בית א-ל א כ

ולא אמר האי שמע מינה תיכף על המשנה דרק על דברי רבי יהודא בנה רבא יסוד דבריו ודפח"ח ומעתה י"ל דר' ירמיה ור' יוחנן דאמרו דר"ח סגה"כ בולד הטומאה מיירי הם לא ס"ל כרב יהודא אלא ס"ל דר"ע מיירי מקודם גזרת י"ח דבר דהא אמר מימיהם של כהנים וא"כ ליתא לתך דוקא דרב יהודא וממילא ליתא לדיוקא דרבא וסבר ר"ע שפיר פ"מ לטמא דרבנן וזה ברור

(ה) ולפ"ז א"צ לדחוקי דמיירי ר"ע בנר של מתכת דזה דוחק כדאמרינן בש"ס ומאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת כו' ונקטינן דהאי נר דר"ע נר של חרס והא דהוסיף ר"ע הא היינו דר"ח סגה"כ זה אינו דשפיר הוסיף על ר"ח סגה"כ דאילו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא והיינו כמ"ש התוס' דמגע טבול יום אינו פוסל אוכלי קדש כלל ואמנם התוס' הקשו על זה תימא דשלישי דטבול יום יעשה רביעי מקל וחומר ממחוסר כיפורים כדמסיק ר' יוסי שלישי דעלמא כו' אך ר' יוחנן לשיטתי' דאמר בסוטה דף כ"ט דאמר טעם בריבי איני יודע ודחה הק"ו דר' יוסי אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח כו' ולכך שפיר אוקי ר' יוחנן הא דר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן וכנוסחת ש"ס דילן דר' יוחנן מוקי לה בולד הטומאה דרבנן דלשיטתיה אזיל וזה ברור ובזה יש ליישב הא דהירושלמי היפך הנוסחא והחליף דברי ר' יוחנן לבר קפרא והתוס' הרגישו בזה ולפמ"ש א"ש דבירושלמי דסוטה פרק כשם לא נזכר דברי ר' יוחנן לדחות האי ק"ו דר' יוסי ושפיר מהפך דברי ר' יוחנן לבר קפרה דהא להירושלמי אין לומר דר' יוחנן לשיטתיה אזיל ודו"ק

(ו) ובזה יתפרשו שפיר דברי התוס' בזבחים דף ג' שהבאתי כמה פעמים דה"פ דאי לא תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דר' עקיבא באמת לא הוסיף על ר"ח סגה"כ כלום וכל אחד העיד עדותו בפ"ע והיינו דהא כבר כתבתי דלמ"ד דר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן מיירי ס"ל דר' עקיבא מקודם גזרת י"ח דבר איירי ובנר חרס והא דהוסיף על ר"ח סגה"כ היינו דהתם טמא וטמא והכא פסול וטמא דמגע טבול יום אינו פוסל אוכלי קדש דליתא לק"ו של ר' יוסי דר' יוחנן דחה אותו בסוטה כמ"ש אבל אי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דמגע טבול יום פוסל אוכלי קדש מקל וחומר דר' יוסי ובאמת לא הוסיף ר"ע על ר' חנינא כלל אלא כל אחד העיד עדותו בפ"ע ולכך תני הוסיף ר"ע ללמדנו דמגע טבול יום אינו פוסל אוכלי קדש וקל וחומר דר' יוסי ליתא כלל וזה שכתבו דאי לא תני הוסיף ר"ע לא הוי קמ"ל ר"ע מידי והיינו דאין בדברי ר"ע חידוש כלל על ר' חנינא סגה"כ ודו"ק

(ז) ואמנם מה שהקשה הגאון אור חדש על תירוץ המהרש"א דאי הוי תני שנטמא באב הטומאה הוי אמינא באב הטומאה דרבנן גם אני בשעת לימודי הרגשתי בזה ואמרתי דרש"י ז"ל אזיל לשיטתי' לקמן דף י"ד ע"ב ד"ה נימא דכתב דכל אב הטומאה דאורייתא ולא קשה קושית האור חדש ובאמת התוס' שם ד"ה באב הטומאה כתבו ונראה לר"י דלהכי נקט באב הטומאה דאורייתא משום דאיכא אה"ט דרבנן כגון מעל"ע שבנדה ובית הפרס כו' ודחו עפ"ז פירש"י ולשיטתם צ"ל דה"ק רבא ליתני בשרץ בפירוש אבל רש"י ז"ל לשיטתיה פירש שפיר וכבר כתבתי הכרח לפירש"י ע"ש

(ח) והנה התוס' דף י"ד ע"א ד"ה התם פסול כתבו תדע דהא ר' יוסי דס"ל לקמן טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וה"ל ולד דר"ח דאורייתא לא יליף מיני' איסורא דרבנן דמותר לעשות שני דרבנן דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל כששרפו עם טמאה לא הוי אלא שני דרבנן ותמה א"ז מהרש"א ז"ל דאין ללמוד כלל מר"ח דמתיר לטמא טומאה דאורייתא בטומאה דרבנן דאין אוכל מטמא אוכל שיהא מותר לטמא איסו' דרבנן בטומאה דרבנן ע"ש וכבר הבאתי קושית מהרש"א ותירוצו דכוונת התוס' דיליף מר"ע הוא דוחק ונגד פשט דברי התוס' ונראה לפי מה שכתב רש"י לקמן דף י"ט ע"א ד"ה אמר לי' דלר' יוסי דס"ל טומאת משקין דרבנן ע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים והיינו ע"כ מקרא דחגי או מקרא דוכל הבשר אשר יגע כו' א"כ אפילו לר"ע דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא מ"מ (דמסתמא לא פליג ר' יוסי בהא ג"כ) בקדשים מסתמא מודה דאוכל מטמא אוכל מקרא דחגי או מוכל הבשר אשר יגע ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דהי" ללמוד מדר"ח סגה"כ דמתיר לשרוף בשר קדש עם בשר קדש דבזה אוכל מטמא אוכל מדאורייתא דמותר לשרוף תרומה בשעה ששית שהוא אסורה מדרבנן עם תרומה טמאה ולעשותה דרבנן דהא בתרומה אין אוכל מטמא אוכל מן התורה ודו"ק. ואמנם למ"ד חיבת הקדש דאורייתא אין הוכחה לזה דר' יוסי ס"ל דאוכל מטמא אוכל בקדשים כמ"ש התוס' שם בד"ה לא לשתמיט ואין להאריך

(ט) והנה התוס' ד"ה באה"ט דאורייתא נראה לר"י כו' כבר כתבתי דהא דפירש"י וכיון דאשמעינן ר' חנינא דמטמאינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא לי' מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל היינו דלא תיקשי קושית הירושלמי דבדר' חנינא איכא הוספה טפי מדר"ע ולכך כתב רש"י דאוכל אין מטמא אוכל ולכך איכא בדר"ע ג"כ הוספה על ר"ח דבדר"ח מטמאין לי' כששורפין אותו רק מדרבנן ובדר"ע מטמאין את השמן בהנר מדאורייתא ואע"ג דבדר"ח הוי הבשר שנטמא בולד הטומאה רק טמא מדרבנן ובדר"ע היה השמן פסול דאורייתא מ"מ נגד זה איכא בדר"ע הוספת טומאה על טומאתו מדאורייתא ובדר"ח איכא רק הוספה דרבנן דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל ע"ש שביארתי היטב ואמנם התוס' הקשו שני קושיות על פירש"י שפירש דכל אה"ט דאורייתא והקשו דהא איכא אה"ט דרבנן וע"כ צ"ל דהש"ס דייק למנקט אה"ט דאורייתא לאפוקי אה"ט דרבנן ואמנם למ"ד אין אוכל מטמא אוכל כפירש"י אין נ"מ אם הוא אה"ט דרבנן או דאורייתא כמ"ש התוס' ולמאי כ"מ נקט אה"ט דאורייתא ולכך יותר ניחא לפרש דקאי אליבא דמ"ד אוכל מטמא אוכל ואז אתי שפיר דנקט אה"ט דאוריית' ואי קשיא א"כ מה הוסיף ר"ע על ר"ח זה אינו דשפיר הוסיף דר"ע ג"כ מיירי בפסול מחמת טבול יום דבית הפרס דרבנן כמ"ש התוס' מהירושלמי וזה לע"ד המשך כוונת התוס' דלא כפירש"י ואמנם רש"י לא ס"ל כפירוש הירושלמי דא"כ איך הוכיח רבא לעיל דר"ע ס"ל ט"מ לטמא דאורייתא דאל"כ מה אהני לי' האי נר להאי שמן כו' הא אהני לי' שפיר דמעיקרא היה פסול דרבנן ועתה נעשה טמא מדאורייתא ולכך הוכרח לפרש דקאי אליבא דמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ודו"ק בכל זה כי בזה שיטות רש"י ותוס' נתבארו על מכונם בס"ד

(י) והנה התוס' בד"ה ולד הטומאה כתבו דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא אצטריך לאוקמי בולד ולד אלא לר' יוסי דלר"מ בלא ולד ולד איכא הוספה דמעיקרא היה הבשר טמא מדרבנן ובהשרפו עם הבשר שנטמא באה"ט נעשה טמא מדאוריית' כו' ע"ש היטב והנה לפירש"י דמיירי בבשר שנטמא בכלי שנטמא במשקין כו' א"כ בלא"ה צריך לאוקמי בולד ולד דהא הכלי הוי שני והבשר שלישי ולמ"ד אוכל מטמא אוכל הוי כאן שני הוספות דנעשה משלישי דרבנן שני דאורייתא וכן לר"ע אי מיירי בטבול יום דבית הפרס איכא שני הוספות דנעשה משלישי דרבנן ראשון דאוריית' וזה ברור

(יא) והנה לפירש"י דס"ל לקמן דף י"ט דטומאת עצים ולבונה מעלה דרבנן נינהו יש לפרש כפשוטו דהבשר נטמא בעצים ולבונה והוי ולד הטומאה דרבנן ולא קשה קושית התוס' הא בעי עיבור צורה ומאחר שנעשה נותר אפילו היה טהור לגמרי מותר לשרפו עם הטמאה ע"ש דהא בזה א"צ עיבור צורה בשאר טומאות דרבנן כמ"ש התוס' דרק בכלי שנטמא במשקין צריך עיבור צורה דאין כל טומאות דרבנן שוות ע"ש וי"ל דלכך ריש לקיש מיאן לפרש כן דלטעמי' אזיל דאיהו בעי אי מונין בו ראשון ושני או לא לכך נטה מזה ופירש בולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור' יהושע ובזה א"ש דפירש"י בד"ה רשב"ל לא תדחק לאוקמי הכי ע"ש ודו"ק. והנה כתבו התוס' הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל כו' אי נמי דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה כו' ולפ"ז י"ל דר' מאיר ס"ל חיבת הקדש מדרבנן ור' יוסי ס"ל דהוא דאוריית' וע' באור חדש דלא ירד לזה ובזה יש לומר דא"ש פסק הרמב"ם דפסק כר' יוסי דאין שורפין תרומה כו' והקשה התוי"ט כיון דפסק דט"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ ה"ל לפסוק כר' מאיר דשורפין דנלמד מר"ח סגה"כ ולפמ"ש י"ל כיון דמספקא ליי להרמב"ם בחיבת הקדש אי מונין בו ראשון ושני ואם נימא דמונין בו ראשון ושני שפיר י"ל לאוקמי מתניתין בנטמא בחיבת הקדש וא"כ אין ללמוד מר"ח סגה"כ לשעה ששית דרבנן ע"כ לכתחלה פסק דאין שורפין ודו"ק

(יב) ועתוס' ד"ה ור' יוסי לטעמיה דכתבו ותירץ הר"ר יוסף כו' ותמה באור חדש מה ענין דברי ר"ע להכא דהא ר' מאיר מדר' חנינא יליף ותירץ האור חדש דבאמת מר' חנינא אין ללמוד דר' חנינא מיירי בשלישי ואיסור הוי כמו פסול ופסול וטמא אינם שוין אלא מר"ע יש ללמוד דמיירי בפסול ולכך ר' מאיר דס"ל ט"מ לטמ"א דרבנן ור' חנינא מיירי בולד דרבנן א"כ קשה קושית הירושלמי דר' עקיבא בא לפחות וע"כ כתירוץ הירושלמי דר"ע ג"כ מיירי בט"י דרבנן ושפיר יליף ר' מאיר מזה לשעה ששית דג"כ איכא איסורא דרבנן ואיסור הוי כמו פסול ושורפין אבל ר' יוסי ס"ל ט"מ לטמ"א דאורייתא וא"כ ר"ע שפיר מיירי בט"י דאורייתא וקושית הירושלמי איננה וא"כ אין ללמוד מר"ע לשעה ששית דרבנן וא"ש ודפח"ח ואמנם לפמ"ש א"ש דבאמת קושית הירושלמי הוא רק למ"ד אוכל מטמא אוכל מן התורה כמבואר