בית א-ל א ריא

בדף ל"ג ע"א ד"ה רבי ולפ"ז נראה דאשה שעשאה שליח קבלה. צריכה לבטלו בפני שנים דהא שליח קבלה בעי עדים לכ"ע וזה ברור

(א) והנה הבית יוסף הביא דברי הרי"ו דס"ל דשליח הולכה צריך עדים ולכך ס"ל לענין ביטולו דצריך שנים והא כתב רי"ו צריך לכתחילה להחזיקו בפני שנים והבית יוסף תמה שפירש הירושלמי לשון צריך היינו לכתחלה אבל לע"ד כונת רי"ו לכתחלה היינו בשעת עשייתו אבל אח"כ כשבא לפנינו והגט בידו א"צ להביא עדים מפני שהגט בידו ונאמן לומר שעשאו בפני שנים וכדעת הרא"ש ודו"ק. וכן הביא בית יוסף בסמוך בשם הסמ"ג אמת הדבר שאין שליח הולכה צריך לא חתימת ב"ד כו' אבל צריך למנות שליח בפני שני עדים כשרים עכ"ל והכוונה כמה שכתבתי אף דאפשר לפרשו דקא על שליח ראשון שעושה שליח שני דצריך לעשותו בפני עדים אבל העיקר כמ"ש ודו"ק

(ד) והנה בתוס' דף ל"ג דנסתפקו וז"ל דמשמע לי' מילתא דרבי דיכול לבטל אפילו בפני אחד אע"ג דאין דבר שבערוה כו' מ"מ כיון דלשליח עצמו אומר שהוא מבטל אי כמי כו' עיין בפני יהושע שם שפלפל בדבריהם ות"ל גם אני כונתי קצת לדבריו ואעפ"כ עלה בלבי דר"ל שביטל לפני השליח ועוד אחר עמו דהשליח עולה מהמנין דהא הוא יודע האמת שהבעל ביטלו ולא תהא שמיעה גדולה מראיה ואילו שמע מפי שני עדים היה מועיל הביטול ומכ"ש שהוא שמע הביטול מפי הבעל המבטל ואמנם כ"ז לענין השליח עצמו אבל שיצא הקול גם לאחרים י"ל דהשליח אין מוציא הקול ודומיא דאם ביטל בפני שנים זה שלא בפני זה דכתבו לקמן דאינו מבוטל ע"ש ועדיין הדברים מפוקפקים אצלי ועיין היטב וצריך לי תלמוד

(ה) התוס' גיטין הקשו ד"ה והלכתא דכי לא ידע עדיין הש"ס דרבא בכפות מיירי הוי מצי להקשות מאי אריא דניעור אינו גט משום דמשתמר שלא לדעתה אפילו משתמר לדעתה הא חצר מהלכת היא אלא דעדיפא פריך ע"ש ולע"ד י"ל לפי מה שכתב הטורי זהב דהא דחצר המהלכת לא קנה זה רק דרבנן אבל מדאורייתא קנה ע"ש א"כ שפיר פריך הש"ס על רבא מדאמר ישן ומשמרתו הרי זה גט דמשמע דגט כשר הוא דהא חצר מהלכת עכ"פ מדרבנן לא קנה וא"כ מדרבנן הוא פסול עכ"פ אבל על מה דאמר רבא ניעור אינו גט משום דהוי חצר המשתמרת שלא לדעתה לא קשה דהוי לי' למימר משום דהוי חצר המהלכת די"ל רבא נקט פסול דאורייתא דאינו משתמר לדעתה ולמה לי' למנקט פסול חצר המהלכת דהוי דרבנן וז"ב. (ו) והנה שם בפרק הזורק דף ע"ח איתא והלכתא בכפות ופירשו הרמב"ן והרשב"א דהיינו בכפות וישן משמע דבכפות לחודי' לא מהכי אבל בגליון הש"ס איתא ס"א אלא בכפות משמע דהדר בי' ממה דאמר ישן ומשמרתו הרי זה גט אלא צריך לומר בכפות הרי זה גט אבל ישן הוא גט פסול והוא כשיטת הרמב"ם דבכפות הרי זה גט ובישן הוא פסול אבל הטור ס"ל כנוסחת הרמב"ן והרשב"א והלכתא בכפות והיינו בישן וכפות ואמנם בגיטין דף כ"א דלא נזכר בדברי רבא ישן כלל ושוב ליכא לפרושי כפירוש הרמב"ן והרשב"א שם גרסינן שפיר והלכתא בכפות וקאי על דברי רבא ודברי רבינו מוצקים ומה שהקשו התוס' על זה דא"כ אמאי אמר רבא ניעור אינו גט דהוי חצר המשתמרת שלא לדעתה אפילו הוי משתמר לדעתה כיון שהיו ידיו כפותות כו' לא הוי גט דחצר מהלכת הוא כו' כבר נתיישב מתוך מה שכתבתי לעיל ודו"ק היטב

(ז) והנה הרשב"א הקשה אהא דאמר רב הונא בגיטין דף ס"ד ע"א בעל נאמן דאם איתא דלגירושין יהבי' ניהל' לדידה הוי יהבי' ניהלה מאי סברא הוא זו הא י"ל דמשום כיסופא יהבי' לשליש וע"ש מה שתירץ ומבואר לקמן ואמנם לע"ד גוף הסברא אינו מובן ולכן נראה דהא לעיל דף ס"ד ע"ב אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ואמרינן הטעם משום בזיונא דבעל שסבור קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה ופירש"י דאילו כי עבדא שליח לקבל מיד הבעל אין כאן חשש בזיון דהא ידע ולא קפיד ע"ש תרי דזה בזיון להבעל כשהיא עושה שליח לקבל ואינה מקבלתו בעצמה רק אם הוא נותן להשליח חזינן שאינו ומקפיד אבל כ"כ דלא חזינן אמרינן דודאי מקפיד וז"ב. ולפ"ז אתי שפיר דאמר רב הונא אי איתא דלגירושין יהבי' ניהלי' לדידה הוי יהבי' ניתלה דכל כמה דלא ידעינן דלא קפיד אמרינן דודאי קפיד שלא ליתנו לשליח דידה משום בזיונא רק כשחזינן דלא קפיד וזה ברור ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' דמה הועילו חז"ל בתקנתן דתקון דיאמר השליח בפני נכתב משום דאי אתי בעל ומערער אכתי יערער הבעל ויאמר לפקדון כתתי והולידו מזה דדוקא בששניהם בעיר אחת שייך האי טעמא דאי איתא כו' והקשו מהני דאצרכו מערסא לערסא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא שם פירש"י דבשליח הולכה מיירי ובזה לא שייך הסברא שכתבתי ובזה א"ש מה שהקשה הר"ן אמאי פירש"י רק בשליח הולכה וע"ש מה שתירץ ולפמ"ש א"ש דבשליח קבלה לא היו מועילין בתקנתן דאכתי יערער הבעל ויאמר לפקדון נתתי ודו"ק היטב. ולכאורה היה נראה ליישב בזה הא דפסק רב אלפס כרב חסדא ולא כרב הונא דרבי' דרב חסדא הוי ולפמ"ש א"ש דרב הונא אזיל לטעמי' דס"ל כרב רבי' דחשש לבזיונא דבעל אבל רב אלפס פסק כרבי חנינא דלא חש כלל לבזיונא דבעל וא"כ ליתא להא דאם איתא כו' וז"ב (ח) והנה דעת הרמב"ם דשליח הולכת אין צריך עדים והטור ס"ל דצריך עדים ונראה דתלי בזה אם בעל נאמן לומר לפקדון נתתי צריך עדים גם שליח להולכה וע' בטור ובית שמואל והנה הרשב"א אהא דאמר רב חסדא שליש נאמן דהא הימני' הקשה הא ודאי לא היו עדי מסירה ומה יועיל לו נאמנותו אפילו ירצה הבעל בכך אינה מגורשת וע"ש מה שכתב והנה לדעת הרמב"ם א"צ ע"מ רק דחיישינן דילמא יהיב לי' לפקדון ולא לגירושין ועל זה מהני הסברא דהימני' דאם יאמר לגירושין יהיה לגירושין ואף להחולקים על הרמב"ם וס"ל דצריך ע"מ י"ל דאתיא כר"מ דס"ל ע"ח כרתי ובזה א"ש הא דמשני הא מני ר' אליעזר היא דאמר ע"ע כרתי ודו"ק

(ט) הנה דעת הרמב"ם פי"ב הלכה ב' ע"ה גירושין דאשה המוציאה גט ואומרת בזה גירשני בעלי הרי זו נאמנת אע"פ שאינו מקוים וכ"כ פ"ז דין כ"ד והראב"ד השיג עליו בשני המקומות וכתב אומר אני שיתקיים בחותמיו אע"פ שלא יצא עליו ערעור ע"ש והנה בש"ס דף ס"ד דפריך קרע למה לי ומשני בשעת הגזרה הוי והכל עמדו בזה דמה ענין זה למה דמסיק לעיל הא מני רבי אליעזר הוא דאמר עדי מסירה כרתי ע"ש. והנה מזה סייעתא לדעת הרמב"ם דדעתו לקמן הלכה י"א דשליח קבלה שאמר הבעל לפקדון נתתיו לו והשליח אומר לגירושין נתן ליהשליח נאמן ולפ"ז א"ש דנקט במתניתין קרע דאם היה הגט ביד השליש לא היה צריך עדים שקבל אבל עתה שהוא קרוע בידו שפיר צריך עדים ולא קשה קרע למה לי' וז"ב. ואמנם למאי דעסיק הא מני ר"א הוא דאמר עדי מסירה כרתי וכתבו התוס' דמיירי שאין עדים חתומים עליו ע"ש ובכה"ג אינו נאמן כמו שכתב הבית שמואל סימן קמ"א ס"ק י"ב בשם הטור שפיר פריך קרע למה לי דהא אפילו הוא שלם ביד השליש צריך עדי קבלה ודו"ק. ובזה יש לפרש מה דמשני בשעת הגזרה שנו ואכתי אינו מיושב למה נפקא מינה נקט זה קרע ולפמ"ש י"ל דהכי פירושו דהשתא שפיר יש לומר דלעולם רבי מאיר הוא ומיירי ביש עדי חתימה ואפילו הכי צריך עדים שקבל דהא הגט אינו בידו וכדמשני לעיל מי קא נפיק גיטא מתות' ידי' דלהמני' ואמנם התוס' לעיל ד"ה תינח פירשו קושית הש"ס דלמה לי בפנינו קיבל לא היה צריך אלא עדים שראוהו בידו שלם דאז היה בידו למסרה לה ולכן משני בשעת גזרה שנו והוכרח לקרעו תיכף ולא היה בידו להוליכו להאשה וא"כ אין לו מיגו דהיה מוסרו לה ולכך צריך עדי קבלה ודו"ק עוד נראה לפרש הא דמשני בשעת גזרה שנו דהנה לעיל משני הא מני ר"א הוא ופירשו התוס' דלא הוי בי' עדי חתימה כלל ולשיטתם אזלי דכתבו לעיל דף ג' ד"ה רבי אלעזר דהא דבעי ר"א ע"ח הוא רק עצה טובה ובאמת אין צריך חתימת עדים כלל אבל רש"י מיאן בזה דס"ל דגם לר"א בעי עדי חתימה לכתחלה מפני תיקון עולם משום שמא ימותו עדי מסירה ואז נסמוך על עדי חתימה וא"כ נסתר התירוץ הא מני ר"א הוא דקשה קושית התוס' דאי איכא בי' עדי חתימה כשר אפילו אין עדי מסירה בפנינו דמסתמא נעשה כדין בפני עדי מסירה ע"ש

ואמנם כיון דהטעם דבעי לר"א עדי חתימה שמא ימותו עדי מסירה ואז נסמוך על עדי חתימה אבל בשעת הגזרה דמוכרח לקרוע הגט לא שייך התקנה כמ"ש הבית שמואל סימן ק"ל ס"ק אי דלדידן דקורעין הגט לא שייך התקנה ע"ש וק"ו בשעת הגזרה שהיה סכנה והיה מוכרח לקרוע הגט וא"כ שפיר י"ל דמיירי דאין עדים חתומי' בו כלל וע' בסוגיא היטב וינעם לך ודו"ק והנה עפמ"ש לעיל ליישב קושית הרשב"א א"ש קושית הפני יהושע על מה שפירש"י במשנה דהמביא גט דרק בשליח להולכה מיירי אבל שליח קבלה אין צ"ל בפני ככתב ובפני נחתם והר"ן כתב הטעם דבשליח קבלה גומר ומגרש בלב שלם ולא יערער