בית א-ל א קפט

כ"ב ע"ש ולדידי' שפיר לא מהני בלא שערות אבל לדידן דקיי"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא יפה פסק רבינו ודו"ק. והנה הש"ס הקש' לר"ל דס"ל התראת ספק ל"ש התראה איך לוקין שמא לא היא ב"ש ותירצו דרוב מביאין בני יג"ש ויום א' ע"ש ונראה דהיינו חזקה דרבא ומוכח דהיא חזקה גמורה ומה דלחליצה בעי בדיקה הוא חומרא בעלמא כמ"ש הפוסקים וכן ראיתי בס' ש"ש והנה ר' יוחנן ור"ל ס"ל דלוקין והיינו כברייתא דלפי שמצינו שהשוה הכתוב קטן לגדול כו' ולבל יחל כו' וס"ל דדרשה גמורה הוא ע"ש בש"ס נדה מ"ו ב' ומזה מוכח לר"ל דס"ל ה"ס לא שמי' התראה דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא מדלוקין עלה אבל לר' יוחנן דס"ל ה"ס שמי' התראה אין ראיה מזה וי"ל דלאו חזקה גמורה הוא ובזה י"ל דהא דכתב הרמב"ם אע"פ שלא הביאו סימני' היינו לפי דפסק כר"ל דה"ס לאו שמי' התראה ב"ה סנהדרין וע"כ לדידי' חזקה דרבא חזקה גמורה הוא ואמרינין ודאי כשרו כמ"ש מהרי"ט בתשובה סימן מ"א דהא דל"ח שמא נשרו בחליצה היא חומרא דרבנן ומה"ת אמרינין ודאי נשרו משום דחזקה דהכא אלימתא הוא וכודאי דמי עיי"ש ולכך פסק רבינו דאפי' לא הביאה סימנין לפנינו נדרה נדר דאמרינין ודאי הביאה ונשרו אבל רב המנונא דפריך על ר' יוחנן דאמר תוך זמן כלאחר זמן ממתני' שפיר פריך דלר' יוחנן גופי' אין ראי' לחזקה דרבא מברייתא דהשוה הכתוב וא"כ ממילא חזקה דרבא לאו חזקה אלימתא ושפיר פריך אי דלא הביאה סימנין קטן הוא וחזקה אין כאן וממילא מוקמינין לי' על חזקת קטנות ודו"ק היטב

הלכה ט"ו הנה הריב"ש הביא ראיה מזה דגירשה ואהדרה בו ביום דמחזיר גרושתו א"צ להמתין ג"ח ולכאורה י"ל אם גירשה ע"ת ולא נתקיים התנאי להאי צד דגירושין כהקמה והטעם משום דכיון דידע דיוצאת מרשותו ולא יוכל עוד להפר לה נראה שהוא קיים לה הנדר כמ"ש הר"ן וא"כ כיון דגירשה ע"ת ובידה לקיים התנאי א"ב עכ"פ דעתו שתהי' מגורשת ואמאי לא הפר לה ומכ"ש לדעת רבינו דמגורשת על תנאי א"י להפר א"כ ידע שלא יוכל להפר אח"כ והוי שפיר כהקמה וזה לכאורה ברור וא"כ אין ראית הריב"ש ראיה די"ל דהא דגירשה ואהדרה מיירי שגירשה על תנאי ולא נתקיים התנאי ואהדרה ובזה ודאי א"צ להמתין ג"ח דהא בטלו הגירושין למפרע ואעפ"כ הוי כהקמה וכן י"ל דמיירי שגירשה ונמצא פסול בגט אחר שקיבלה הגט ושפיר הוי כהקמה וע"כ דס"ל להריב"ש דבכה"ג לא הוי כהקמה ביון דהגט אינו גט או אפשר דלישנא דגירשה ואהדרה לא משמע כן אלא שנתגרשה באמת וצ"ע לדינא. והנה רבינו בהלכה י"ד מעתיק לשון המשנה שמע אביה והפר לה ולא הספיק כו' ונתארסה בו ביום כו' וכתב הר"ן הא דתני בו ביום דאל"כ כיון דנתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימי' לנדרה ע"ש ואמנם לפמ"ש הב"י בדעת הרמב"ם בהלכה י"ט דא"י האב להפר אלא א"כ נתארסה והפר עם הבעל בשותפות ע"ש וא"כ קשה דאפי' לא נתארסה בו ביום רק איזה ימים אח"כ יכול האב להפר בשותפות עם הארוס האחרון דל"ש סברת הר"ן דכיון דנתרוקנה רשות לאב ולא הפר בו ביום קיימי' לנדרא דהא א"י להפר בלתי שותפות הארוס האחרון ודמי למ"ש בהלכה י"ג ע"ש וצ"ע והנה בחידושי מ"ק ומ"ב כתבתי באריכות וכאן באתי בקצרה ודו"ק ובט"ז סי' רל"ד חלק על הב"י ודבריו מסתברים וכן עלה במחשבה לפני אלא דלשון הרמב"ם משמע כהב"י ז"ל

והנה הרא"ש הביא נוסחא בברייתא בתרייתא שמע אביה והפר כו' אביה ובעלה מפירין נדריה שמע אביה והפר כו' חוזר האב ומפר כו' זו דברי ב"ש כו' וי"ל דב"ה לא פליגי רק אבבא שניה וס"ל דאב לחודי' לא מצי מפר בלא שותפות הארוס אבל בבבא קמייתא דיש ארוס שפיר מפר האב עם הבעל והוא כדעת רבינו בהלכה י"ט וכמ"ש הכ"מ ול"ק קושיות הרא"ש תרי בבי ל"ל ולפמ"ש לק"מ דברישא ב"ה מודי ובסיפא פליגי ודו"ק ובחי' כתבתי

פרק י"ב הלכה י"ב הכ"מ כתב טעם דפסק רבינו כר' יוסי ש נגד רבנן והיינו כמ"ש הרא"ש משום דהבעיא אי רחיצה וקשוט הוי בינו לבינה אזלא אליבא דר' יוסי ע"ש ולע"ד י"ל דהנה הר"ן כתב דאתקשט דמתני' היינו קישוט של מעלה דהוא כיחול ופקוס דאילו קישוט של מטה אפי' רבנן מודי דלא הוי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה כו' והכי איתא להדיא בפרק המדיר גבי בעניות שלא נתן קצבה ע"ש בר"ן ונראה דהר"ן גרס שם הביע בדברים שבינו לבינה כגירסת רש"י ופירש"י בסס המשיר את השער ע"ש ולא כהתוס' שם ולפ"ז י"ל דבעית הש"ס הכא אי קישוט של פנים הוי לר' יוסי דברים שבינו לבינה וא"כ א"צ לאוקמי שם בכתובות בסם המשיר את השער אלא בקישוט של מעלה ולפ"ז י"ל דסם המשיר את השער אפי' דברים שבינו לבינה לא הוי דאין שועל מת במפר פר גם לר' יוסי גם לרבנן דהא בזה לא פליגי או דילמא קישוט של מעלה אפי' דברים שבינו לבינו לר' יוסי לא הוי ועכצ"ל דבהמדיר מיירי בסם העשיר את השער והוי דברים שבינו לבינה לרבנן ולר' יוסי דבזה לא פליגי וא"כ אין ראיה מדבעי הש"ס אליבא דר' יוסי דהא כ"מ אליבא דרבנן וכמ"ש ומכ"ש להרמב"ם דפסק שם בהמדיר כר' והיינו מדשקלי וטרו אמוראי אליבי' א"כ ודאי אין ראיה מכאן ודו"ק

ובזה א"ש דאמר מאי רב הונא אמר מפר כו' ופירש"י מאי אכתי מבעי לן אי מפר או לא וקאמר ר"ה אמר כו' ראב"א אין שועל מת בעפר פיר ומאי ענין זה לקישוט של מעלה לפי פי' הר"ן ולפמ"ש א"ש דלראב"א דאמר אין שועל מת בעפר פיר א"כ דמתני' דהמדיר מיירי בקישוט של מעלה והוי דברים שבינו לבינה אבל לר"ה בסם המשיר הוי דברים שבינו לבינה שפיר י"ל דמתני' דהמדיר מיירי בקישוט של מטה אבל קישוט של פנים אפי' בינו לבינו לא הוי ודו"ק וכן תנא כוותי' דר"א בר אהבא דכיחול ופיקוס לר' יוסי הוי דברים שבינו לבינה כראב"א ודו"ק וראיתי בריטב"א כתובות דהעיר בזה דבכתובות משמע דראב"א ור"ה פליגי בקישוט של מטה וכאן משמע דפליגי בקישוט של מעלה וכתב דהסוגיות הפוכות ולפמ"ש הכל נכון ודו"ק ובזה י"ל דהא דבכתובות איתא דר"ה אמר מפר וכתבו התוס' דהסוגיות הפוכות ולפמ"ש יש להשוותם ודו"ק וקצרתי

הלכה ג' אסרה עליה תשמיש כל אדם עלח"מ דכתב דמוכח דהרמב"ם פסק כר' יוסי כו' ע"ש והנה הר"ן כתב דאיכא מ"ר דנהי דלא אפשיטא הכא אפ"ה אפשיטא ממימרא דשמואל דאמר הנאת פלוני עלי מפר ואי משום הא לא אריא דשם בדברים שיש בתן ע"נ קאמר ואכתי מצי למימר דתשמיש אין בו עינוי ע"ש ולפ"ז י"ל דרבינו ס"ל כהאי מאן דאמר ואפשטא לי' הבעיא דהוי תשמיש עינוי נפש אפי' לרבנן ודו"ק ואמנם האי מ"ד ע"כ ס"ל דשמואל משום ע"נ קאמר וכרבנן וכן מסיק הר"ן לקמן ולא כאחרים וע' לקמן מ"ש

הלכה ד' או יגרשנה הרי היא אסורה לכל אדם לתשמיש עלח"מ שהקשה מריב"נ דאמר יפר שמא יגרשנה כו' משמע דכשהפר מותרת לחזור לו ע"ש ובאמת רבינו לקמן הלכה יו"ד פסק כר"י ב"כ ע"ש ותקשי דידי' אדידי' ולכך כתב הרב"י דרבינו סתם דבריו מאוד ולא ביאר ע"ש וראיתי בירושלמי דר' זעירא פירש דלר' יוסי גם בדברים שבינו לבינה הפר מופרין לעולם וריב"נ ור' יוסי אמרו דבר א' ור' הילא חולק עליו ע"ש והנה במשנה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו כו' והנה הריטב"א הקשה אהא דאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה ולא תוכל לחזור לו והקשה הא אז יהי' בידו להפר לה ותירץ בשם התוס' דגם זה מקרי קודמין אף שבעת שנדרה היתה ברשותו ע"ש ואמנם כתב בשם י"א דיכול להפר דזה לא מקרי קודמין כיון דהיתה ברשותו ע"ש וי"ל דזה תלוי בפלוגתא דר"ע ור' ישמעאל באמרה הריני נזירה כשאתגרש דר"ע סבר דיכול להפר דאזלינן בתר שעת אמירת הנדר דהיתה ברשותו וא"ש הא דאין הבעל מפר בקודמין דבשעת אמירת הנדר לא היתה ברשותו ולפ"ז אם גם בשעת אמירת הנדר היתה ברשותו שפיר יכול להפר וכדעת הי"מ אבל לר' ישמעאל דס"ל דא"י להפר דאזלינן בתר שעת חלות הנדר ואז איננה ברשותו א"כ כאן דכ"ז שהיתה תחתיו לא חל הנדר דמשעבדא לי' רק כשנתגרשה אז חל הנדר ואז שוב איננה ברשותו ולכך לא יכול להפר כשחזר ולקחה וזה דעת התוס' וז"ב ודו"ק ובש"ע לא נזכר מדין זה דבר וצ"ע ואמנם כיון דאנן קיי"ל כר"ע שפיר יכול להפר בכה"ג ולא הוי קודמין וצ"ע ולפ"ז א"ש מה דעמד הר"ן אמאי לא חשו ת"ק ור"ע להא דשמא יגרשנה ותהי' אסורה לחזור לו ולפמ"ש א"ש ד"ל ת"ק ס"ל כר"ע דאזיל בתר אמירה ומכ"ש ר"ע אזיל לשיטתו וס"ל דלא הוי קודמין ויכול להפר וא"כ אין חשש שמא יגרשנה כו' דהא יהי' בידו להפר וריב"נ ס"ל כר' ישמעאל ולדידי' ה"ל קודמין וא"ש דחשש שמא יגרשנה כו' דלא יהי' בידו להפר ודו"ק

ובזה א"ש מה שהקשה השער המלך על רבינו יונה שהקשה אהא דאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה כו' הא כיון דבעודה תחתיו אין הנדר חל דאלמוה רבנן לשעבוד א"כ אין זה מדברים שבינו לבינה ואיך יבול להפר ותמה בספר שער המלך דהא קיי"ל כר"ע דאמרה הריני נזירה כשאתגרש דיכול להפר ע"ש דהוכיח מזה דהר"ר יונה ס"ל דלא קיי"ל כר"ע בזה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהר"ר יונה שפיר הקשה על ריב"נ דהא הוכחתי דריב"ב כר' ישמעאל ס"ל ודו"ק והריטב"א תירץ לקושית הר"ן ורבינו יונה דהא כיון דהנדר לא חל בעודה תחתיו דמשעבדא לי' א"כ לא