי סכנה ואעפ"כ לא נתעצל כהן מעולם מלהוציא את הדשן כן הוא ביאור דבריו והנה התוס' זבחים דף י"ח הקשו מהא דילבש לרבות את השחקים ואמאי צריך ריבוי וע' מל"מ דתמה על זה ע"ש ולע"ד דהכי פירושו אמאי צריך ריבוי להכשיר שחקים הא בכל מקום שחקים כשרים ומכ"ש בהרמת הדשן דהיא עבודה פחותה דהא עביד לה בבגדים פחותים דבגדים שמבשל בהם קדרה לרבו כו' ואין לומר דהא דשחקים כשרים בכל מקום ילפינן מקרא דילבש כמ"ש המל"מ הא ליתא דאיך נוכל למילף מיני' דהתם שאני דהרמת הדשן עבודה פחותה וע"כ דמסברא ידענו דשחקים כשרים וא"כ למה לי ריבוי דילבש וז"ב לכאורה אך עדיין צ"ע דילמא קרא דילבש אתי לאוריי דלכתחלה סגי בשחקים לתרומת הדשן משא"כ בשאר עבודות לכתחלה בעי חדשים וצ"ע ויש ליישב

(יב) והנה המל"מ תמה דלא ביאר רבינו בשום מקום דהוצאת הדשן בעי בגדי כהונה וכדאמרינן ביומא דף כ"ג ופשט ולבש מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט כו' והיא דרשה מוסכמת כו' ע"ש ואמנם התוס' שם ד"ה ילבש בתירוצם האחרון כתבו דזה תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע אי הימנו ודבר אחר למדין היקש מהיקש או לא ושם בזבחים דף נ"ו נראה דאינו חוזר ומלמד בהיקש דא"ל ר' ישמעאל לר"ע טעית ע"ש וא"כ נשאר קושית התוס' ביומא ולכך השמיט רבינו זה ובחידושי הארכתי בזה ואין כאן מקומו ודו"ק

(יג) הלכה ט"ו הראב"ד השיג על רבינו וכתב זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן ע"ש וכתב מהר"י קורקוס דרבינו למד זה מהאי דפ"ב דמעילה שנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר של תפוח לאחר שהרימו הדשן דרב סבר דאין מועלין ור' יוחנן סבר דמועלין ופסק כר' יוחנן ע"ש הנה שם מיירי בנהנה מהאפר שע"ג התפוח לאחר שהרימו הדשן וקאמר שם כיון דצריך בגדי כהונה דכתיב ילבש והיינו ההוצאה מן המזבח לארץ כמ"ש רבינו בהלכה י"ג אבל לאחר שהורידוהו מן המזבח להוציאו משם חוץ למחנה ודאי אין בו מעילה ע' בש"ס דפריך לרב ממתניתין עד שתצא לבית הדשן ע"ש אבל משיצא לבית הדשן ודאי אין בו מעילה ע"ש וא"כ אין לרבינו ראיה משם ואמנם גם דברי הראב"ד הם נסתרים מזה כאשר יראה המעיין ולא אוכל להאריך כי קצרה בינתי להגיע עד תכלית דבר והמעיין הנבון יבין לאשורו

פרק

שלישי

(יד) הלכה ב' ע' מל"מ שנסתפק אם פרס הוא שיעור הקטרה מן התורה או דרבנן ומה"ת בכזית סגי ע"ש שפלפל בחכמה ונראה עפ"ז לפרש הא דפריך בזבחים דף ק"א אמר ר' זירא אי קשיא לי כו' הא דאמר רב בהא אפילו ר' אליעזר מודה כו' ותמה המל"מ לעיל פי"ט מה' מעשה הקרבנות הלכה י"א דהא גם אי נימא דכזית בחוץ חייב לא יתכן שיפטרו הציבור ויצאו ידי חובתו בכזית בפנים הא בקומץ דחייב בכזית בחוץ וכן שתי בזיכין דחייב על כל אחד בחוץ הכי נאמר דגם הציבור נפטרו באחד מהם זו לא אמרה אדם מעולם ע"ש ולפמ"ש המל"מ כאן א"ש די"ל הא דחכמים מחייבים בהקטרת כזית בחוץ הוא משום דס"ל דפרס הוא מדרבנן וכפירש"י ומן התורה בכזית סגי ומשום הכי גם ציבור נפטרו בכזית אבל ר"א ס"ל דפרס הוא מן התורה ולכך פוטר אם הקטיר בחוץ כזית ושפיר פריך אמאי מודה ר"א בציבור שנפטרו בכזית וזה ברור

(טו) מה שכתבתי לעיל פרק א' הלכה ג' דלדעת רבינו פסח שני קרב קודם התמיד דלא שייך טעם רבינו שאי אפשר לכל ישראל שיקריבו פסחיהן בשתי שעות כו' ע"ש ולדעת התוס' מנחות דף מ"ו אין חילוק ושוב מצאתי בתוס' יומא דף כ"ט ע"א ד"ה אלא שכתבו בסוף דבריהם דיש לומר דפסח שני קרב קודם התמיד דלא כתיב בי' אלא בין הערבים לחודי' ע"ש היטב

(טז) הלכה יו"ד דישון המזבח והטבת הנרות בבקר ובין הערבים מצות עשה כו' והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כו' שנאמר להעלות נר תמיד. הנה בפסחים דף ס"ו יליף דתמיד דוחה שבת מדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד משמע דמהא דנקרא תמיד אין ראיה דדחי שבת כיון דקרב בכל יום הוי שפיר תמיד ואם כן איך מוכיח מנר תמיד ועוד דתינח שבת מנ"ל דדחו טומאה וי"ל דגמרינין גז"ש דתמיד תמיד מקרבן שבת דדחי שבת וה"ה להדלקת הנרות וכך דדחי טומאה ילפינין מתמיד בגז"ש ורבינו קיצר כדרכו וע"ש בתוס' ד"ה במועדו ושוב ראיתי בת"כ פרשת אמור דדריש תמיד דאף בשבת תמיד אף בטומאה אולי הכוונה לגז"ש כמ"ש. הא דכתב רבינו (לעיל בפ"א ה"ג) הטעם שא"א לכל ישראל כו' היינו דס"ל דהא דאסור להקריב אחר תמיד של בין הערבים הוא מדרבנן וקרא דעליה השלם