בית א-ל א ריב

עוד והקשה א"כ לרבנן דס"ל זכית הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות וכתבו התוס' דמה"ט כיון שהגיע גם שחרור ליד השליח זיכה בו השליח בשביל העבד א"כ לפ"ז ה"ל השליח כשליח קבלה ואמאי שוין למוליך ומביא וצריך לומר בפני ככתב ע"ש. ואמנם לפמ"ש שם בטעם רש"י דלכך בשליח קבלה לא תיקנו חז"ל לומר בפני נכתב דלא הועילו חז"ל בתקנתן דאכתי יכול הבעל לערער ולומר לפקדון נתתיו ויהא נאמן משום דאי איתא דלגירושין יהבי' לדידה הוי יהיב לה כקושית התוס' וכתבתי הטעם דבזיונא דבעל הוא שהיא עושה שליח קבלה ואינה רוצה לקבל ממנו הגט מידו ע"ש. ואמנם זה כשהאשה עושה שליח קבלה אבל בעבד דהאדון שולח לו גט שחרור ואין העבד עושה שליח כלל אלא כיון דזכות הוא לו זוכה השליח מעצמו בגט השחרור בשביל העבד לא שייך כלל האי בזיונא דהאדון ולא שייך סברא דאי איתא דלשחרור יהבי' לי' להעבד הוי יהיב לי' שפיר תיקנו חז"ל שיאמר בפני נכתב ופועילו בתקנתן והאדון אינו נאמן לפקדון נתתי וא"ש דשוין למוליך ומביא ולא קשה קושית הפ"י ודו"ק. וע"ש בפני יהושע שגם הוא ע"פ שיטתו חילק כן רק עפמ"ש א"ש טפי ודו"ק

(י) והנה הפני יהושע הקשה על העיטור דס"ל דאם האשה מחזרת אחרי הגט יכול לזכות לה גט משום דזכות הוא לה מהא דהביא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי כו' וכבר כתבתי ליישב ע"פ דעת הרמב"ם ואמנם נראה ליישב באופן אחר ע"פ דעת הפוסקים האחרים דהא הקשו התוס' דף ס"ג ע"ב ד"ה אפילו וא"ת מאי אפילו אדרבה הכי עדיף טפי דלא הוי חצי דבר ע"ש וכתבתי ליישב ע"פ סברת הריטב"א גבי קרוב או פסול דבעדי קידושין בראי' לבד מצטרפין דהא עדי קדושין אינו עדות של הגדה רק דגזה"כ הוא דבעי עדים ובלא עדים לא הוי קידושין ואף דהענין הוא אמת וא"כ הראיה הוא ענין בפני עצמו ולא דמי לעדות ממון דלא אברי סהדי אלא לשקר' ועיקר העדות מה שמעידין לפני ב"ד פלוני לוה מפלוני לכן הראיה בלבד אינה כלום בלי ההגדה ע"ש ולפ"ז שם דשליח קבלה צריך עדים ואף שניהם מודים לא מהני וא"כ העדים שאמרו בפנינו אמרה לו התקבל לי גיטי עשו דבר שלם שהרי על ידם כעשה שליח לקבלה ובמקום האשה קאי ולא הוי חצי דבר משא"כ בעדות ממון דכל זמן שלא העידו שני כתי העדים בב"ד לא עשו כלום וז"ב. וע"ש בחידושי שביארתי היטב והנה הבית יוסף הביא מחלוקת הפוסקים אם השליח ג"כ מצטרף לעדות שנעשה לשליח קבלה והרא"ש כתב דכיון דהוא במקום האשה קאי הוי כבעל דבר ואינו מצטרף דהוי כמעיד על עצמו ועיין כל זה בטור ובבית יוסף ובחידושי הארכתי בזה. והנה במתניתין תני האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כתי עדים כו' וע' בבעל העיטור דפירוש דמיירי שהשליח קרוב ולכך אין מצטרף והוא דחוק דהא סתמא קתני ואמנם נראה דכל זה אם השליח נעשה שליח קבלה וקאי במקום האשה לקבל גיטה רק הוא ולא אחר כמ"ש הרא"ש אז שייך לומר דהוא כבעל דבר ואינו מצטרף דהוי כמעיד על עצמו אבל לדעת הבעל עיטור דאם אנו יודעין שהאשה רוצה בגט ומחזרת אחר הגט יוכל כל אדם לזכות לה גט דזכות הוא לה א"כ נהי דאין השליח נאמן על עצמו שהוא נעשה שליח קבלה מ"מ על זה נאמן שהאשה רוצה בגט ושיוכל כל אדם לזכות עבורה בגט וכסברת הפני יהושע הנ"ל וא"כ קשה למה תני במתניתין דצריכה שני כתי עדים מלבד השליח הא גם השליח יכול להצטרף ולא שייך לומר דהוא כבעל דבר דהא אינו מעיד על עצמו שהוא ולא אחר נעשה שליח לקבלה רק שהאשה רוצה בגט ויוכל מי ומי לזכות בעבורה גט ועל כן הוצרך הבעל העיטור לפרש דמיירי שהשליח קרוב דאל"כ היה הוא ג"כ מצטרף והבעל עיטור לשיטתו א"ש ודו"ק. ואמנם עדיין יש לקיים דברי בעל העיטור לפמ"ש ליישב קושיות התוס' דלא הוי חצי דבר משום דדמי לעדי ראיה לא. לעדי הגדה וכמ"ש ואמנם זה אם השליח נעשה שליח קבלה להיות הוא לבדו במקום האשה לקבל הגט הוא ולא אחר אבל לפמ"ש דעל עצמו אינו נאמן ואינו מצטרף רק דעכ"פ נאמן להעיד שהאשה חפיצה בגט וממילא יוכל הבעל לזכות לה גט ע"י מי ומי שהוא רוצה א"כ שוב הוי לי' עד הגדה ושוב הוי לי' חצי דבר ולכך א"ש מה דתני במתניתין דצריכה שני כתי עדים מלבד השליח ואפילו הן הראשונים והן האחרונים והיינו דאף דבכה"ג ל"ש חצי דבר וא"כ שפיר י"ל דהשליח יצטרף להיות עכ"פ עד הגדה ולהעיד שהאשה רוצה בגט ויוכל הבעל לזכות לה גט ע"י מי שרוצה וקמ"ל המשנה דאעפ"כ צריכה שני כתי עדים מלבד השליח ולא כדעת העיטור ודוק היטב

(יא) והנה הרשב"א הקשה מאי קאמר אם איתא דלגירושין יהבי' ניהלי' לדידה הוי יהבי ניהלה דילמא משום כיסופ' לא יהיב לה כדאמרינן גבי אמר לה כנסי שט"ח זה כו' ותירץ דכיון דהיא עבדא שליח קבלה תחלה תו ליה לי' כיסופא מינה ע"ש דפח"ח ומזה הקשה הגאון ישועת יעקב על הא דהקשו התוס' דלא נקט בעל אומר להולכה ושליש אומר לקבלה ע"ש והקשה דבזה לא שייך הסברא אם איתא דלגירושין כו' דהא בין כך ובין כך קשה אמאי לא יהיב לדידה. ולפי דברי הרשב"א הנ"ל א"ש דאם כדברי הבעל שפיר לא שייך אם איתא דלגירושין יהבי' ניהלי' לדידה הוי יהבי' ניהלה די"ל משום כיסופא לא יהבי' ניהלה דהא הבעל אומר דהוא עשאו שליח להולכה והאשה לא עשתה כלל אבל לפי דברי השליש שייך שפיר אי איתא דלגירושין יהבי' ניהלי לדידה הוי יהבי' וליכא למימר משום כיסופא לא יהיב לדידה דהא כיון דאמר לו השליש דעשאתו שליח לקבלה שוב לית לי' כיסופא מיכה ת"ב וכן לפי סברתי שכתבתי משום בזיונא דבעל הקשו שפיר התוס' דלינקיט בעל אומר להולכה כו' דבזה ג"כ שייך אם איתא כו' דבשליח הולכה לית לי' בזיונא וז"ב ואמנם בלא"ה העירו דעה צורך לסברת אם איתא כו' הא בלא"ה אין דבר שבערוה פחות משנים ותירץ הרשב"א דפקדון טענה גרועה הוא ולא מהימן ע"ש והטעם נראה כדאמרינין לעיל בדף י"ג דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' ע"ש והכא נמי לא מקדים אינש פורענות לנפשי' ולמה יקדים לכתוב גט ולהפקידו ביד אחר וז"ב אבל כשאומר דעשאו שליח להולכה לא שייך לא מקדים אינש פורענות לנפשי' ובלא"ה שליש אינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים ודו"ק: (יב) והנה בש"ס נסתפקו באם אמר חוץ מקדושי קטן מאי אי הוי שיור או לא ופשטוהו מהא דקטנה מתגרשת בקידושי אביה והא בעי ויצאה והיתה אלא אתי לכלל הוויה הכא נמי אתי לכלל הויה ופשט הש"ס תמוה כאשר תמהו הכל ונראה לכאורה דהפשט הוא להיפך דהא חזינין דהתורה הקפידה על האשה המתגרשת שתהיה ראויה להתקדש ואפילו הכי קטנה מתגרשת אף שאינה ראויה עתה להתקדש בקטנותה ועכצ"ל שתהיה ראויה להתקדש בגדולתה ואתא לכלל הויה והכי נמי כשאמר חוץ מקדושי קטן אע"ג דעתה אינה ראויה להתקדש לו וא"כ לא הוי שיור כמו שאמר חוץ מקדושי אבא ואביך ע"מ הא ראויה להתקדש לו לכשיגדיל והוא אמר סתם חוץ מקדושי קטן משמע דבכל ענין שיקדש אפילו יקדשנה לכשיגדיל כמ"ש המשנה למלך פ"ד מה' אישות והוי שיור ופשיט מהא דקטנה דהוי שיור ודו"ק. והנה ר"ח גאון פסק דהוי ספק גירושין וי"ל דהגאון ז"ל נסתפק אי הפשיטות הוא דלא הוי שיור דכוונתו כל זמן שהוא קטן או כמו שפירשתי ולכך כתב שהוא ספק גירושין וע' בטור נראה דפירש חוץ מפלוני והוא קטן וי"ל דהוא אמר סתם חוץ מפלוני ואנו יודעים שהוא קטן וע' בשו"ת נו"ב ואין פנאי להאריך כי ימים הקדושים באו ולמה שכתבתי אתי שפיר דאמר אלא אתי לכלל הויה והוא סברת המשנה למלך דלכך קטן שקידש לכשיגדיל הוי קידושין דזמן ממילא קא אתי ע"ש והיינו אתי לכלל הויה וז"ב ודו"ק: (יג) והנה ראיתי בקצה"ח שהקשה בהא דפרק התקבל למ"ד משום תנאי אם מת אחד בטל הגט הא אונס' כמאן דעבד ע"ש ונלע"ד עפמ"ש הבית יוסף בשם האגודה דהיכא דהיה יכול לבוא תוך הזמן ולא בא וביום האחרון קרהו אונס לא הוי אונס דהא היה יכול לבוא מקודם ע"ש וא"כ הכי נמי הא התם אפילו חתמו מכאן ועד עשרה ימים כשר כיון דחתמו בי תרי ביומי' ולפ"ז אם מת אחד מהם תוך עשרה ימים לא הוי אונס דהא היה יכול לחתום מקודם והא דמוקי בירושלמי פלוגתא דרבנן ורשב"ג במתניתין בפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל אי אונסא כמאן דעביד היינו דרשב"ג קאי התם אסיפא דאמר על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ומת האב בתוך שתי שנים דהיתה אנוסה באמת דהא מת האב תוך שני שנים וז"ב ואמנם לרב אשי דפירש דכוונתו שתשמש את אביו יום אחד בתוך שתי שנים וא"כ אם מת תוך שני שנים לא הוי אונס דהא יכלה לשמשו קודם לכן אך הירושלמי לא פירש כרב אשי וגם בש"ס דילן סליק אוקמתא דרב אשי בקושיא ואין להאריך

(יד) ע"ד קושית המל"מ פ"ט מ"ה גירושין הלכה כ"א על התוס' דהקשו אסיפא דמתניתין ולא ארישא י"ל ע"פ מה שכתב הוא עצמו בפ"ג מ"ה יבום הא דלא חייש ברישא דילמא אתי סהדי ומעידין דמת בעלה ואח"כ בנה ותצטרך כרוז לכהונה דאין לחוש לזה דכיון דהוא בחזקת היתר לא משקרא לומר מת בנה ואח"כ בעלה לאסור עצמת לשוק ובודאי קושטא קאמרה ע"ש ולפ"ז שפיר דייק הש"ס דזימנין דסניא לי' דאי מרחמא לי' הדק"ל ניחוש דילמא אתי סהדי ומעידין הפך דבריה ותצטרך כרוז לכהונה והא דאמרה עת בנה ואח"כ מת בעלה אין מזה ראיה דמשום