בית א-ל א כא

בירושלמי אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ליכא קושיא כלל דאין ר"ח מוסיף על ר"ע ולא כדעת התוס' ע"ש במפרשים ולפ"ז י"ל דר' מאיר ס"ל אוכל וטמא אוכל דהא כיון דס"ל ט"מ לטמ"א מדרבנן א"כ לא משכחת קדש בא לידי רביטי אם לא אוכל מטמא אוכל מה"ת שפיר יליף מר"ע לשעה ששית דהא עכצ"ל דר"ע מיירי בפסול מחמת טבול יום דבית הפרס ואמנם ר' יוסי ס"ל ט"מ לטמ"א דאוריית' וא"כ משכחת לה רביעי בקדש ע"י משקין וי"ל דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה ושפיר י"ל דר"ע מיירי בטבול יום דאוריית' דלא קשה קושית הירושלמי ולכך אין ללמוד מר"ע לששה ששית ולכך אמר אינה היא המידה ודו"ק

השמטה (יג) הנה בירושלמי הוכיח דר' עקיבא מיירי בטבול יום דבית הפרס דאי מיירי בטבול יום דאוריית' היינו בית הלל דס"ל הפיגול והנותר כו' נשרפין זה עם זה כו' ולכאורה י"ל דשם מיירי באוכלין וכיון דאין אוכל מטמא אלא מדרבנן לכך מתירין ב"ה לשרפן כאחת דהא בלא"ה יש להן טומאה מדרבנן דמטמאין את הידים כמבוא' בש"ס לכך מותר לשרפן עם הטמא דהא אין אוכל מטמא אוכל מה"ת ומדרבנן גם מעיקרא טרם ששרפן היו טמאים אבל ר"ע קמ"ל דמות' לטמאן מדאוריית' ואמנם י"ל דהירושלמי ס"ל כאני שמעתי דהביא רש"י בדף י"ח ע"א ד"ה לימד דר"ע ס"ל אוכל מטמא אוכל מדאוריית' ושפיר הוכיח דר"ע מיירי בט"י דבית הפרס והש"ס דידן ס"ל כרש"י שחלק שם על האני שמעתי וס"ל דר"ע ס"ל אין אוכל מטמא אוכל מה"ת ואין הוכחה דר"ע מיירי בט"י דרבנן וז"ב

(יד) והנה בש"ס דף י"ט אלמא קסבר צירוף דרבנן ע' פירש"י ותוס' ולע"ד י"ל דהנה בש"ס חגיגה דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנין דאמר קרא כף אחת הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת ומתיב רב כהנא והא תנן הוסיף ר"ע הסלת והקטרת כו' והא מדרבנן היא כו' ומשני ר"ל משום בר קפרא מדאוריית' דוקא יש לו תוך מצרף כו' והיינו דומיא דכף וכ"כ הרמב"ם שם ומסיק ופליגא דר' חנין אדר' חייא דאמ' מעדותו של ר' עקיבא נשנית משנה זו כו' ע"ש והיינו דר' חייא ס"ל דהמשנה ג"כ לא למדה מקרא דכף אלא מעדותו של ר"ע והוא רק מדרבנן ולכך אמרינן ופליגא אדרב חנן דרב חנן ס"ל דילפינן מקרא דכף אחת והיא מדאוריתא ור' חייא ס"ל דכל הצירוף דרבנן והיינו דאמרינן אדר"ח דאמ' מעידותו של ר"ע נשנית משנה זו אלמא קסב' צירוף דרבנן הוא ודו"ק

(טו) שם ע"ב פריך הא ברה"י ספקא טמא מכדי האי מחט כו' לעיל ס"ד דהמחט ודאי נגע לכך פריך אדם וכלים נמי טמא אבל עתה דמשני רב אשי זאת אומרת עזרה ר"ה הוא וה"ל ספק טומאה בר"ה שפי' פריך הא הוי דבר שאין בו דעת לישאל ואפילו ברה"י ספקו טהור ועמ"ש הרע"ב שם וכתבתי בחידושי וכאן אין להאריך שוב ראיתי דהצל"ח עמד בזה וע"ש מה שתירץ ודו"ק וע' צל"ח שהקשה אמאי ס"ל לר' יהודא ור' שמעון לכלים טהורים הא הוי דשיל"מ דיש להם טהרה במקוה וע"ש שיצא לידון בדב' החדש דהיכא דאיכא חזקת טהרה לא שייך דשיל"מ דדשל"מ לא מהני אלא לשוי' ספקא דאוריית' ע"ש ובחידושי כתבתי בזה

(טז) בדף י"ח ע"א ברש"י ד"ה אמר לי' ואני שמעתי ככר עושה כיוצא בו ואית לי' לר"ע אוכל מטמא אוכל כו' לכאורה קשה דאי ס"ל לר"ע דאוכל מטמא אוכל א"כ מאי קאמ' לקמן מכל האוכל כו' לטמא את המשקין או אינו אלא לטמא את הכלי אמרת ק"ו כו' אוכל שאילו מטמא אוכל אינו דין שלא יטמא כלי והא לר"ע אוכל מטמא אוכל וצ"ע

(יז) הנה התוס' דף י"ט ע"ב ד"ה ונימא אין טומאת ידים וכלים במקדש תימה לר"י כו' וי"ל דר"ע הוא דאמ' טומאת משקין לטמא אחרים מדאוריית' ולית לי' האי דכן כו' ואמנם לפי דברי רב פפא לעיל דמשקי בי מטבחיא הלכתא גמירי לה ואפילו למ"ד טומאת משקין לטמ"א דאוריית' א"כ לא קשה האי ונימא אין טומאת כלים במקדש ושוב מצאתי להגאון בעל פני יהושע ז"ל שהעיר בזה ואמנם הש"ס מסיק לרב פפא בקושיא ושפיר פריך ונימא אין טומאת כלים במקדש ואמנם הרמב"ם פסק כר"פ ובזה א"ש הא דאמ' רבא הנח לטומאת סכין דהאי סכין דנגע במאי וכתבו תוס' דס"ד בלא משקין והוא דוחק ולפמ"ש א"ש דרבא כר"פ ס"ל ולכן פסק הרמב"ם כר"פ ורב יהודא אמר רב משני דידים מודים טומאת כלים כשני' ורב לטעמיה דאמר טעמ' דיוסף בן יועזר דסבר ט"מ דרבנן ולא ס"ל הלכתא גמירי לה וז"ב

דין טעם כעיקר ודיני

חמץ

(א) הנה ראיתי בספרי האחרונים שהעירו דלמ"ד מב"מ לא בטיל אין ראיה וגיעולי עכו"ם בטעם כעיקר דאורייתא דילמא התם חששה תורה לשמא יבשל בה הישראל מינו ועפ"ז הקשו אהא דאמר שמואל מפני מה אסרו גבינות העכו"ם מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה והקשו התוס' אמאי לא אמר מפני שמעמידין אותה בקיבת כשרה והוי בב"ח ותירצו דבב"ח ע"י כבוש הוא דרבנן והוי ספק דרבנן והקשו לפ"ז גם אם מעמידין אותה בקיבת נבלה הוי דרבנן לשמואל דהא רב ושמואל ס"ל מב"מ לא בטיל ואין ראיה מגיעולי עכו"ם דטע"כ דאורייתא והוי ספק דרבנן ע"ש והנה הריטב"א כתב דרב ושמואל לא ס"ל כרבי יהודא דמב"מ לא בטיל מן התורה אלא ס"ל דמדרבנן לא בטיל ע"ש וא"ב שפיר יש ראיה מגעולי עכו"ם דטעם כעיקר דאורייתא דמה"ת מב"מ בטיל וליכא למיחש שמא יבשלו בה מינו וא"ש דברי התוס' וז"ב ולכאורה יש להוכיח דלא כהריטב"א מהא דאמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא בעינו במשהו רב לטעמיה דאמר מין במינו במשהו וגזר שאינו מינו אטו מינו ואי כדברי הריטב"א דרב ס"ל דרק מדרבנן מב"מ במשהו ומה"ת ברוב בטיל איך גזר רב שאינו מינו אטו מינו הא הוי גזרה לגזרה ואמנם י"ל דמשום חומרא דחמץ דהוא בכרת גזרינן גזרה לגזרה כמ"ש לשיטתו הרמב"ם דהוא משום דהוי דבר שיל"מ ואע"ג דבשאינו מינו ל"ש דשל"מ מ"מ משום חומרא דחמץ מחמירין גם בשאינו מינו ע"ש כן י"ל לרב ועוד י"ל דנהי דלרב מוכח דמין במינו מדאורייתא במשהו מ"מ י"ל דשמואל ס"ל דמן התורה שפיר בטל רק מדרבנן לא בטל ואתי שפיר דשמואל סובר דלא גזור בחמץ שאינו מינו אטו מינו דלדידי' ה"ל גזרה לגזרה וז"ב

(ב) ובעיקר קושית האחרונים נראה דשפיר אמר שמואל מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה ואע"ג דהוי ספק דרבנן מ"מ הוי ס"ס לאיסורא שמא העמידוה בעור קיבת נבלה ואסורה משום נבלה ושמא העמידוה בעור קיבת כשרה ואסורה משום בב"ח ואע"ג דבב"ח הוי ספק דאורייתא דטע"כ בבב"ח דאוריית' מ"מ כבוש הוי דרבנן והוי ס"ס לאיסורא דאפילו בדרבנן הוי לחומרא כמ"ש בפרי מגדים כמה פעמים ודו"ק ובזה אתי שפיר מה שהקשה הגאון בעל ישועת יעקב לפמ"ש הרדב"ז דהיכא דספק תורה וספק ודרבנן יחדיו יפגשו גם בספק דרבנן מחמירין שלא יהא זילזול לדרבנן אם נחמיר בדאורייתא ונקל בדרבנן והביאו המג"א בהלכות קריאת שמע ולפ"ז היה לנו לאסור הגבינות בהנאה ג"כ משום ספק בבחי' ואע"ג דכבוש הוי מדרבנן כיון דמחמירין מחמת ספק נבלה דהוי דאורייתא צריך להחמיר גם בהספק דרבנן ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא שניהן הן ספק דרבנן דהא שמואל ס"ל טע"כ דרבנן רק דהוי ס"ס אבל הנאה דאיכא רק ספק אחד דרבנן לא מחמירין וזה ברור והנה הכ"מ כתב פרק א' הלכה ב' מהלכות טומאת מת דהא דאסרה תורה בישול בב"ח הוא כדי שלא יבוא לאכלו ע"ש וקשה לי מהא דבישל נבלה בחלב דלוקה על בישולו ואין לוקה על אכילתו משום בב"ח וכיון דאין לוקה על אכילתו איך ילקה על בישולו דאין איסורו רק משום לתא דאכילה לדעת הכ"מ ואמנם י"ל דהא קיי"ל בכל מקום דאין איסור חל על איסור מ"מ האיסור עצמו לא פקע ונ"מ לקברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות וא"כ שייך שפיר איסו' בישול בו וכן צ"ל למה שכתב הרמב"ם עצמו שם ובריש פ"ט מה' מאכלות אסורות ע"ש ולמ"ש א"ז רמ"א בסי' פ"ז דכל שאין אסו' באכילה מה"ת מותר בהנאה ובבישול בלא"ה א"ש קושית הישועת יעקב דאיך נימא דאסו' בהנאה משום ספק כבוש בקיבת כשרה הא ע"י כבוש מותר בהנאה וז"ב

(ג) ובזה י"ל דהתוס' לא תירצו כמ"ש הר"י בן מיגאש דלהכי לא אסרו משום שמא העמיד בקיבת כשרה ואסורה משום בב"ח דכאן יש ששים נגד האיסור אלא דהוי מעמיד ובב"ח לא שייך מעמיד ע"ש ולפמ"ש א"ש דלא תירצו כן התוס' משום דלפ"ז בשר דלא ה"ל לאסו' כלל אפילו באכילה דהא שמואל ס"ל דטע"כ דרבנן כמו שכתבתי וה"ל ספק דרבנן אלא משום דאיכא ס"ס שמא העמידו בעור כשרה ואסורה משום בב"ח ואמנם אם נימא דכאן איכא ס' משום בב"ח ליכא חשש כלל דהא לא שייך מעמיד בבב"ח ורק מספק שמא העמידו בקיבת נבלה ואסו' משום מעמיד והוי ספק דרבנן ומותר לכן תירצו דאין כאן ששים ואסרו שפיר מחמת דאיכ' ס"ס לאיסורא דאף בדרבנן אסו' כמ"ש ודו"ק. ובזה א"ש מה שהקשה א"ז מהרש"א ז"ל מהא דאמרינן והלכתא מעמידין בעור קיבת כשרה הא איכא איסו' בב"ח ובהא לא שייך