בית א-ל א קפח

טמאים לנפש אדם מתמול שלשום מ"מ יש תוספת טומאה ימים אחדים שעברו מיום שנטמאו ואמנם י"ל כיון דאנן ל"ל אפר פרה אין כאן תוספת טומאה דמה נ"מ אימת יתחילו ימי טומאה הא אין לו במה ליטהר לעולם עד עמוד הכהן לאורים ותומים וז"ב ובספר מעין החכמה הקשה על הראב"ד ובמח"כ לא דיבר נכונה על אדונינו הראב"ד ז"ל

(חדר קלז) חדושים ברמב"ם ה' נדרים

פרק א' ה"א התוס' כתבו בשם הר' יחיאל דלמ"ד כינויין לשון שבדו להם חז"ל הוא רק למלקות ולא לקרבן ע"ש ואני לא מצאתי זה בירושלמי רק בריש נזיר אמר תני כל כנויי נזירות כנזירות ולוקין עליהן ומזה נראה שהוציא הרר"י ז"ל דקרבן אינו מביא ואמנם י"ל דשם קאמר אף דאר"י אין לוקין על האיסורת מודה הוא דהכא לוקין ואיידי דנקט ר"י אין לוקין קמ"ל דכאן לוקין אבל באמת גם קרבן מייתי וצ"ע גם יתר דברי הירושלמי צ"ע דאמר דהא דר"ש אמר אינו מביא קרבן מודה הוא דלוקה ופירש המפרש דקאי על פרק ב' הלכה ד' צ"ע דשם תני ר"ש מתיר משמע דמתיר לגמרי ולדעתי קאי על ברייתא דמייתי בש"ס דילן דף ג' ע"ב רש"א אינו חייב עד שיזיר מכולן וקאמר דרק לקרבן אמר ר"ש אבל מלקות לוקה ואפשר דרק בזה שהזכיר ביין או בטומאה דנהי דנזיר לא הוי מ"מ נדר הוי כדתנן בריש פ"ב אמר ר"י אף כשאמרו ב"ש כו' וע"ש בתוס' דפירשו דנהי דנזיר לא הוי מ"מ נדור הוא מן הדבלה כו' וה"ה הכא וע"ש בתוס' דמן הדבלה הוי כינוי כינויין ויש לפרש סמיכות דברי הירושלמי למה דאמר לעיל ודו"ק

הלכה כ"ה ע' בירושלמי דאמר שמואל אמר לצדדין הוא מתני' זעירא אמר נדר בשלשתן אמר ר"א מאן בעי מפתר הא דזעירא כו' נלע"ד דקשה לשמואל דא"א לומר דאמר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו דהריני נזיר עלי קרבן והימנו שבועה וחייב בשלשתן דא"כ איך חלה שבועה על נדר כדאמר בירושלמי לעיל וע"כ אמר דלצדדין קתני דאה אמר כנדרי רשעים הריני ה"ל נזיר ואם אמר כנדרי רשעים עלי חייב קרבן ואם אמר כנדרי רשעים הימנו חייב בשבועה והיינו אם אכל הככר דכל זה אככר קאי אבל ר' זעירא מפרש דחייב בכולן והיינו כיון דאמר כנדרי רשעים עלי זה כולל הכל נזיר קרבן ושבועה וכולן באים בבת אחת שהרי הרשעים דרכן לידור בכל אלה ודמי לאם הי' אשכול מונח לפניו וג' אנשים נדרו ממנו זה בנזיר וזה בקרבן וזה בשבועה והוא אמר מה שאמרו שלשתן עלי בנמצא זה נדור בנזיר וקרבן ושבועה ע"ש בירושלמי וזה הפירוש בדברי רבינו ז"ל שכתב אמר הרי עלי כנדרי רשעים עלי אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל ה"ז חייב בכולן עכ"ל והאי שמנדריהם נזיר כו' לא שפירש כן דא"כ ה"ל לרבינו לכתוב האי שמנדריהם קודם אם אוכל לך אלא רבינו פירש כן דכנדרי רשעים כולל שלשתן וכזעירי בירושלמי ולא כמ"ש הכ"מ כן נלע"ד ואח"כ בהלכה כ"ו כתב אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר כו' חייב בנזירות כו' סותר קצת למ"ש וע' כ"מ ואמנם בירושלמי הפירוש נכון

פרק יו"ד הלכה ו' ע' כ"מ ולח"מ מ"ש וי"ל דרבינו מספקא לי' כמאן הלכתא אי כר"מ דסתם מתני' כוותי' או כר' יהודא דר"מ ור"י הלכה כר"י ולכך פסק לחומרא גם י"ל דמספקא לי' איזה נוסחא עקרית אי נוסחת ש"ס דידן או נוסחת הירושלמי ופסק לחומרא וז"ב. ובחידושי כתבתי דלפי דמסקינין לקמן דף ס"א דמוחלפת השיטה ור"מ ס"ל מעייל אינש נפשי' לספקא ור' יוסי ס"ל לא מעייל אינש נפשי' לספקא וכ"פ רבינו לקמן הלכה ז' כר' יוסי ודלא כסוגיא דקדושין ע"ש בר"ן א"כ גם כאן אמרינין לא מעייל אינש נפשי' לספקא ואמרינין דאם אמר עד ראש אדר ודאי על ראש אדר ראשון דזה ודאי ראש אדר בין אם נימא דחד נינהו בין אם נימא תרי נינהו ואם אמר עד סוף אדר דזה ודאי על סוף אדר שני קאמר דהוא ודאי סוף אדר אבל סוף אדר ראשון אינו ודאי סוף אדר אם נימא חד נינהו ואמנם הש"ס דרצה לאוקמי סתמא דמתני' כר"מ דסתם משנה הוצרך לומר ולחלק בין ידע דמעברא או לא אבל לפי מה דקיי"ל כר' יוסי א"ש וא"כ אפי' לנוסחת הירושלמי פסק רבינו שפיר ודו"ק

הלכה י"ב ע' תשובת מיימוני שנסתפק אם בנדרים בעי תנאי כפול וכל משפטי תנאים ע"ש שכתב ואפי' לא נאמר כן בשאר נזירות כו' ע"ש בסי' ד' ולכאורה קשה דהכא דא"ל קונם שאת נהנית לי כו' אם תלכי לבית אביך כו' אין כאן תנאי כפול ולא תנאי קודם למעשה וה"ל ליאסר בהנאתו אף אם לא תלך ואמנם נראה דהתוס' הקשו איך מצי מדיר לה הא משועבד לה ותירצו דכיון דהדירה על תנאי שפיר מצי מדיר לה דבידה לקיים התנאי ע"ש ולפ"ז א"ש דאם נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים ואסורה בכל גווני ליהנות ממנו הדרא קושית התוס' לדוכתה הא משועבד לה ואיך יכול להדירה ודו"ק ואני בטרם ראיתי דברי הפוס' כי הם בריחוק מקום עמדתי על קושיתם ואמרתי עפמ"ש הר"ן בהמדיר דקונם מפקיע מידי שעבוד רק דאלמוה חז"ל לשעבודה ע"ש ואמנם כאן דבידה לקיים התנאי ולהיות מותרת להכות ממנו למה יש לחז"ל לאלם שעבודה ואפשר דלזה כיוונו התוס' בתירוצם ודו"ק

ובש"ס רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן וע' ברין מה דכתב דזה, קמ"ל דחל מדרבנן בל יחל ע"ש ואמנם י"ל ברווחא דהכי משני לעולם דמיירי דאמר קונם שאני ישן היום אם אישן למחר ואי קשיא אלמא איתא דניים ז"א דהא כיון דמדאורייתא אין כאן נדר דהוי דבר שאין בו ממש רק מדרבנן אסור ל"ש לגזור לישן היום שמא יישן למחר אף דבתנאה לא מזדהר מ"מ הוי גזרה לגזירה וז"ב

והנה יש להקשות מאי פריך אלמא איתא דמתהני דהא הבאתי קושית התוס' איך מצי מדיר לה הא משועבד לה ותירצו כיון דבידה לקיים תנאה וליהנות ממנו שפיר מצי מדיר לה א"כ מה פריך הא אם נימא דאינה מותרת ליהנות לפני הפסח אפי' לא הלכה א"כ לא חל הנדר כלל דהא משועבד לה וצ"ע לכאורה ואמנם ראה זה מצאתי לזקני מהרש"א זלה"ה בסוגיא דהמדיר דכיון דבעיקר הנדר אינו משועבד לה שפיר חל הנדר ע"ש א"כ גם כאן א"ש דהא בעיקר נדרו אינו משועבד לה דהא הוא הדירה על תנאי אף דחז"ל גזרו דלא תיהנה ממנו מחשש דתלך מ"מ חל הנדר דזה אינו בעיקר הנדר שהדירה ויש תבלין לסברא זו לפמ"ש הפוסקים דדוקא היכא דמכוון להפקיע השעבוד לא חל אבל כאן הא לא אמר רק על תנאי אם תלך לבית אביה ודו"ק היטב ואמנם נראה דזה יצדק בסוגיא דהמדיר דלא אזיל אליבא דר' יוחנן בן נורי דקונמית מפקיע מידי שעבוד כמ"ש הר"ן שם אבל לריב"נ דרב אשי מתרץ אליבי' בסוגיא דהמקדיש מ"י אשתו דקונמית מפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודה דאל"כ יפקיע כ"א מזונות אשתו ע"י קונם ל"ש סברת מהרש"א ז"ל הנ"ל דאם נימא דבכה"ג שפיר חל הנדר ואסורה ליהנות בכל גווני א"כ שוב כ"א יפקיע מזונות מאשתו על נדר תנאי כזה ושפיר אלמוה רבנן לשעבודה דלא תאסור אם לא הלכה ודו"ק היטב ובזה א"ש הא דפסקו הפוסקים כרב יהודא ובש"ס פרכינן לרב יהודא טובא ואצטריך לשנויי שינויי דחוקי וע' ברא"ש מה שכתב ואמנם לפי הנ"ל א"ש דלדידן לא קשה כלל קושית הש"ס מקונם את נהנית לי ודו"ק:

פרק י"א הלכה אב"גד"ה בחידושי הארכתי בכל ההלכות האלה וכאן אקצר ואמנם נסתפקתי בהא דאחר הזמן הזה אפי' אמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו נדריהם נדר ואע"פ שלא הביאו ב"ש אם הוא מן התורה או רק מדבריהם ואפשר כיון דמופלא סמוך לאיש הוא מה"ת כמ"ש רבינו אע"פ דבכל מקום כקטן נחשב וה"ה בזה ויש לכוון זה בדברי רבינו שכתב וזו היא עונת נדרים כו' אע"פ שלא הביאו סי' כו' ודבר זה מדברי תורה כו' ובחידושי פלפלתי בזה ע"ש והנה הר"ן הקשה על רבינו ממ"ש רבינו בהלכה ה' הובא בכ"ע פרק יוד ה' י"ב ע"ש ויש לחלק בין הקדש דאסור לכל וה"ל כקרבן וכיון דהקדשו הקדש לוקה עליו כל הנהנה ממנו ואין להאריך כאן. והנה בנדה דף מ"ה ב' איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כאחר זמן ולמאי אי לנדרים לא כלפני כו' וע"ש בתוס' ד"ה אילימא לנדרים ע"ש ולכאורה מאי קושיא די"ל דבעי אם הביא ב"ש תוך זמן וא"י להפלות אי הוי כמו לאחר זמן דאפי' א"י להפלות נדרו כדר או דהוי כלפני זמן ועכצ"ל כדברי רבינו דלאחר זמן אפי' לא הביא ב"ש נדרו כדר וא"כ ל"ש תוך זמן כלאחר זמן דהא אינו כלאחר זמן ודו"ק ובחידושי כתבתי

והנה אדברי רבינו שכתב או הוא עונת נדרים כו' ודבר זה מדברי תורה שהמופלא סמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר היינו דמזה עצמו דהמופלא סמוך לאיש דאורייתא מוכח דלאחר זמן הוי איש אפי' לא הביא ב"ש דאל"כ איך הוי מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולוקין על הקדשו שמא לא יביא ב"ש וא"כ אינו סמוך לאיש וע"כ דא"צ ב"ש כדברי רבינו וע' בס' שב שמעתא שפלפל בזה ולע"ד נראה ברור דזה כוונת רבינו ודו"ק ובזה נראה דאזלא לה תמיהת המל"מ מש"ס פ' יוצא דופן דפריך אי דלא אייתי ב"ש קטן הוא וגם הלח"מ רמז לזה והוא תימה על רבינו ולפמ"ש א"ש דשם פריך ממתנ' דבת י"א שנא ויום א' נדריה נבדקין ע"ש ומתני' רבי הוא כדתני בברייתא דמייתי הש"ס זו דברי רבי כו' ע"ש ורבי הא ס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן במסכת נזיר דף כ"ט