בית א-ל א יח

י"ל הא דאמר ריש שזורי היין ר"ל דוקא ביין הדין כן אבל השמן נעשה שני כשנקרש כמו הרוטב והגריסין ולפ"ז לפמ"ש התוס' דהלכה כר"ש שזורי שפיר הוצרכו לומר דלא משמע לי' לרבא הכא לפרש דמיירי בנקרש ובזה יש להשוות בין הנוסחאות דלדעת התוס' הלכה כר"ש שזורי והרמב"ם לא פסק כוותי' וי"ל דתלוי בשני הפירושים ואלו ואלו דברי אלקים חיים ובחידושי לרמב"ם הארכתי בזה וכאן קצרתי ודו"ק

(ד) והנה לקמן אמר ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר' מאיר לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כו' ע"ש והקשיתי דהא ר"ע ודאי ס"ל ט"מ לטמא אחרים מדאורייתא כדהוכיח רבא לעיל וקשה קושית התוס' שם דיה ר' יוסי דהא ר' יוסי אליבא דר"ע אמר וכי אינו מודה ר' מאיר דריע סבר ט"מ לטמא אחרים מה"ת מהוכחת רבא לעיל דאל"כ מאי אהני לי' האי נר להאי שמן כו' ומצאתי בספר יד דוד שהקשה כן בשם ספר שופרא דיעקב ע"ש ולפמ"ש יש ליישב די"ל דר"ע ס"ל כר"ש שזורי דדוקא יין הוי תחלה לעולם דהיינו שא"א לו להיות אלא או תחלה או טהור לגמרי אבל שמן אם נקרש הוי שני וא"כ משכחת לה הכא בשמן שנקרש ואין הוכחה דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים הוי דאורייתא וזה ברור והנה לעיל הקשיתי ומצאתי במהרש"א למאי דמוקי בירושלמי דר"ע בט"י דבית הפרס קאי קשה מאי הוכיח רבא דע"כ ר"ע ס"ל ט"מ לט"א ד"ת דאל"כ מה אהני לי' כו' אי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי דילמא אהני לי' דהוי פסול דאורייתא ולוקין על אכילתו ד"ת וכתבתי דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בזה ואמנם י"ל דא"כ מאי איריא שנטמא בטמא מת אפילו בראשון ושני נמי דהא עושה להשמן טמא דאוריית' ויש לפלפל בזה ואכ"מ להאריך

(ה) והנה רש"י בדף י"ט כתב דהא דשלישי עושה רביעי בקדש הוא מעלה דרבנן ותדע דהא תני לה בהדי מעלות דרבנן ע"ש ולפ"ז קשה מאי פריך הכא ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' התם טמא וטמא הכא פסול וטמא ופירש"י טמא היה מתחלה לטמא אחרים דשלישי עושה רביעי בקדש ועכשיו כו' הא זה מדרבנן מעלה בעלמא ומדאוריית' אינו פוסל כלל ואי דמדרבנן הוא פוסל רביעי הא כבר כתבתי בשם התוס' דחולין דגם מגע טבול יום הוא פוסל אוכלי קדש מדרבנן ולפמ"ש לעיל א"ש ודו"ק ואמנם נראה דא"ש דהא ר' עקיבא דדריש יטמא יטמא ודאי ס"ל דרביעי בקדש דאוריית' כמ"ש תוס' בדף י"ט ד"ה לא לישתמיט וא"כ ר"ע לפי שיטתו שפיר הוסיף ובזה יש לפרש דיבור התוס' דזבחים שהבאתי והיינו דאי לא תני הוסיף ר' עקיבא הוי אמינא דר' עקיבא שפיר השמיע דבר חידוש והוספה על הא דר"ח לפי שיטתו אבל לדידן לא הוסיף כלל דהא לדידן שלישי בקדש הוא דרבנן ולא דאוריית' ולכך תני הוסיף ר"ע לאשמעינן דגם לדידן הוי הוספה על ר"ח סגה"כ דשלישי בקדש גם לדידן הוי דאוריית' כמ"ש התוס' ועושה רביעי והוסיף ר"ע דאפילו מגע ט"י דאינו עושה רביעי מדאוריית' מותר לעשותו ראשון ודו"ק היטב

(ו) ובזה יש ליישב קושית הפני יהושע אהא דאמרינן ודילמא לטמא אחרים מדרבנן דהא הסוגיא ע"כ אזיל למ"ד אוכל מטמא אוכל דאל"כ לא פריך מידי כמ"ש התוס' ד"ה מאי קמ"ל ולמ"ד אוכל מטמא אוכל ליכא למימר מדרבנן אמר דאל"כ מאי הוספה הוא על דברי ר"ח סגה"כ דהא ר"ח סגה"כ אמר דשלישי מותר לעשותו שני דאוריית' ור' עקיבא העיד דמגע ט"י מותר לעשותו שני דיטמא אחרים מדרבנן ואדרבה ר"ע בא לפחות ע"ש ואמנם לפמ"ש א"ש דהא שלישי דעביד רביעי ג"כ הוא מדרבנן הוי ושפיר הוסיף ר"ע על ר"ח סגה"כ דר"ח העיד דשלישי דרבנן שרי לעשותו שני ור"ע העיד דשלישי מותר לעשותו ראשון מדרבנן ונהי דלר"ע עצמו רביעי בקדש דאורייתא מקרא דכל אשר יגע בכל טמא כו' וא"כ ר"ע לשיטתו לא הוסיף כלל על ר"ח סגה"כ אלא העיד עדותו בפני עצמו מ"מ ודאי עדותו של ר' עקיבא נאמנה וא"כ לדידן איכא בעדות של ר"ע הוספה על עדותו של ר"ח סגה"כ דהא לדידן רביעי בקדש דרבנן ושפיר תנא התנא במשנתנו הוסיף ר"ע דלדידן נפקא לן מעדותו חידוש שלא נשמע מר"ח סגה"כ ודו"ק ובזה א"ש קושית א"ז מהרש"א ז"ל אהא דכתבו התוס' ד"ה עם בשר דר"ח אמר מימיהם של כהנים היינו קודם שגזרו כל הפוסל תרומה ונטמא משקין להיות תחלה ולכך לא פריך התם מאי איריא כו' והקשה מהרש"א דהא גם ר"ע אמר מימיהם של כהנים ואמאי קאמר רבא אי דרבנן מאי איריא אב הטומאה כו' דילמא ר"ע העיד על קודם שגזרו כל הפוסל כו' ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא באמת לר"ע עצמו אין בעדותו הוספה על עדות ר"ח סגה"כ רק העיד עדות בפ"ע והא דתנא התנא הוסיף ר"ע דמשמע דיש בעדותו הוספה על עדותו של ר"ח סגה"כ היינו לדידן ושפיר דחי דילמא לטמא אחרים דרבנן וכיון דכוונת התנא להורות מעדות ר"ע חידוש לדידן ואנן יש לנו הגזרה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה למה נקט התנא בדברי ר"ע שנטמא בטמא מת הא אפילו הוי אשמעינן שמדליקין אותו בראשון ושני נמי הוי חידוש זה ודו"ק היטב

(ז) ובזה ירוח לנו להבין דברי התוס' בזבחים דף ג' ד"ה הכותב שנבוכו בהם מפרשי הש"ס ולפמ"ש אתי שפיר דה"פ אי לא הוי תני הך הוסיף ר"ע הוי אמינא דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ואי קשיא מאי אהני לי' האי כר להאי שמן ז"א דאהני ליה דלטמא אחרים מדרבנן ואי קשיא דאי מדרבנן א"כ אפילו בראשון ושני נמי י"ל כמ"ש מהרש"א דר"ע העיד מימיהם של כהנים אף קודם שגזרו האי גזרה דכל הפוסל תרומה כו' ואי קשיא דהא ר"ע לשיטתו ליכא הוספה בעדותו על עדות דר"ח סגה"כ דהא לדידי' רביעי בקדש דאורייתא רק לדידן יש הוספה וחידוש בעדותו של ר"ע והא לדידן כבר יש לנו האי גזרה דכל הפוסל תרומה כו' וא"כ ומאי אריא דנקט אב הטומאה כו' כדפריך רבא ואמנם זה אם תני התנא הוסיף ר"ע אבל אי לא הוי תני הוסיף לא היה מוכח כלל ושפיר הוי אמרינין לטמא אחרים מדרבנן ובאמת ליכא הוספה בעדות ר"ע על עדות ר"ח סגה"כ וקמ"ל התנא דר"ע לטמא אחרים מדאוריית' ושפיר הוי הוספה ודו"ק כ עמוק הוא בס"ד

(ח) והנה הרמב"ם ז"ל פסק דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא כר' מאיר ואע"ג דר' שמעון פליג וס"ל לטמא אחרים דאורייתא ור' מאיר ור' שמעון הוא בעיא בש"ס כמאן הלכה ולא אפשיטא והרמב"ם פסק פ"ח מה' עבודה זרה כפשיטתי' דירושלמי ע"ש ור"ש גאון במבוא התלמוד פסק כר"ש מ"מ כאן ר' יוסי סבר ג"כ כר' מאיר לקמן דף ח"י ע"ב וגם סתם מתניתין דטהרות פרק ד' ספק משקין לטמא טהור ע"ש ואף דרבא הוכיח דר"ע ס"ל לטמא אחרים דאורייתא וא"כ ודאי הלכה כר"ע אלא דר"ע לשיטתי' דדריש יטמא יטמא ויליף מקרא דוכל משקה כו' יטמא ואכן קיי"ל אין שני עושה שלישי בחולין וז"ב

(ט) וע' ברמב"ם בהקדמתו לספר טהרות שכתב אהא דאמר ר' ירמיה והכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ דיש גורסין במשקין שניות רש גורסין מחמת שרץ וכתבו מקצתן על מאמר הש"ס מחמת שרץ פירוש משקין שניות וזה כולו טעות שהם יחשבו שמונין במשקין שני ושלישי כו' ואין הענין כן שנטמאו מחמת שרץ אלא המשקין תחלה לעולם כו' וע"ש היטב ואמנם הני רבוותא דאמרו זה לאו קטלי קניא הוי אלא דאזלי בשיטת רבותינו בעלי התוס' דכתבו בד"ה עם בשר דר"ח סגה"כ דאמר מימיהם של כהנים הם מעולם אף קודם שגזרו גזרה זו דכל הפוסל את התרועה מטמא משקין להיות תחלה וא"ש דפירשו משקין שניות וכבר כתבתי דלפי דבריהם לא קשה קושית רש"י בד"ה ור' יוסי לטעמי' שהקשה ואכתי איכא לאקשויי מה אהני לי' האי בשר כו' והוצרך לומר דר' ירמיה כרב אדא או כאביי ס"ל כו' ע"ש ולדעת הני רבוותא אתי שפיר בפשיטות וזה ברור אבל במשקין הטמאים מחמת ידים לא עצי מיירי דאיך יצדק ור' יוסי לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והא טומאת ידים לכ"ע דרבנן הוא וזה שכתב הרמב"ם ועיון הש"ס יחייב שלא יהי' המשקין אב ולא מחמת ידים אבל שיהי' שניות זה אי אפשר כו' כן צריך להיות וע"ש ודו"ק היטב

(ט) בש"ס דף ט"ז ע"א תרגמא אדם והקשו התוס' ד"ה תרגמא דהא בפ"ב דחולין דף ל"ו פריך אהאי שינויא והא משקי קאמר ביו"ד משמע שני משקין והכא לא חייש אהאי פירכא כו' עיי"ש היטב ואמנם נראה דהא המקשה דפריך ותלושין מי מכשרי אכתי לא ידע מהאי דרשה דר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן דאמר מנין לדם קדשים שאינו מכשיר יקשה לו ולטעמיך נהי דתלושין לא מכשרי משום דמים תלושין לא חשיבי מ"מ דם ודאי מכשיר כמו שפירש"י ד"ה ותלושין אמים הוא דמתמה אבל אשאר משקין לא מתמה דכולהו תלושין נינהו ע"ש וא"כ אמאי דם מטבחיא דכן מלהכשיר וע"כ צ"ל דפירוש האי משקי משקי דעלמא ואדם לחודי' קאי כדרשה דר"ת בר אבא והיינו לפי שיטתו וא"ש קושית התוס' ומצאתי תירוץ זה בספר צל"ח. וע"ש שהביא דברי הרמב"ם שכתב דם קדשים כשם שאינו מכשיר כך אינו מקבל טומאה והוכיח מזה דהמקשה לא ידע עדיין דרשה דר"חבא

(י) וע' ברש"י דף י"ז ע"ב ד"ה פרה שפירש של זבח או של חולין ע"ש ולכאורה הן עלות מיותרות ואין דרכו של רש"י להרבות מלין ללא צורך ונראה כוונתו דהא במסקנא אמר בשרה טמא טומאה קלה אבל טומאה חמורה לא והיינו דהמים נטמאו מחמת עצמן דנגעו בעצמן והוי ראשונים ועושין את הבשר שני וקשה איך תני והבשר טמא הא אין שני עושה שלישי בחולין