בית א-ל א ריג

דמרחמא אמרה כן אבל בסיפא דמוקי הש"ס בגרושה שפיר הקשו התוס' ודו"ק

(טו) וע"ש ברמב"ם הל' כ"ב דאם כתבוהו קודם הזמן שקבע אינו גט ע"ש והנה להעיטור דפסק דאיפוך קמיתא ומשעת חסימה אין לבעל פירות פשוט הוא דפסול דהא הפסידו להבעל הפירות עד זמן שקבע והבעל בודאי מקפיד ע"ז ועיין בזה והנה התוס' בכתובות ג' הקשו על הש"ס דאמר לאפוקי מרבותינו דהתירוה להנשא משום דזמנו של שטר מוכיח עליו ומרישא לא מוכח לאפוקי מרבותינו די"ל במאוחר ע"ש ומש"ס זה תמה השער המלך על הר"ן שהקשה דהאי בבא דאם לא באתי הוא מיותר דהא ממילא נשמע מהני תרי בבי דאם מת ומעכשיו אם מתי ע"ש דהא אשתמיט לי' סוגית הש"ס דקאמר לאפוקי מרבותינו דאמרו זמנו ש"ש מוכיח עליו ע"ש ולע"ד י"ל דחלילה לרבן של ישראל דאשתמיט לי' ש"ס מפורש דהא מהתוס' מבואר דס"ל דמאוחר כשר והיינו כדעת הראב"ד דאמר דמאוחר כשר דהבעל התנה שיהיה לו הפירות עד זמן שכתוב בשטר. והנה האבני מילואים הקשה הא אין כותבין תנאי בגט קודם כתיבת התורף והטעם כמ"ש הה"מ דאין ברירה וכיון דהזמן הוא מהתורף איך כותבין בו תנאי ע"ש והוא קושיא נפלאה ואמנם כבר כתבתי דהש"ס הוכיח מהמשנה דמעכשיו אם מתי דלכי מיית הוי גיטא ש"מ יש ברירה וא"כ א"ש קושית האבני מילואים דשפיר תירצו תוס' דמיירי במאוחר דלהאי תנא מאוחר כשר וז"ב והארכתי בזה ע"ש ולפ"ז לדידן דקיי"ל אין ברירה שפיר הקשה הר"ן דהמשנה מיותרת דהא מרישא דאם מתי ומעכשיו אם מאי שמעינן לה וליכא למימר דרישא במאוחר דלדידן מאוחר פסול וז"ב. והנה א"ז מהרש"א ז"ל הקשה ג"כ קושית המשנה למלך על התוס' וע"ש מה שתירץ וגם בב"ש סימן קנ"ו סעיף י"א תירץ ג"כ בתירוץ ראשון של המל"מ דאפילו יבואו עדים ויאמרו מת בעלה ואח"כ בנה אסורה לכהן דשויא נפשה חד"א ואמנם אם תתן אמתלא לדבריה תהיה נאמנת ואז תצטרך כרוז לכהונה אך י"ל כיון דעבדא מעשה וחלצה תו לא מהני אמתלא כמו שחיטה ודו"ק היטב

ושוב ראיתי דקושית המל"מ בפ"ג מ"ה יבום הלא היא כתובה על ספר נמוקי יוסף ותירץ כתירוץ הראשון של המל"מ ותימה שנעלם דבר מעין העדה המל"מ ז"ל. ויש להסתפק אם היא חולצת משום דשויא נפשה חד"א ואסורה להנשא לשוק בלא חליצה אם היבם אסור בקרובותיה כמו האומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך שאינו נאסר בקרובותיה ואפשר דאין כופין אותו לחלוץ שלא יאסר בקרובותיה ואפשר דזה כוונת התוס' בתירוצם. והנה התוס' בכתובות דף ג' הנ"ל תירצו דמיירי שאין בו זמן ואף דאין בו זמן פסול וכאב ההפלאה דכאן לא שייך חשש חיפוי דהא תלה במיתה ע"ש. ואמנם א"ש דהא אמר אביי אם מתי תרי לשונות משמע ובלא מעכשיו להבא משמע ואי לאו דאשמעינן הוי אמינא דלשעבר משמע והוי מעכשיו ואם אין בו זמן אפי' מעכשיו משמע פסול דבזה שייך חשש חיפוי דתאמר אחר הנתינה זינתה והוי התראת ספק ופטורה ממיתה דשמא ימות והוי גרושה למפרע ושפיר כתבו התוס' וז"ב. (טז) והנה כ' הרמב"ם בהלכה כ"ה נתייחד עמה אחר שאמר להם כתבו כו' ואם כתבו ונתנו לה אינו גט ע"ש הר"ן הקשה למה אינו גט בודאי ע"ש ונראה לפמ"ש המל"מ אם שלח שליח לקדש אשה וקדשה קידושי ספק אינה מקודשת דעל דעת זה לא עשאו שליח אלא לקדשה קידושי ודאי ע"ש וא"כ כאן דהוא בעת שצוה אותם לכתוב ולחתום היה הגט ודאי ובשעה שכתבוהו היה ספק גט ועל זה לא נעשו שלוחין ולכך אינו גט ובזה א"ש דהרמב"ם למד מקל וחומר וע"ז קשה די לבא מן הדין להיות כנדון ותהיה רק ספק מגורשת כמו שהקשה הה"מ אבל א"ש כיון דהוא ספק מגורשת ולא ודאי לכך אינו גט והיא א"א גמורה דלא עשו שליחותן ודו"ק בדברי הרמב"ם וע"ש בלח"מ דדחק דלפי שיש לו שורש מקל וחומר דהוא ספק לכך האריך עצמו יותר ואמר שהוא בטל לגמרי כו' אבל לפמ"ש א"ש טובא ודו"ק היטב

(ז) והנה בש"ס יבמות פריך על אביי בר אבין דאמר בהלכה צרתה עם בעלה למדה"י דלא תחלוץ גזרה שמא יהא ולד של קיימא ואתה מצריכה כרת לכהונה מהא דתנן ניתן לי בן כו' וחולצת ולא מתיבמת ואמאי דילמא אתי סהדי ואמרו כדאמרה ואתה מצריכה כרוז לכהונה ולא הבינותי דבשלמא בהלך בעלה וצרתה למדה"י איכא רובא דמסייע לפטרה מחליצה רק דאיכא חזקה ומיעוטא נגד זה והוי פלגא ופלגא לכך חיישינן דילמא הוי תולד בר קיימא אבל כאן דאיכא חזקה ליבום ואף דהיא אומרת מת בעלי ואח"כ מת בני ע"ט הא איכא רובא דסניא לי' כמ"ש הרמב"ם באן וגם גדולה שבאת האויבים מאהבת האוהבים כמ"ש תוס' דף צ"ג ע"ש לכך אין לחוש שמא יבואו עדים ויעידו כדבריה דבעבור זה תשב עולמית ולא תחלוץ ולא תהיה לאיש בעבור דבר קל כזה כמ"ש המל"מ וע"כ כראה דהשמיטו הרא"ש והרי"ף דבר זה וראיתי אחר זה בבית שמואל שהעיר במקצת בזה וראיתי במקנה בק"א שהקשה אמאי הא אית לה מיגו דגרשני בעלי למ"ד דאפילו שלא בפניו נאמנת ואמנם י"ל דהוי מיגו במקום חזקה ליבום ועכ"פ י"ל דלכך מקשה הש"ס שפיר וליחוש דילמא אתי סהדי ומסהדי כדאמרה דהא ס"ס יש לה מיגו ואף דלא סמכינן עלה להתירה לשוק מ"מ למיחוש מיהו בעי ולא תחלוץ שמא יבואו עדים ויעידו כדבריה ובזה א"ש דהשמיטו הרי"ף והרא"ש אוקמתא דגרושה דלדידן דקיי"ל שלא בפניו אינה נאמנת ליתא למיגו כלל ולא קשה קושית הש"ס על אביי בר אבין ודו"ק ואמת דלא הבינותי קושית התוס' במת בעלי דלהימנה במיגו דגרשני דהא תהיה אסורה לכהן ושמא הוא רוצה להנשא לכהן אלא דהתוס' לשיטתן דס"ל דאמרינן מיגו לחצי טענה והקשו שפיר דעכ"פ תנשא לישראל וע' תומים סי' פ"ב ולהרמב"ן שפיר לא קשה קושית התוס' ואמנם כאן שפיר פריך דהא היא רוצה לחלוץ וא"כ גם עתה תהיה אסורה לכהן ושפיר אית לה מיגו ופריך שפיר וליחוש ודו"ק

(יח) וע' ברמב"ם הל' כ"ז ומה שהקשה הר"ן עליו ועמ"ש הלח"מ לעיל פ"ב הלכה ב' דכיון דחס"ו אינו אלא פסול לכתחלה ל"ש בי' מזויף מתוכו. ואמנם י"ל כיון דפסול חס"ו אינו אלא משום גזרה אטו זימנין דאמר אמרו וכיון דיש עדי מסירה רק חשש שמא ימותו עדי מסירה הוי גזרה לגזרה ועוד דהמעיין בדברי הרמב"ם יראה דמדרבנן ודאי פסול רק דיש להתיישב בדבר שמא פסול מדאורייתא משום דשמא הלכה כסוגיא דהזורק דמילי לא ממסרי לשליח וא"כ מדרבנן ודאי פסול וא"כ אין חשש שהם יאמרו להסופר שהבעל צוה להם שהסופר יחתום לעד דהא ודאי הסופר לא יחתום אם לא ישמע מפי הבעל ולא הבינותי תמיהת הר"ן על הרמב"ם וע' פרק המגרש דרב ס"ל חס"ו כשר ועתוס' דף פ"ח ע"א ד"ה אמר ר' ירמיה דהלכה כרב וע"ז סמך הרמב"ם וז"ב והמגיה במשנה למלך הביא ראיה מהמשנה דתנן מי שהיה מושלך בבור כו' ואינה ראיה די"ל דהמשנה אתיא כר' יוסי דאמר מילי לא ממסרי לשליח אפילו באומר אמרו ושמואל פליג עלי' בהא ואין להאריך דבלא"ה הסוגיא עמוקה וכבר כתבתי בה הרבה

(יט) הנה הרמב"ם בפ"ט מ"ה גירושין הלכה כ"ז כתב אמר לעשרה כתבו גט כו' היה אחד משנים הראשונים קא"פ כו' ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעידי מסירה הם העיקר וע' בב"י שתמה דאיך כתב מפני שע"מ הן העיקר ובש"ס הטעם מפני שהם לתנאי ע"ש ובלח"מ שנדחקו ולע"ד י"ל דהא הקשה הגאון ישועת יעקב הא אין ברירה ומאן יימר דאילו הן משום עדים ואילו משום תנאי ולכך נתן טעם דעידי מסירה הן העיקר ועידי חתימה הם רק מפני תק"ע ואף דאם חתמו פסולים הגט פסול משום דהוא מזויף מתוכו זה דרבנן ובאיסור דרבנן אמרינן ברירה ולכך כשר וז"ב. והנה כתבתי במ"א דהא דנמצא אחד קא"פ בד"מ זה רק מדרבנן ורק בד"נ הוא דאורייתא דהא לרבי בד"מ לא אמרינן כלל מוצא אחד קא"פ עדותן בטלה ואף דלא קיי"ל כן מ"מ פלוגתא רחוקה לא משוינן וסמך לזה ממ"ש הכה"ג דבקידושין שהאחד קא"פ צריכה גט ע"ש. ועוד יש ראיה עמ"ש הרמב"ם פרק י"א מ"ה עדות שטר שהיו עדיו מרובים כו' אם יש שם עדות ברורה שכולן ישבו לחתום ה"ז בטל ואם לאו תתקיים העדות בשאר כו' שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום כו' ואם היה הפסול דאורייתא היך מכשרינן מספק וע"ש שהארכתי ועפ"ז יש לפלפל בזה אלא שיראתי לחדש דבר והמעיין ישכיל מעצמו וא"כ לא קשה קושית הישועת יעקב דהא בדרבנן אמרינן ברירה ודו"ק

ובזה ים להבין דעת הרמ"ה לכתחלה אין לקרוב או פסול לחתום כו' והב"י יישב דבריו ולפמ"ש י"ל דכוונתו דלכתחלה אף בשנים האחרונים אין לקא"פ לחתום ואף דבדרבנן יש ברירה היינו כמ"ש האחרונים דספק דרבנן להקל אבל אין עושין ספק דרבנן לכתחלה וז"ב ואמנם לייחד אותו בפירוש רק לתנאי אפשר דשרי אף להרמ"ה וצ"ע. (כ) והנה נסתפקו אם אותן דמשום תנאי צריכים לחתום זה בפני זה ע"ש והנה מדברי הרמב"ם בהלכה כ"ט שכתב שמא יעידו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר נתגרשה בו ועדיין לא נתקיים התנאי מבואר דאף אותן שמשום תנאי צריכים לחתום זה בפני זה ע"ש ולכאורה י"ל דרק אם עדיו מרובים אבל אם יש בו רק שני עדים לא שייך חשש זה כמבואר ואמנם בש"ס מבואר גבי עד כותי דאף אם יש רק שני עדים צריכין לחתום זה בפני זה ואדרבה דעת רבינו משולם דרק