בית א-ל א קצט

יולדות וראיתי בספר ישועות יעקב שכתב דלפמ"ש בשיטה מקובצת פ"ק דב"מ דהרוב אינו דבר ברור ומבורר שהרי ר' מאיר חייש למעוטא רק דהתורה אמרה לילך אחר הרוב ואמנם כאן דאמרה תורה להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון דכתיב לזרעך אחריך צריך הבחנה ובירור היטב לכך חששו חז"ל שיבואו לידי ספק שלא יהא מבורר היטב בבי שום ספק כן ראיתי בספר ישועת יעקב ודפח"ח ובזה א"ש דר' יהודא ס"ל מזנה צריכה אף דאיכא חזקה דאשה מזנה מסהפכת ע"מ יש רוב נגדו דרוב נשים לתשעה יולדות וא"כ אם תלד לשבעה אכתי תהי' בספק שמא מן הראשון דרוב נשים לתשעה יולדות וא"כ הרוב מורה הוא מן הראשון וי"ל דלכך ר' יוסי ס"ל דמזנה א"ב להמתין דר"י לשיטתי' דס"ל דחיישינן למעוטא וא"כ אז תלד לשבעה ניזל בתר חזקה דאשה מזנה מתהפכת והוא ודאי מן השני וז"ב ובזה י"ל בהאי עובדא דהריב"ש דזנתה אחר נשואין בתוך ג"ח י"ל אף להפוסקים כרבי יהודא דחייש בזנות להמתין ג"ח מ"מ בנידון זה ליכא חששא דאם תלד לשבעה אז גם הרוב גם החזקה מסייעין לומר דמן הראשון הוא ובזה גם ר' יהודא מודה וז"ב גם הריב"ש כתב דגם הפוסקים כרבי יהודא מודים בנידון זה אך שכתב טעם אחר ובזה אתי שפיר דרבים מן הגדולים פסקו כרבי יהודא והרא"ש תמה עליהם דהא קיי"ל ר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי ולפמ"ש א"ש דר' יוסי לטעמי' דחייש למעוטא כמ"ש אבל אנן קיי"ל דלא חיישינן למיעוטא לכך פסקו כר' יהודא וע"פ מ"ש א"ש הא דכתב אא"ז רמ"א ז"ל בשם אור זרוע דאשה שנאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ג' חדשים אם לא נבעלה מקודם מבעלה דהיינו דאם נבעלה מקודם מבעלה איכא רובא וחזקה דהולד מבעלה אבל אם לא נבעלה מקודם אז הרוב סותר החזקה כמ"ש ואין כאן בירור ובס"פ ד' אחין בירושלמי הביא המפרש דברי ההג"ה ותמהני דלא פירש כן דברי הירושלמי וע' כתובות דף ג' דאמרי' כל הנישאת בחמשי תיבעל לטפסר תחלה ופריך ולדרוש להו דאונס שרי וקשה הה תצטרך להמתין אח"כ ג"ח ואפשר דפריך לשמואל דס"ל אנוסה א"צ להמתין וצ"ע ובענין הפלוגתא אי הא דתמתין משעת כתיבת הגט פירושו משעה חתימה או משעת כתיבתו הנה בגיטין דף י"ז נכתב ביום ונחתם בלילה ואפילו מכאן ועד עשרה ימים לרבי שמעון והא נפיק ריעותא דתינשא קודם צ' יום ולמ"ד משעה נתינה א"ש וי"ל שם דר"י לשיטתו דס"ל בירושלמי משעת כתיבה. והנה יש לפרש הירושלמי דאמר ר' בא בשם ר' ירמי' אנוסה א"צ להמתין ג"ח היינו דזנות ברצון אף דמתהפכת מ"מ גזרינין אטו נישואין אבל אנוסה דאונס לא שכיח כדאמר בירושלמי פ"ק דכתובות לא גזרו רבנן וכדאמר בש"ס דידן הוחלפו לא שכיח ולא גזרו קטנה אטו גדולה ע"ש ופשיט לי' מה' דהוחלפו דג"כ לא שכיח ואעפ"כ גזרו אטו נישואין ודחי דהתם משום תיקון הולד וחשש ממזרות גזרו אף דלא שכיח אבל הכא דליכא חשש ממזרות לא גזרו באנוסה דלא שכיח כן י"ל בפשט הירושלמי ובחידושי הארכתי

(ד) הנה רשיי פירש ביבמות דף מ"א במתניתין דר' יוסי א סבר דארוסות כמי ינשאו ולא פליג על ר' יהודא אלא באלמנה מפני האיבול והיינו דלא גזור כלל וס"ל לגמרי כר' יהודא אבל בעירובין פירש דר' יוסי לא התיר אלא אירוסין בנשואות ובהא ס"ל כר' יהודא אבל ארוסות ס"ל דלא ינשאו וכת"ק דגזר ארוסה אטו נשואה ועמד בזה הגאון בעל משנה למלך בפרק י"א מ"ה גירושין הלכה ח"י ע"ש ואמנם כבר העירו זה התוס' בעירובין דף מ"ב ע"ב ד"ה ר' יוסי והוכיחו דע"כ ר' יוסי לא בזר ארוסה אטו נשואה וכפירש"י ביבמות ולא פליג על ר' והודה אלא באלמנה מפני האיבול דאי נימא דפליג על ר' יהודא וגזר ארוסה אטו נשואה קשה מנ"ל להש"ס דר' יוחנן הדר בי' ממתניתין דכרמא דתני כולן צריכות להמתין דילמא היינו לינשא אבל ליארס שפיר דמי ע"ש ואמנם לפי גירסת הרי"ף שם דגרס אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודא אתי שפיר דאמר הדר בי' ר' יוחנן ממתניתא דכרמא דהא שם תני כולן צריכות להמתין ואף אי נימא דמלינשא קאמר מ"מ הא ר' יוחנן אמר הלכה כר' יהודא ור' יהודא הא בפירוש התיר ארוסות להינשא אלא דהתוס' דחו גירסא זו מדאמר בעירובין דף מ"ו דליתניהו להא דאמר ר' יעקב בר אידי א"ר יוחנן ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי מדאצטריך ר' יוחנן לפסוק הלכה כר' יוסי אע"ג דיחידאי פליג עלי' ואי גרס אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודא שפיר אצטריך רבי יוחנן לפסוק הלכה כר' יהודא לאפוקי מר' יוסי דפליג עלי' ע"ש בעירובין דף מ"ב ע"ב בד"ה הלכה כר' יוסי ע"ש ובאמת קושית התוס' חזקה היא על נוסחת הרי"ף וע' ברא"ש דהעתיק דברי הרי"ף ונוסחתו ומה יענה לקושית התוס' ואמנם יגעתי ומצאתי ליישב דברי הרי"ף וגירסתו דהא דפריך בעירובין ודייק דליתניהו לדברי ר' יעקב בר אידי היינו הא דאמר ר' יעקב שם ר' מאיר ור' יהודא הלכה כר' יסודא וע"ז קאמר דליתניהו להני מילי דא"כ מאי אצטריך ר' יוחנן לומר הלכה כרבי יהודא הא ר' מאיר ור' יהודא הלכה כר' יהודא וליכא למימר משום דר' יוסי פליג עלי' ז"א דהא הוכיחו התוס' בד"ה ר' יוסי דר' יוסי לא פליג על ר' יהודא ואף די"ל דר' יוחנן פוסק הלכה כר' יהודא לענין איבול דזה נראה דוחק להרי"ף ועכ"פ אין קושיא גדולה על הרי"ף ודו"ק. ועוד דהא בלא"ה הלכה כדברי המקיל באבלות כן נראה ליישב דברי הרי"ף ודו"ק

(ה) והנה התוס' דיה סתם הקשו מריש ביצה דקרי לי' סתם אע"ג דר' יהודא פליג ותירצו דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ הוי כרבים נגד יחיד ואא"ז מהרש"א ז"ל כ' דאעפ"כ אין הכרח לפסוק כאותן הרבים שהן דברי יחיד דהא כאן בעי למימר דהלכה כר' יוסי אע"ג דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ע"ש ואמנם לפי פירש"י דר' יוסי לא פליג על ר' יהודא ומתיר ארוסות לינשא א"כ הוי כאן רבים נגד רבים ר' יהודא ור' יוסי ולא הוי כרבים נגד יחיד וזה ברור לכאורה וי"ל לפ"ז דבסתם ואח"כ מחלוקת שפיר הוי כרבים נגד יחיד אפילו לפסוק כאותן הרבים ודלא כמ"ש מהרש"א ושאני הכא דהוי כמו רבים נגד רבים ובזה יש לפרש הא דאמר לי' ר' ירמי' לר' זריקא מי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי והא תנן כל הנשים כו' ואמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ואמר לי' ר' זריקא דאמר לך לא חש לקימחי' סתם ואח"כ מחלוקת ופירש"י לקימחי' למה שהוא טוחן ומוצא מפיו כלומר לדיבורי' והיינו דר' ירמי' הוי סבר דר' יוסי פליג על ר' יהודא וס"ל דארוסה לא תינשא וא"כ הקשה איך פסק ר' יוחנן כר' יהודא דהא עכ"פ הוי כרבים נגד יחיד אבל רבי זריקא השיב לי' דלא דקדק יפה דר' יוסי ס"ל לגמרי כרבי יהודא והוי כרבים נגד רבים ולכך פירש"י בעירובין דר' יוסי פליג על ר' יהודא והיינו כפי הס"ד דר' ירמי' אבל ביבמות פירש לפי המסקנא דהשיב לו ר' זריקא ודו"ק ובאמת בדף מ"ג רצה הש"ס לומר דר' יוסי מתיר את הארוסות לינשא ואעפ"כ ס"ל דנשואות לא יתארסו ואף דבמסקנא לא קיימא מ"מ איך נימא סברא הפוכה דמתיר הנשואות ליארס ואוסר הארוסות לינשא וע"כ כפירש"י ביבמות דר' יוסי מתיר בשניהם ואנן לדינא קיי"ל כר' מאיר ודו"ק כי אין להאריך: (ו) הנה לכאורה י"ל דפלוגתא דר' יהודא ות"ק תליא אי הא דצריכה להמתין הוא מן התורה מקרא דלזרעך אחריך דצריך הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון וכיון דהוא דאורייתא שפיר יש לגזור ארוסה אטו נשואה וכן ליארס אטו לינשא אבל אי הטעם שמא ישא אחותו מאביו והו' רק גזרה וחששא דרבנן ולכך בארוסה או ליארס דל"ש חששא זו לא גזר רבי יהודא אטו נשואה או אטו לינשא דהוי גזרה אטו מילתא דרבנן והוי גזרה לגזרה וזה הפלוגתא בין ת"ק לר' יהודא דת"ק ס"ל הטעם מקרא דלזרעך אחריך לכך גזר ארוסה אטו נשואה וליארס אטו לינשא ור' יהודא ס"ל הטעם כרבא משום שמא ישא אחותו מאביו ולכך לא גזר דהוי גזרה לגזרה כן י"ל לכאורה (ז) והנה הרא"ש תמה על הרי"ף דפסק כשמואל דמונין מיום הכתיבה והא הלכתא כרב באיסורא ע"ש ואמנם בירושלמי פרק החולץ הלכה י"א איתא דר' יוחנן ס"ל כשמואל משעת כתיבה והא רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומכ"ש דשמואל ג"כ ס"ל כוותי' ובירושלמי פסק הלכתא מונה לגט משעת כתיבה ובלא"ה הוא מילתא דרבנן עבדינין לקולא ואמנם י"ל דשמואל לטעמי' דיליף מקרא לזרעך אחריך ולכך מחמיר דמונין משעת נתינה ואנן קיי"ל כרבא דמשום שמא ישא אחותו ובחידושי לגיטין כתבתי בזה דבר נכון וע' בספר פני יהושע שכתב בזה דין חדש לדעת רב דמונין מיום הנתינה אם גירשה בגט מאוחר דמונין מיום שנמסר לה הגט אף דזמנו מאוחר ע"ש ובחידושי פלפלתי בזה ויתר דברי השאלה נאבדה מאתי כעת ולכשאמצאנה אעתיקה

(חדר קמב) דין אשה אומרת מת

בעלי

(א) הרמב"ם פי"ב מ"ה גירושין פסק אם אשה אומרת עת או היא עצמה אומרת מת בעלי ואח"כ בא עד אחד ואמר לא מת אפילו נישאת תצא ע"ש וכתב הרב המגיד דיליף לה מלישנא בתרא דאמר שתי נשים כע"א דמיין וכיון דהורע כחן גבי ע"א כשר ה"כ הורע כח אשה אחת לגבי ע"א כשר והירושלמי דאמר כ"מ שהכשירו חז"ל עדות אשה באישה אשה מכחשת את האיש סובר רבינו דהירושלמי אליבא דלישנא קמא דעשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד כו' ע"ש דמסיים אבל הרמב"ן והרשב"א חולקים עליו באשה אומרת מת שלא תצא מהתירה הראשון ומודים בהיא עצמה כו' ונראה דגם רבינו מודה