בית א-ל א לז

והרמב"ם דחה הני ברייתות מהלכה וז"ב ולפ"ז שפיר הקשה מארן הכ"מ ז"ל ממתניתין דכיצד צולין דמה יענה רבינו למשנה זו דודאי לא יפסוק רבינו בהיפך ממשנה שלמה זה נראה לע"ד ליישב דברי מארן הכ"מ ז"ל ואחר שכתבתי זה עיינתי בסוגיא זו דפסחים סוף פיק וראיתי דהפני יהושע והצל"ח פלפלו בדברי הרמב"ם האלה ונראה קצת שכווונו למה שכתבתי ומפני איזה טירדא לא ירדתי לעומק פלפולם ומה שנלפע"ד כתבתי ודו"ק

(יד) כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות פהמ"ק הלכה ל"ב וזריקה לא מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו ונראה הטעם לענ"ד דחשבינן בשעת שיצא הבשר לחוץ כאילו כבר נזרק הדם דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ונקבע בפגול ונותר וטמא כמ"ש התוס' סוף פ"ק דמעילה דף ז' ע"ב ד"ה כי אמר ר"ע אבל מ"מ לא עדיף מאלו יצא אחר הזריקה דהיה עליו איסור יוצא וזה ברור ולכך אסור לאכלו משום איסור יוצא ואמנם בקדשים קלים שיצאו חוץ לעזרה דאף דנימא דהוי כאילו כבר נזרק הדם ויצאו מ"מ הא העזרה לאו מחיצתן הוא דנאכלים בכל העיר ואין לומר דעדיין לא הגיע זמנן לצאת דהא עדיין לפני זריקה היא דאיך נימא דלענין זה הוי כאילו כבר נזרק ולענין זה לא וז"ב ודו"ק ועוד כי היכא דהזריקה קובעת האימורין להיות קדשי קדשים כן נימא דהזריקה קובעת הבשר לחול עליו איסור יוצא רק דהא דחל עליו איסור יוצא לפני זריקה היינו משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ איך נאחז החבל בתרי ראשין וזה לע"ד כוונת הראב"ד בהשגה ע"ש ותראה שכן הוא. ושם הלכה ו' דיקדק הלחם משנה למה כתב הרמב"ם קיבל הכשר הא אפילו קיבל הפסול וזרק ע"ש ולפמ"ש הלחם משנה בשם התוס' דאף דהטמא עושה שיריים מ"מ כיון דהוא שלא במקומו אף דשלא במקומו כמקומו דמי מ"מ כיון דלא הוי מקומו ממש אינו עושה שיריים והכא בטמא איירי כמ"ש הלח"מ עצמו ע"ש א"כ אתי שפיר דמה בכך דזרק אח"כ שלא במקומו כיון דקיבל הטמא תיכף עושה בקבלתו שיריים ולכך נקט הרמב"ם רק זריקה אבל הקבלה היה בכשר ועיין לקמן פי"ד מהלכות פהמ"ק הלכה ב' מה שכתבתי ומשם בארה מה שכתבתי כאן. וכתב הרמב"ם פרק ג' מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ז' קדשי קדשים ששחטן בדרום או קיבל דמם בדרום אם עלו לא ירדו וע' בלחם משנה מה שפלפל ליישב קושית מארן הכסף משנה אמאי פסק רבינו ששחטן בדרום או קיבל דמן בדרום אם עלו לא ירדו וכרב יוסף והא אליבא דרבי יהודא לא פליגי רבה ורב יוסף כלל דאם עלו ירדו והרמב"ם דפסק בסמוך כרבי יהודא הוי ליה לפסוק דאם עלו ירדו וכתב הכסף המשנה דאולי נוסחא אחרת היה להרמב"ם בזה והלחם משנה כתב דהרמב"ם ס"ל דפליגי הסוגיות אהדדי ע"ש מה שפלפל בזה ואמנם באמת שהיה להרמב"ם גירסא הנזכרת בזבחים דף ק"כ דגרים במתניתין אם עלו לא ירדו ופליגי רבה ורב יוסף ירדו מהו שיעלו ע"ש וכן מצאתי להגאון בעל ברכת הזבח שכתב כן ע"ש ובאמת דלגירסא זו לא קשה מה שהקשו תוס' בזבחים דף פ"ד ד"ה פרט כיון דליכא מיעוט רביעי מהיכא תיתי ימעט ר' יהודא נשחטו בדרום וכן מה שהקשו כיון דאית לר' לרבי יהודא שלא במקומו כמקומו דמי אמאי ס"ל לר' יהודא בנשחטו בדרום אם עלו ירדו ולפי גירסת הרמב"ם ניחא הכל וז"ב ורוה"ק הופיעה בפי מארן הכ"מ ז"ל דכתב אולי גירסא אחרת היה לו כי באמת היה לו גירסא הנזכרת בזבחים דף ק"כ ע"ש וכמ"ש אך יש להבין לדעתו מאי קאמר בריש מעילה אליבא דר' יהודא כ"ע לא פליגי הא לדידיה בזה ר' יהודא ור' שמעון שניהן שוין ואפשר דגם זה לא היה בגירסתו וכן משמע בזבחים שם ע"ש ברש"י וכן משמע מהא דפריך ממתניתין דתני נשחטו בדרום מועלין בהם ולפירש"י וגירסתו קשה דצ"ל דס"ל מתני' ר' שמעון הוא וזה דוחק דהא קיי"ל כר' יהודא ולהרמב"ם א"ש וכן מה שהקשה הלח"מ על מ"ש הרמב"ם דמועל מדרבנן ע"ש ריש פ"ג דהלכות מעילה והקשה הכ"מ והלח"מ האי שינויא הוא אליבא דמ"ד אם עלו ירדו אבל לדידן דקיי"ל אם עלו לא ירדו מדאורייתא יש בה' מעילה ולפמ"ש א"ש דלפי גירסת הרמב"ם האי שינויא הוא אליבא דמ"ד אם ירדו לא יעלו וכן קיי"ל דכיון דאם ירדו לא יעלו אמאי מועל בהן ומשני מדרבנן וכיון דגם לדידן אם ירדו לא יעלו שפיר כתב הרמב"ם דמועלין מדרבנן בסוגיא שם ובמ"ש הלח"מ ותראה דמה שכתבתי הוא נכון וקצרתי למעיין היטב והנה כתב הרמב"ם בפרק ב' מה' פסולי המוקדשין הלכה י"ג דם חטאת שנכנס להיכל אפילו של יחיד הנאכלת אסורה שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל הקדש וכו' ע"ש והקשו הלחם משנה והמשנה למלך אמאי השמיט הרמב"ם האי דינא דאמר רבא אהא דפריך התם בש"ס יאמר קדש ואל יאמר פנימה ומשני רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מפסיל בהיכל והרמב"ם השמיטו מ"ש ונראה דלכאורה יש להבין מאי פריך לכתוב אל הקדש דהא היא פלוגתא דר"א ורבי שמעון הוא אם בעינין הזיה דוקא או לא ולר' שמעון בעי הזיה דוקא א"כ יש נפקא מינה אם הביא דם חטאת החיצונה בהיכל ולא הזה ממנו והכניסו אח"כ בקדש הקדשים והזה ממנו דמשום היכל לא מפסיל דהא לא הזה ממנו. ומשום קדש הקדשים גילתה תורה דמפסל וצריך לומר דקושית הש"ס הוא לר' אליעזר דאמר נכנס לכפר אע"פ שלא כיפר פסול ואמנם רבינו הרמב"ם דפסק בהלכה ט"ז כר' שמעון דדוקא הזה וכמ"ש הכ"מ משום דר' יהודא ס"ל כותי' ע"ש א"כ לא מוכח כלל האי דינא דרבא ולכך השמיטו הרמב"ם ודו"ק ובאמת תמהו שם מארן הכ"מ והלח"מ על הרמב"ם דפסק דוקא בשוגג אם לא הזה כשר ומש"ס מוכח דלר' יהודא אפילו במזיד כשר אם לא הזה ע"ש שפלפלו בזה ולע"ד י"ל דהרמב"ם ז"ל הכריע דבשוגג ולא כיפר הוי ליה ר' שמעון ור' יהודא שוים להתירא דלר' שמעון אפילו במזיד כשר אם לא הזה ולר' יהודא אפילו הזה כשר אם הוא בשוגג ולכך בשוגג ולא הזה פסק כרבי יהודא ור"ש דהוי להו רבים נגד ר' אליעזר ובמזיד ולא היזה ה"ל ר"ש יחיד ופסק כר"א ודו"ק והנה כתב הרמב"ם שם הלכה י"ח חטאת העוף שפרכסה ונכנסה להיכל כשרה ולכאורה קשה דהא זה ק"ו מהכניסה בשוגג וצ"ל דהאי תנא ס"ל דאפילו בשוגג פסולה כר' אליעזר ואמנם הרמב"ם דפסק בהלכה ט"ז דהכניסו בשוגג ולא הזה כשרה וצריך לומר דמיירי אפילו הוזה ממנה בהיכל מ"מ כיון דלא הובא בידי אדם כשר דכתיב אשר יובא דהיינו ע"י אדם וז"ב ומזה ראיה לפסק רבינו וז"ב וע' ברש"י שם שפירש דהא דנקט וחזרה לאו דוקא הוא ע"ש גבי יצאה לדרום והיינו דשם מיירי בבשר קדשי קדשים שיצא לאחר הזריקה לדרום דאפילו נשארה שם בדרום כשרה לכך פירש"י דלאו דוקא הוא אבל כאן בחטאת העוף ע"כ מיירי לפני המיצוי דאחר המיצוי תו לא נפסל כדמוכח במשנה ובדברי רבינו בהלכה י"ג דנתן בחוץ ואח"כ נתן בפנים כשר וא"כ דוקא נקט וחזרה כדי למצות דמה על מזבח החיצון ורבינו לא כתב וחזרה משמע דפירש גם כאן דלאו דוקא הוא וי"ל דבש"ס בעי ר' אבין אליבא דמ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי ולכך דוקא חזרה ועשה מיצוי הדם במקומו אבל אנן דקיי"ל שלא במקומו כמקומו דמי כמ"ש הרמב"ם כאן הלכה יו"ד לכך לא העתיק וחזרה ועיין בזה דלא הרגישו בזה נושאי כליו ז"ל ודו"ק והנה בהלכה י"ד כתב הרמב"ם פר העלם דבר של ציבור ושעיר ע"ז שנכנס להיכל אם הכניסו לבית ק"ק כו' והראב"ד כתב דהענין אינו כפירושו כו' ע"ש ובכ"מ בשם מהר"י קורקס דבפרק טבול יום משמע כדברי הרמב"ם דאמרינין שם שמא בקדש היתה ויצאה וקדש היינו היכל והלח"מ כתב דעדיין אינו מוכח דכשיצאה למזבח נפסלה וזה עיקר הבעיא ורבינו השמיטה ע"ש ומ"מ מוכח בפרק טבול יום דינו של הרמב"ם דכשיצא חוץ להיכל אף שהוא בעזרה נפסלה ואמנם עיקר דברי מהר"י קורקס לא אבין דכתב דבקדש היינו היכל והא התם שעיר ר"ח היתה שנעשית במזבח החיצון והאי בקדש היתה היינו בעזרה דאלו בשעיר הפנימי מיירי הלא היא מן הנשרפים וכדין נשרפה ובאמת הא דאמר שם שמא הכנסתם דמה לפני ולפנים צ"ע ואפשר דר"ל לפנים בהיכל וצ"ע

(טו) כתב הרמב"ם בפרק ב' מה' פסולי המוקדשין הלכה כ"ב נפל לתוכו יין או דם חולין אומדין אותו אילו היה מים אם ראויין לבטל דם שבמזרק לא יזה ממנו הלחם משנה האריך כאן להקשות על הרמב"ם דסותר משנתו דהא כתב בפרק ג' מה' מקוואות היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת הרי זה טהור וכו' הרי שפסק כרבנן דאזלינין בתר הרוב דלרבי יהודא לא אזלינין בתר הרוב במי חטאת אלא בכלי טמא אדרבנן ולא בכלי שהוא טמא מדאורייתא כדמוכח מסוגיא דפרק התערובות ועוד קשה שם אדידי' אדידי' שכתב שם כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב מפני שטומאתו מדבריהם משמע דדוקא היכא דטומאתו מדבריהם והיינו כרבי יהודא וא"כ למה במי חטאת כתב דאזלינין בתר רובא אע"פ שהוא טמא מדאורייתא וגם על הראב"ד שהשיג שם עליו ודעתו לפסוק כרבנן שם א"כ למה לא השיג כאן עליו דפסק כמתניתין דרואין דהיינו כרבי יהודא דלרבנן אזלינין בתר רובא כדמוכח בסוגיא שהבאתי כו' ולע"ד נראה דהרמב"ם לא גריס כגירסת רש"י ותוס' אלא האוקמתא קאי על כלי שהוא מלא יין או חלב ולענין הכלי עצמו והקושיא היתה דר' יהודא אדרבי יהודא ומשני דהאי כלי שהוא מלא רוקין רבנן הוא וגם הם ס"ב רואין כמתניתין רק בכלי שיש בתוכו יין או חלב מיירי בכלי שתוכו טהור וגבו טמא וטומאתו מדברי סופרים ולכך הקילו בו והלכו אחר הרוב ולא אמרינן רואין והרמב"ם פסק כרבנן ובזה מיושב הכל כאשר ימצא המעיין בצדק ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' שם בזבחים דף ע"ט ד"ה רבא אמר אמאי במלא רוקין הוי כאילו לא