בית א-ל א לא

קשה מידי דכ"מ בכה"ג והארכתי ודו"ק

פלפול בסוגיא דירך שנתבשל כה

גה"נ

(א) הנה נראה ליישב קושית התוס' בחולין דף צ"ו ע"ב ד"ה א אם יש דכתבו דלאו בגיד לחודי' משערינן דבכדי קליפה סביב לגיד מסייע לגיד לאסור דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה סמוך לו ע"ש ולפמ"ש רמ"א בסי' צ"א א"ש דהא קתני בנ"ט דהנה א"ז רמ"א ז"ל כתב דבשר דצריך קליפה אם נתבשל כך מותר בדיעבד וא"כ לא קשה דודאי נגד הקליפה אינו בנ"ט דהא בדיעבד מותר בלא קליפה אך דהאחרונים חילקו בין חם תוך צונן דהקליפה חומרא בעלמא להכא דצריך קליפה ממש מדינא ע"ש ומתוס' דהכא מוכח כמ"ש האחרונים והנה התוס' בדף פ"ט ד"ה אם יש דהקשו תימה דילמא משום שמנו דגיד אבל אין בגידין נ"ט ולפמ"ש הב"י בשם הגהת אשר"י א"ש דמשום שמנו דהוא דרבנן היה די לבטלו ברוב ואמאי תני אם יש בו בנ"ט דהוא בששים כפירש"י שם דכל נותן טעם שיערו חז"ל בששים ואפשר דלזה כיון רש"י ז"ל ובס' לב אריה עמד בזה ולפמ"ש א"ש. והנה רש"י פירש כאן במשנה ד"ה כבשר בלפת רואין כאילו הירך כו' דשיעורין הל"ט וגמירי דבהכי משערינן כו' ואני תמה דהא דעת רש"י לקמן דף צ"ז ע"ב ד"ה לטעם כעיקר דרבא ס"ל טע"כ לאו דאורייתא בחולין וכן שמעינן ליה לר' יוחנן וכ"כ הב"י והש"ך בסימן צ"ח בשם רש"י דטע"כ לאו דאורייתא וע' בפמ"ג בהקדמתו לה' תערובות שכ"כ דלרש"י ורמב"ם לאו דאורייתא וא"כ מה ענין הלכה למשה מסיני לזה וצ"ע כעת וכ"כ בתה"א דדעת רש"י דטע"כ לאו דאורייתא ועמ"ש שם בשם רש"י לקמן דף צ"ז ע"ב וה"נ משמע לקמן גבי טיפת חלב כו' וזה לא נזכר ברש"י שלפנינו ע"ש וצ"ע. והנה בלא"ה י"ל קושית התוס' די"ל דמיירי שלא נמלח הירך כלל ואין להקשות דבלא"ה אסו' משום דם די"ל דמיירי דיש ששים ברוטב נגד כל הירך דאז החתיכה עצמה חזרה להיות מותרת כמו"ש המחבר בסימן ס"ט דבדם שבישלו דרבנן לא חיישינן דילמא היתה פ"א חוץ לרוטב כמ"ש הפמ"ג שם ס"ק כ"ח בטורי זהב משא"כ נגד פליטת הגיד דהוא דאוריית' חיישינן שמא היה פ"א חוץ לרוטב ולא מהני ששים ברוטב ועפ"ז א"ש גם קושית התוס' ד"ה אבל ע"ש כמבואר למעיין היטב ובזה יש ליישב גם קושית התוס' לעיל דף פ"ט ע"ב ד"ה אם יש דהקשו דילמא צריך ששים משום שמנו של גיד ולפמ"ש י"ל דהא הוכחתי דמיירי שיש ששים ברוטב נגד כל הירך אלא דלא מהני נגד פליטת הגיד דילמא היה הירך פ"א חוץ לרוטב ונאסר אבל שמנו דהוא דרבנן לא חיישינן כמ"ש בשם הפמ"ג ודו"ק: והנה י"ל דהא דמשערין כאן כבשר בלפת משום דצריך לשער גם נגד הקליפה סביב הגיד כמ"ש התוס' שנאסרה במליחה ובזה א"א לשער ע"י טעימה דהא הקליפה הוא מין במינו ולכך משערין כבשר בלפת והיינו כפירש"י לעיל דף צ' ע"א ד"ה אם יש בה בנ"ט שיערו חכמים בששים כל נ"ט סתם עכ"ל רש"י שם והיינו דטעימה לא מהני דהא הקליפה היא נעשה נבלה והוא מין במינו עם הירך כמ"ש התוס' והנה באיסו' דרבנן דעת הרמב"ם דלא אמרינן נעשה נבלה כמ"ש הפר"ח ובזה י"ל קושית התוס' בדף צ' דמאי מוכיח הש"ס דיש בגידין בנ"ט דילמא היא אסורה משום שמנו ולפמ"ש א"ש דשמנו הוא מדרבנן ולא אמרינן חנ"נ וקשה למה משערין כבשר בלפת דהא ל"צ לשער נגד הקליפה ואפשר ע"י טעימה. והנה מה שכתבתי ליישב קושיות התוס' דמיירי דהירך לא נמלח, כלל ובדם שבישלו דרבנן לא חיישינן כלל שמא יצא חוץ לרוטב י"ל דכיון דלענין פליטת הגיד דאורייתא חיישינן שמא יצא חוץ לרוטב פ"א גם לענין דם דבשלו דרבנן חיישינן ואמנם חידוש זה חידשו האחרונים ז"ל ובמ"א דברתי בזה והנה לקמן דף קי"א פירש"י והתוס' דהא דמליח ה"ה כרותח דוקא דמליח כעין בשר להצניע או לאורחא ע"ש ולפ"ז לא קשה קושית התוס' ד"ה אם יש וד"ה אבל נצלה די"ל דמיירי דלא נמלח כדי שלא יהא נאכל מחמת מלחו דהיינו כדי להצניעו ואמנם ר"ת חולק וס"ל דכל מליחות שאנו עושין לקדרה חשיבי אינו נאכל מחמת מלחו ע"ש והנה התוס' בד"ה אבל נצלה הקשו דמאי קמ"ל פשיטא כו' ובלא מליחה א"א לבשל דאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה כו' והוא אריכות לשון לאין צורך דמי לא ידע דצריך מליחה לקדרה ואמנם מצאתי בספר התרומה דלכך אמר שמואל עד שימלחנו יפה יפה היינו שצריך שהבשר לא יהא נאכל מחמת מלחו ע"ש ולזה כיוונו התוס' שהביאו דברי שמואל עד שימלחנו יפה יפה דלכאורה יש לתרץ קושיתם דמיירי שלא נמלח כ"כ שלא יהא נאכל מחמת מלחו וסגי לענין מליחה לקדמה אבל לאסו' אינה אוסרת עד שתהא אינה נאכל מחמת מלחה כאשר על' על לב רש"י ז"ל לענין מליחה להצניע לכן הביאו התוס' האי דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה היינו כדפירש בספר התרומה שיהא אינו נאכל מחמת מלחו וקשה שפיר וז"ב והנה דעת הראב"ד דלא אמרינן חנ"נ אלא למ"ד מין במינו לא בטל ע"ש בהשגה ובה"ה ולפ"ז לא קשה קושית התוס' ד"ה אם יש דהא בעי ששים כנגד הקליפה סביב הגיד ונעשה נבלה ולפ"ז א"ש דמתניתין ס"ל כמ"ד דמין במינו ברובא בטול ולפ"ז לא נעשה הקליפה נבלה ולא בעי ס' נגדה וז"ב ובזה א"ש מה דהוי קשיא לי אהא דפריך לקמן ליבטול ברובא ודילמא אתי מתניתין כר' יהודא דסבר מין במינו לא בטל ומצאתי בריטב"א שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דהא בעו ס' נגד הקליפה דנעשה נבלה וז"ב והנה מדברי התוס' ד"ה סמכינן אקפילא דכתב ואע"ג דעכו"ם הוא כיון דקפילא הוא לא משקר דלא יפסיד אומנותו משמע אפילו יודיעוהו דצריכין לו לאיסור או להיתר מ"מ מותר לסמוך עליו שלא יפסיד אומנותו אבל רש"י כתב מותר לסמוך עליו לפי תומו משמע דרק מסל"ת נאמן אבל אם יודיעוהו שצריכין לו א"נ ואפשר דרש"י לשיטתו דס"ל דטע"כ לאו דאוריית' כמ"ש הש"ך לכך ס"ל דמסל"ת נאמן אבל התוס' דהשיגו לקמן דף צ"ח על רש"י וכתבו דרבא שפיר ס"ל דטע"כ דאוריית' א"כ לא מהימן עכו"ם מסל"ת אם לא מטעם דלא מרע אומנותו וזה י"ל במה דאמר רבא מריש הוי קשיא לי כו' ולא פריך ממתניתין דירך שנתבשל בו ג"ה מאן טעים לי' כמ"ש תוס' דשם י"ל דמתניתין ס"ל טע"כ לאו דאוריית' וסמכינן אמסל"ת אבל אמתניתין דקדרה של בשר שבישל בה חלב דבב"ח ודאי טע"כ דאוריית' שפיר קשיא דבדאורייתא לא מהימן מסל"ת ואמנם אחר דשמע ליה לר' יוחנן דאמר קפילא ארמאה והיינו דקפילא לא מרע אומנותו וזה שייך גם בקדרה שבישל בו בשר וז"ב ועוד י"ל דרש"י לשיטתיה דס"ל דבעינן תרתי ששים וטעימה י"ל דרוב פעמים בששים ליכא טעם אלא דלברר הדבר בעינן טעימה כמ"ש הפוסקים לכך סמכינן אקפילא מסל"ת דהא אי ליכא למיקם אטעמא סמכינן אששים לחודי' אבל התוס' דעתם דסמכינן אקפילא גם בפחות מששים כמ"ש הרא"ש ולכך לא מהני מסל"ת רק מטעם דלא מרע אומנותו וז"ב

והנה התוס' ד"ה אפילו מריש אזנו כתבו ולאו דוקא משום דראש הגדי למטה כו' דא"כ לא היה קשה מרב הונא די"ל דדוקא לצד הראש המונח למטה אסו' דהחלב נוטף עליו אבל כאן קולף מצד הרגלים עד שמגיע לגיד וזה סתרו דשפיר מפעפע למעלה כו' ומ"ש התוס' תדע דבכל מקום דאנו אוסרין כדי קליפה כו' כוונתם דאפי' בלא סברת הר' אפרים דרק בב"ח אמרינן חנ"נ ג"כ א"ש דהא בכ"מ שאנו אוסרין כך דהיינו בחם לתוך צונן בפסחים דף ע"ו דמיירי בבב"ח דל"ש חילוק רבינו אפרים ועכצ"ל מטעם דאין הנאסר יכול לאסור כו' ומה שכתבו על תירוץ ר"א ממיץ דאין זה טעם י"ל הא דנעשה נבלה בשאר איסורים הוא אטו בב"ח ואמנם דהקליפה תאסור כ"ק זה ליתא בב"ח דהא דרך בישול אסרה תורה ודו"ק גם י"ל טעמו דר"א ממיץ דדוקא בשכל החתיכה נאסרה ונכרת לעצמה אז אמרינן חנ"נ אבל על קליפה לא ניכר שם איסור וכמו"ש המרדכי דבלח בלח ל"ש חנ"נ הואיל ואין האיסו' ניכר לעצמו ע"ש ודו"ק ומ"ש התוס' ועוד תדע דאל"כ אין לך בשר מותר לעולם כו' הנה לשיטת רש"י א"ש דמליחה לקדרה ולא להצניע לא אוסר כלל אלא דהתוס' לשיטתן דכל מליחה לקדרה חשיב אינו נאכל מחמת מלחו ודו"ק

והנה הרשב"א הביא דברי הגאונים דנ"ט בר נ"ט אפילו טעם השני באיסור מותר ותמה עליהם ממתניתין דקדרה שבישל בה בשר כו' ואם בישל בנ"ט וכתבתי במ"א די"ל דשם מיירי שלא הודחה הקדרה וליכא נ"ט בר נ"ט ובזה א"ש דכתב הרשב"א דהא אין בקדרה ס' נגד הקדרה ומוכח דאפ"ה שרי ע"י קפילא ודלא כרש"י דכתב דבעינן ששים וקפילא ולפ"ד הגאונים א"ש דאף דאין בקדרה ס' נגד הקדרה מ"מ נגד מה שבעין על הקדרה יש ס' ומה שבלוע בקדרה הוי נ"ט בר נ"ט וז"ב והנה יש לומר דאם טע"כ דאורייתא מודי הגאונים דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסו' והם לא אמרו אלא אי טע"כ דרבנן בזה כתבו דטעם שני הבא מן טעם ראשון לא אסרו רבנן ולפ"ז לא קשה עליהם ממתניתין דקדרה שבישל בה בשר דשם בב"ח ולכ"ע הוי טע"כ דאורייתא והם מיירי בשאר איסורים וז"ב ולפמ"ש במתני' דירך שנתבשל כו' דמיירי דיש ברוטב ששים נגד הגיד י"ל הא דלא פריך רבא אמתני' דמאן טעים לה כקושית התוס' ד"ה אבל די"ל דשם הספק שמא יצא פ"א חוץ לרוטב דהוי איסו' דבוק כמ"ש וא"כ איכא ס"ס שמא לא יצא חוץ לרוטב ואת"ל יצא שמא יש בירך ס' לכן סמכינן אקפילא כדי לברר אבל מברייתא דבישל בה בשר פריך שפיר ואף דלכאורה הוי ס"ס משם אחד דמה לי שנתבטל בירך עה לי שנתבטל בקדר' מ"מ