בית א-ל א רי

בלחי וקורה דלהכי לא תני רב פתוחות זו לזו כו' אם כן איך מותר המבוי בלחי וקורה לרב שאוסר כשיכולין לערב דרך פתחיהן מזו לזו אפילו כשלא עירבו ומכ"ש כשעירבו כולן יחד דרך פתחיהן עצמן בלא פתחיהן הפתוחות למבוי ע"ש ולע"ד כראה דרב דאמר אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו קאי אדלעיל דפריך אמתניתין מני אי ר' מאיר דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף אימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אתאן לרבנן דאמרו בחדא סגי כו' ומשני כולה ר' מאיר היא וטעמא מאי אמר ר' מאיר כו' אבל רב משני לעולם מתניתין כרבנן והא דלא מהני עירוב לחודי' הוא דאם נתיר המבוי ע"י העירוב א"כ ע"כ דהעירוב משוי להו חדא תו ה"ל מבוי שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו ואסור לטלטל בתוכו וא"כ לא קשה מהא דתניא אב ובנו מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה דהתם מיירי שנשתתפו במבוי ואין העירוב מועיל למבוי ולא הוי תרתי דסתרי אהדדי משא"כ כאן דעיקר היתר המבוי הוא ע"י העירוב והוי תרתי דסתרי אהדדי ולכן לא תני רב פתוחות זל"ז ואיירי שהמבוי ניתר בצורת הפתח דא"כ קשה אמאי המבוי אסור ובזה לא קשה מפלוגתא דר' מאיר ורבנן דהתם מיירי שהמבוי ניתר בצורת הפתח ודו"ק

והנה הא דאמר וטעמא מאי אמר ר"מ שלא תשתכח תורת עירוב והיינו רק בשכח אחד מבני חצר דבאמת מן הדין השיתוף מועיל לעירובי חצרות כמו שפירש"י לעיל דף ע"א ע"ב ד"ה מערבין בחצרות שהמבוי לחצרות כחצר לבתים מה עירוב החצרות משוה לבתים חדא אף שיתוף המבוי משוה חצרות חדא וע"ש דאפילו לא עירבו חצרות זו עם זו רק משום שלא תשתכח תורת עירוב וכיון דרובן עירבו שפיר דמי אבל שכח אחר מבני מבוי דבזה צריך שתוף מדינא דעירוב חצרות אינו עושה המבוי אחד לא מהני מה שרובן נשתתפו ולא קשה קושית הריטב"א ובזה א"ש סיום המשנה שהמבוי לחצרות כחצר לבתים והיינו דלכך מהני רובן עירבו ודו"ק כי לא נתברר לי היטב

(ח) הנה בש"ס עירובין דף ס"ח ע"ב וליקני לה מר רביעתא דחלא בחביתא הקשו התוס' אמאי לא אמר במנא ואז לא הוי צריך לדין ברירה ונראה דהנה הרא"ש כתב דר"ח דאמר המקפיד על עירובו עירובו עירוב פליגי על אביי ולע"ד י"ל דר"ח שפיר קאמר דעירובו עירוב אע"פ שבלבו מקפיד על עירובו מ"מ דברים שבלב אינן דברים ומהברייתא דמייתי אביי אין סתירה לזה דשם תני אחד מבני חבורה שביקש יין ושמן ולא נתנו לו זה לא הוי דברים שבלב אלא הוכחה בפירוש שמקפידים זה על זה ולכך אין עירובן עירוב וז"ב וכן משמע מלשון הרא"ש ע"ש ולפ"ז א"ש דאמר ליקני לי' מר רביעתא דחלה בחביתא דאז לא יוכלו לתבוע ממנו עד סוף שתכלה החבית וא"כ אף שהוא מקפיד הוי דברים שבלב ולא קשה קושית התוס' ודו"ק. וע' בהשגת הראב"ד פרק ה' הלכה י"ד מ"ש בשם הירושלמי וכתב הה"מ שלא על פריסת השיתוף נאמר כו' ולע"ד נראה דצ"ל שאין מקפידין על פריסתן וכמדומה דכן איתא בירושלמי ע"ש ובחידושי (ט) ובה' שבת פרק ט"ו הלכה כ' כתב הרמב"ם לא ימלא אדם מים מן הים והוא תוך הספינה אא"כ עושה מקום ד' על ד' ויוצא מן הספינה על הים בד"א כשהיה תוך עשרה אבל אם ה"ה למעלה מעשרה מן הים מוציא זיז כל שהו וממלא שהרי דרך מקום פטור הוא ממלא וכתב הה"מ ומתוך דברים האלה אתה למד שלא אסרו להחליף דרך מקום פטור אלא ברשויות דאורייתא אבל מרה"י לכרמלית דרך עקום פטור מותר לכתחלה כמבואר בסוגיא זו לדעת רב הונא וכן הורו מגדולי המורים וזה דעת רבינו אבל הרשב"א ז"ל הסכים לדעת אחרים דאפי' ברשויות דרבנן אסור להחליף לפיכך אפי' הזיז למעלה מי"ט צריך שיהא בו ד' על ד' עכ"ל המ"מ והנה התוס' שם ד"ה גמירי כתבו וצ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעלה מי"ט דאל"כ איך ממלא וכתב א"ז מהרש"א ז"ל דזה לרבנן דס"ל דאסור להחליף ברשויות דרבנן אבל לר' יהודא דשרי להחליף ברשויות דרבנן אין צ"ל דהכלי שדולה בו הוא למעלה מי"ט ע"ש ומבואר דהרב המגיד לא ס"ל בהא כהתוס' דאף הכלי שדולה בו ונשקעת במים הוי למעלה מי"ט אלא דהכלי שפיר נשקעת במים י"ט ואעפ"כ מותר לכתחלה לרב הונא דדרך מ"פ מותר ברשויות דרבנן ולכך כתב דמבואר בסוגיא לדעת רב הונא דמותר לכתחלה אבל הרשב"א י"ל דס"ל כהתוס' דאף הכלי שדולה בו הוי למעלה מי"ט וא"כ אין ראיה שמותר להחליף ברשויות דרבנן ואמנם מה שכתב הרב המגיד ולפיכך אף שהזיז למעלה מי"ט צריך שיהא בו ד' על ד' אינו מכוון דהא הוא דולה ממקום פטור ודאי מותר אלא דזה אינו דשפיר מוקי לה הרשב"א דהכלי שדולה בו הוא למעלה מי"ט אלא דהא קיי"ל כרב חסדא ורבא דכרמלית משפת מיא משחינן וא"כ הוא ממלא מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור וזה אסור לדעת הרשב"א ולכך אפילו הזיז למעלה מי"ט צריך שיהא בו ד' על ד' וז"ב והנה התוס' נראה דס"ל דלהחליף ברשויות דרבנן אסור והיינו כזעירי והריטב"א בפ"ח דעירובין כתב בשם מקצת בעלי התוס' דקיי"ל כרב דימי שהוא מיקל ואפשר משום דרב הונא תלמיד רב הוי ומסתמא כרב רבי' ס"ל כמ"ש התוס' בע"ז גבי דורכין עם הנכרי בגת ע"ש ובכמה דוכתי ורב ושמואל ס"ל אסור להחליף ברשויות דרבנן לכך כתבו דצ"ל דהכלי למעלה מי"ט ואין להאריך וע"ש בתוס' דף ק"א ד"ה עמוקה ובמהרש"א שם דבגבוה י"ט לר' יהודא א"צ זיז דאיכא היכרא בלא זיז ולרבנן אסור (י) וע"ש בפני יהושע ובמקום אחר כתבתי וכאן אין להאריך ודו"ק. וע' בהשגת הראב"ד ובמגדול עת שכתב דאינו יודע מה מלמדינו ואפשר דכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דכתב דאם הזיז למעלה י"ט מן הים מותר למלאות אע"פ שאינו ד' על ד' דזה רק לרב הונא דס"ל כרמלית מארעא משחינין וא"כ צ"ל דגם הכלי שדולה בו הוא למעלה מי"ט והוי כדולה ממקום פטור אבל הרמב"ם דפסק כרב חסדא ורבא דכרמלית משפת מיא משחינין ה"ל מחליף מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור ואסור ודו"ק

(יא) וע' מה שכתב הרמב"ם פרק ט"ו הלכה ב' סלע שבים כו' ואם היה יחד מבית סאתים אע"פ שהוא רה"י הואיל ואסור למטלטל בו אלא בד' אמות ככרמלית ה"ז מותר לטלטל. מתוכו לים ומן הים לתוכו שזה דבר דלא שכיח ולא גזרו בו רבנן וכתב הרב המגיד ומדברי רבינו נראה שלא התירו אלא לים אבל קרפיף סמוך לכרמלית ביבשה אסור כו' והלח"מ כתב דלא ידע מהיכן יצא לו מדברי הרמב"ם כן ולע"ד הרב המגיד דיקדק היטב בדברי הרמב"ם דהא בש"ס איתא דמותר לטלטל מתוכו לים ומן הים לתוכו וקאמר הטעם דהם אמרו והם אמרו הם אמרו אין מטלטלין בקרפיף שהוא יותר מבית סאתים כו' והם אמרו אין מטלטלין מר"ה לכרמלית כו' ומ"ש תוכו תוכו שכיח מתוכו לים ומים לתוכו לא שכיח והיינו דלטלטל תוכו יותר שכיח מלטלטל מתוכו לים ולכך חששו יותר לזה שיטלטלו בתוכו משיחששו שמא יטלטלו מר"ה לרה"י ומזה כתבו התוס' ד"ה בקרפיף וגנה מותר לטלטל מהקרפף לגינה אבל הרמב"ם דכתב שזה דבר דלא שכיח משמע דלטלטל מהסלע לים לא שכיח ואינו מצוי ולא כתב כלל החשש שיבואו לומר שהסלע ר"ה הוא משמע דהטעם דבמלתא דל"ש לא גזרו רבנן כלל ומזה הוליד הה"מ דרק בים מותר ולא ביבשה דלטלטל לים לא שכיח משא"כ ביבשה וזה ברור וע' פירש"י שם שפירש דל"ש שיהיה שקרפיף יותר מבית סאתים ויהיה סמוך לכרמלית וזה דלא כהרמב"ם ודו"ק

(חדר קג) לקוטים בהלכות

גיטין

(א) הפני יהושיע הקשה על הבעל העיטור דכתב דאם האשה מחזרת אחר הגט זכות הוא לה ויוכל לזכות לה הגט דהא באמרה הביא לי גיטי הרי אנו רואין שהוא מחזרת אחר הגט וא"כ יכול הבעל לעשות שליח לקבלה וא"כ אם אמר הבעל הילך כמו שאמרה אפילו נימא דאדבורא דידי' קא סמיך ועשאו שליח לקבלה אמאי לא תהיה מגורשת מיד ע"ש ולע"ד נראה דהנה הרמב"ם פסק דשליח הבאה או הולכה אין צריך לעשותו בעדים והטעם נראה דהא עדיין אין כאן דבר שבערוה דעדיין לא נעשה על ידו שום דבר אבל שליח קבלה צריך לעשותו בעדים שעל ידו נגמר הדבר ולפ"ז אם האשה אמרה הביא לי גיטי דלזה א"צ עדים ואם נימא דיכול ליעשות שליח קבלה ולקבל הגט מבעלה בתורת שליח קבלה והיינו מחמת שאמרה הביא לי גיטי ומוכח שהיא מחזרת אחר הגט ואמנם הא על זה אין עדים ושליח קבלה צריך עדים אמנם העיטור מיירי שידוע בעדים שהיא מחזרת אחר הגט ואז שפיר יוכל לזכות לה הגט וז"ב (ב) והנה כתב הרמב"ם אם ביטל בפני אחרים צריך לבטל בפני שנים והוכיח הבית יוסף מלשון זה דאם ביטל בפני השליח עצמו א"צ לבטל בפני שנים ונראה דהרמב"ם אזיל לטעמי' דס"ל שליח הולכה א"ב לעשותו בעדים ולכך גם לבטלו א"צ עדים והנה הכ"מ כתב הטעם דא"צ לעשותו בעדים דהא הימני' דהא נתן הגט בידו וכן י"ל הטעם דא"צ עדים לבטלו דהא הימני' דבידו לקרוע הגט או שלא ליתנו כן נלע"ד והירושלמי לטעמי' דס"ל שליח להוליך הגט צריך להחזיקו בפני שנים כמ"ש הרא"ש והטור בשמו ולכך גם לבטלו צריך בפני שנים ובש"ע כתב דצריך לבטל בפני שנים כשמבטל שלא בפני השליח ולא בפני האשה אבל בפני השליח משמע דא"צ שנים וע' בית שמואל שכתב דהתוס' נסתפקו בזה וע"ש