בית א-ל א רה

דתקרובת הר אסור דע"ז מקרי ולכך א"ש דס"ל דגם צפוי הר ובע"ח אסור וז"ב. והנה התוס' הוכיחו דצפוי בע"ח מותרין להדיוט מהא דתמורה כ"ח דמייתי קרא לאסור ציפוי בע"ח לגבוה מכלל דלהדיוט שרי והנה רבינו בהלכה ז' כתב דציפוי בע"ח אסורין בהכאה ומה יענה להא דתמורה ושוב ראיתי בתוס' חולין מ' ד"ה הא דהעלו במסקנא דציפוי בע"ח אסורין וע"ש ובאמת יש לדקדק בתוס' שהקשו מ"ש תקרובות מציפוי דפליגי בה תנאי כו' ועדיפא ה"ל להקשות משינויא דרב ששת דלדידי' כולהו תנאי ס"ל צפוי הר אינו כהר ולכ"ע אסור ונראה דלרב ששת ודאי י"ל דמיירי בצפוי הנעבד כדתירצו התוס' אבל לשינוי' דרמי ב"ח דפליג ר' יוסי וס"ל דציפוי הר כהר ולא מחסר הוי ס"ד התוס' בקושייתם דודאי מיירי שלא נעבד דאם נעבד אמאי פליג ר' יוסי ולכך תירצו דלעולם דמיירי בציפוי הנעבד והא דפליג ר' יוסי משום דאין עובדין אותו אלא אגב הר ובטל לגבי' דלא יהא טפל חמור מן העיקר ע"ש ומדוקדק בתוס' ע"ש ושוב ראיתי שכתב רבינו בפ"ב מ"ה שחיטה דהא דהשוחט לשם הרים כו' אינו אסור בהנאה היינו בשוחט לרפואה וכדומה אבל שוחטו לשם ע"ז הוי תקרובת ע"ז ואסור בהנאה כמ"ש הכ"מ בשם הר"ן שם הרי מפורש כמ"ש לעיל דרבינו ס"ל דתקרובת ע"ז להר אסורה בהנאה ודו"ק ובחידושי פלפלתי שם בדברי התוס' ע"ש ואמנם הב"י כתב דדעת הרמב"ם דאפי' לשם ע"ז לא הוי רק פסולה ולא זבחי מתים אבל לא כן דעת הטור והרשב"א בדעת רבינו והאמת אתם כמ"ש וכן דעת הש"ך סי' ד' ס"ק ח' ע"ש ודו"ק

והנה זקני רמ"א ז"ל בסי' קנ"ה ס"ב פסק דתקרובת הר אינו נאסר ומשמע אפי' עבדו לשם ע"ז כמ"ש בש"ך שם ובצפוי פסק והסכים להש"ע דנאסר והוא מהרמב"ם והרמב"ם בשיטתו דס"ל תקרובת הר אסור בהנאה כשעבדו לשם ע"ז אבל דברי הרמ"א ז"ל תמוהין גם לא זכר שר דעת התוס' דדוקא צפוי הנעבד כיון דס"ל לרמ"א דתקרובת הר אינו נאסר וצ"ע ודו"ק היטב והנה הלח"מ הקשה על מ"ש רבינו ואת המעיינות הנובעים לרבים כו' וכתב הטעם מפני שאין בהן תפיסת ידי אדם הא אפי' טפחינהו בידים דיש בו תפיסת ידי אדם אינן נאסרין כדאמרו שה בש"ס דכן הקשה ר' יוחנן לר"ל וע' בש"ך סי' קמ"ה ס"ק ב' דהוכיח דבתלושין אף של רבים נאסרין מדפריך בדף מ"ז והא ארשב"י מים של רבים אין נאסרין ומאי קושיא דילמא רשב"י מיירי בתלושים ולהדיוט ורבה בעי במחוברים ולגבוה אלא ודאי דתלושין אף של רבים נאסרין וא"כ ע"כ רשב"י מיירי במחוברים לגבוה דאי בתלושין אף של רבים נאסרין והא דפריך לר' יוחנן והא מחוברין נינהו היינו לר' יוחנן דיליף מינה להדיוט אבל לרשב"ל לק"מ דמוקי לה במחוברין לגבוה ע"ש ועפ"ז הי' בא על נכון דברי רבינו דכתב מפני שאין בהן תפיסת יד אדם דאם היו תלושין גם של רבים היו נאסרין לר"ל דקיי"ל כותי' ודו"ק

עוד כתב הש"ך שם דרשב"י אמר דאין נאסרים דא"א אוסר דבר שאינו שלו ע"ש והנה רבינו ס"ל דאדם אוסר דבר שא"ש בעשה בה מעשה ע"ש אך יש לפלפל בזה

פרק ט' הלכה י"ג מה שכתב הראב"ד דאם הקדימו לו המעות מותר נראה דנלמד מהא דאמר רב להני סבייתא בי כייליתי חמרא לגוי שקילו זוזי והדר כיילי ע"ש אך לכאורה י"ל דהתם ליכא למקנסי' אבל הכא י"ל דמשום קנס הוא דאי משום שהן דמי ע"ז א"כ אפי' גזלוהו עכו"ם והעמידו בו ע"ז יאסר וכיון דמשום קנס הוא אין חילוק דס"ס יש לקנסו שמכר ביתו לע"ז ואמנם גדול א' השיב לי דאם גזלוהו עכו"ם והעמידו בו ע"ז י"ל דהוי כמו דקלי קלוהו ושקיל דמי היזקו כמו אם ניסך עכו"ם יין ישראל דמותר ליקח ממנו דמי נזק היין כמ"ש רבינו בפי"ג מ"ה מ"א ה' כ"ח ע"ש והוא נכון ותמהני שלא נזכר בש"ע דין זה ולא ידעתי למה וצ"ע

המל"מ בפרק ח' דין ט' הביא דברי התוס' דף מ"ד ד"ה כאן דהקשו אמאי לא לקח דוד עכו"ם לבטלה באונס ועוד לאביי דבשבירה אפי' ישראל ה"ל לשברה ותירצו דבשל מתכת לא מהני שיבטל עכו"ם באונס כיון שחוזרת לקדמותה ע"ש בשם בני חייא ולפ"ז צ"ל דגם שבירת הישראל לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושית התוס' דלאביי ישברה ישראל וז"ב ואין להקשות לפ"ז מאי פריך ר' יוחנן לר"ל מהא דאמרו רבנן לר' יוסי אף היא כעשה זבל ומגדל צמחים ואמאי ליהוי כע"ז שנשתברה מאליה הא פירש"י שם ד"ה שוחק המוציא ע"ז של מתכת ובזה ל"ע שבירת ישראל אך זה לק"מ דודאי אם שוחק וזורה לרוח שוב לא תחזור לקדמותה גם לפמ"ש התוס' דע"ז תחלתה בשרפה ודאי לא תחזור לקדמותה וז"פ אך צע"ג מהא דאמרינן דף ע"ב ארבב"ח אר"י ב"ל פעם אחת כו' ומצא טבעת ועליה צורת דרקוך כו' ומצא עכו"ם גדול כו' וסטרו וביטלה ומיני' ש"מ דמבטל בע"כ ע"ש והא טבעת של מתכת הי' כדמוכח שם דאמרינן איידי דדמיה יקרים מזבן לה לנכרי ופלח לה ע"ש משמע דהיתה של כסף וזהב ומוכח דגם בזה מהני ביטול של גוי בע"כ ולכן נראה כמ"ש בספר פני משה על הירושלמי דהא דכתיב וישאם דוד ואנשיו לפי שהיו של עץ לא חשש לבטלה וא"כ פירוש הירושלמי להיפך ואף דמלשון התוס' ל"מ כן ע"מ הפוסקים לא חשו לזה לכן בש"ע לא נזכר זה הדין דבשל מתכת לא מבטל עכו"ם בע"כ וצ"ע

והתוס' כתבו דכן הוא בירושלמי וע"ש בירושלמי דאמר כתוב א' אומר וישאם כו' מה שהיא של מתכת וישאם מה שהוא של עץ וישרפו וי"ל דה"פ לפמ"ש התוס' בחולין דף פ"ח דשחיקת מתכת אינה מצמיח אא"כ שרפו ולכך של מתכת לא שרף דנעשה זבל ושל עץ שפיר שרף דאפר אינו מגדל צמחים כמ"ש תוס' ד"ה מצינו לתירוץ הר"ר שמואל ע"ש וא"כ פירוש וישאם היינו לשון זריה כמו שפירש בש"ס בבלי דילן מלשון תזרם ורוח תשאם ע"ש בפירש"י ועוד כתבתי במ"א ואין להאריך. והנה ראיתי שם בירושלמי פ"ג ה"ו רב הונא בשם רב אמר המשתחוה לבית אסרו כו' ומ"ד אין מועלין בו אסרו וע"ש במפרש פני משה דאפי' בהקדש אין מועלין בו דהוי מחובר מ"מ מודה לענין איסור דאסור דאפי' בהקדש אסור בהנאה מדרבנן ע"ש ובזה א"ש הא דתני היה הכותל שלו ושל עכו"ם ידון מחצה למחצה והקשה הר"ן הא אין ברירה וצ"ל במכירן ע"ש ולפמ"ש י"ל דאפילו אין מכירן מ"מ בדרבנן יש ברירה וז"ב ובזה א"ש ההמשך בירושלמי דאמר שם מתניתין כמ"ד ע"ז ומשמשיח כבדה ותנינין אבנו ועציו ועפרו כשרץ והיינו דר"ע פליג ואמר כנדה אלמא אף משמשיה לר"ע כנדה וקשה על הברייתא דתני ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ ומשני תיפתר במשתחוה לבית עצמו דאמר ר' בא אר"ה א"ר המשתחוה לבית אסרו כו' ומ"ד אין מועלין בו אסרו כו' והיינו דבשלמא כדסבר מעיקרא דהבית הוי רק משמש לע"ז ומדרבנן אסור כמ"ש התוס' דף מ"ז ב' ד"ה העמיד א"ש דיש ברירה בדרבנן אבל אי הבית עצמו נעבד א"כ אסור מדאורייתא וקשה קושית הר"ן הא בדאורייתא אין ברירה ומשני ר' זעירא אמר ר' יוחנן המקדיש את הבית אין מועלין בו ומ"ד אין מועלין בו אסרו והיינו מדרבנן כמ"ש הפני עשה ובדרבנן שפיר יש ברירה כן נלע"ד פירוש הירושלמי על נכון ודו"ק

זקני רמ"א ז"ל הביא דעת המרדכי דגוי יכול לבטל ע"ז באמירה בעלמא ול"ד למכרה או משכנה דזוזי אנסוהו ע"ש ויש להסתפק לדעת המרדכי אם נתנה במתנה י"ל דהוי ביטול דל"ש זוזי אנסוהו כמ"ש בח"ע וצ"ע והנה המרדכי הביא ראיה מהניחוח עובדיה בשעת שלום דבטלה ובמ"א כתבתי ובחידושי אמרתי דאף לדעת המרדכי דיכול לבטל באמירה או במחשבה מ"מ זה דוקא הבעלים אבל ע"ז של אחר ל"מ אמירה או מחשבה כמ"ש הרמב"ם לענין הכשר דל"מ מחשבה רק מחשבת הבעלים ע"ש ובזה א"ש מה שהקשה הגאון ישועות יעקב מהא דאקשי ר' יוחנן לר"ל מהא דעכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ואם איתא נהוי כע"ז שנשתברה מאליה ואם נימא דמבטל בדיבור נימא דאיירי שמבטלה בדיבור ולפ"ז א"ש דהא הטעם שנשתברה מאליה מותרת לר"ל דמימר אמר איהי לא מצלה נפשה כיון שנשתברה אבל אם לא נשתברה לא שייך זה ולכך ל"מ ביטול של הישראל ולפמ"ש א"ש דהא שם תני עכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל עכו"ם ובשל חבירו ל"ע ביטול באמירה או במחשבה וע"כ דמיירי שמבטל ע"י מעשה ושפיר אקשי לי' ר"י לר"ל וז"ב ובזה א"ש מה דמייתי ר' יוחנן רישא דברייתא דעכו"ם מבטל ע"ז שלו ושל חברו דזה אך מותר דהא עיקר קושיתו הוא מסיפא דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ולפמ"ש א"ש דמזה עיקר הקושיא ודו"ק

והנה יש להבין למ"ש הש"ך דמיירי שאמרו העכו"ם שרוצים לשברה ע"ש וקשה דא"כ אמאי בטלה דהא אדרבה חזינן דאין העכו"ם מבטלה דהא באמת לא שיברה אך י"ל דמיירי שמכרה לעכו"ם וא"כ אין ראיה שלא שיברה דא"כ הי' מפסיד דמיה דהעכו"ם לא יתן לו כ"כ בעד השבורה כמו בעד השלמה וז"ב ומעתה א"ש הקושיא שהקשה הגאון ישועת יעקב מהא דא"ל רבא להני שרצו להתגייר זביני כל מה דאית לכו הלא היו יכולין לבטלה בדיבור דיאמרו שרצונם לשברו ולפמ"ש א"ש דא"כ ס"ס צריכים למכרם ושפיר א"ל רבא זבינו ודו"ק.