בית א-ל א יט

והוי רק פסול ולא טמא ועכצ"ל דמיירי בזבח ושני עושה שלישי בקדשים ואמנם למאי דמשני דר' יהודא כר' יוסי ור"ש ס"ל דמשקין מטמאין אחרים מן התורה וע"כ דדריש יטמא דכתיב גבי משקה יטמא כר' עקיבא כדאמרי' לקמן ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה דדריש יטמא יטמא דתנן בו ביום כו' לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין והכא היכא דריש וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כו' וכיון דשני עושה שלישי בחולין שפיר י"ל דמיירי מתניתין דפרה פ"ט בפרה של חולין וזה שפירש"י פרה של זבח היינו לפי הס"ד או של חולין היינו לפי המסקנא דרבי יהודא רק מכלים הדר בי' אבל באוכלין כר' יוסי ור' שמעון ס"ל ודו"ק

(יא) והנה הרב אהעו"ז הקשה הא דמקשה רב הונא בר חנינ' לשמואל דאמ' דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להם איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והקשה הרב אהעו"ז אמאי לא פריך כן על ר' מאיר דס"ל ספק משקין ליטמא טמאין לטמא אחרים טהור איקרי כאן והבשר והוכיח מזה דדוק' אין מטמאין לטמא אחרים אבל פוסלין ע"ש ולע"ד י"ל דלא קשה די"ל ר' מאיר מיירי בחולין אבל בקדשים מודה דמטמאין מקרא דוהבשר אשר יגע כו' כמו דאין אוכל מטמא אוכל בחולין אבל בקדשים אוכל מטמא אוכל מקרא דוהבשר אשר יגע כו' כמ"ש התוס' דף י"ד ע"א ד"ה אבל תרומה וקדשים ע"ש אבל לשמואל דמיירי בקדשים ואמ' דכן מלטמא אחרים פריך שפי' ח"ב ובזה יש לישב דברי הר"ע מברטנורא דכתב במתני' דר' מאיר ור' יוסי אזלי לטעמיהו כדאמר ר' ירמיה בש"ס ואעפ"כ פסק כר' יוסי דאין שורפין והא קיי"ל דטמא לטמא אחרים דרבנן וה"ל לפסוק כר' מאיר דשורפין ולפמ"ש א"ש דנהי דקיי"ל כר"מ דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן מ"מ בקדשים מטמאין מדאוריית' מקר' דוהבשר וא"כ אין ללמוד מעדות דר"ח סגה"כ לתרומה בשעה ששית דשורפין ודו"ק ובחידושי לרמב"ם פלפלתי בזה

(יב) התוס' בד"ה באב הטומאה דאוריית' נראה לר"י דלהכי נקטו אב הטומאה דאוריית' כו' נראה כוונתם דסנה רש"י בד"ה מדברי ר"ח כתב וכיון דאשמעינן ר"ח כו' ומטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל כו' וכבר כתבתי דכוונתו דע"כ הכא אזיל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מה"ת דלא מסתבר שיטמאו טומאה דרבנן דמדאוריית' טהו' גמור הוא בטומאה שיטמא אותו מדאוריית' ע"ש והוקשה להם להתוס' דלמה נקנו אב הטומאה דהא ס"ס לא מטמא אותו אלא מדרבנן והיינו לפירושם דפירשו דלהכי אב הטומאה דאוריית' לאפוקי אב הטומאה דרבנן אבל לא לאפוקי ולד הטומאה דאוריית' דהא אפילו ולד הטומאה דאוריית' איכא חידוש דמטמאין טומאה דרבנן טומאה דאוריית' אלא לאפוקי אה"ט דרבנן ואמנם אי אין אוכל מטמא אוכל מה"ת א"כ אין כ"מ אם הוא אה"ט דרבנן או דאוריית' דהא ס"ס לא מטמא אלא דרבנן ולכך כתבו דמשום ולד הטומאה נקט אה"ט דאוריית' זה תורף דבריהם לע"ד ואמנם רש"י כתב דנקט דאוריית' דכל אה"ט דאוריית' הוא וזה סתרו התוס' דהא איכ' אה"ט דבריהם ודו"ק

(יג) בדף י"ט ב' כלים חנינא דתנן כל הכלים כו' פליאה דעתי ממני דהא אלו דברי ר' מאיר ור' יוסי ס"ל דכולן טהורים ופירש הרמב"ם דלא גזרו על ספק כלים בירושלים וא"כ כל הפלפול הזה בש"ס דלא אליבא דהלכת' דקיי"ל כר' יוסי וצע"ג והנה הא דדרך עליה טהורים משום דהטבילן כפירש"י ע"ש ובעי הערב שמש ואמנם הנמצאים בעיר טהורים לגמרי דלא גזרו עליהם כדאית' בש"ס ודע זה והבינהו

(יד) בתוס' דיה באב הטומאה דאוריית' והא דנקטו דאוריית' לא נפקא מינה מידי כו' אלא משום דבעי למנקט ולד הטומאה דרבנן כו' זה דחוק מאוד ונלע"ד דר"מ להכי מוקי לה בהכי דקשיא לי' קושית הש"ס מכדי בשר שנטמא בולד הטומאה מאי הוי שני כו' שני ושני הוא ושינויא דרב יהודא בולד ולד הטומאה דחיקא לי' לכך מוקי לה באה"ט דאוריית' ולד הטומאה דרבנן ושפיר הוי הוספה משני דרבנן לשני דאוריית' וס"ל לר"מ אוכל מטמא אוכל מה"ת דהא ס"ל טמא לטמא מדרבנן וע"כ דאימא דאל"כ לא מ"ל רביעי בקדש וזה ברור והשת' א"ש דאמ' ר' יוסי אינה ה"א המדה דר' יוסי ס"ל כרב יהודא דמתניתין דר"ח סגה"כ בולד ולד איירי ול"צ לאוקמי בולד הטומאה דרבנן אלא דאוריית' ולכך אינה היא המדה דאין ללמוד דמותר לשרוף בשעה ששית דרבנן עם תרומה טמאה דתטמא מדאוריית' וזה ברור

חלק

שלישי

(א) הנה לכאורה יש להבין הא דאמר רבא שמע מינה קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא דאורייתא כ' הא בלא"ה ע"כ ס"ל לר"ע ט"מ לטמא אחרים דאוריית' דאל"כ קשה רביעי בקדש היכא משכחת לה ואין לומר דמשכחת דאוכל נגע באוכל והא הש"ס פריך לעיל בפשיטות והא אין אוכל מטמא אוכל ולא אמר ר"ע הוא כדהוכיח רש"י לקמן דף י"ח ע"א ד"ה לימד ולר"ע ודאי רביעי בקדש מדאוריית' כמ"ש הפני יהושע דהא דריש יטמא יטמא דשני עושה שלישי אפילו בחולין וכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כו' וא"כ ע"כ ס"ל לר"ע טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא ומה צריך רבא להוכיח ממתניתין ואמנם י"ל דמשכחת לה שפיר ע"י עצים ולבונה וס"ל דמונין בה ראשון ושני כמ"ש התוס' בדף י"ט ד"ה לא לישתמיט ע"ש ואמנם רש"י פירש שם ד"ה אלמא קסבר דמעדותו של ר"ע נשמע דעצים ולבונה מעלות בעלמא נינהו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע

(ב) והנה התוס' כתבו דכל השקלא וטריא דש"ס דף י"ד דפריך מכדי שמן שנפסל בט"י כו' קאי למ"ד אוכל מטמא אוכל דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא פריך מידי דלדידי' הוסיף דמותר לעשות אף שני דאורייתא ע"ש ובזה אתי שפיר מה קנטר רבא עד בתר כל השקלא וטריא ואמר האי שמע מינה דסבר ר"ע ט"מ לטמא אחרים דאוריית' ולא אמר זה על המתניתין והגאון אור חדש עמד בזה ולפמ"ש א"ש דלולא השקלא וטריא דהש"ס הייתי אומר דאוכל אין מטמא אוכל כדמסיק לעיל בפשיטות ולפ"ז מוכח בפשיטות דר"ע סבר ט"מ לטמא אחרים דאורייתא דאל"כ רביעי בקדש היכא משכחת לה אבל אחר השקלא וטריא דהוכרח רב יהודא לשנויי הכא בנר של מתכת עסקינן כו' והיינו משום דלא תיקשי קושית הש"ס מכדי האי שמן שנפסל בטבול יום מאי הוי כו' וע"כ דהש"ס אזיל כאן למ"ד אוכל מטמא אוכל מדאורייתא דאל"כ לא צריך כלל להאי שינויא דרב יהודא דלא פריך כלל כמ"ש התוס' שפיר הוכרח רבא להוכיח דר"ע ס"ל ט"מ לטמא אחרים דבר תורה וז"ב

(ג) וע' מהרש"א שהקשה על התוס' ד"ה עם בשר שתירצו דאכתי לא נגזרה גזרה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והקשה מהרש"א דא"כ מה פריך לקמן על ר"ע הא ר"ע ג"כ אמר מימיהם של כהנים ע"ש וע' בתוי"ט דכתב דלא גרסינן כלל בדברי ר"ע מימיהם של כהנים ע"ש והנה לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה דאיכא משקין בשם ר"י דהא דבעינן רביעית היינו בהנך דעיקר טומאה רק מדרבנן כו' ואמנם ר"ת כתב דמדאורייתא בעינן רביעית לטמא אחרים כו' וצ"ל לפירושו דהשתא לא מסיק מדעתי' דאוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן כו' ואע"ג דאין אוכל וטמא אוכל אפילו מדרבנן מ"מ משכחת לה שלישי ע"י עצים ולבונה או ע"י משקין דאכתי לא גזרו כל הפוסל את התרומה כו' והנה לשיטת רשב"ל דע"י עצים ולבונה אין מונין בו ראשון ושני צ"ל כתירוץ הב' דע"י משקין ואכתי לא גזרו כל הפוסל ולכך לא מצי להקשות א"ה אפי' בראשון ושני נמי דהא לפי הס"ד דאין אוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן ע"כ צ"ל דאכתי לא גזרו גזרה זו דכל הפוסל כו' ואמנם למסקנא דמסיק דאוכל מטמא אוכל מדרבנן א"כ לא קשה שלישי היכא משכחת לה די"ל ע"י אוכל דנוגע באוכל וא"כ י"ל שפיר דכבר גזרו גזרה זו דכל הפוסל כו' ולכך הוכיח רבא שפיר דאי מדרבנן אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוי וא"כ לא קשיא קושית מהרש"א ודו"ק

(ד) והנה התוס' כתבו דהאי קסבר ר' מאיר מתניתין באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן היינו דר"מ ס"ל דיטמא יטמא דכתיב גבי משקה היינו הכשר כו' אבל ט"מ לטמא אחרים הוא דרבנן לר"ע ע"ש בדף ט"ז ד"ה ר' יוסי וקשה מה יענה ר' מאיר לדיוקא דדייק רבא ש"מ דס"ל לר"ע ט"מ לטמ"א דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מאי אהני לי' האי נר להאי שמן כו' ומה יענה לזה ר' מאיר ונראה דהנה הגאון אור חדש כתב על מ"ש מהרש"א לתרץ הא דכתבו התוס' דמימיהם של כהנים היינו עוד בטרם שגזרו כל הפוסל כו' והקשה דא"כ גבי ר"ע נמי נימא כן ותירץ האור חדש דרבא הוכיח מרב יהודא דמתניתין קשיתי' דמאי אמרי אדתני שנטמא בטמא מת ניתני שנטמא בשרץ ופירש"י דליתני שנטמא סתם ואנן ידעינן דאין כלי מקבל טומאה אלא מאה"ט והקשה מהרש"א דאכתי היינו אומרים שנטמא במשקין שנטמאו בשרץ דמשקין מטמאין כלי מדרבנן ותירץ דה"ל למיתני שנטמא באב הטומאה ע"ש ועדיין קשה דה"א שנטמא באב הטומאה דרבנן ואמנם א"ש דא"כ אפילו בראשון ושני נמי דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה וא"ש דיוקא דרב יהודא דהכא בנר של מתכת מיירי ומזה הוכיח רבא דסבר רב יהודא דר' עקיבא מיירי בתר גזרה די"ח דבר דאל"כ אין דיוקו דיוק ושפיר הוכיח רבא ע"פ דברי רב יהודא דר"ע סבר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ובזה יישב האור חדש הא דנטר רבא בתר כל השקלא וטריא דרב יהודה