בית א-ל א רב

דברי הראב"ד והקשה קושיא זו ותירץ דגבי שור אנו דנין את השור דכמיתת בעלים כו' ובעי כ"ג ואמרינן שפיר אדם קרוב אצל ממונו אבל בשאר ממון אנו דנין את האדם בעל הממון והוי כבע"ד ע"ש היטב. וכשאני לעצמי נלע"ד דהא כתב הרי"ף בתשובה דאם אין הכשרים מכירים בפסול הפסולים לא נתבטל עדות הכשרים וכתבתי בחידושי לחו"מ הטעם דהא דנמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה הטעם דקנסה תורה להכשרים על שנצטרפו עם הפסולים ולכך כשאין מכירים בפסול הפסולים לא נתבטל עדותן וא"כ איך נימא דמלוה ולוה יצילו דהא לא אפשר להם להעיד בלא ראית המלוה והלוה ונראה דזה פירוש מה דמשני על רובע ונרבע במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר והיינו דהא א"א להעיד בלי עושי הדבר וא"כ גם קושית הראב"ד והנודע ביהודא מיושב היטב. והנה הנו"ב הקשה דביבמות דף ע"ז מקשה הש"ס ומי מהימן והא"ר אלעזר ת"ח שבא קודם מעשה כו' ומשני ש"ה שהרי שמואל וב"ד קיים משמע דאף דיתרא היה נוגע מ"מ נאמן דמלתא דעל"ג הוא ואנן קיי"ל מי סבא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני אינו באמן והא גם זה הוי מלתא דעל"ג ע"ש שחילק דבהוראה דנאמן החכם לבדו ואין הטעם משום עדות מהני מלתא דעל"ג משא"כ בגר דבעי עדות גמורה לא מהני מילתא דעבידא לגלויי ע"ש היטב לענין עדות אשה שהאריך

והנה מ"ש דגר בעי עדות גמורה ע"ש ברא"ש שנסתפק אם הא דאמרו שם בש"ס דאם אמרו עדים שמענו שנתגייר בב"ד פלוני הוי עדות אם זה דוקא לר' יהודא דמיקל או אפילו לרבנן ובפסקי הרא"ש כתב דהוי עדות ולפמ"ש הגאון נו"ב א"ש ספקו של הרא"ש די"ל דלר' יהודא דנאמן לומר נתגיירתי בב"ד פלוני היינו משום דס"ל דלא בעי עדות גמורה דאפילו אמרו עדים שמענו שנתגייר בב"ד פלוני מהני אף דהוי כמו עד מפי עד כמ"ש התוס' וחכמים דפליגי וס"ל דאינו נאמן משום דלדידהו בעי עדות גמורה וז"ב. ובאמת בש"ע יו"ד סימן רס"ד לא נזכר דין זה ונראה דעתו דס"ל דרק לרבי יהודא אמר רב ששת כן ולא לרבנן וע"ש בתוס' דגרסו ס"ד אמינא להימנוהו כעד מפי עד ולפ"ז אף לרבי יהודא אין זה עדות גמורה ועדות גמורה בעינן ואמאי ס"ל לרבי יהודא בחוץ לארץ נאמן ואולי משום זה מחק רש"י וגריס ס"ד אמינא לא ליהמן ע"ש ונמצא דברי הגאון נודע ביהודא נכונים ותמהני שלא העיר הגאון ז"ל מדברי הרא"ש ופסקי הרא"ש הנ"ל ודו"ק

ואמנם הגאון ז"ל כתב עוד לחלק דיתרא לא אתחזק איסורא דבלא"ה היו מסופקין משא"כ בגר דאתחזק חזקה נכרי ע"ש ומינה בעדות אשה דהיא בחזקת א"א לא סמכינין אהא דהוי מילתא דעל"ג ושפיר נוגע פסול ע"ש. ואמנם התוס' כתובות דף כ"ב כתבו דחזקת דייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א א"כ שפיר י"ל דנוגע כשר לעדות אשה והדרן למ"ש הגאון ז"ל ראיה מהירושלמי דאמר בן בעלה כבת בעלה ולכאורה י"ל לפמ"ש הרמב"ם פ"ז מא' נחלות דין ב' דאם העידו שנטבע במשאל"ס אע"פ שאין משיאין את אשתו מ"מ האחים יורדים לנחלה שלא החמירו בזה אלא מפני איסור כרת כו' ע"ש א"כ י"ל דהירושלמי מיירי שכבר העידו שני עדים שנטבע במשאל"ס ואח"כ בא בן בעלה והעיד שראה כשהעלוהו מן המים והכירוהו בסימנים מובהקים שהוא בעלה דבכה"ג אינו נוגע דבלא"ה היה יורשו ושפיר בעי אלא דהמל"מ כתב דאם נטבע במשאל"ס ואסורה מדרבנן שוב גם ה' נשים אילו נאמנות להעיד ע"ש אלא דעדיין הוא מסופק בזה ודברתי בזה בתשובה אחת ודו"ק

(חדר קמה) בדין עכו"ם

מסל"ת

(א) הנה הריב"ש בתשובה הוכיח דמסל"ת נאמן גם אם ליכא קישור דברים וראייתו מהא דפריך אמתניתין דמעשה היה בצלמון ודילמא צרה הוי ולא פריך ודילמא עכו"ם היה דהא שם לא היה קישור דברים וע"כ דא"צ קישור דברים ועט"ז שדחה ראית הריב"ש ובב"ש החזיק ראיתו ע"ש ואולם הר"ן החמיר היכא דליכא קישור דברים ונראה ליישב לדעתו קושית הריב"ש מש"ס הנ"ל די"ל דאי ליכא קישור דברים הוי רק ספק מסל"ת והנה הריב"ש עצמו ס"ל דאם יש ספק אם הוא מסל"ת אין משיאין את אשתו דספקא דאורייתא הוא ולכך צריך קישור דברים דע"י קישור דברים יהיה ודאי מסל"ת וע' סעיף ט"ו בהג"ה שכתב א"ז רמ"א ז"ל כן בשם תשובת הריב"ש ע"ש וא"ש דעת הר"ן דס"ל דצריך דוקא קישור דברים ולא קשה הא דלא פריך בש"ס ודילמא עכו"ם הוא דשם לא היה קישור דברים דז"א דאפילו בלא קישור דברים הוי עכ"פ ספק מסל"ת וכיון דהוי ספק אם הוא עכו"ם או ישראל הוי ספק ספיקא ומתירין אותה וע' בקונטרס עגונות אות רל"ז ואות שנ"ו דמתירין ע"פ ס"ס לכך לא פריך בש"ס ודילמא כותי הוא אבל ודילמא צרה הוא פריך שפיר דצרה הוי ודאי משקרא דקיי"ל כר"ט דאוכלת בתרומה וכדפסק הרמב"ם ואפי' היא מסל"ת כדאיתא בשו"ת שער אפרים וזה ברור והנה י"ל לדעת הרשב"א דס"ס עדיף ערוב שפיר י"ל דאף דאסרו חז"ל במשאל"ס דרובא להתירא מ"מ בס"ס דעדיף מרוב התירו אבל להני דס"ל דס"ס הוא מטעם רוב י"ל כמו דאסרו במשאל"ס וחששו למיעוט כן גם היכא דאיכא ס"ס אסרו ואמנם למ"ש התוס' דבמשאל"ס דאיכא מיעוטא דשכיחא שפיר י"ל דבס"ס לא החמירו והכה הרב משנה למלך נסתפק אם נודע לנו שאחד נטבע במשאל"ס דמן התורה מותרת אשתו וצרה מעידה שראתה אותו כשהעלוהו מן המים והכירה אותו שהיא בעלה אם היא נאמנת דהא כבר יצאה מאיסור תורה ע"ש והגאון בעל ישועת יעקב הביא ראיה מהא דפריך בש"ס דף קי"ד אהך משנה אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כו' הא אשתיקא תינשא הא אין צרה מעידה לחברתה ומאי קושיא דילמא מיירי בכה"ג דכבר יצאה מאיסור תורה ולכך אם היתה שותקת היתה מותרת לינשא בעדות צרתה וע"כ דגם בכה"ג אין צרה מעידה לחברתה ע"ש ונראה ליישב די"ל דהש"ס פריך לר' יוחנן דאמר בהא אף ר' מאיר עודה והא ר' מאיר חייש למיעוטא ולדידי' משאל"ס ספקא דאורייתא הוא וא"כ א"א לומר דמיירי שנודע לנו שנטבע במשאל"ס דלדידי' אפי' במשאל"ס אין צרה מעידה לחברתה ודו"ק

(ב) והנה הרמב"ם פי"ב ה' כ"ד כתב שאין צרה מעידה לחברתה ואפילו נשאת זו תחלה אין אומרין אילו לא מת בעלה לא היתה אוסרת עצמה עליו שמא משנאתה לחברתה רוצה היא שיאסרו שתיהן עליו והוא מהירושלמי והוא באמת דבר זר שתאסור עצמה על בעלה לעולם ותעבור על איסור א"א החמור ותכשיל גם את בעלה השני וכשיבוא בעלה יהיו י"ג דרכים בה וכל זה תעשה משנאתה לצרתה למען תתקלקל גם היא כי גדולה השנאה ולפ"ז יש להבין הירושלמי דאמר צרתה אפילו נשואה לאחר דהא אדרבה כשהוא נשואה לאחר יותר י"ל דכוונתה לקלקל צרתה דהא היא עצמה לא תתקלקל לכן י"ל דכוונת הירושלמי דאפילו הלכה הצרה אחרי העדות שהעידה ונישאת לאחר אין אומרים אילו לא מת בעלה לא היתה אוסרת עצמה עליו כו' כמ"ש הרמב"ם ודו"ק היטב אבל אין חילוק בין שנאה קדומה לשנאה עכשיו ולא כהכ"מ במחכ"ה ובזה י"ל להבין הא דמשני התם סד"א הא מימת מיית והא דאמרה הכי משום תמות נפשה עם פלשתים כו' ואמאי ס"ד למימר הכי ולפמ"ש הרמב"ם א"ש דהא דאמרה מת ונשאת לאחר ודאי קושטא קאמרה דאילו בעלה חי לא היתה אוסרת עצמה עליו ותקלקל עצמה ואת בעלה השני והאי דאמרה לא מת לאו קושטא קאמרה ורק למען קלקל צרתה שלא תינשא כו' ודו"ק והרב ישועת יעקב הקשה למה לא נאמין לזאת שאומרת לא מת הא אם האמת שמת בעלה א"כ אינה צרתה ונתפרדה חבילה וע"ש מה שתירץ על זה וכבר כתבתי דבלא"ה דברי הכ"מ במחכ"ה יש לדקדק בהם ומ"ע מחמת קושיא זו אין לדחות דברי הכ"מ די"ל דה"ק הש"ס דהאי דאמרה לא מת באמת היא מסופקת אם מת או לא והא דאמרה ודאי לא מת משנאה אומרת כן לקלקל צרתה ואף דאם מת שוב אינה צרתה מ"מ היא חוששת שמא הוא חי ועדיין היא צרתה ודו"ק היטב

(ג) והנה הרמב"ם שהשמיט ולא כתב דאית לי' בבואה דבבואה ע' בית שמואל סקכ"ז והכה בירושלמי נחלקו רבי בון בר כהנא ור' ירמיה אם משיאין האשה ע"פ כתב ורבי בון ס"ל דאין משיאין דחוששין שמא פסול כתבו וה"ה כאן חוששין שמא שד הוא כמ"ש הב"ש ס"ק כ"ח ור' ירמיה ס"ל דמשיאין ע"פ כתב ואין חוששין שמא פסול כתבו דסומכין על הרוב וה"ה כאן ששמעו קול בשדה או בבור לא חיישינן והש"ס דילן דמצריך דחזי לי' בבואה דבבואה ס"ל כרבי בון בירושלמי והרמב"ם דס"ל כר' ירמיה לכך השמיט האי דחזי לי' בבואה דבבואה כן נלע"ד ודו"ק

(ד) והנה הבית שמואל הקשה מהא דפסק המחבר בסי' קמ"ב סעיף ד' דלא מהני כתב י"ל דכאן סמכינן אחזקה דאשה דייקא ומנסבא דמרע לי' לחזקת א"א גם הוי מילתא דעבידא לגלויי משא"כ התם וע"ש בב"ש שתירץ דמשום תק"ע הקילו ע"ש ולפ"ז איש דבעי הכא שיהא מקוים דל"ש לאוקמי אדאורייתא דהא מדאורייתא לא מהני ע"פ כתב רק משום תק"ע הקילו והרמב"ם לטעמו דס"ל בסימן ק"כ דמהני בגט והיינו ע"כ מדאורייתא דהא בגט ליכא תק"ע ולכך ס"ל כאן דלא בעי קיום דאוקמי אדאורייתא ועיין בזה ודו"ק (ה) ובהג"ה סעיף י"ג ואפילו